הממשק של facebook Places (מקור: Inside Facebook)

תוכן חדש נולד

בלי לשים לב, סוג תוכן חדש עומד להיכנס לחיינו ויש כאן משום שינוי תפיסה קטן: אם עד עכשיו הסתכלנו על "מיקום" בתור מטא-מידע (מידע שנלווה לסוג תוכן קיים: טקסט, תמונה, וידאו) הרי שפייסבוק, באמצעות ההפצה הרחבה של שירותי המיקום תאפשר יצירה של סוג תוכן חדש, כזה שעומד בזכות עצמו וניתן לערוך איתו אינטראקציה בשם "מיקום".

נכון, הרבה פעמים מיקום יכול להיות סוג תוכן נלווה או משלים לשאלה האלמותית של פייסבוק "What’s on your mind?" (לדוגמה: אני אוכל גלידה באייסברג) אבל אין ספק שעם facebook Places, תעלה קרנו של סוג התוכן הזה ונראה לא מעט תוכן מסוג "מיקום" שעומד בזכות עצמו ומשתמשים מנהלים אתו אינטראקציה (לדוגמה: עומר נכנס כרגע לעבודה). אגב, השימוש במיקום יהפוך להיות פשוט מאד עם פיצ’ר הצעות התיוג שעלה במקביל.

עבור מפרסמים: לא רק תוכן, גם זירת פעילות

עמודי המיקום (אותם אתם יכולים לראות בצילום המסך למעלה) מזכירים לי איפשהו שילוב מעניין בין עמוד אירוע (Event) לבין עמוד קהילה (מה שנקרא בעבר Fan Page): באמצעות עמודי המיקום, פייסבוק מציעים זירת פעילות שאוגרת לתוכה תוכן בהקשר מאד מסוים (בדומה לעמוד אירוע) ובשונה ממנו, היא לא חד פעמית ומאפשרת יותר אינטראקציה לאורך זמן עם המשתמש.

מעבר לתוכן, Places מספק שדרוג משמעותי למנוע הפרסום של פייסבוק (אם כי לפי ההכרזה הרשמית אין כוונה לשלב את Places במודעות): האפשרות לבצע פרסום אולטרה ממוקד בפייסבוק (לקריאה נוספת: הקייס סטאדי של הקצין לודוויג) תהפוך להיות ממוקדת עוד יותר כשבעל עסק יוכל לפרסם ללקוחות שעשו Check-in לעסק שלו או לחברים של לקוחות שעשו Check-in לבית העסק, וכל זה בלי להוציא יותר מדי כסף על חשיפות וטראפיק שלא שוות לו יותר מדי, כאן facebook Places יצליח במקום בו חברות-בת כמו Foursquare או Gowalla עדיין מגששות.

אינטראקציה עם תוכן מסוג מיקום, הממשק של Places בנייד (מקור: הבלוג הרשמי של פייסבוק)

משל הדרכון: הקרב על חווית המשתמש

האמת היא שמשל הדרכון היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשראיתי את Places ואיכשהו הוא הגיע דווקא לסיפא של הפוסט, אבל לא בכדי. כמו שכבר הזכרתי, פייסבוק הופכים את ה Check-in לסוג תוכן חדש שהוא, במקום מסוים, יהפוך בעוד מספר חודשים לברירת מחדל. עוד שלושה-ארבעה חודשים, אף אחד לא יזכור ש Check-in הייתה מילה שגיקים השתמשו בה והייתה חלק ממילון המונחים האקסלוסיבי של Foursquare, צ’קאין יהיה פשוט צ’קאין.

כאן נכנס הדרכון – החוויה של Check-in מזכירה לי מאד החתמה של דרכון. אתם מגיעים לשדה התעופה, מחתימים דרכון והופ, כל המחשבים בעולם יודעים מאיפה הגעתם ואיפה אתם נמצאים עכשיו. אחרי בדיוק פעם-פעמיים בחו"ל החוויה שלכם היא כבר לא להחתים את הדרכון בשדה התעופה אלא הכניסה למדינה עצמה ואוסף החוויות שהיא מציעה (אחרת היינו מסתובבים בשדות תעופה ורק מחתימים). רוצה לומר, ברגע שהפלטפורמה נפוצה והחתמת הדרכון במקומות תהפוך להיות עניין שבשגרה, אז יתחיל הקרב האמיתי.

