אני טוען שאפשר שזו תהיה נקודת האל-חזור, האבן הקטנה שסימנה את בוא המפולת, GPS מודלק, ביל גייטס בערב ברידג’ מוצלח לאחר יותר מדי לימונדה. כל מטאפורה מחורבנת תעבוד.

עד השבוע שעבר, המסרים בפייסבוק היו חד ערוציים. אני>קהילת החברים. החל מהשבוע שעבר, אפשר לאזכר חברים באמצעות תגיות – קישורים חכמים, בעצם, ששולחים התראות על פרסומן לחברים האחרים. על כן, כל מסר מרובה אזכורים שכזה פועל בכמה רבדים. החבר שולח מסר ובו הוא פונה לקהל עוקביו ומאזכר גורמים נוספים או שהוא פונה לגורמים אלה ומעוניינים שהקהל הרחב יצפה בהתכתבות ביניהם.

התוצאה זהה בשני המקרים – הנעה מוגברת לשיחה – מצד מחבר המסר, האנשים והגופים המאוזכרים בו והקהל שעוקב אחר כל אלה. פייסבוק, על כן, צפויה להפוך לרשת חברתית ממוקדת שיחה, בין אם התכונה החדשה תתפוס (היא די "דביקה" – הממשק נוח וכולל אפשרות השלמה אוטומטית לשם המלא לאחר שמוסיפים @) ובין אם תיכשל. כי ברור לחלוטין שפייסבוק מכוונת להעתיק את טוויטר.

זו תחרות ראש בראש. בינתיים פייסבוק הגדולה, עם Friendfeed באמתחתה ויותר מ-300 מיליון גולשים, נראית מעט אבודה, במיוחד אם לוקחים בחשבון שאך לפני כמה שבועות הושק Facebook Lite, גירסה רזה של פייסבוק שתכליתה העיקרית היא.. ניחשתם נכון..לחקות את טוויטר.

תזכורת: עד לפני שנה וחצי, מירב הפעילות בפייסבוק נערכה בפרופילים האישיים של המשתמשים. זה היה תור הזהב הקצר של האפליקציות החיצוניות, אנשים השקיעו בדפים האישיים שלהם. היום הפיד הוא חזות הכל בפייסבוק והשינוי האחרון יחזק את המגמה הזו. מן הסתם, נראה מפייסבוק עוד תכונות המשכללות את השיחה בעתיד.

מה רע בכך שפייסבוק מחקה את טויטר? ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של חברות שהעתיקו המצאות של אחרים והפכו אותן לסיפורי הצלחה. אפל העתיקה מזירוקס, מיקרוסופט העתיקה מאפל, מיקרוסופט העתיקה מ-IBM ומכל מי שרק אפשר. מיקרוסופט השתלטה על שוק הדפדפנים לאחר שדחפה את אינטרנט אקספלורר לכל מחשב. אך למיקרוסופט היה יתרון משמעותי – ערוץ הפצה ב-Push שאינו כרוך בכל פעולה מצד המשתמש.

מאות מיליוני המשתמשים של פייסבוק אינם מחויבים לאתר. הם נמצאים שם עכשיו אך אם יהיו שם בעוד שנה – לא ברור. לכן, מרכיב החדשנות באתרים כאלה הוא מהותי. אם פייסבוק ימשיך להצטייר כאתר של Me Too, הוא יסתכן באובדן של המשתמשים המתקדמים, שגם כך נמצאים בטוויטר יותר. אם אלה יעזבו לטובת טוויטר לאחר שיצטייר כפלטפורמה חדשנית יותר ויקחו עמם את החברים, ההתדרדרות עלולה להיות מהירה מבחינת פייסבוק. כבר עתה, קצב הגידול של האתר בעולם המערבי הוא שטוח והצמיחה הנוכחית מיוחסת למדינות מתפתחות בלבד.

[ad#adsensepostbottom]

>

אם לא עקבתם – מדובר בקולקטיב המונה לפחות שני חברים (ערן הדס שהוא גם ערן גרנות וגם, ככל הנראה, אהרון דסקל) וא.ב דן, שהגו משוררת רשת סקסית, אורבנית ומאוד מעודכנת. יצירותיה פורסמו בשלל אתרים וכתבי עת; הוקראו באירועי שירה על ידי מתחזות חבושות פאה; זכו למגוון התייחסויות ועוררו מיני באזז בשלולית. לשנייה אחת אפשר היה לדמיין פקאצת לינוקס אינטליגנטית עם תודעה מעמדית וכשרון כתיבה מייד אין יזראל.

מאז מותה הדמיוני ביום כיפור הפך עניין הזהות הבדויה-וירטואלית למוקד העניין בה. מי היא? מי הם? האם באמת כתבו גברים את השירים? (רועי צ’יקי ארד ממשיך לטעון שהם נכתבו בידי אישה או טרנסקסואל) וגם איך יוצרים פרסונות ברשת, מה אנחנו יודעים עליהן, מה אפשר להסיק מגוגל ומיני מטעמים פוסט מודרניים אינטרנטיים שלמען האמת כבר נטחנו היטב.

