במקרה זה, צ’אט הוא כמו קופסת שוקולדים, וירחם השם, אין לדעת את מי או מה לעזאזל תשלפו משם. בצ’אטרולט מחכה לכם ממשק פרימיטיבי משהו, אך גם עולם ומלואו של בידור. בלחיצה על כפתור ה-PLAY, אתם מגרילים זר גמור (ולעיתים די קרובות, סוטה גמור) חמוש בווב-קאם, עמו תוכלו להעביר דקות אחדות או שעות ארוכות של כיף ושעשוע – הכל תלוי בתיאום ציפיות וכמה עומס יש על האתר, כמובן. לא אוהבים את אשר הגרלתם? אמרו לו "ממממ….יאללה, ביי" בלחיצה קלה על NEXT.

בפעם הראשונה שנכנסתי לצ’אטרולט, לא יכולתי להתאפק מלצחקק כמו מפגרת בכל פעם שעלה מולי עוד לפלף בתחפושת דארת’ ווידר, איש מחופש לארנבת, ילדון חמוש בחרב נינג’ה, או ערימת פקאצות מתערטלות. כמובן, נדרשה סבלנות רבה כדי לפרוץ את מה שאני מכנה "מחסום המגרבצים", כלומר, כל אותם זכרים מאוננים המהווים את רובו המכריע של האתר בשלב זה.

למרבה ההפתעה, דווקא בנות נטו לדלג עליי, כנראה לאור האכזבה הרבה הטמונה בכך שאני גם בחורה, וכי כל הבגדים שלי עדיין עליי. זה בסדר, בנות, סלחתי. קשה שלא להזדעזע תחילה מכל אותם מופעי פורקן אקזיביציוניסטיים, אך מאחר ואני מחשיבה עצמי לנפש ליברלית (וגם כי בעבר לצפות בתכנים גרועים מכך היה מקור פרנסתי), אזרתי אומץ וסבלנות והמשכתי הלאה.

לשמחתי הרבה, מהר מאוד גיליתי כי הטוב בצ’אטרולט בהחלט עולה על הרע – גם אם מדובר במרדף חסר-בושה אחר צחוקים נטו. ותאמינו לי, צחוקים יש שם ללא סוף, הודות לעשרות אנשים ברחבי העולם שהחליטו לנצל את הבמה החושפנית הזו בדרך שונה במקצת – בובות יד ששרות אופרה, יד המשרבטת כתבים מסתוריים ומאלצת אותך לסובב את המסך כדי לפענח את הכתוב, זמרים חובבים חמושים בגיטרה אקוסטית (במקרה הטוב) או אקורדיון (במקרה הרע), ותיאטרון אנשי LEGO.

כך, למשל, העברתי ערב שלם בחברתו של ת’יאו, חייל צרפתי חביב, שסיפק בידור אינסופי בדמות שיעור בהיסטוריה מוזיקלית. הוא השמיע לי תחילה שירים, ועליי היה לנחש אותם. משם זרמנו לניתוח מעמיק של סדרות אקשן ומתח מהאייטיז, ואז ערכנו מסיבת דאנס ניינטיזית טראשית למהדרין, וכל זאת מבלי שאיש ינטוש את כורסתו. נדיר ששיחה ראשונה שלי עם מישהו – אונליין או אופליין – אורכת 7 שעות, אבל עד כדי כך נהניתי מחברתו וחוכמתו המוזיקלית, וסביר להניח שלולא היה הצ’אט מתנתק באופן אכזרי ןפתאומי כל כך בעודנו רוקדים לצלילי Culture Beat, היינו מצ’וטטים גם ברגע זה. ההתנסות עם ת’יאו, כמו גם קומץ אנשים חביבים ומסקרנים אחרים מרחבי העולם, עוררה בי גלי נוסטלגיה לתקופה אינטרנטית אחרת, בימים בהם שלט בנוף ה-IRC, ולפעמים היית מוצא עצמך בחדר צ’אט הזוי כלשהו, עמוס באנשים הזויים גם הם, שחלקם עוד יהפכו לחברים יקרים ואהובים – למעשה, את אחד מחבריי הוותיקים ביותר הכרתי כך בשוגג בגיל 14.

לאור זכרונות אלה, קשה היה לי שלא להתרגש מתחושת "המערב הפרוע והפרוץ" השוררת בצ’אטרולט. כמובן, ישנם גם חששות לגיטימיים הקשורים באתרים מסוג זה – העובדה שאין כמעט מעקב או אכיפה של חוקים כלשהם במערכת הזו, שאין דרך לאתר את האנשים מאחורי סיטואציה מטרידה בה נתקלים, ותחושת הבטן שלי, שלו היו לי ילדים, גם בתור האמא הכי גזעית בשכונה, לא הייתי מאפשרת להם להסתובב שם. בתור מי שעובדת בתעשיית הוידאו, קשה גם לא לתהות לגבי עתיד האתר, במיוחד לאור מקרים בהן אחריות משפטית נבנחנת, כפי שכבר קרה בעבר עם יו-טיוב ו-Justin.TV, שם התאבד צעיר בשידור חי בשעה שאחרים עודדו אותו "למור עם זה כבר".

אבל בעיני הפנינה האמיתי שהולידה צ’אטרולט היא דווקא האתר הזה, המאפשר למצ’וטטים שנותקו זה מזה לנסות לאתר את שותפיהם האובדים לצ’אט. בין הודעות זימה לקריאות נרגשות ל"בחורה עם השיער המבולגן שקוראת מייקל מורקוק" תמצאו גם לא מעט מסרים הזויים וקורעים מצחוק, שגם אם לא יצליחו לרגש אתכם, לבטח יעוררו בכם מספיק סקרנות כדי להדליק את הוובקאם ולשחק את המשחק.

עוד בעניין הזה: הושקה גירסה ישראלית לצ’אט רולט.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

ריצ’ארד רוזנבלאט היה רוצה שתאמינו בכך, וכמוהו גם ג’ייסון כלאקאניס ופטריק קין, ולא קשה להבין מדוע – שלושת אלה עומדים מאחורי מגה-יצרניות התוכן Demand Media, Mahalo ו-Associated Content, בהתאמה, שלבטח הזדמן לרובכם לגלוש בעמודיהם מתישהו.

מה משותף לשלושת ענקיות הווב הללו? פס ייצור מאסיבי של תכנים המאותרים ונוצרים לפי בקשתך, כאשר הקו המכתיב הוא מגמות חיפוש, נושאים טרנדיים ההופכים להיסטריה בין-לילה (ויש שיאמרו להיסטוריה ממש למחרת), כמות מעל איכות, ותהליך מכני שבעיני רבים הוא מבעית משהו המצליח לייצר אלפי אייטמים בכל יום. מה עוד משותף להן? כאן אסתכן ואומר שלטעמי, הן מסמנות את המקום בו תוכן הולך למות, וכולנו נוכל רק להתקבץ סביב תוצאות מרשימות במנועי חיפוש ולומר קדיש חרישי.