ובמקום מסוים הוא כבר התחיל. במשרדים של Foursquare אי שם במנהטן כבר הבינו בלילה שלעשות צ’קאין רק לשם הצ’קאין זה לא מספיק והקרב האמיתי תחולל עכשיו על חווית המשתמש: החברה שתדע להתממשק בצורה הטובה ביותר ל-Places או חשוב מכך, תציע חוויה כיפית ומשחקית (לדוגמה: איסוף של באדג’ים כפרס על ביקור קבוע במקומות או פרסים אחרים על נאמנות לקוחות) ותדע לאסוף כמה שיותר תוכן (חברים, תמונות, המלצות) סביב מיקום מסוים ולהציג אותו בצורה אינטואיטיבית ונוחה, היא זו שתוביל את שוק השיווק מבוסס המיקום.

הפוסט פורסם במקור ב"תנועת הנוער", בלוג על קמפיינים, טרנדים וכל מה שקורה עם צעירים

>

גילוי נאות: כותב הפוסט נטל חלק מרכזי בתכנון המשחק המתואר כאן מתוקף עבודתו ב-teenk. הפוסט מתפרסם ב"חורים ברשת" כי חשבנו שקוראי בלוג זה יגלו בו עניין.

אחד העולמות השיווקיים שמותגים נכנסים אליהם בזהירות הרבה ביותר לדעתי הוא עולם המשחקים: קשה להתעלם מהנתונים שמראים שהעתיד בעולם השיווק צועד לכיוון פיתוח של תוכן אינטראקטיבי (בעיקר בזירת הוידאו) מצד אחד ולכיוון התחום החם של 2011-2010 – המשחקים החברתיים מצד שני. אני לא מכיר הרבה  מנהלי שיווק או מנהלי מותגים לצעירים שלא קרא מחקרים העוסקים בעליית כוחם של המשחקים החברתיים או על מירוץ החימוש המטורף באותה הגזרה בדיוק (לאחרונה: MTV ו Playdom).

מצד שני, כניסה לעולם המשחקים תמיד דרשה משנה של זהירות כי סף הגירוי של הנוער בכל הקשור למשחקים נמצא בעלייה מתמדת ומשחקים בסגנון מי מקליד את כל האותיות הכי מהר לא תמיד מספקים את הסחורה מבחינת גימור. לכן קשה מאד רק לטבול את הרגל במים בעולם המשחקים ואם מותג רוצה לשווק את עצמו באמצעות משחק, האג’נדה צריכה להיות ברורה מאד וההשקעה בהתאם.

מועדון החברים בקיבוץ הווירטואלי (צילומסך)

שם המשחק: דרגות של אינטראקציה

על ההשקה של הקיבוץ הווירטואלי הראשון ומבחר ציטוטים מכל המעורבים (חוץ ממני, לי יש בלוג)  תוכלו לקרוא פחות או יותר בכל מקום אליו מגיע היח"צ (דהמרקר) לי דווקא חשוב לשתף אתכם בנקודה מעניינת שעלה אצלי תוך כדי העבודה על המשחק.

הרבה חברות מסחריות שואפות לדגרות אינטראקציה עם קהל היעד שלהן: חלק רוצות קשר בלתי אמצעי עם הצרכן בצורה של של שירות לקוחות, חלק עושות את זה באמצעות הפעלת עמודי פייסבוק וגיבוש קהילה וחלק גדול מחפשות פשוט את ה"לייק" של בן הנוער. אני מוכרח להודות שאת הסיבה האחרונה אני הכי פחות מבין: אחת התעלומות הכי גדולות של פייסבוק לאחרונה, תעלומה שנחשפת רק לאחרונה אומרת "אז יש לך 100,000 חברים בקהילה שלך, מה עכשיו?".

עם כל הסקפטיות ולעיתים הציניות כלפי הזילות של ה"לייק", הקיבוץ הווירטואלי פתר אציל חלק מהמשווה בצורת הביטוי הפשוט – ערך מוסף. מספר החברים בקהילה שלך פחות חשוב. מה שמשנה באמת היא היכולת שלך להעניק לאותה קהילה ערך מוסף (רגשי או פיזי) שחבריה יכולו להתחבר אליו ולנכס, הלכה למעשה את הערכים שאתה כמותג מנסה להנחיל: ליידי גאגא עושה את זה באמצעות קשר בלתי אמצעי למעריצים וקידום של אמנים ויוצרים צעירים והקיבוץ הווירטואלי הראשון עושה את זה באמצעות משחק.

