לפני שנה, בינואר 2011, הגיע צוות קידוח רוסי למרחק של מטרים בודדים ממי האגם, אך צניחת הטמפרטורות בחורף הקשה לא אפשרה את המשך שהות הצוות בתחנת הקידוח ווסטוק והקודחים נאלצו להמשיך לחפור. האגם התת קרקעי היה מבודד לחלוטין מאור השמש, מהאוויר ומהחיים על פני השטח. אורכו של האגם 250 קילומטרים, רוחבו  50 קילומטרים ועומקו הממוצע של כ-340 מטרים.

אגם ווסטוק הוא הגדול מבן 80 האגמים המכוסים קרח באנטרקטיקה. אפשר לראות אותו בבירור במרכז התמונה שצילם הלוויין Radarsat הקנדי

מאחר והאגם היה מבודד מתחת לפני הקרח במשך מיליוני שנים, הוא סביבת גידול ייחודית שרמת החמצן בה גדולה פי 10 עד 20 מאשר באיזורים אחרים על פני כדור הארץ. מדענים מעריכים כי במקום הזה עשויות להתפתח צורות חיים ייחודיות. לגילוי של צורות חיים על פני אגם ווסטוק עשויות להיות השלכות גם על גילוי חיים מחוץ לכדור הארץ, שכן התנאים באגם דומים לאלה שעל פני “אירופה” (Europa), הירח השישי המסתורי של כוכב הלכת צדק. המשמעות של גילוי של מיקרואורגניזמים על פני אגם ווסטוק עשויה להיות שהמפגש הראשון עם חיים מחוץ לכדור הארץ יהיה ב”אירופה”, אמר לעיתון Vzglyad  ד”ר ולדימיר קוטליקוב, מנהל מכון הגיאוגרפיה באקדמיה הרוסית למדעים.

שאלת המפתח היא מתי האגם נוצר. אם האגם נוצר כאשר אנטרקטיקה כבר הייתה קפואה והקרח נמס על ידי ליבת כדור הארץ – הסיכויים למצוא מיקרואורגניזמים קלושם. עם זאת, אם האגם היה קיים כשהאקלים באנטרקטיקה היה חמים הכל אפשרי. אנשים שראו כמה סרטי אסונות תהו אם צורות החיים שיתגלו עלולות להיות מסוכנות – נניח, מפלצות תת מימיות או וירוסים לא ידועים. המדענים הרגיעו את החששות והסבירו כי כל דגימה שתילקח מהאגם מטוהרת על ידי קרינה ואין סיבה לדאגה, כך אמרה ולרי לוקין, ראש המשלחת הרוסית למגזין Russian Reporter. כאילו שהיא לא יודעת כי במילים האלה מתחילים כל האסונות הגדולים בסרטים.

פריצת הדרך אל האגם הנסתר הלהיטה גם את דמיונם של היסטוריונים וחוקרי מלחמת העולם השנייה שמחפשים מבצר סודי שבנו הנאצים במעטה הקרח של אגם ווסטוק. הם מתבססים על דברים שאמר הגרנד אדמירל קרל דוניץ  לאדולף היטלר ב-1943 לפיהם “צי צוללות גרמני בנה בסיס נסתר עבור הפיהרר בקצה העולם”. על פי חלק מהשמועות, שרידיהם של היטלר ואהובתו אווה בראון הועברו לבסיס זה לאחר מותם.

האדמירל הגרמני דוניץ

על פי ארכיון חיל הים הגרמני, מספר חודשים לאחר שהנאצים נכנעו לבנות הברית בחודש אפריל, 1945, הגיע צוללת U-530  לקוטב הדרומי.  על פי טענה אחרת, צוללת U-977 העבירה את שרידיהם של היטלר ואווה בראון לאנטרקטיקה בתקווה שניתן יהיה לשבטם בעזרת ה-DNA שלהם בעתיד.

אווה בראון והיטלר. ישובטו בעתיד?

למרות הדיווחים, ייתכן שהשמחה הייתה בכלל מוקדמת. ראש הצוות הרוסי אמר היום לכתב העת Nature שהנתונים עדיין נבדקים על מנת לוודא שהחוקרים אכן הגיעו לקרקעית אדם ווסטוק. רק כאשר תסתיים הבדיקה הם ידעו בוודאות. אם יתברר שפספסו, ייאלצו החוקרים להמתין שנה נוספת. הקיץ הקצר באנטרקטיקה הסתיים. הטמפרטורות מעל לאגם ווסטוק צונחות למינוס 42 מעלות צלזיוס ובחודש מרץ הן ירדו למינוס 61 מעלות צלזיוס. מדענים רוסיים הציעו להיעזר ברובוטים שתוכנתו במיוחד לשחות על מנת לאסוף דגימות מהאגם כבר בסוף השנה הנוכחית.