בדיוק כמו אותו ילד רך ותמים שזה עתה נפרד מחיית המחמד, וההורים מספרים לו שרקסי הכלב לא מת, אלא עבר לקיבוץ, שם טוב לו יותר מאשר ברחובות העיר, כך גם חלקנו יסרבו לקנות את הלוקש הזה. ומדוע לוקש, בעצם? כי בסופו של דבר, רלוונטיות אינה יכולה להוות כמדד יחיד לאיכות. נכון, ברצוננו לקבל תוכן רלוונטי ואיכותי – אך נשאלת השאלה, כמה איכותי יכול להיות תוכן הנוצר באופן כה רובוטי ומנוכר? כלומר, בתום חיפוש אחר תכנים ספציפיים, הייתם רוצים למצוא עצמכם מול מאמר שנכתב על ידי מכונות הקופי של צבאות מיקור החוץ או סרטון שהופק בעלות של 20$? אם איכות התוכן חשובה לכם כפי שהיא חשובה לי, סביר להניח שלא. השאלה הבאה היא איזו איכות יכולה לשרוד מכונה המתגאה בעיקר ביכולת שלה לייצר כ-4,000 פריטי תוכן ביממה?

האיכות במושב האחורי

המזל של חוות התוכן שהוזכרו כאן קודם, היא שלא אכפת להן – מאחר וכבר הכריעו את תוצאות המשחק מבחינת חיפוש, הן יודעות שתגיעו אל העמודים שלהן בלאו הכי. הן לא צריכות לדאוג לאיכות התוכן, כי כבר זכו בדירוגים המובילים במנועי חיפוש. הן לא מודאגות מהיוצרים שלהן, מאחר ואלה מסתפקים בתשלום המסתפק בקומץ דולרים עבור כל מאמר וסרטון שהם מפיקים עבורן. הן גם לא מודאגות מכם, הקהל שלהן – לפחות בינתיים. אחרי הכל, גם בתחומים אחרים כמו אופנה ומזון נדרש זמן רב לפני שהציבור הרחב התעורר והבין ש-sweatshop זה אולי לא כזה קונספט מלבב.

הדוגמה הבולטת ביותר לגאונות מודל חוות התוכן היא כמובן Demand, היוצרת תכנים המכוונים למנועי חיפוש. בעזרת אלגוריתם מתוחכם המכונה המשומנת של דימאנד מתיימרת לייצר בדיוק את התכנים שאותם אנחנו מחפשים – ואז דוחפת אותם לאן שרק אפשר בעזרת SEO מרשים. אז נכון, את התכנים של דימאנד לא מייצרים ילדים קמבודים קטנים ושברירים המשועבדים מסביב לשעון – את התכנים האלה יוצרים כתבים, עורכים ומפיקים פרילאנסרים, שכנראה לרובם היו יותר הזדמנויות מקצועיות כאשר הטלוויזיה והעיתונות עדיין היו אלה שקבעו את כללי המשחק.

לצד כמות נכבדת של אנשי מקצוע רציניים, מנוסים ומוכשרים בתחומם, יש גם אלפי יוצרים שאינם עונים כל קריטריונים אלה – הבעיה של דימאנד ואחיותיה היא שהיא איננה עושה כל מאמץ להפריד בין השניים, ומאמר של אנאלפבט בלתי קוהרנטי בעליל יזכה לתגמול זהה למאמר שהגיע מפרליאנסר שרשם שורות קרדיט גם בוושינגטון פוסט – תגמול כלל לא גבוה, אגב. אחרי הכל, הכמות היא זו שקובעת, ויותר מאשר קל ליצור תוכן איכותי, קל ליצור תוכן בינוני ומטה.

ומה בדבר משנתו של קלאקאניס, האיש והמנוע שמאחורי Mahalo? כאשר עלה האתר לאוויר, טענתו לכתר הייתה כי מטרתו של מהאלו היא לספק את התוצאות האיכותיות ביותר לחיפושים הפופולריים ביותר ברשת, ועל הדרך לשחק את תפקיד האביר האינטרנטי הנלחם בספאם. בגדול, חזון ראוי להערצה, אך הביצוע כושל משהו – במיוחד אם נדייק ונרא לספאמר בשמו. בעזרת "גירוד תכנים" ממקורות אחרים ברשת, מאמצי SEO ויח"צ חסרי בושה ובניית לינקים על גבי לינקים, הצליחה מהאלו להגיע למקום נוח דיו כדי להפטר מחלק גדול מעובדיה האנושיים – כי מי בכלל צריך עין אנושית על תוכן, כאשר כמות – ולא איכות – היא מילת המפתח?

כלומר, מהאלו נשנענת על קטעי תוכן איכותיים אותם היא מציגה בעמודי החיפוש שלה, וכך היא משמרת את מעמדה במנועי חיפוש (למהאלו למעלה מ-350 אלף עמודים המאונדקסים בגוגל, כאשר כל זה קצת מוזר אם מהאלו בכלל מתחפש למנוע חיפוש בעצמו), וכל זאת ללא קרדיט או קישור מהותי ליוצרי התכנים האלה, שלהם הזכויות על התוכן. כדי להבין יותר טוב את המשחק המביך משהו של מהאלו, נותר רק להכנס לגוב האריות ולנסות לדלות משם מידע רלוונטי על משהו – והו, מנת האירוניה שחיכתה לי בעמוד הזה של מהאלו:

בתור מי שמנהלת צוות של בני אדם – ולא מכונות, עם כל הרצון הטוב וחיבתי למדע בדיוני – שהכשרתם ותחומם היא ברירה, סינון ועריכה של תוכן (למעשה, הרבה מעבודתנו ב-5min היא דווקא לסרב ולדחות תכנים רבים העולים לפלטפורמה שלנו ממקורות שונים, שאיננו מאמינים כי הם איכותיים מספיק או מציעים ערך מוסף לצופים) קשה היה לי להתעלם מהיעדר טוטאלי של יד אנושית ועריכה קפדנית יותר כאשר טיילתי בין עמודיהם של מהאלו ודימאנד. למשל, דיסקליימר רפואי שהודבק ללא קונטקסט (וכנראה ללא בדיקה ע"י העורכים האנושיים של מהאלו ששרדו את הקיצוצים) בתוך מאמר המסביר כיצד לצאת מחובות אשראי מעיקים:

אז מי ינצח במלחמה על הגולשים – איכות, או כמות? מודל הסווטשופ או תוכן בעל ערך? זריעת לינקים מכאנית או אוצרות תוכן אנושית בעלת קונטקסט? בתור מי שנהנית מדרמות של HBO, מאמרים ב-Slate וכן, כן, תוכן אינטרנטי שהייתי מוכנה לשלם על צריכתו כי הוא אכן טוב מפיק כדי להצדיק זאת, הייתי רוצה להאמין שהאיכות היא זו שתכריע. ואתם?