הקיבוץ הוירטואלי – מבט על (צילומסך)

שם המשחק כאן הוא דרגות של אינטראקציה בין חברי הקהילה למותג. בעת כתיבת שורות אלה לקיבוץ הווירטואלי יש מעל 11,000 חברים שרובם מעורבים, כולם ראו את המשחק ודרכו הם לומדים להכיר ונחשפים לערכי המותג. הגימור הגבוה, החיבור של הלקוח לטנרנד המשחקים החברתיים ובעיקר היחס העדין בין משחקיות למסחור הן אלה שעשויים להפוך הקיבוץ הווירטואלי של יטבתה להצלחה.

הפוסט פורסם במקור בבלוג "תנועת הנוער"

[ad#banner468x60] >

לאחרונה פייסבוק החלה בניסוי הטמעת QR Codes במערכת (דיווחים ב-Techcrunch וב Inside Facebook ושאלוהים יעזור לי אני מקווה שלא הקדימו את ה-1 באפריל), מה שעשוי להוות תפנית מעניינת עבור הטכנולוגיה.

QR Codes – איך זה עובד?

קודי QR פועלים בצורה דומה לברקוד, אלא שצורתם הדו-מימדית מאפשרת להם להכיל בתוכם יותר מידע. היישום של QR Codes בעולם השיווק ופהרסום מתבטא בעיקר בחיבור בין עולמות האונליין לאופליין ועל אף שהתהליך לא פשוט ואינטואיטיבי, התוצאה חמודה למדי: ראשית, עליכם לאתר את קוד ה QR ולזהות אותו ככזה. רוב הקודים נראים כך:

הריבוע הלבן הזה? זה QR Code (התמונה ברישיון cc מאת Fluid Forms)

אחרי שזיהינו את קוד ה QR, אנחנו צריכים לכוון אליו את מצלמת הטלפון הסלולרי שלנו שמופעלת באמצעות תוכנה לקריאת ברקודים (או "קורא QR") והופ! המידע מוצג על גבי הטלפון (נסו את זה עם הטלפון שלכם על קוד ה QR שמופיע בתמונה למעלה – זה עובד!).

פייסבוק ו-QR Codes – מחברים עולמות

אחת הבעיות הגדולות של פייסבוק לטעמי היא חוסר היכולת שלו להיות לוקאלי: מדבר באתר בינלאומי שעושה את עבודה של שמירה על קשרים בעצימות נמוכה עם מעגלים חברתייםם (ולא רק) בצורה הכי טובה שקיימת היום. עם זאת, היכולות הלוקאליות שלו והפיצ’רים שתומכים בהן (קבוצות או Causes, לדוגמה) לא מספיק מפותחים בפייסבוק ואחד האויבים שמחכים לענק הכחול בפינה הוא עולם הלוקאל, העסקים המקומיים, המותגים הקטנים וקבוצות הנישה המבוססות על תחומי עניין שפייסבוק לא מצליח לתת להן מענה בצורה טובה והן מוצאות פתרונות במקומות אחרים (פורומים, פרסום בזירות מקומיות ועוד).

הפתרון שפייסבוק מנסה ליישם באמצעות קודי QR מכניס את הקודים לתוך עמודי הפרופיל כדי לקשר אליהם ישירות ולהודעות סטטוס (צפו בתמונת הדגמה ב Techcrunch, לא הצלחתי להשיג תמונה סבירה עם זכויות יוצרים). מה זה אומר? למפרסמים, זה אומר שמעכשיו אפשר לפרסם את עמוד הקהילה של העסק מכל מקום על ידי פרסום של קוד QR בכל מקום הנה כך:

קישור בין העולם הלוקאלי לפייסבוק – מודעת QR

ואחרי הכל – Geo Tagging

מילה קטנה על טכנולוגיה ללא טכנולוגים: Geotagging (הוספת מטא-מידע של מיקום גיאוגרפי למידע מסוגים שונים) מסתמן כאחד הטרנדים החמים של השנים הקרובות: הגוף שיחזיק בכמה שיותר מידע גיאוגרפי אודות המשתמשים שלו (איפה הם מתנהלים, מה הם עושים ובסביבת מי) יכול לנצל את זה בצורה הטובה ביותר למטרות מסחריות ("שלום, אני רואה שאתה מבלה לא מעט בחנויות אופנה בקניון רמת אביב, שמעת כבר על המבצע החדש של רשת שקר כלשהו?").