בית הלורדים נימק יפה את ההחלטה בהודעה שפירסם:

“מחילה לאחר המוות נראית לא הולמת משום שאלן טיורינג הורשע בהליך תקין עקב מה שנחשב באותה עת פשע פלילי. הוא היה אמור לדעת שהמעשה שלו מנוגד לחוק וצפוי לעונש. זה טרגי שאלן טיורינג הורשע באופן שנראה היום אכזרי ואבסורדי בייחוד לאור תרומתו יוצאת הדופן למאמץ המלחמתי. עם זאת, החוק באותו זמן חייב הגשת כתב אישום שהיה מוצדק לתקופתו. במקום לנסות לתקן את ההקשר ההיסטורי בדיעבד ולתקן את מה שלא ניתן לתקן, עלינו לוודא שלעולם לא נחזור לזמנים כאלה”.

טיורינג שם קץ לחייו בשנת 1954, ככל הנראה בעקבות תופעות הלוואי של הסירוס הכימי שנכפה עליו לאחר שהורשע ב-1952 בהומוסקסואליות, שהייתה באותן שנים בגדר עבירה בבריטניה. בגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי, וטיורינג בחר באפשרות השנייה. הטיפול כלל זריקות הורמונים נשיים, על מנת לדכא את יצרו המיני.

העצומה הוגשה השנה לרגל חגיגות 100 שנים להולדתו של טיורינג, שיצוינו בבריטניה, מולדתו ובכל העולם. בעקבות עצומה קודמת שיזם מומחה אבטחת המידע והסופר ג’ון גראהם-קאמינג ב-2009 הובילה את ראש הממשלה דאז, גורדון בראון, לפרסם מחילה לא רשמית בשם הממשלה וכינה את היחס לו זכה טיורינג “מזעזע” ו”לא הוגן”. בראון ציין בהצהרה שבריטניה חבה לטיורינג חוב ענק. עם זאת, יוזמי העצומה החדשה לא הסתפקו בכך ודרשו מחילה רשמית.

טיורינג

ראו גם:

מחאה נגד אפל: הומוסקסואליות לא ניתנת לריפוי

רחוב סומסום מבהיר: אריק ובנץ לא הומואים

ידיד הומו עם פה גדול במסע בזמן (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

הידיעה מצטטת מחקר של חוקרים באוניברסיטת אונטוריו בקנדה לפיו בעלי השקפות ימניות נוטים להיות פחות אינטליגנטים משמאלנים וילדים שאובחנו כבעלי IQ נמוך נוטים לגדול להיות גזענים והומופובים. המחקר, שהתבסס על 15,000 נשאלים בבריטניה, השווה את האינטליגנציה שנמדדה להם בילדותם עם ההשקפות הפוליטיות שלהם בבגרותם. מחברי המחקר, שפורסם ב-Psychological Science, שללו השפעות חברתיות או חינוכיות על מידת הגזענות של אדם. הכל תלוי באינטליגנציה, לטענתם. הם קושרים בין אידיאולוגיה ימנית לנתיב שמוביל אנשים בעלי יכולות קוגניטיביות נמוכות לדעות גזעניות והומופוביות.

יכולות קוגניטיביות הן חיוניות לצורך שיפוט תבוני של אנשים אחרים ושמירה על ראש פתוח, מסכמים החוקרים, אנשים בעלי יכולות קוגניטיביות נמוכות עשויים להיות יותר בעלי אידיאולוגיה ימנית שמרנית המשמרת את הסטטוס קוו. על כן, אנשים טיפשים מחזיקים בדעות ימניות על מנת להרגיש ביטחון.

מחקר פשטני כזה, המתעלם מהנסיבות הסביבתיות והחברתיות שעשויות להוביל אדם להחזיק בהשקפה פוליטית כזו או אחרת, הוא בעל יושר אקדמי מפוקפק ונתון במחלוקת, במקרה הטוב, כפי שציינו גם בדיילי מייל. אלא שבירור העובדות או נימה מסויגת לא מעניינת אותם ואפילו לא רצויה. באתר מנפנפים בכותרת כסדין אדום המרתיח את הקוראים שלהם, רבים מהם בעלי השקפת עולם ימנית.