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

מעניין היה לראות את הצטמקות הכנס, שבעבר נחשב לאחד האירועים המרכזיים למקצוענים בתעשיות הבידור והמדיה – כ-6,000 משתתפים הגיעו השנה, ירידה חדה למדי מימי הזוהר של הכנס, בהם נרשמה השתתפות משולשת מכך. כמו כן, כמה שחקנים ראשיים בלטו בהיעדרם, ביניהם דיסני וסוני.

מפיקים רבים בחרו שלא להוציא סכומים גבוהים על הקמת עמדה על רחבת המכירות, אלא להסתגר בסוויטות במלון עצמו, ולחכות שהקונים הפוטנציאליים יתדפקו על דלתם – בצל המשבר, עלות השכרת חדרי מלון נראתה כאלטרנטיבה שפויה ובטוחה יותר. כמעט וניתן היה להריח ייאוש באוויר – מאחר והגענו לכנס כקניינים, מצויידים בתג כחול (בניגוד לתג האדום של המוכרים), כל סיבוב ברחבה היה כמו תרגיל בהימלטות מציידים, כאשר אלה אינם טורחים לבדוק כלל את מידת ההתאמה או הרלוונטיות של התכנים שבאמתחתם לפני הנחתת פיץ’ אגרסיבי עד נואש.

                                                                                       פלישיה דיי ונערות הזהב

בכל פינה קידמו את פני המשתתפים שלטים המודיעים על מעבר הכנס השנתי למיאמי בשנה הבאה, שינוי המסמן גם הוא זמנים אחרים וקשים יותר ליצרני תוכן בכלל ולתעשיית הטלוויזיה בפרט. מרתק היה לצפות דווקא בעלייתם של פורמטים צעירים ורעננים יותר, כמו משחקים אינטראקטיביים, סדרות ווב ותכנים ממותגים לרשת, בעוד הטלוויזיה המסורתית זכתה לפחות ייצוג והתייחסות אף בפאנלים ובסדנאות השונות בכנס.

טוויטר, קונאן וקונסולות

אז מי כיכב בכל זאת? טוויטר, קרב הענקים בין קונאן ל-NBC, פלטפורמות כגון Roku ,Live Xbox ו-Hulu, מדיה חברתית המשרתת תכנים משודרים, יוצרים עצמאיים וחדשנות טכנולוגית העשויה להציל את עולם הטלוויזיה הגוסס לאיטו. השחקנית והיוצרת פלישיה דיי, שכבר זכתה לאזכור בבלוג זה, קטפה את פרס סדרת הווב הטובה ביותר על The Guild, במסגרת חלוקת פרסי ה-Digital Luminary בכנס, והוכיחה שוב כי מעל לכל, היא מבינה לא רק את הקהל שלה, אלא בדיוק איך לשווק לו ולחבור אליו.

בתור גרופית כבדה של העלמה דיי ומפעלה, התרגשתי מאוד כשהצלחתי לתפוס אותה לשיחה קצרה באירוע, בין מוחיטו פטל אחד למשנהו. בעוד אני מתקשה להפנים שזה בערך הכי קרוב שאגיע אל ג’וס ווידון, דיי דווקא הייתה חביבה ודיברה לעניין. בהתחשב בכך שהסדרה שלה, The Guild, טיפסה למקום שני במצעד סדרות הקומדיה הפופולריות ביותר ב-iTunes השבוע, בהחלט מגיע לגברת שאפו.

לאחר שהתוודתה להתמכרות למשחק Diablo ו-WOW בעברה, ושתינו התרפקנו על זכרונות מימי Leisure Suit Larry, התפנתה דיי לשפוך מעט אור על המנגנון השיווקי החדשני שהניע את הסדרה עד כה. "מדובר, אחרי הכל בתקציב נמוך למדי, בטח אם משווים לסדרות טלוויזיה. במקור, כתבתי את התסריט לטלוויזיה, אבל זה לא ממש התגלגל לכך, מאחר וכמעט אף אחד לא הבין במה התסריט עוסק – עולם הגיימינג, משחקים אונליין, כל זה הוביל בעיקר לגבות מורמות וסירובים מנומסים. את שלושת הפרקים הראשונים צילמנו לגמרי לבד, מהכיס שלנו וללא מימון חיצוני כלשהו", הסבירה דיי. "הצילומים הראשוניים לקחו יומיים וחצי, ואפשר לשים לב שהכל צולם בבתים שלנו בניגוד לסט אמיתי. בהמשך, עם התגובות האוהדות לסדרה ביו-טיוב, התחלנו לעודד אנשים לתרום לפרוייקט באמצעות כפתור PayPal שהוספנו באתר, אבל לא שיערנו שזה יהווה בסופו של דבר מקור נדיב כל כך להמשך הסדרה".

ומה לגבי עתיד הגילדה, והשאיפות שלך להמשך?

"אני עדיין לא רואה את הסוף, אם זו השאלה! חתמנו ממש לאחרונה על הסכם הפצה נרחב לכל עונות הקודמות ב-iTunes, מאחר ותחילה הופצנו רק כפודקאסט ולא כסדרה ממשית…עכשיו הסדרה תהיה זמינה להורדה ב-HD, ותכלול גם תוכן בלעדי ל-iTunes, שזה מרגש מאוד. בנוסף, שתי העונות הראשונות יופצו גם באמצעות Netflix. בימים אלה אנחנו בעיצומה של עבודה על העונה הרביעית, אבל מעבר לזה אסור לי לגלות יותר מדי. בנוסף, בחודש הבא יוצא לאור עיבוד קומיקס שעשיתי לסדרה, דרך Dark Horse , Comics, אותו כתבתי ואייר ג’ים ראג המוכשר. בסך הכל, קרה הרבה מאז 2007, ואני שמחה לראות יותר ויותר יוצרים עצמאיים יוצאים לדרך הפקה שונה ממה שראינו עד כה – אם חלק מזה בזכות הסדרה, אין מאושרת ממני. הייתי רוצה להיות מעורבת בצד ההפקה של סדרות ווב נוספות, ולסייע ליוצרי תוכן להגיע לחשיפה באופן דומה למה שעשינו עם הגילדה".