האם בסופו של דבר תיושם טכנולוגיית ה QR בפייסבוק והאם היא תביא לו הצלחה בשוק הלוקאלי? ימים יגידו. אנחנו נעקוב.

הפוסט פורסם במקור בבלוג “תנועת הנוער”

>

מחקר השימושים du jour נקרא Generation M^2 ועל פני 85 עמודים הוא מתמקד בשתי שאלות עיקריות: מהם ערוצי המדיה העיקריים אותם צורכים ילדים ובני נוער (ההתייחסות במחקר היא לגילאי 18-8) ומהי המגמה עבור כל מדיום בין השנים 2009-2004. לצורך כך נחקרו 2,000 בני נוער מכל רחבי ארה"ב והם התבקשו למלא "יומן מעקב מדיה" כשבסוף הניסוי שוקללו התוצאות.

בסוף הפוסט יש קישור להורדת הדו"ח המלא, בנתיים – הנה כמה נקודות מעניינות:

המוזיקה מתחזקת, הדפוס בירידה

10 שעות ו-45 דקות של חשיפה למדיה בקרב צעירים בשנת 2009. בנוסף, במהלך חמש השנים האחרונות ניתן לראות עלייה בשימושי המדיה בכל תחום מלבד מדיה מודפסים (רגע של מתודולוגיה: חשוב לציין כי במהלך המחקרים ניסוחי השאלות השתנו ולכן לא ניתן לקבוע מובהקות, אבל המגמה ברורה). עם העלייה בצריכת המדיה, עלתה גם העלייה ברכישה של אמצעי מדיה: על פי המחקר, 66% מבני הנוער מחזיקים ברשותם טלפון סלולרי, 76% מחזיקים iPod או נגון MP3 אחר (לעומת 18% בלבד ב 2004) ושימו לב לטרנד המבצבץ – 29% מחזיקים מחשב נייד.

המדיה האלקטרונית מתחזקת, בעיקר על חשבון הטלוויזיה

לראשונה מאז עלייה המטאורית של הטלווזיה בקרב בני הנוער בשנת 1999, שעות הצפייה בטלוויזיה "חיה" ירדו בצורה משמעותית בשנת 2009 לשעתיים ו 39 דקות בלבד. לעומת זאת, שעות החשיפה לתוכן טלוויזיוני דווקא עלו משלוש שעות ו-47 דקות לכמעט ארבע וחצי שעות ב 2009. התחזקות זו ניתן לזקוף לזכות האינטרנט וערוצי המדיה הסלולריים.

קווים לדמותו של משתמש מדיה כבד:

לצורך המחקר, חולקו הנחקרים לקבוצות על פי רמת השימוש שלהם במדיה. משתמשים "כבדים" (21% מכלל הנחקרים) הוגדרו ככאלה שצורכים יותר מ 16 שעות מדיה בשבוע (על פי כל הקטיגוריות: אינטרנט, טלוויזיה וגו’) בעוד משתמשים "קלים" (17% מכלל הנחקרים) הם בני נוער שצורכים פחות משלוש שעות מדיה ביום.

אם הייתי צריך לאפיין בעצמי, מבלי לקרוא את המחקר, משתמש מדיה "כבד" בקרב צעירים הייתי מדמיין בן נוער עם המון חברים, ביטחון עצמי גבוה (כזה שלא מפחד מקשרים אנושיים ולכן מיישם אותם בצורה טובה גם בעולם הוירטואלי) ובאופן כללי חי חיים שמחים וממוצעים בכל הקשור בלימודים.

בתור התחלה, שימו לב לגרף הבא:

בקרב משתמשי המדיה ה"כבדים", אחוז הנחקרים עם ציונים טובים בבית הספר עומד על 47% לעומת 65% בקרב משתמשי המדיה הבינוניים ו-66% בקרב משתמשי המדיה ה"קלים". התחושה האינטואיטיבית היא כמובן "נו בטח, הילד כל היום על המחשב והטלוויזיה במקום ללמוד" מצד שני – יש לא מעט דיבור על האינטרנט ככלי לימודי. אז כנראה שיש עדיין עוד עבודה בתחום הזה.