טרולינג כזה, בשילוב ידיעות רכילות עם תמונות ענק של דוגמנות וכוכבי ריאליטי, הוביל למיני מהפך בפסגת אתרי החדשות העולמיים, כאשר הדיילי מייל הדיח את הניו יורק טיימס והפך לאתר העיתונות המוביל בעולם. דיילי מייל יודע מה הקוראים רוצים והוא מוכר להם את זה: דוגמניות בבגדים מינימליים, כתבות פנאי וסגנון חיים על אנשים שחיים את החיים הטובים וידיעות פיקנטיות מעולם העסקים.

אין כל רע בתכנים כאלה, כמובן, אלה שהגישה המוכוונת שיחה באה לעתים על חשבון עבודה עיתונאית. הידיעה על המחקר אף היא ראויה לפרסום, אם כי הדיילי מייל דילג על הספק, ויתר מראש על הבאת דעות של מומחים שחולקים על ממצאי המחקר והשאיר את עיקר העבודה לטוקבקיסטים. זו הרמה להנחתה בלשון ספורטיבית או Flamebait בלשון גיקית, ידיעה שנועדה להלהיט את הרוחות מלכתחילה. הלהט הוא מעודד הפצה ברשתות חברתיות, לייקים, תגובות ושיתופים ומבטיח שהכתבה תופץ על ידי הקוראים במגוון ערוצים.

אין פסול בדיון פתוח בדבר המרכיבים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי האידיאולוגיה הימנית או השמאלנית, אלא שהדיילי מייל מצביע על התמורה שמתחוללת בעיתונות, שפעם דיווחה והיום משתדלת לעצבן את הגולש, לרגש או לטלטל אותו דרך חדשות פיקנטריות שמניעות לפעולה והופכות את הקהל והדיון לחלק בלתי נפרד משרשרת ההפצה. אין לנו התנגדות עקרונית לכך. גם אנחנו נוהגים באופן דומה כאן, אלא שעיתונות הוגנת מחויבת גם לאזן את דבריה. מצד הקורא, כדאי לזהות מלכודות טרולינג ולא להתלהם וליפול במלכודת שהניחו לכם. אחרת אתם הופכים לבורג במערכת, לשחקנים שממלאים בדייקנות תפקיד במחזה שנכתב מראש.

CC-by-2.0 kevin dooley

ראו גם:

פרשת נתן אשל ור’: למרות הצנזורה העצמית, שם המתלוננת ברשת

שיא ישראלי: טוקבק שעולה 86000 שקל

מבאס: פייסבוק הופכת לעוד זירת טוקבקים

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

וינר מסביר לנו שתמונת פנורמה של 360 מעלות מורכבת לרוב ממספר צילומים ומכילה כל מה שיש בסביבתה. כלומר, תמונה אחת משקפת כל מה שניתן לראות מאותה נקודה בה הוצבה המצלמה. במילים אחרות, מדובר בצילום מקיף שבעזרת תוכנות עריכה כמו פוטושופ או PTgui ניתן לערוך ולחבר לעיגול או כוכב לכת קטן.

גיא אומר לנו שעל מנת לצלם ולערוך תמונה כזאת אין צורך בציוד מיוחד, מספיק מצלמה וחצובה, רצוי עדשה רחבה עם אורך מוקד קטן יותר. רצוי לצלם במקום שאין בו הרבה תזוזה כמו כביש או רחוב עמוס מכיוון שאנו מצלמים מספר תמונות וזה עלול ליצור מריחה או חצי שקיפות של הדברים הזזים בתמונה הסופית. האפקט שימושי ליד מבנים גבוהים שרוצים להדגיש, מכיוון שהם הופכים לבולטים יותר. ניתן לבצע את האפקט גם במהופך ולסגור את הפנורמה פנימה ולא החוצה, מה שיוצר תחושה של מנהרה.

היצירתיים ביננו יכולים לנצל את האפקט על מנת ליצור תמונות מעניינות ומגוונות שבהן רואים אותם זוחלים החוצה או נופלים ממה שנראה כמו מנהרה אינסופית. או ליצור מצבים קריקטוריסטיים בהם הם נראים עומדים לבד על כוכב לכת שלם. כאשר מבצעים סוג צילום זה בתוך מבנים סגורים התוצאות לרוב מטריפות, בגלל שהחלל סגור ההפיכה שלו לעיגול יוצר פרופורציות מעוותות ולפעמים אפילו קשה לזהות איפה צולמה התמונה.

הסבר איך לצלם ולערוך צילומים אלו ניתן למצוא בבלוג של גיא וינר.