ומודל ההפצה המשתנה? מתי נראה את השינוי לא רק בשוליים, אלא גם אצל יוצרים וותיקים ואולי אף מזוהים יותר במיינסטרים? את חושבת שפריצת הדרך הזו קשורה בעיקר לטכנולוגיה, או למשבר הכלכלי שאילץ יוצרים כמוך לחשוב בצורה אחרת?

"השינוי מתרחש כבר עתה, אם כי הכל קורה לאט למדי. קל לי להרגיש בנוח עם האופן שבו בחרנו לעבוד, ללא קשר למשבר או לתמורות בתעשיית הבידור, מאחר ובמהלך חיי זכיתי כבר לראות בפורמטים שונים של צריכה נולדים ומתים – קסטות ודיסקים הם רק דוגמה. אנחנו רואים את אותה הגסיסה עכשיו עם הדי.וי.די., שאני מאמינה שיפסיד בסופו של דבר במשחק לטובת סטרימינג”.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

They’re gonna do it to you in public,

‘Cause you’re growing up in public with your pants down…”

- Lou Reed, Growing Up in Public

השבוע הזדמן לי לפגוש במישהי שעבדה עמי באותו הצוות בסטארט-אפ בתחום ההימורים. אמנם הכרנו מגיל תיכון בזכות IRC, אך בתקופה בה עבדנו יחדיו, החל מ-2004, הבריכה האינטרנטית בה שחינו (כמו הרבה אחרים משכבת הגיל שלנו ואלה הקרובות לה) הייתה מורכב בעיקר מ-Myspace, מסנג’ר, ומספר קהילות נישה מקומיות שהתרכזו במוזיקה ותרבות אלטרנטיבית. כעבור כמה שנים, הנוף היה שונה לגמרי – הן מהבחינה האישית (כבר לא עבדנו באותה החברה), והן מבחינת היעדים האינטרנטיים בהם בילינו את זמננו – מייספייס פינה את מקומו לפייסבוק, את המסנג’ר הכריע הצ’אט הנוח של ג’ימייל, ואת מקומם של הפורומים אותם היינו פוקדים תפס אט אט טוויטר.

ובכן, כך יצא שב-2010, מצאתי עצמי שואלת את ל’, הכיצד ייתכן שלא הצלחתי לאתר אותה בפייסבוק או באף פלטפורמה עדכנית אחרת? ל’ הרי איננה טכנופובית – במסגרת עבודה היא נדרשת להכיר לעומק פלטפורמות וקהילות אינטרנטית, לדעת את השפה, ולהניע תהליכים שיווקיים קדימה בעזרת כלים אלה. הופתעתי קצת לגלות שלטענתה, אין לה הכוח לנווט, לעקוב ולנהל מידע אודות עצמה במקומות האלה ברשת.

"אני ויתרתי אחרי מייספייס", היא הודתה בפני. ציינתי שחבל מאוד, מאחר וקשה לי לחשוב על מי מחברנו שעדיין פוקד את מייספייס בימים אלה ולו רק כדי לשמור איתה על קשר – בטח שלא אני. אז נכון, יש טלפונים, והסלולרי שלה שמור אצלי, אבל בכל זאת – נותרתי עם תחושת תסכול מסוימת. מאחר וקלטה מיד שהדבר בלתיי נתפש בעיני, מיהרה להוסיף כי היא גם "חרדה לפרטיות שלה".

אם להסתכן בהצהרה שתעצבן את חלקכם, התחושה המלווה אותי מזה כמה שנים היא שאת השליטה הטוטאלית בפרטיות איבדנו כבר מזמן – מידת ההתנגדות האקטיבית או הפאסיבית שלנו, כנגד ההשלמה של כל אחד מאיתנו עם קביעה זו, היא זו שמשתנה על העת, וטבעי שכך יהיה.

אנו חיים על קו תפר בין עידן בו פרטיות נחשבה למקודשת, לבין תקופה בה הפרטיות מולאמת ומופקעת לטובת חוויה קולקטיבית. אנחנו כבר מזמן חיים בצל העין המתבוננת של כולם – או לפחות, כל מי שמרושת. ובכל זאת, הדרך מפרופיל פייסבוק הכולל את שמי המלא ואפילו תמונות ורסיסי מידע על מה אני עושה, מה אני אוהבת ולמה אני מאזינה לחשיפת חיי הבאמת אישייים – כלומר דברים שאפילו בן אדם כמוני, שרואה עצמו כבעל נוכחות אינטרנטית שקיפה ואינו עושה מאמץ להסתיר מידע, היה מעדיף שיישארו בידיו בלבד, היא דרך ארוכה.

למרות שלא צריך לחפור הרבה כדי לחלץ מידע ברשת היום, ולמרות שיש אלפי סיפורים מזעזעים על מה עלול להשתבש באשמת הרשת והמידע שאנו בוחרים (או לא) לחשוף בה, ישנו גם צד אחד למטבע – את הצד הזה ניסיתי להסביר לש’ בהסבר קצר על מי הייתי מקבלת לעבודה בצוות שלי כיום, ומי לא. ל’, שהייתה עובדת שלי בעבר, הופתעה לשמוע שהפעם לא הייתה עוברת את הראיון איתי בדיוק בגלל הימנעותה מהרשת, סלקטיבית ומודעת ככל שתהיה. יתר על כן, ציינתי שדווקא מי שאינו קל לאיתור ברשת כיום – גם אם באופן שטחי למדי, כמו דף ב-LinkedIn, אזכור סתמי בגוגל – הם החשודים בעיני.

חלק גדול מההתמודדות עם עידן מרגש ומאיים לעיתים, בו כללי המשחק משתנים מיום ליום, וגבולות השיתוף נפרצים עוד ועוד, הוא ניהול נכון של אינפורמציה אישית ברשת. כלומר, להיות שם קודם, למנוע נזקים אפשריים בעזרת בקרה וניטור, ולנצל את הבמה המשותפת הזו לקידום ואינטראקציה.

אם לפני עשור וקצת בילינו בעיקר בחדרי צ’אט, פורומים ואתרים בהם השתמשו כמעט כולם בכינויים אקזוטיים או הומוריסטיים, כיום הקרב הוא על הזהות האמיתית (או הזהות המשודרת/נחשקת, במקרים רבים) של אינדיבידואלים, מיתוגה ככזו, טיפוח וניהול של זהות זו, ובעתיד הלא כל כך רחוק, הניסיון להפיק ממנה רווח. למשל, אם בשנת 1998 ניהלתי בלוג שלא היה בו אזכור אחד לשמי המלא, ברור כי היום לא הייתי מקדישה זמן רב כל כך ליצירה שעליי להתכחש אליה באופן מסוים, או זו המאלצת אותי לעשות הפרדה כה גדולה בין זהות ליצירה.