בכל הנוגע לתפיסה העצמית של משתמשי המדיה הכבדים, כאן באמת הופתעתי -

מסתבר שככל שהחשיפה של הצעיר למדיה גדלה, כך הוא פחות מרוצה מעצמו במגוון תחומי חיים: חברים, לימודים, יחסים עם ההורים וכמובן תחושת שיעמום גבוהה. בהחלט לא מה שציפיתי ויהיה מעניין לראות דווקא את התחום הזה נחקר ומתפתח כלל שיכנסו לשוק ערוצי מדיה חדשים שינעלו את הצעירים עוד יותר בתוך החדר – כשתחום שעולה לי לראש באופן אינטואיטיבי הם עולמות וירטואליים.

להורדת המחקר: היכנסו לאתר המחקר או הורידו את הדו"ח המלא [PDF]

הפוסט פורסם במקור בבלוג תנועת הנוער העוסק בטרנדים, קמפיינים ולייפסטייל אצל צעירים

>

אתרי המשחקים הגדולים – ירידה לאורך זמן (Google Trends)

יוצא לי להגיד בלא מעט פגישות והזדמנויות אחרות שהאינטרנט הוא לא משחק סכום אפס. דהיינו, גולשים (בדרך כלל) לא מקובעים וייכנסו גם לאתר פלוני וגם למתחרה שלו, אלמוני, ובלבד ששניהם מספיק מעניינים. עולם המשחקים, לעומת זאת, הוא הדבר הכי קרוב למשחק סכום אפס אינטרנטי שאני מכיר: כולם מציעים פחות או יותר אותו מבחר של משחקים (חלק אפילו מעתיקים עם הוטליניקים) ובסופו של דבר נוצרת איזשהי נאמנות גולשים לאתרי המשחקים הגדולים (מה שמסביר את ההצלחה היחסית בארץ של פורטלי משחקים כמו נט גיימס או ערוץ המשחקים של נענע).

עלייתו של פרמוויל

בחודשים האחרונים, עם הכניסה של פייסבוק לשוק המשחקים (קריאה מומלצת – האבולוציה של האפליקצות בפייסבוק) אנשים נטשו את פורטלי המשחקים, זאת לטעמי משתי סיבות עיקריות:

1. המשחקים כבר נמצאים שם – מבחינת מודל הגלישה, פייסבוק הפך להיות האתר הראשון שבודקים ברגע שנכנסים לאינטרנט (בהקשר של צעירים, כמובן) והוא השער למה שעושים אחר כך: אם זה להיכנס לקישורים של חברים או ברוב המקרים, לשחק. המשחקים של פייסבוק נמצאים שם, בתוך האתר ולכן במקום להיכנס לפורטל משחקים "מסורתי" ולהמשיך משם, לא צריך לעזוב את הבית ואת הממשק המוכר אלא פשוט להיכנס בשני קליקים למשחק.

2. האפקט החברתי - הגיימרים של היום רוצים את המשחקים שלהם חברתיים יותר והמוניים יותר (כך כתבנו) והיכולת להשוויץ בהישגים ולמדוד את עצמך אל מול החברים במשחק, נתנת ערך מוסף עצום לעומת המשחקים הקלאסיים לשחקן יחיד שנראה שלא יעבור הרבה זמן עד שיאבד עליהם הקלח.

אתרי המשחקים מתמודדים עם Live Games

היום עלה לאוויר בלון ניסוי מעניין מבית Geewa: פורטל משחקים פייסבוקי בשם Live Games שמהווה את הסנונית הראשונה בהתמודדות פורטלי המשחקים ה"מסורתיים" עם המציאות החדשה. ככה זה נראה:

עמוד הבית של Live Games – מזכיר מאד את "המסורתיים" (צילומסך)

Live Games נותן כמה ערכים מוספים: כל הפעילות מתבצעת על הפלטפורמה של פייסבוק, מה שמשאיר את האנשים במסגרת מודל הגלישה שהם מכירים ועליו דיברנו. בנוסף, כל העיצוב מציג פורטל משחקים מסורתי (חלוקה לז’אנרים, חלוקה לגברים ונשים ומבחר משחקים בתצוגה של טאמבניילס.