ואם אתם כבר כאן כדאי לראות פעלולי צילום מגניבים נוספים של גיא בפוסט “זמן הקליע של גיא וינר: המטריקס בצילום מהיר“.

ראו גם:

חפשו את עצמכם בצילום הפנורמי של “הפגנת המיליון” (תמונה)

מועצת יש”ע: הצילום הפנורמי הגדול ביותר של ישראל ופלסטין

לצלם תמונות פנורמיות מגניבות עם פוטוסינת’ לאייפון

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

על פי הידיעה, צעיר בן 13 ממג’דל שמס מחה על כך שלמרות קרבתו להר המושלג מעולם לא זכה לדרוך על שלג לבן בשל דמי הכניסה הגבוהים. השבוע הוא קרא לחבריו בפייסבוק “לצאת להפגנה כדי שהכניסה לחרמון תהיה בחינם לתושבים ויקרה יותר לתיירים”. אפשר היה לצפות שאתר החרמון ירים את הכפפה ויזמין את הנער וחבריו השכנים לנפוש בהר על חשבונו ולו כמחווה יפה שאפשר גם ליחצ”ן בפייסבוק. אך לא. במקום זאת, התדפקו על דלתו שוטרים שעצרו אותו בחשד להפרת סדר.

זאת למרות שלאחרונה עלתה בכנסת הצעה הקוראת לאפשר לכלל אזרחי ישראל להיכנס חינם לחרמון. אך מה שמותר לנבחרי הציבור להעלות על הכתב – ככל הנראה אסור לאזרחים מן השורה לכתוב בפייסבוק. לאחר חקירה שנמשכה שעתיים שוחרר הנער לביתו – רק אחרי שהבטיח לאמו כי לא יעלה בדף הפייסבוק שלו עוד אמירות “מקוממות”. לא רק שבמשטרה אישרו את הדברים אלא הדגישו ל”חדשות 2″ שהנער שוחרר לביתו רק אחרי שהתברר גילו הצעיר.

מביש שכך מתנהגת משטרה במדינה דמוקרטית, שלא מבינה את המשמעות של “הפרת סדר” או זכויות יסוד בסיסיות כמו חופש הביטוי, הכולל גם את הזכות למחות ולהפגין נגד מה שנתפש בעיני האזרח כעוולה צרכנית. העובדה שהמשטרה מרשה לעצמה לעכב לחקירה אזרח בשל קריאה להחזיר לאזרחים את אוצרות הטבע הלאומיים מדאיגה ומעוררת חשש ממציאות בה ייעצרו אנשים על מתיחת ביקורת חברתית. חשוב להדגיש שהמשטרה לא התנצלה על הטעות או הבטיחה לבדוק את ההתנהגות האנטי דמוקרטית שלה.

לא רק שהתבטאות בנושא גישה חופשית לאתר החרמון מוגנת בחופש הביטוי, היא עוסקת בנושא שנתון במחלוקת ציבורית. מתוך ויקיפדיה:

“ביולי 2010 הוגשה נגד מושב נווה אטי”ב עתירה לבג”ץ מטעם התנועה לאיכות השלטון. בעתירה אשר הוגשה גם נגד מינהל מקרקעי ישראל נטען כי המצב בו מחזיק המושב בקרקע ללא הסכם בר תוקף ועומד בניגוד מוחלט לחוק מינהל מקרקעי ישראל. העותרים אף ביקשו כי המנהל יגבה תשלום ראוי ממושב נווה אטי”ב עבור ההחזקה באתר משנות ה-80 ועד לשנת 2010. בעתירה נטען כי אתר החרמון הינו משאב טבע יחיד ומיוחד בישראל וכל נושא השימוש והתשלום למדינה בעניין אתר החרמון אינו מוסדר.‏

במהלך השנים הועברה ביקורת קשה על האופן בו מנהלים חברי המושב את האתר.‏ בשנת 2004 נעצרו ארבעה מתושבי המושב, בכירים באתר החרמון, בחשד שהזמינו הצתה של עסק מתחרה.‏ בשנת 2000 הוגשה נגד המושב תובענה ייצוגית בגין גבייה בלתי חוקית של דמי כניסה ואגרת שירותים לאתר.‏ התובע טען כי העובדה שמושב נווה אטי”ב הסתיר ממנו ומיתר המבקרים באתר את המידע לפיו אין לו או לחברה המפעילה כל זכות קניינית באתר החרמון ובדרך הגישה אליו, מהווה הטעייה של המבקרים.‏ לסוגיית כביש הגישה התייחסה גם החברה להגנת הטבע אשר יצאה בחריפות נגד החלטת המושב לגבות תשלום בעבור הנסיעה בכביש הסמוך לאתר. בדיון שנערך בשנת 2008 בבית משפט השלום בנצרת ציין השופט כי בהפעלת אתר החרמון על ידי מושב נווה אטי”ב ‘לכאורה יש מצב של מונופולין’”.‏

מחאה גם בטוויטר (תודה לארד אקיקוס):

המשטרה טענה בדף הפייסבוק הרשמי שלה כי מעצר הנער היה על רקע קריאות לאומניות, ניסוח סתום למדי ללא פירוט שלא ניתן להבין מה עומד מאחוריו.