כחלק מדור אחרון למהגרים דיגיטליים – כלומר, אלה שעוד זכו להכיר פורמטים אנלוגיים, לשחק כדורגל בחוץ במקום לחפור ב-ICQ, ולצפות בטלוויזיה בקופסה שזו כל מטרתה – אני מתרגשת כל פעם מחדש מאותם גבולות מיטשטשים. לא בשל חרדה לפרטיות שלי, לא בשל חשש ממה שאורב לי שם בחוץ, אלא בזכות כל אותם דברים נפלאים שמתאפשרים לי כיום, וכל אותן דלתות הנפתחות בפני בזכות מדיום זה – החל מעבודתי ב-5min ובמיזמים נוספים קודם לכן, דרך כל האנשים המרתקים שהזדמן לי לפגוש בסביבות וירטואליות, ועד היכולת לתקשר יום יום באופן חדש. אם המחיר הוא כביכול פרטיות, תפישתי היא דווקא שהפירוש שלנו למושג "פרטיות" והערכים שהוא מכיל בתוכו הם אלה שייאלצו לעבור שינוי מהותי בשנים הבאות.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

לפי התחזיות של eMarketer, הפרסום בווידאו ברשת צפוי להגיע לסכום של למעלה מ-5$ מיליארד דולר עד 2014. לאט לאט ובשקט יחסי, פרסום בווידאו יתחיל לדחוק הצידה צורות פרסום מסורתיות המוכרות לנו, דוגמת באנרים ומודעות טקסטואליות, ומגמה זו תמשיך לבלוט לאור התוצאות המשופרות של פרסום בווידאו. זאת בניגוד לדעיכה ביעילות של פרסום בבאנרים, אשר עדיין מהווה רב בשטח.

הפורמט הפופולרי ביותר כיום בפרסום בווידאו הוא ה-pre-roll, קטע וידאו באורך 15-30 שניות שרץ לפני התוכן עצמו, ובעצם מאלץ את הצופה לצפות בפרסומת לפני שיוכל לעבור לצפות בתוכן שלשמו הגיע. פורמט זה רושם את ההצלחה הבולטת ביותר מבין הפורמטים המקובלי כיום בפרסום בתוך וידאו, מבחינת זמן צפייה ממוצע, הקלקה ועלות צפייה.

בינתיים נראה כי למפרסמים נוח ואף קל להשתלט על פורמט זה ולרשום ביצועים יפים, מאחר והפורמט מוכר הן למפרסם והן לצופה מעולם הטלוויזיה – אותה פרסומת בה צפינו לפני פרק בתכנית אהובה, למשל. לדאבוני, מאחר והתחום בחיתוליו, נראה כי בינתיים המפרסמים מעדיפים לנוח ולמחזר את אותו השטיק מהטלוויזיה,  במקום לנצל את מרחב ההזדמנויות העשיר של האינטרנט כדי לטלטל את השוק, להפעיל את הצופה, ליצור אינטראקציה אמיתית ולפרוץ את הקונבנציה הטלוויזיונית.

אם כך, חוץ מתקציבי פרסום דשנים יותר שנראה מופנים לפרסום ברשת בכלל ובווידאו בפרט, מה עוד צפוי לנו ב-2010?

אינטרנט בזמן אמת: זוכרים לפני שלוש שנים, כשכולם התלהבו ממש מהמונח המאוס web 2.0? פנו את הדרך ל-real-time web, כי מונח זה עומד לגזול את מקומו בפנתיאון ההייפ האינטרנטי. אלא שבניגוד ל-web 2.0, שמעולם לא הפך לפחות מעורפל, ל-real-time web יש משמעות מרחיקת לכת מבחינת מנועי חיפוש ופרסום. עם כניסתו של Google Caffeine, שחלק משמעותי מהעדכונים שיבואו עמו רלוונטיים לתוצאות חיפוש בזמן אמת ואחרונות (recency) של תוכן, סביר להניח שחברות רבות שהתעלמו עד כה משירותים כמו טוויטר, פייסבוק וגוגל ווייב ייאלצו להכנס למשחק גם הם.                                                                                                              CC-by-NC @alles-schlumpf

אוצרות תוכן: כאשר התוכן המצוי ברשת הופך לעולם רווי יותר ויותר, יידרשו מודלים סקאלאביליים (שהאקדמיה תמצא כבר פתרון ל-scalable, לא?!) וגמישים יותר לניהול, הפצה והצפה של תכנים. בין אם בעזרת אלגוריתמים מסנוורים בגאוניותם או בידי אנוש. אם פעם הנחת היסוד הייתה שכל התוכן כבר נמצא אי שם בחוץ, ועל הגולשים לאתרו, כיום מתחזקת התפיסה כי יש לאצור, לערוך ולכוון תכנים מקוונים.

זה כן למובייל: עם המעבר המתמשך מהמחשב למחשב הכיס החדש, הטלפון הסלולרי, והתפרצות הסמארטפונים אל הזירה, 2010 מסתמנת כשנת המובייל – ליותר ויותר אנשים יהיה בכיס סמארט פון, והדרישות ישתנו בהתאם, כמו גם צריכת תוכן בסלולר ודפוסי גלישה סלולרית. יריית הפתיחה לעונת הסלולר היא כמובן הסמארטפון לבית גוגל, הצפוי לצאת לשוק בחודש הבא. למי שהתעלם עד כה מהשוק הסלולרי צפויה התעוררות מדאיגה למדי – שווה לשים לב לאפליקציות לסלולר כמו זו של HBO, המאפשרת צפייה ניידת בתכנים טלוויזיונים מהשורה הראשונה, והכל על המסך הקטן של האייפון שלכם.