פייסבוק מאפשר לפורטלי המשחקים לפתח פיצ’רים שתמיד היו נורא נדרשים אבל הפיתוח שלהם היה גדול מאד: ל Live Games שני סוגי משחקים – משחק לשניים או יותר שחקנים (מולטיפלייר) או משחקים לשחקן יחיד, ממש כמו בפורטלים הגדולים אבל עם תוצאות שנכנסות לתוך טבלת מובילים שמאפשרת לך לעשות Share לתוצאה ולהזמין חברים לנצח אותך. ככה נראה משחק שחמט לדוגמא:

לא באמת עשיתי את המהלך הזה – שחמט אחד על אחד (צילומסך)

הערך המוסף – הקהילה

אני חושב שמה שיחזיק את הפורטלים הגדולים בחיים (או שיעביר אותם לפייסבוק בסגנון Live games) הוא היכולת לחבר את המשתמשים לעולם המשחקים ולייצר קהילה סביב משחק ספציפי, אם בצורה של ליגות (זה ממש מתבקש בתור האבולוציה של טבלאות ה top10) או אם בצורה של לקחת את המשחקים הקלאסיים ולהפוך אותם לקהילתיים. היום אנחנו רואים את זה קורה בארץ עם הטאקי של נענע או בעולם עם טטריס מולטיפלייר, אבל הראשון שייקח את כל החבילה הזו ויארוז אותה בצורה טובה, עם ממשק טוב וייצר קהילה או בתוך פייסבוק או באמצעות חיבור לפייסבוק מבחוץ, יכול לעשות יופי של דבר.

נזכרתי בסוף: הכי קרובים שהגיעו לרעיון הקהילתי היו MSN עם ה Gaming Zone, אבל לא הלכו את האקסטרא מייל לכיוון חיבור של קהילה אלא הסתפקו במשחקי פולטיפלייר עם אינטראקציה נקודתית.

הפוסט פורסם במקור בבלוג "תנועת הנוער" העוסק בטרנדים, קמפיינים וכל מה שקורה בעולם הצעירים

>

כך נראית טבלת האפליקציות המובילות בפייסבוק נכון להיום (MAU = משתמשים חודשיים):

מעניין אותי לדעת מה מאפיין אפליקציה מצליחה בפייסבוק. אם נסתכל ברשימה אפשר לראות אפליקציות מכל מיני סוגים: שאלונים, משחקים שמתבססים על מקדם ויראליות (פעם אחרונה שאני כותב את המילה הזו כאן) גבוה מאד, משחקים לשחקן יחיד ועוד. בפוסט הזה  אנסה לעמוד על כמה מאפיינים בולטים שמניעים אפליקציות קדימה והופכים אפליקציה טובה לאפליקציית טופ-6.

אפליקציות המונעות על ידי תחרותיות

הצורך בתחרותיות ובמיקום שלך לעומת חברים שלך מהווה את עמוד התווך לאפליקציות שלמות דוגמת Bejeweled Blitz (עם 10,692,000 משתמשים חודשיים): באפליקציות מסוג זה התחרות היא העיקר ומוגשת בצורה הישנה והטבעית שלה: למי יש יותר נקודות. ב Bejeweled בכל פעם שהמשתמש מתקדם בסולם הדרגות, הודעה אוטומטית נשלחת לחברים שמתחתיו כאילו אומרת “שים לב, כרגע עקפו אותך, לא תרצה לעקוף חזרה?”.

שימו לב ליחס בין אזור המשחק לאיזור הצגת הנקודות ב Bejeweled Blitz

אפליקציות עם מקדם ויראליות גבוה

מנכ”ל Zynga הודה בשבוע שעבר: “עשיתי כל דבר נוראי בספר כדי להשיג הכנסות“ [צפו בוידאו] כאשר הכוונה הייתה לשימוש בהצעות מפוקפקות לגולשים על מנת לזכות אותם בכסף וירטואלי ולהפצה אגרביסית במיוחד של ספאם מהאפליקציות השונות של החברה (וכל מי שמקבל ביום 20 פרות בפארמוויל יודע על מה אני מדבר).