CC-by-ND uzi yachin

ראו גם:

ליאיר לפיד יש בעיה עם חופש ביטוי: שוב מסתבך ומוחק

5 סיבות להתנגד ליוזמת החקיקה נגד “שמות מוזרים” לילדים

דווקא עכשיו: קרן ערבות הדדית לבלוגרים וסטטוסאים

הטל-נשיקה, על פי לובוטיקס, מגשרת על הפער הפיזי בין שני אנשים שנמצאים בקשר אינטימי אך רחוקים זה מזה. בכך הגאדג’ט מפצה על הפער בין העולם הפיזי לווירטואלי. לנו זה נשמע עדיין מלאכותי ומוזר, אם כי יש משהו חמוד בנשיקה לארנבון-חזירון. לובוטיקס פיתחה בעבר את ה-Mini-Surrogate, מעין יצורים קטנים וחמודים שמעבירים בזמן אמת את תנועות הגוף של אדם שנמצא בצד השני ובכך משלימים את התקשורת החסרה באמצעות האינטרנט.

ראו גם:

גאדג’ט שולחני לניהול התראות האתרים שלכם

Sober App: בדיקת שכרות וירטואלית חינם לכולם

דרגון בוט: צעצוע חכם ומתוק שקנה אותנו (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

כאילו לא בא לעולם קמפיין הפייסבוק הכושל “שני מיליון סיבות טובות” של בנק לאומי, יצאה בשבוע שעבר עיריית כפר סבא עם תחרות לייקים חדשה, שלצורך העניין נקרא לה “לייק לנזקק”. במסגרת הפעילות השיווקית מבקשת העירייה לעשות לייק לדף הפייסבוק של העירייה ובתמורה הם מבטיחים שקניון “ערים” בעיר ייתן שקל על כל לייק לאוכלוסיות במצוקה. בעירייה אף הגדילו לעשות וכתבו בתחתית הבאנר “לייק שלכם = 1 ₪ שלנו, תרומה לאוכלוסיות במצוקה בעיר, כי הגיע הזמן למעשים טובים”.

בתגובה לביקורת נכתב בוואלה. “הפרויקט מתבצע בנוסף, ולא פוגע בתמיכות שהעירייה מעניקה מדי שנה לאותן עמותות על פי נוהל התמיכות של משרד הפנים. הסכום מועבר לטובת העמותות במימון מלא של קניון ערים שלקח חסות על הקמפיין. בין העמותות לא מתקיימת כל תחרות בניגוד לרמיזות הכתב. והכסף אשר יתקבל מנותן החסות יחולק בין העמותות בצורה שווה. מטרת הקמפיין היא להגביר את מעורבות התושבים בחיי הקהילה, מתוך רצון ליצור סביבה עירונית סולידרית ואכפתית”.

אם עיריית כפר סבא וקניון ערים רוצים לעשות יותר עבור הנזקקים מעבר לתקציב הקיים, מה רע בלייק קטנטן לטובת העניין, בעצם? הבעיה היא שאותם נזקקים הופכים למגש הכסף על גביו קניון ערים ועיריית כפר סבא מקדמים את עצמם בפייסבוק. זה ניצול המצוקה הלכה למעשה. אין כל פסול בפעילות מסחרית למען נזקקים, אך יש טעם לפגם בקמפיין שקושר בין  הלייק לבין התרומה. ההיגיון הזה מוביל בנתיב מוסרי מעוות לתוכנית הריאליטי שתיארתי בתחילת הדברים.  זה גם לא אפקטיבי במיוחד: יעידו 909 השקלים שגויסו עד לרגע זה. הציבור לא אוהב להרגיש שסוחטים ממנו לייקים.

רוצים לעזור לנזקקים? תתרמו, תפרסמו את הפעילות ההתנדבותית שלכם, תשמשו פלטפורמה שמקשרת בין נזקקים למתנדבים. מחובתכם לתרום כמה שניתן לאוכלוסיות נזקקות, אך אל תספרו לנו שאתם לא עושים יותר רק בגלל שהתושבים לא עשו לכם לייק.