הגירה אל הפס הרחב: כפי שהזכרתי כאן בפוסט אחר, אנו יכולים לצפות לראות יותר ויותר מיזמים ברוח TV Everywhere, כאשר יותר תוכן יוצע לצופים באמצעות יותר אמצעי צריכה וצורות צריכה – כל זאת במטרה לשמר משהו ממודל הפרמיום המקובל, ועם שינוי זה אנו צפויים לראות גם שיפורים רבים בתחום ה-authentication והמדידה של תכנים הנצפים ברשת.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

את ווידון חלקכם בוודאי זוכרים כמי שהביא לנו את באפי קוטלת הערפדים, Dollhouse, ו-Firefly. לאחר מכשולים רבים, ביטול מספר סדרות בטלוויזיה (האחרונה בהן Dollhouse, ז"ל), ועוד שלל צרות, מצא ווידון עדנה דווקא באינטרנט, שם הזניק את הפנומן האינטרנטי Dr. Horrible’s Sing-Along Blog, בכיכובו של ניל פטריק האריס. הרעיון החל להתגלגל על רקע שביתת התסריטאים של 2008, אז רצו ווידון ושותפיו ליצור סדרה זולה להפקה ולהוכיח שאפשר להסתדר גם ללא השלד המסורתי של תעשיית הבידור.הפקת הפרוייקט כולו עלתה לווידון כ-200 אלף דולר, סכום פעוט לכל הדעות בתעשיית הבידור, ובאמצעות הפצה נרחבת ברשת, דרך Hulu, iTunes ושירות ה-On Demand של אמאזון.

פלישיה דיי, לעומתו, חתומה כיוצרת ושחקנית על שלוש עונות של סדרה אינטרנטית משובחת בשם The Guild, אם כי הצופים של ד"ר הוריבל בוודאי זוכרים אותה גם משם, בתפקיד פני החביבה. The Guild מגוללת את סיפורה של גילדה אינטרנטית השאובה מעולמם של משחקי אונליין דוגמת וורלד אוף וורקראפט ומשחקי MMORPG אחרים. הסדרה זכתה לפופולריות עצומה ברשת מאז הושקה ביו-טיוב, והמשיכה לקטוף פרסים גם מגופי מדיה מיינסטרימיים בעליל, בזמן שהיא מצליחה למשוך למעלה מ-10 מיליון צפיות ומקבעת את מעמדה של דיי – רק בת 29 – כאחת היוצרות המרתקות ביותר בתחומה.

כמו כן, נראה כי עסקת הפצה עליה חתמה עם מיקרוסופט וחסות מחברת Sprint בהחלט לא מזיקות להמשך יצירה פורה. כמובן, כל זה לא סותר את ההשקעה והעבודה הקשה של דיי על הבייבי שלה – היא עדיין כותבת את כל התסריטים לתכנית בעצמה, והיא זו שמנהלת את מערך ההפצה ויחסי הציבור לסדרה. את חלק מעלויות הפקת העונה הראשונה, אגב, מימנה דיי בעזרת עדת המעריצים שלה, אותם עודדה לתרום מכיסם באמצעות PayPal.

את שמו של רוד מונטיג’ו בוודאי תשכחו בתום פוסט זה – אך זהו האיש האחראי על הקוריוז המצויר, Happy Tree Friends, סדרת אנימציה אלימה ומשעשעת, שהפכה לקאלט. לאחר בכורה אינטרנטית בשנת 2000, התחילה הסדרה לצבור תאוצה ומשכה כ-15 מיליון צפיות בחודש. לאחר שהוציאו יוצרי הסדרה כמה תקליטורי DVD שרשמו מכירות מרשימות, נשאבה הסדרה חזרה לספינת האם הטלוויזיונית, כאשר הרשתות G4 ו-MTV החלו לשדר פרקים באורך של חצי שעה. בחודש אוקטובר האחרון הצליחה לרשום הסדרה למעלה מ-19 מיליון צפיות, והיד עוד נטויה.

כאשר יותר ויותר אנשים בוחרים להתנתק ממודל הכבלים המסורתי ולהתחבר לאלטרנטיבות המצויות ברשת – חלקן טובות יותר וחלקן פחות – נוצר חלל מעניין ומפרה ליצירה עצמאית, מודלים חשים להפצה, ורחמנא לצלן, אף סיכוי לראות רווחים מחסויות, שילוב חכם של פרסום ומיתוג בתכנים עצמם, ועוד. בתי יצירה עצמאיים המתמחים ביצירת תכנים נישתיים מצליחים לייצר תוכן רלוונטי, איכותי ואף רווחי, ומאפשרים לכם הצופים לבחור את התכנים המתאימים ביותר לטעמכם, ללא התכתיב של ענקיות הטלוויזיה המסורתית.

בשנה הקרובה, כדאי לשים לב לחברות מדיה צנועות ובתי יצירה עצמאיים דוגמת Revision3, For Your Imagination ו-Next New Networks, המתמחה ביצירת סדרות אינטרנטיות המותאמות לקהלים מפולחים ונישות ספציפיות ביותר החל מאופנה ולייפסטייל ועד בישול, אנימציה וקולנוע עצמאי. בדומה לערוצי הנישה בכבלים של פעם, חברות אלה יוצרות מעין מיקרו-רשתות כבלים באינטרנט, ומצליחות להגיע לקהלי נישה הנאמנים לתכנים ולחזון שלהן. בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם משתעממים מול הקופסה, אתם מוזמנים להעיף את השלט לעזאזל, ולגלות עולם שלם של תוכן איכותי ולרב חינמי, הכל במרחק הקלקה.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

אחרי הכל, מאחר וספינת האם של הווידאו הויראלי, הלא היא YouTube, קיימת רק מאז 2005, שווה להביט אחורנית ולהבין מעט מהאימפקט העצום של אותו אתר, שהתחיל כבול פגיעה לווידאו ברשת ותביעות על זכויות יוצרים, נמכר לגוגל, התבגר קצת, והפך בזכות יוזמות מהפכניות וניהול חכם לפלטפורמה עם אפשרויות רבות ומגוונות לצפייה (ואף למפרסמים), ובעשור הבא, כנראה גם ימכור לכם תוכן במודל תשלום כזה או אחר.

לקראת סוף העשור יוצאת יוטיוב ביוזמה חביבה משלה להביא את מצעד כוכבי הווידאו הוויראלי של השנה האחרונה – האתר העלה ערוץ מיוחד לשם כך, בו מוצג לוח שנה של חודש דצמבר, כאשר עם כל יום חדש בספירה לאחור, נחשף וידאו אחר שעשה גלים ברשת בשנה החולפת. אמנם אנו רק בשבוע השני של דצמבר, אך כבר תוכלו לזהות שם את ביזקיט הכלב המהלך בשנתו ואת סנסציית הטרולינג של 2009, בוקסי, שכנראה זקוקה למנה הגונה של ריטלין, או הכוונה של מבוגר מאוזן בנפשו. הערוץ עצמו, אגב, מעיד על תהליך ההתבגרות המתמשך שעבר יוטיוב – מדובר בערוץ הנמצא תחת חסותה של חברת Samsung, המקדמת את מצלמת ה-HD החדשה שלה, האמורה להתחרות בליין המוצרים של Flip.