עם כל זאת, יצר מארק פינקוס בלי לשים לב סטנדרט שמניע לא מעט אפליקציות: הפצה אוטמטית של הודעות לחברים (אם עזרת למישהו בחווה, לדוגמא) ושליחת הזמנות על בסיס יומי לחברים במסווה של מתנות או כסף וירטואלי. בעוד שרוב הגולשים היו נרתעים ממשלוח הזמנה לאפליקציות (כדי לא לשלוח ספאם לחברים) אין להם בעיה לשלוח אותו בצורה של מתנות כך שכל צד, כולל החברה שמחזיקה באפליקציה, יוצא נשכר.

משלוח הזמנה לחברים במסווה של מתנות לחווה. Farmville של Zynga (צילומסך)

משחקים לשחקן יחיד: התוכן הוא המלך

קשה מאד להצליח עם אפליקציות משחק לשחקן יחיד. הסוג הזה של אפליקציות אפיין את פייסבוק בימים המוקדמים שלו (זוכרים את נינג’ות נגד פיראטים?). למי שמאס במשחקים מבוססי פלאש דלים בתוכן, אחת האפליקציות שצוברות תאוצה בזמן האחרון היא Diva Life, משחק תפקידים לשחקן יחיד העוסק בחיי הזוהר.

בהעדר מקדם ויראליות גבוה או אפקט של תחרותיות (שניהם קיימים במשחק אבל ברמה נמוכה מאד), ההצלחה של Diva Life נובעת דווקא מהחיבור החזק שלה לעולם התוכן: המשחק בנוי בצורה של משימות שצריך לעשות כדי להתקדם בדרגות עולם הזוהר ויש בדרך את כל מה שמאפיין משחק תפקידים: NPCs (דמויות ללא שחקן), חפצים שצריך לקנות כדי להשלים משימות והכל בעטיפה מאד זוהרת.

אם יש תמה שחוזרת על עצמה בכל האפליקציות המצליחות בפייסבוק היא הרצון של המשתמש ליחצן את ההצלחות אל מול החברים שלו ולהפוך לסוג של סלב בתחום שלו (גם אם התחום אומר גידול וקצירה של חצילים) ומה טוב יותר מלהיות סלב במשחק שעוסק בסלבריטאות ולהפוך את החברים שלך לפמלייה.

מאנונימיות לטופ-5: שלושת העקרונות

בכל הנוגע לעולם הצעירים, אחד המאפיינים ההתפחויים בגילאים הללו הוא הרצון למצוא את קבוצת השווים מבחינה חברתית ולהשיג סוג של ייחודיות. ככל שמפתחי אפליקציות ישכילו לייצר מנוע שמבוסס על התחושה ש“כולם שם” בתוספת “אני יכול לעלות בדרגות ולהיות הכוכב של החבר’ה” ולעטוף את כל זה בתוכן אטרקטיבי ורלוונטי, הדרך לראש טבלת האפליקציות קצרה.

הפוסט פורסם במקור בבלוג “תנועת הנוער” העוסק בקמפיינים, טרנדים ולייפסטייל אצל צעירים

[ad#alljobs] >

לאחרונה, עם כניסתם של גופים פרסומיים גדולים לפייסבוק באמצעות קמפיינים רחבי היקף, נראה כי קשה לראות מסך בלי חבר שמזמין אותנו לתייג, להצביע, להוסיף לחברים או לכתוב לאיזה מפרסם משהו על הקיר כד לזכות בפרס. למרות הכל, עם מספרים קשה להתווכח וקמפיינים פרסומיים בפייסבוק פשוט עובדים, הנה כמה סיבות טובות:

1. הם פוגשים את הקהל במקומות בהם הוא נמצא – אם בעבר אחד האתגרים של חברות הפרסום היה להגיע לקהל יעד מפולח על חשבון מאסת הגולשים (במקרה של קמפיין "למטייל", הגעה לקהל יעד מפולח והנעה שלו לפעולה במציאות האינטרנט של עד לא מזמן הייתה כמעט בלתי אפשרית),הרי שהיום פשוט מאד עבור כל חברה כמעט להשתלב במסלול הגלישה הטבעי של המשתמשים ולדבר להרבה מאד אנשים במינימום מאמץ.

2. תמריץ מושך – שלא יהיה לכם ספק, אחד הגורמים המרכזיים  שגורם לקמפיינים של התקופה לעבוד ולהתפשט בפייסבוק הוא תמריץ אטרקטיבי במיוחד להשתתפות: אם זה כרטיס טיסה לאיטליה ו 500$ במקרה של קמפיין "למטייל" או 5000 ש"ח קאש מאני במקרה של קמפיין בנק הפועלים, ברגע שהגולש נתקל בפרס מספיק גדול, הוא מוכן לפעול בדרגות שונות כדי להשיג אותו, מה שמביא אותנו לנקודה השלישית והקריטית לא פחות.