ראו גם:

פרשת לאומי-אם תרצו כמשל: די לחרטא-בוק!

צפו: קמפיין הריאליטי של ילד חולה סרטן (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

לפיד חטף אש בחודש שעבר כאשר מחק תגובות להתבטאות שלו נגד לגליזציה של סמים קלים וככל הנראה הסתיר פוסטים מסוימים של חברים, דבר שהביא להקמת קבוצת פייסבוק חדשה של אנשים שטוענים שיאיר לפיד הדיר אותם מהעמוד שלהם. בעקבות הפרשיה הזו תהינו אם מי שמתיימר להפוך לנבחר ציבור צריך למחוק תגובות שלא לרוחו בעמוד הפייסבוק שלו? במידה ולא מדובר בקללות של ממש אלא רק בהודעות שמביעות דעות אחרות – האם אין זו מחובתו לתת במה לכל אזרחי ישראל שמעוניינים לנהל איתו שיח ודיון?

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

אבנר פרישברג שאל ביום שישי אם לפיד מוחק תגובות ושאלות של חברים בדף ולפיד ענה: “אבנר, בטח שכן! כל מי שכותב משהו פוגעני, מסית או מטיף להפרת חוק – נמחק מיד. כתב השופט ברנדייס: “חופש הביטוי אינו כולל את הזכות לצעוק ‘שריפה’ בבית קולנוע סגור”.

אלא שברנדייס כלל לא אמר את הדברים אלא השופט אוליבר ונדל הולמס, כפי שהעירו ב”יאיר לפיד קומיקס“:

המטאפורה של ונדל הולמס התייחסה למקרה בו אדם צועק “שריפה” באולם קולנוע שאינו בוער במטרה לזרוע פאניקה. הולמס ציין בפסק הדין המפורסם מ-1919 Schenck v. United States כי במקרה שאכן פרצה אש באולם מחובתו של אדם לזעוק את האמת שלו. אפשר להתווכח אם מדובר עשן הקנביס מתוק או מסריח אך ספק אם ביקורת על לפיד, בדיחות או שאלות לגבי הלגליזציה של המריחואנה עומדים במבחן המשפטי המחמיר. זו לא פעם ראשונה שלפיד מפשל בעובדות, עניין מדאיג כשמדובר באיש תקשורת, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפוליטיקאי שמבקש את אמון הציבור ועשוי לחרוץ גורלות.

כדאי להתעכב על הנקודה הזו: אם לפיד טעה כאשר כתב לעיתון והיה לו די והותר זמן כדי לבדוק את הטקסט ולהעבירו לבדיקת עובדות על ידי עורך, לפחות לכאורה, הרי שאון ליין הנפילות ופליטות הפה עלולות להיות תכופות יותר. אז נכון שתגובה בפייסבוק אינה מדודה לטעות בעיתון שמתפרסמת בעיתון של המדינה או ב”אולפן שישי” וגם נכון שיש בתגובה מיידית לא דרך מתווכחים ודוברים גם קסם משלה המשרת את תדמיתו של לפיד כפוליטיקאי חדש שמדובר אל הציבור בגובה העיניים בפייסבוק. עם זאת, כל טעות קטנה עלולה לגרור ריקושטים מידיים בדמות דיונים בפייסבוק, סרטונים ביוטיוב, ממים וביקורת אחרת שנזקה מצטבר.

לפיד היה יכול לגגל ולבדוק את העובדות לפני שפירסם טעות. החיפזון לשלוף מהמותן אמור להדאיג את כל מי ששוקל להצביע עבורו. כי אם האיש לא בודק את עצמו כאשר העובדות רחוקות מרחק קליק, איך אפשר לסמוך עליו שיתעמק בספרי תקציב והצעות חוק מורכבות?

חזרה לעניין המחיקות. בשבוע שעבר, שעות לאחר שפורסם ב-mako סקר הקובע ששתיקתו הציבורית גורמת לו לאבד תומכים, יאיר לפיד פנה לראשונה לתומכיו בקטע וידאו. גם הפעם הוא עשה זאת בתקשורת הבלתי אמצעית, באמצעות יוטיוב. בסרטון הוא ביקש מכל צופה שישכנע חמישה אנשים להצטרף לפעילות של “Lapid Team”, צוות המתנדבים שהקים.