ובכן, החלטתי לאגד כאן תחילה את הפייבוריטים שלי מהשנה האחרונה, מלווים בהסבר קצרצר השואף למפות את סוד ההצלחה – אתם מוזמנים להציע את הלהיטים הוויראליים שלכם בתגובות, כמובן, כדי ליצור רשימה מגוונת יותר – ואלה שמות:

1. סוזן בויל באודישן לתכנית Britain’s Got Talent!

התכל’ס: לא כל כך יפה, ורחוקה שנות אור מ-16, אבל האישה הסקוטית הזו בהחלט יודעת לשיר, וכך גם הוכיחה לעולם כולו באודישן מרגש במיוחד שהותיר אפילו את סיימון קאוול החמוץ חשוף להבעת אמוציות אנושיות.

מרכיב הקסם: למה אהבנו את זה? האם באמת יש כאן שאלה? בעולם כה אכזר, שמחו אפילו מרירי הלב שביננו לראות אישה מבוגרת, כעורה, כבדת גוף ולא זוהרת בעליל כובשת לא רק את סיימון, אלא את העולם כולו. לצלילי המנעד של בויל, הכל נראה אפשרי. אפילו לרזות.

התוצאה: אחד מקטעי הווידאו בו נראית בויל מפציצה באודישן, שהועלה ב-11 לאפריל ליוטיוב, משך למעלה מ-2.5 מיליון צפיות תוך 72 שעות באוויר, ומשם הופץ בעמוד הראשי של Reddit וב-Digg. תוך שבוע טיפס מספר הצפיות בקליפ האודישן ל-66 מיליון, כאשר הוא מנפץ שיאים, עם למעלה מ-103 מיליון צפיות תוך 9 ימים בכ-20 ערוצי הפצה אינטרנטיים. בויל המשיכה לככב במצעדי המוזיקה עם אלבום שהוציאה בחודש שעבר, והצליחה לשבור שיאים גם במצעד המכירות של אמאזון.

2. רולר-בייביז בחסות Evian

התכל’ס: תינוקות בעלי יכולות רולרסקייטינג מעוררות חשד משתלטים על סנטרל פארק, חמושים במים מינרליים של Evian ובפסקול פאנקי להחריד של ה-Sugar Hill Gang. הפואנטה? קחו בקבוק של Evian, תשמעו קצת אולד-סקול היפ הופ, ותחיו טוב – אחרי הכל, מדובר בפרסומת.

מרכיב הקסם: תינוקות זה חמוד, ואנחנו קלים כקהל. בעזרת אנימציה ממוחשבת, הצליחו הפרסומאים מאחורי הסרטון להביא לנו עוד קונספט מנצח שכבר הוכיח את עצמו – תינוקות מרקדים. במובר ביצירת מופת של לייפסטייל ומיתוג, והכל תוך 61 שניות. ביננו, לא סרטון שהייתם שולחים לאמא?

התוצאה: הסרטון תפס תאוצה וצבר למעלה מ-3 מיליון צפיות תוך פחות משבוע, והגיע למספר 2 המכובד ברשימה השבועית של Ad Age, המונה את סרטוני הפרסומת הנצפים ביותר ברשת. מיותר לציין כי בקבוקים של Evian ממשיכים לעוף מהמדף.

3. יונייטד שוברים גיטרות

התכל’ס: אני חוזר הביתה, ללא גיטרה – כי United שברו אותה. דייויד קרול, חלק מההרכב הקנדי Sons of Maxwell, עולה עם הגיטרה לטיסה של יונייטד אירליינס, אך רק אחד מהם שורד את המסע. קרול לא מתבלבל לרגע, ומעלה קליפ משעשע בסגנון קאנטרי, עם מלל קורע לב ופנייה נרגשת ליונייטד להציל את המצב ולפצות אותו.

מרכיב הקסם: קליפ מושקע יחסית למישהו שנותר ללא הגיטרה האהובה שלו. העם אוהב שירים שאפשר לשיר איתם. העם עוד יותר אוהב להתלונן, במיוחד כשהוא חש עצמו נדפק או פראייר. ניחוח פולק-קאנטרי רק מעצים את התחושה.בינתיים, הוציא קרול את השיר השני בטרילוגייה המתוכננת, לאחר שלא התרצה מההתנצלות של יונייטד איירליינס.

התוצאה: קרול הצליח למשוך למעלה משלושה מיליון צפיות תוך 10 ימים בלבד, והצליח להלחיץ את נציגי יונייטד, שקיוו להמנע מסיוט יח"צני ברחבי הרשת, עד כדי כך שדובר החברה דאג להשיב מיידית לכל מי שהעלה קישור לסרטון המדובר בטוויטר או פייסבוק. למרות זאת, לא השכילו נציגי יונייטד להציע פיצוי הולם, כפי שתוכלו לקרוא בבלוג של קרול. כאילו שלא נכווה דיו, כאשר קרול גייס מספיק אומץ כדי לעלות שוב על טיסה של יונייטד בחודש אוקטובר האחרון, אלה הצליחו לאבד את המטען שלו. השיר הבא, אגב, כבר בדרך.

4. סטטוסים מתחת לחופה

התכל’ס: טרייסי פייג’ ודיינה האנה מתחתנים. הוא חנון של תוכנה, היא החנונית שאוהבת אותו. עד כאן, פיהוק. אבל לפתע נשלפים הסמארטפונים וחגיגת הסטטוסים נפתחת.

מרכיב הקסם: בתור אחת שלא ממש סובלת חתונות (או את הסרטונים הקיטשיים להחריד שעולים בעקבותיהן ליוטיוב ועושים סבב תפוצה מלא הכולל אימייל מההורים עם לינק לסרטון החתונה התורן), שמחתי לראות קונטרה מסוימת ללהיט החתונות האחרון, JK Wedding Dance והספין-אופים המטרידים שבאו בעקבותיו. למשל, את הזוג הזה, שכנראה כמוני, מעדיף גם הוא לבלות את זמנו בטוויטר ופייסבוק מאשר בחתונות. את הסטטוס המקורי שעודכן בעוד הכומר ממלמל משהו על אהבה וברית הנישואין, ניתן לראות כאן.

התוצאה: עדיין נשואים. עדיין מופצים פחות מההם המרקדים, אבל יאללה, תפרגנו.

5. %$^& כמו חיות, אבל הולכים על בטוח

התכל’ס: חיות לייטקס מתחככות זו בזו, ומראות לכם צד אחר של קונדומים לבית Durex.

מרכיב הקסם: רמיזות מיניות, תנוחות מגוונות, והיי, מי לא אוהב בלונים, לעזאזל?!