אבל גדולתה של “צאלה” לא טמונה בטקסטים שלה (שחלקם מקסימים ביותר) או ביצירת הזהות החמקמקה. הייחוד של הפרויקט האמנותי הזה הוא הבחינה המחודשת של השירה בפורמט האינטרנטי, משהו שאם אני לא טועה לא נעשה כאן (בהיקף כזה) מאז דג אנונימי? של תומר ליכטש וחבריו. כי כתבי העת השונים לשירה יוצרים לעצמם גרסאות אינטרנטיות אבל לא באמת מתייחסים למרחב החדש הזה, ליכולות שיש בו: לקונטקסט; להפצה ויראלית; לשיר כטוקבק; לשירה כקוד פתוח או שיתוף קבצים. ומה שיפה ברשת הוא שאת כל המטפורות הללו אפשר פשוט ליישם, הלכה למעשה, ולהגדיר מחדש את המדיום, וזה מה ש”צאלה” עשתה. >

תנאי העבודה והשכר הגרועים בעיתונות הם סוד גלוי, שממעטים לדבר עליו*.
שיטת החוזים האישיים (שראשיתה בעיתון “חדשות” של שוקן) פוררה בהדרגה את החוזים הקיבוציים ואת כוחן של ההתאגדויות המקצועיות שסיפקו הגנה סוציאלית לעוסקים בתחום. יתרה מזאת – התאזרחותם בארץ של כלכלת השוק והרעיונות הקפיטליסטיים שבבסיסה שכנעו רבים מהעיתונאים עצמם ש”רק למעולים מגיע” ואם תנאיך מחפירים הרי שאינך מעולה: עליך לעבוד קשה יותר ולסתום את הפה – כך לא יידע איש על החרפה המשליכה מיידית על כל סטאטוס חברתי או אחר שלך.

בפני דורון גלעזר ורותי יובל, העורכים החדשים של “מעריב”, עומד אתגר נוסף בדרכם להציל את “מעריב” (משימה שתוארה כבר כבלתי אפשרית). כמי שזכו כמעט בכל סופרלטיב על אינטגריטי, רדיפת צדק, חשיפת עוולות ותפיסת עולם שמאלית מותר לצפות מהם גם לרפורמה בתנאי העבודה בארגון שבראשו התייצבו.

עורכי עיתונים, גם אלה המזוהים כאנשי שמאל** ממעטים ומיעטו לעסוק בצדדים ארגוניים ובזכויות עובדים ולהתמקד, כפי שמצפים מהם, בתוכן או במוצר. בכך הם חוטאים בחוסר סולידריות לקבוצה שממנה צמחו הזקוקה לחיזוקם דווקא כשהם בצמרת.

בהודעה לעיתונות על המינוי החדש אמר נמרודי: “הצטרפותם לקבוצת מעריב מלמדת שהדירקטוריון אימץ את השקפותיהם ותוכניותיהם של השניים”. הוא הוסיף כי בכוונתו “לאפשר להם חופש פעולה מקצועי ועיתונאי מלא כדי שיוכלו לממש את יכולותיהם”. מן הסתם הוא התכוון להשקפותיהם בעניין פרסום תחקירים ולא בנושא זכויות פנסיוניות לעובדים. אבל אינטגריטי, כמו שאני מבינה אותו, מתחיל בתנאים הולמים למי שעושים עבורך את העבודה.

———————————————————————
* חורגת מקו זה היא ההתארגנות המבורכת של עיתונאי הארץ
** זיהוי שמשמעותו לרוב מדינית ולא חברתית – כלומר זכויות לפלסטינים ולאו דווקא לכפופים לך…
>

התשובה: “השירות עובד על בסיס חודשי אנו כותבים לך 10 פוסטים בתחום שאתה תאפיין, יוצרים לך קשרים עם רשת של חברים בקפה ומייצרים לך 25 תגובות לפוסטים ולדיונים בפרומים שאתה קובע.
עלות השירות היא 1900 ₪ לחודש לפני מע”מ”

מכיוון שהקפה ידוע בעיקר כזירת סטוצים והיכרויות חשבנו בחורים ברשת להציע לכם שירות שיכלול כתיבת פוסטים וטוקבקים מה-זה-מגניבים אבל גם ניהול האי-מייל והמסנג’ר שלכם (כדי לשמור על קוהרנטיות) ואפילו שימוש בדוגמני הבית שנשכור כדי לבנות חשבון פליקר אטרקטיבי ולמלא את מקומכם בדייטים.