אפשרות התגובות מתחת לסרטון נחסמה. מלבד זאת, לפיד חסם מהדף גולש שהעלה אליו גירסה של הסרטון תחת הכותרת “לפיד מסטול” בה עוות קולו. וכך נימק לפיד את המחיקה בדף:

גם במקרה זה, אפשר להתווכח על הרמה האמנותית של הסרטון, אך ספק אם אפשר לראות בו יותר מפארודיה לא מזיקה, בוודאי לא כזו שמצדיקה חסימה ומחיקה או “ניסיון מכוון לגרום נזק” אלא אם לפיד מתייחס לכל ביקורת נגדו כ”ניסיון מכוון לגרום נזק”. במקרה אחר, לפיד חסם מהדף את העיתונאי איתן בקרמן ששאל אותו אם השתמש אי פעם בסמים קלים, מה שמוכיח שההגדרה של לפיד ל”פוגעני” רחבה ביותר.

בחודש שעבר התייחסתי כאן לפוטנציאל העצום של פייסבוק עבור לפיד אך ככל שהזמן עובר מתברר שלפיד מתנהג בפייסבוק כאילו מדובר בהצגה של איש אחד. אמנם, לפיד הוא איש טלוויזיה שרגיל לתקשורת חד-סטרית אך ברשת הוא אינו יכול להתייחס אך ורק לאנשים שחושבים כמותו או לפחות אינו יכול למחוק ולחסום את מי שחושבים אחרת, כל עוד אינם מוציאים לשון הרע או מסיתים. אם יתברר שישראלי בעיני לפיד הם אנשים שחושבים כמו לפיד, זה עלול לעורר אי נחת בקרב המתלבטים ובסופו של דבר גם באלה ששקלו לתמוך בלפיד.

בכל אותם מקרים בהם לפיד חסם ומחק הנזק התדמיתי שנגרם לו והתהודה שעורר המהלך בפייסבוק, בטוויטר ובאמצעי התקשורת שדיווחו על כך הייתה רבה בעוד שמתן אפשרות לאנשים להתבטא ללא צנזורה לא רק שלא הייתה פוגעת בלפיד אלא אף תורמת לתדמיתו כפוליטיקאי קשוב. לפיד הוא איש תקשורת המונים מנוסה אך בכל הנוגע לפייסבוק יש לו המון מה ללמוד. אם לא יתעשת פייסבוק תהפוך מסיכוי לסיכון.

ראו גם:

מם יאיר הכי ישראלי (תמונות)

פרשת יאיר לפיד סמים קלים: אם סחים לא מדירים

יאיר לפיד את הארץ הוא ירעיד (וידאו)

בפעם אחרת גנב את הכרטיס הזוכה בלוטו והתייצב לדרוש את הפרס במקומו, ערך משחק פאקמן בסופרמרקט, התחרה בריצה עם רכבת, התחפש לתרנגולת והניח פרחים לצד עופות צלויים. התעלול הבא בו הוא התחזה למצלמת תנועה הסתיים במעצר (וגם בטרמפ חזור בניידת משטרה אם מסתכלים על הזווית החיובית). אל תנסו את זה, גם לא במחאה נגד מצלמות התנועה החדשות שהוכנסו לשימוש ברחבי הארץ. אפשר לצפות בסרטונים נוספים באתר של גאילרד.

ראו גם:

• רק ביפן: מוצר אנטי אייג’ינג מפחיד לשפתיים (תמונה)
• מה קורה כשלא מסירים חומרה באופן בטוח (וידאו)
• השווארמבוט: אנחנו לא רוצים לחיות בעולם כזה (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

יוצר הסרט רונן בראני, עורך וידאו בחדשות 2, במאי עצמאי ואיש אפקטים ויזואליים בן 32 מגבעת זאב, מספר לבלוג חדר 404 שצילם את “היום האחרון” באפס תקציב ובעזרת מתנדבים שאינם שחקנים. בראני מספר שיזם את הסרטון “מתוך חשש אמיתי למצב כאן, ומרצון לעורר (במיוחד בעולם) מודעות לסכנה הגוברת. בתור אב לשני ילדים שרואה כל שני וחמישי איך מנהיגים בעולם מאיימים למחוק אותנו, ובתור נכד לניצולי שואה, החשש הזה חלחל אצלי עמוק”.

אג’נדה זו עולה בקנה אחד עם ביקורת שהעלו חלק מהמגיבים נגד הסרט על כך שמדובר בהפחדה מיליטריסטית שנועדה לקדם תקיפה באיראן. ביקורת נגדית טענה שבכלל האג’נדה של “היום האחרון” היא פציפיסטית ונועדה להמחיש את סכנת המלחמה עם איראן. אך “היום האחרון” לא מעיד בבירור אם הוא תוצר של תקיפה ישראלית באיראן או של ישיבה בחיבוק ידיים בעוד איראן מצטיידת בנשק גרעיני ומיישמת את תוכניתה להשמדת מדינת ישראל. הוא גם לא מציע תוכנית פעולה או תובנות מיוחדות מלבד הייאוש.