התוצאה: הסרטון מופץ הלאה, ממש כמו מחלות מין, ודורקס רושמים נוכחות מרשימה ברשת עם למעלה מ-6 מיליון צפיות.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת.. לפרטים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

כתובת האתר שלכם סימנה אז את קו הסיום הנכסף. חלקים נכבדים מהתקציב שלכם הוקצבו לעיצוב ההומפייג’, פיתוח פיצ’רים חדשים שיזמינו גולשים להקדיש לכם עוד זמן והקלקות, ומאמצי השיווק שלכם התמקדו בפיתוי הגולש הרחק מכל פעולה אינטרנטית אחרת בה היה עסוק, כדי להביאו הישר אליכם. היעד (destination) היה החזון והמטרה. מצד שני, באותם ימים כיוונתם את הדפדפן שלכם ל-CNN.com כדי להתעדכן בחדשות היום, ועמוד הבית של YouTube שימש לכם כנקודת מוצא לציד אחר וידאו ברשת, כך שסביר היה להניח כי גם קהל היעד שלכם גולש באופן דומה.

נחזור רגע ל-2009 – למרבה הצער, אף אחד כבר לא שם על ההומפייג’ שלכם. זה לא אתם או התוכן שאתם מציעים שאחראים לשינוי זה – להפך, קהל הגולשים עדיין מעריך את התוכן שלכם, אלא שהם יעדיפו לצרוך אותו לפי התנאים שלהם. ככל שהרשת הופכת למפולחת יותר, מגמה זו מובילה שינויים מהפכניים למדי. תארו לכם אם כל הזמן, הכסף והמשאבים שהיו נחסכים מכם לו הייתם מקדימים להפנים כי מודל היעד הזה נידון לשכחה אינטרנטית. ככל שקהלי גולשים מוצפים ביותר ויותר תוכן וגירויים ממגוון מקורות שונים ומשונים, לא בהכרח נשאר מקום מובטח לכם או לאתר שלכם באג’נדה של הגולשים. במילים אחרות, ייתכן ואכן הגעתם אל קו הסיום כאשר הנצחון בידיכם והגולשים ממשיכים לזרום אליכם, אבל חוקי המשחק השתנו בינתיים.

בקרב הנצחי על תנועה ו-eyeballs, או צופים, מודל ההומפייג’ הזה הוא מוגבל ומגביל כאחד. תובנה זו מחדדת את השאלה הפשוטה הניצבת כיום מול מי שעוסק בווידאו ברשת – היכן המומחיות שלי? האם המומחיות שלי היא יצירת תוכן ייחודי ובעל ערך, או בייצור וגידול טראפיק כדי למנף תוכן ולהפכו לרווחי? לקבוצה הראשונה, מודל היעד לא מספק פתרון אידיאלי תחת התנאים המקובלים תעשייה. מודל הדסטיניישן מסוכן לקבוצה זו, מאחר והצלחתו תלויה בעיקר ביכולת של אלה למשוך ולשמר טראפיק.

עם עלייתם של פתרונות הפצה חכמים וכלים דוגמת RSS ואגרגטורים, היעד הופך למשני לתפוצה. מדוע, בעצם? כי מודל התפוצה הגיוני יותר, ומאחר כי בסופו של דבר, הניסיון לשנות הרגלים קיימים של גולשים ולאלץ אותם לאמץ הרגלי גלישה וצריכה אחרים, אינו אלא מתכון לאסון. כאשר גוגל מתפקדת כמעין כלב שמירה וירטואלי, נדמה דווקא כי צעד חכם יותר יהיה להקדיש חלקים נכבדים מהתקציב לאופטימיזציה של דאטה ו-SEO, וייצור ושימור טראפיק, ולהיעזר במי שמאחוריו כבר עומדים ניסיון והצלחה בתחומים אלה.

מסקנה זו ברורה מתמיד כאשר מדובר בווידאו ברשת – עם ROI נמוך למדי ליצרני תוכן הפועלים לפי מודל היעד המיושן, נראה כי חברות מדיה ומפיקי תוכן עצמאיים עומדים מול אתגר מהותי, והצורך "לשחרר" תוכן החוצה לטובת תפוצה חכמה יותר הופך לברור מתמיד.

כל זאת מאחר ואותם eyeballs עליהם דיברנו קודם, בעודם נגישים לכם, לא הולכים לחולל שינויים מרחיקי-לכת באופן בו הם בוחרים לצרוך תוכן ברשת ולדלג באופן קסום אל האתר שלכם, ולא משנה כמה דולרים תשקיעו ביצירת תוכן איכותי – אתם תיאלצו להגיע אליהם. או לפחות, התוכן שלכם ייאלץ להגיע אליהם, ורצוי כמה שיותר מהר. בקצה השני של משוואה זו נמצאים בעלי ומפעילי אתרים, המעוניינים להוסיף וידאו להיצע שלהם. המומחיות שלהם היא אמנם לטפח טראפיק, אך מהיכן ישיגו וידאו וכיצד יפיקו ממנו רווחים?

אחרי הכל, עם הערך המוסף שהוא מביא והמעורבות הגבוהה שהוא יוצר מצד גולשים, וידאו הופך להיות תוסף מהותי אם לא הכרחי לכמעט כל אתר. אין להם בהרכח את היכולת להפיק תוכן וידאו איכותי, ובתחשה בעלויות ההפקה הגבוהות, אל להם לנסות לעשות זאת.

הקהלים כבר פולחו וטורגטו, וכעת, כל אשר נותר ליוצרי תוכן לעשות הוא לקחת את התוכן שלהם אל הקהל – כאן בדיוק אנחנו נכנסים לתמונה, עם המעבר של 5min מאתר וידאו לפלטפורמת הפצה מאסיבית, יעילה וחכמה, המתבססת על התאמה סמנטית של תכני וידאו לתכנים טקטסואליים. מתוך אמונה כי תוכן הוא תוכן, בין אם טקסט, תמונה, וידאו או כל מדיה אחרת, אנו שואפים להוות אלמנט מקשר בין שני המחנות שהוזכרו קודם, כדי שכל צד יוכל למנף את המומחיות שלו, ובעזרת פילוח וסגמנטציה של תכנים, גם להגיע לרווחים נאים מפרסום. בעוד שלשחקנים הגדולים בשוק עדיין קשה לשחרר את השליטה על התכנים שלהם לטובת תפוצה נרחבת יותר, הגיעה השעה שנבין ששליטה זו כבר אבדה מזמן, בדומה לגבולות המיטשטשים בין וידאו לטקסט.

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לפרטים.

ל-5MIN דרוש Web Developer למשרה מלאה. ניסיון: Mid-Senior level. יצירת קשר וקו”ח: Hanan @ 5min.com.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>