5000 ש"ח קאש מאני, קמפיין בנק הפועלים (צילומסך)

3. פלטפורמה שמאפשרת השתתפות והפצה פשוטה – אם עד לא מזמן, כדי להשתתף בקמפיין כזה או אחר היינו צריכים להירשם לאתר (למרות שברוב המקרים היינו נרשמים רק בשביל הקמפיין), להכיר ממשק משתמש חדש ולעקוב אחרי הוראות כדי להשתתף, הרי שבזכות המפגש של המפרסם עם הגולשים במקום מוכר, גם כאן נעשה שימוש בכלים שהגולשים מכירים ויודעים איך להשתמש בהם: דירוגים, Likeים, פרסומים על הקיר של המפרסם, תיוג תמונות וכו’.

במובן הזה, פייסבוק כפלטפורמה הוא גן עדן למפרסמים וחברות אינטראקטיב: יש כאן את כל הכלים והשפה שהגולשים כבר מורגלים בה על מנת להשתתף, קל מאד לפתח אפליקציות לפייסבוק (מה שחוסך זמן ועלויות פיתוח) וחשוב מכל, פייסבוק כפלטפורמה מאפשרת הפצה קלה ופשוטה של הקמפיין בקרב חברים: בלחיצת כפתור אפשר לשלוח את המסר המפרסומי של הקמפיין לרשימות תפוצה שלמות והצטרפות כ Fan של הקמפיין לשם קבלת מסרים פרסומיים נוספים היא פעולה קלה ואינטואיטיבית עבור הגולש.

החסרונות – רעש בפיד האישי, מכה נוספת לרשתות החברתיות בארץ

כל מי שנחשף לפחות לאחד משני הקמפיינים שהזכרנו כאן שרצים במקביל בימים אלה, יודע כמה עומס ורעש זה מוסיף לפיד החדשות האישי (גם פיצ’ר ה Live Feed לא ממש עוזר) בסופו של דבר, בעיקר בגלל הקלות היחסית מבחינת זמן ועלויות של פיתוח אפליקצייה פרסומית בפייסבוק, אני צופה שנראה יותר קמפיינים שכולם סובבים פחות או יותר על אותו העיקרון (דרגו, שתפו, כתבו) והרעש רק יתעצם. מבחינה זו, קמפיין שיהיה ויראלי במיוחד יעמיס על הפידים האישיים ועלול דווקא לעורר אנטגוניזם כלפי הקמפיין או כלפי החברים שמפיצים אותו (כבר עכשיו אני מתחיל להרגיש אפקט של טרחון יתר כשאני רואה יותר מדי פרסומות בפיד החדשות האישי שלי), אבל האחרון הוא לא הבעיה של המפרסמים.

כל רשת חברתית ישראלית שלא התכוננה לבוא הפייסבוק, קיבלה ממנו בראש (לחצו כאן לפוסט המעולה של רז), ריבוי הקמפיינים הצפוי בפייסבוק עלול להנחית עליהם מכה נוספת: מלבד הפרסום במדיה (באנרים וכו’), הכסף הגדול של הרשתות החברתיות מגיע דווקא מקמפיינים רחבי היקף המגובים במדיה. התחושה ש"כולם בפייסבוק, גם הילד בן ה-8 של גיסתי!", לצד מספרי הצלחה נאים מקמפיינים שכבר רצים עשויים לנווט תקציבי פרסום לכיוון משרדי האינטראקטיב ופחות לאתרים עצמם, שיקבלו נתח קטן מתקציב הפרסום כדי לשנע את הגולשים שלהם לכיוון הענק הכחול ופחות כדי להיות ראש החץ של הקמפיין.

שלא תבינו אותי לא נכון, יש הרבה מקום לרשתות חברתיות בארץ שאינן פייסבוק, אבל כדי להבטיח את הישרדותן הכלכלית מנהל אתר טוב צריך מהיום לשחק את המשחק קצת יותר בחוכמה.

הפוסט פורסם במקור בבלוג "תנועת הנוער"

>