הסרט רצוף טעויות טכניות בהן שלאיראן אין מטוסי F-15, הסבירות שמטוסים איראנים יצליחו לחדור למרחב האווירי של ישראל ולהפציץ בלב הארץ מבלי שייורטו לפני כן לא גבוהה, ונוסף על כך, על פי פרסומים זרים וויקיפדיה, ישראל מחזיקה בנשק גרעיני טקטי והאפשרות שאיראן תבחר לתקוף את ישראל ראשונה דווקא בנשק יום הדין, כאשר היא מודעת לכך שהדבר יוביל להשמדת עריה ומדינתה, נראית קלושה. אם הכוונה היא לתקיפה איראנית בעקבות תקיפה גרעינית ישראלית במצב שנתפס כחוסר ברירה (ברירת שמשון), הרי שהסרט מציגה תמונה חלקית בלבד ללא האירועים שהובילו להשמדה. נוסף על כך, יש אין ספור חורים בעלילה: החייל שמוביל את הפצוע מפנה אותו מהרכב דווקא ליד גיבורי הסרט ללא כל צידוק עלילתי, הפצצה באמצעות מטוסים לפני הפצצה באטום (למה?).

סביר להניח שאטום לא ייפול כאן, אך אלפי טילים קונווציונליים בישראל לאחר תקיפה באיראן הם בהחלט אפשרות סבירה, כאשר חלקם מיורטים אך לא כולם. למרות חוסר אמינותו, “היום האחרון” אפקטיבי כל כך משום שהוא פונה למכנה המשותף האחרון המאחד ישראלים רבים ומקודד בתודעה הקולקטיבית: חשש מהשמדה. הסרטון זורע פחד וייאוש ובמובן זה הוא מעניק הישג מוראלי חשוב לפצצה האיראנית גם אם לא ייעשה בה שימוש. במילים של פרנקלין רוזוולט: “אין לנו סיבה לפחד אלא מהפחד עצמו”. הפאניקה כבר כאן, נטועה עמוק, וזה אכן מפחיד מאוד אלא שהיסטריה אינה תוכנית פעולה.

ראו גם:

האמנם: חייל ישראלי מכוון נשק לילדה פלסטינית

שיט: שתי נושאות מטוסים זה סימן מבשר רעות (תמונה)

מדען אירני: הפלנו את המל”ט האמריקני באמצעות צלחת מעופפת ושדות אנרגיה

קליק על “אהבתי” ותקבלו את חורימבה גם בפייסבוק

השניים השקיעו לילות כימים בגימור – אריזת מתנה חדשה, בסיס בהזרקת פלסטיק, מנגנון חדש ועוד אין-ספור פרטים קטנים שעושים את כל ההבדל. הם העלו את הפרויקט לפלטפורמת מימון ההמון Kickstarter ותוך שבועיים בלבד גייסו את 15,000 הדולרים שביקשו. התורמים יקבלו בחודשים הקרובים את שעון המניפה בגדלים שונים ובאריזות מתנה הכוללות צ’ופרים נוספים כמו שומר מסך או שעון על פי היקף תרומתם. השעון צפוי לעלות כ-45 דולר ליחידה באריזה.

אולם, ללא ספק קתדרלת האור גנבה את ההצגה באירוע השנתי. הקהל שבקר ברחוב בלפורט בגנט עבר דרך שער הכניסה אל תוך אולם תחום באורות וצבעים. בזבוז אנרגיה? לא ממש. עבודה האורות הענקית הזו מבזבזת רק 20Kwatt לשעה. לשם השוואה, נורת חשמל 100 וואט צורכת 100 וואט לשעה. תמונות של יצירות נוספות מהתערוכה מוצגות לאחר הסרטון.

קליק על “אהבתי” ותקבלו אותנו גם בפייסבוק

בניינים מוארים בתלת מימד. CC-by-NC-SA Stijn C.

פרחי אור. [P.A.M.]

תא טלפון אקווריום

ראו גם:

למה קרמיט ומיס פיגי התקיפו את פוקס ניוז? וידאו)

יצירות אמנות מפורסמות ששודרגו בעזרת חתולים (תמונות)

כרזות וינטג’ נפלאות לסרטים עכשוויים (תמונות)