אבל המציאות, כמאמר הקלישאה, מקדימה את זמננו. בעזרת התגובה של יהונתן לפוסט של יובל באותו עניין, גיליתי את שירות fakeyourspace שאמור ליצור לכם חברים פיקטיביים ברשתות חברתיות (ירד בינתיים מהרשת); נזכרתי בתולעת שיצר בחור אחד כדי לארגן לעצמו אלפי חברים במייספייס; ואפילו מצאתי שירותי webcam מזויפים, שמסייעים לחסרי הביטחון העצמי. ועוד לא דיברנו על המטקבקות של רני רהב. >

- תגיד, גם אתה מקבל כל הזמן זבל פרסומי מסלקום?
- כן. כרגע קיבלתי מהם הודעה.
- יש משהו לעשות נגד זה?
- את יכולה לעשות מה שאח שלך עשה.
- מה?
- לקח את המכשיר שלו והעיף אותו על הרצפה.

הזעף הקדוש שתקף את אחי (ואגב לא נבע מההודעות של סלקום, אלא מאיכות המכשיר שלהם) הוא וריאציה על “זעם מחשבים”, תופעה מוכרת וידועה של אלימות פיזית או מילולית כלפי מחשבים או מכשירים טכנולוגיים אחרים, הנובעת כמובן מתסכול. לפי סקר של MORI שנערך בבריטניה ב-2002 7 מכל 10 אנשים חוו זעם כלפי מחשב או ציוד ממוחשב. ספקים סלולריים עשויים כמובן להחמיר את המצב.

מסקר של המעבדה ל-Automation Psychology באוניברסיטת מרילנד עולה בין השאר שנשים מתוסכלות יותר מקריסת מחשבים וחושקות יותר מגברים לרוצץ את הקופסה. לעומת זאת יותר גברים ביצעו בפועל מעשי אלימות פיזיים נגד המחשב (או לפחות העידו כך על עצמם). סטודנטים נטו להיות טולרנטיים יותר כלפי הגולם.

אני אישית מקללת חופשי את המחשב או גוערת בו (אידיוט, מה אתה רוצה מהחיים שלי?!!) ובעבודה גם יצא לי לבעוט בבהמה. לעומת זאת שותפי לבלוג מתייחס אליו בסובלנות ובסלחנות לא ברורה, ואחי השני, מהנדס במקצועו, הודיע לי רשמית שמחשבים לא מעצבנים אותו, רק אנשים. את האחרונים קשה לתקן או לתכנת.

כל זה לא מפתיע כמובן – שהרי ככל שהידע וההבנה הטכניים גדלים – כך קטן התסכול. עם זאת גיקים נוטים לבלות יותר שעות עם מקור הצרות כך שיש להם יותר סיכוי להיתקל בהן. מאחר וקוראי הבלוג הזה משתייכים ברובם לציבור שוחרי המחשב והטכנולוגיה אני מניחה שאף אחד עדיין לא זרק את המוניטור מהחלון, אבל סביר שמישהו כבר פוצץ עכבר על איזה קיר…

(בונוס גיקי מיוחד: היכנסו לפרזנטציית הסקר הנ”ל וחפשו את שקופית מספר 6). >

אבל לא זה מה שרציתי לומר. וגם לא זה שהרווק (הדוחה) מישראבלוג מציע את בלוגו למכירה לכל המרבה במחיר.  

בעקבות הפוסט של דורה והדיון “מהו הבלוג הנקרא ביותר בעברית” רציתי להציע מועמד משלי: סינמסקופ של יאיר רוה. יאיר מדווח על ממוצע של כ-3,000 כניסות (יוניקים) ביום וזה עובר, למיטב ידיעתי, כל סטטיסטיקה עברית אחרת, כולל בכירי ישראבלוג.

דורה ורבים אחרים מניחים שהבלוג הנקרא ביותר שייך לפקצה כזו או אחרת. טעות. לדברי אילנה תמיר, מנהלת ישראבלוג, הבלוגים הפופולריים ביותר בישרא מכניסים  2500-1500 גולשים ייחודיים ליום. ביומיים האחרונים עקבתי אחרי המונים ב-7 הבלוגים הפופולריים ביותר בישרא (אילנה מאשרת שהמונים בתחתית הבלוגים סופרים כניסות ייחודיות). ואכן – גם הבלוג הפופולרי ביותר שם לא עבר את ה-2500 כניסות ליממה. השלושה שאחריו לא הגיעו גם ל-2000. אגב, גם הסטטיסטיקות שמפרסם הרווק הידוע לשמצה, במסגרת נסיונו לסגור עיסקה טובה על המותג שלו, מאשרים ממוצע כניסות של 2000-1000 ליום. יש גם גרפים של גוגל אנליטיקס למי שמתעניין.

לא שאלה מספרים נמוכים, הלוואי על כולנו. אבל נכון לעכשיו יאירוה (ואולי גם ולווט שמתקרבת אליו) גובר על הרווק, מה שמפיח תקווה בחוכמת ההמונים.

* נתונים סותרים (מישהו מרשימות? תפוז?) יתקבלו בברכה.  >