חורים ברשת » גל מור

יפעת התראות חמות: עקבו אחר חדשות ומידע בפייסבוק

גל מור — Thu, 02 Sep 2010 07:12:50 +0000

"יפעת מידע תקשורתי" השיקה אפליקציית התראות חדשה המאפשרת לחברי פייסבוק לנטר חדשות רלוונטיות בנושאים ומילות מפתח שהוגדרו מראש.

"יפעת מידע תקשורתי" ממוקדת באיתור וניתוח מידע מהתקשורת הכתובה והאלקטרונית. באמצעות האפליקציה החדשה, הזמינה חינם לכל חבר פייסבוק, תוכלו לקבל את העדכונים הכי חמים ואקטואליים אודות הנושאים שמעניינים אתכם, לעקוב אחר נושאים שחברים אוהבים ולהיחשף לנושאים הטרנדיים ברשת.

איך זה עובד

1. מתקינים את האפליקציה

2. מגדירים התראות

בלשונית "נושאים חמים" תחשפו לנושאים הטרנדיים באפליקציה ותוכלו להוסיף אותם לרשימת המעקב שלכם.

אפשר להציץ בכתבות האחרונות בנושא המבוקש באמצעות לחיצה על הנושא:

תוכלו להגדיר כל מילת מפתח בעברית בלשונית "הנושאים שלי".

ניתן לבדוק כמה עדכונים זמינים על פי ההתראה המבוקשת עוד לפני הוספתה לרשימת המעקב באמצעות כפתור "בדוק". מצער שהחיווי שניתן הוא רק מספר הידיעות בנושא ולא הצגת הכותרות שנמצאו.

ניתן להיחשף לידיעות אחרונות בנושאים אחריהם עוקבים חברים שלכם בפייסבוק תחת הלשונית "נושאים של חברים".

מוזר בעינינו שנדרשות 24 שעות כדי שעדכונים מההתראה החדשה יופיעו תחת לשונית "הנושאים שלי".

אפשר להוסיף עד ארבע התראות בלבד. אם תרצו להגדיל את מכסת ההתראות, עליכם להזמין חברים להשתמש באפליקציה. לא אהבנו את החובה הזו לבצע הפצה ויראלית עבור יפעת, באופן שעלול להטריד את החברים ולהיתפש בעיניהם כספאם. אם אנשים יאהבו את האפליקציה, הם כבר ימליצו עליה לחברים מרצונם. למה לפגוע בחוויית המשתמש של כולם?

3. תוכן גולשים או כתבות מקצועיות

הגדירו במסך "הגדרות" אם תרצו שההתראות יתבססו על כתבות מקצועיות, תוכן גולשים או שניהם בלבד.

4. לאן תרצו לקבל את המידע?

"יפעת מידע תקשורתי" ממליצה על קבלת העדכונים לפייסבוק – כדי שהחברים יוכלו לראות את הנושאים שלכם ולהצטרף בעצמם. זה רעיון לא רע בכלל, אך היישום שלו גרוע. האפליקציה תפרסם עדכונים חדשים באופן אוטומטי על הוול שלכם בפייסבוק. עדכונים אוטומטיים עלולים להציף. חוץ מזה, העדכונים מוצגים בוול במתכונת משמימה במיוחד:

הייתי מצפה שהאפליקציה תפיץ לחברים עדכונים על התראות חדשות באמצעות המייל בלבד ובתוך האפליקציה ולא באמצעות הפרסום על הוול. גם אם יפעת תציג על הוול את ההתראה באמצעות כותרת רלוונטית, זה עדיין יטריד: יכול להיות שיהיו עדכונים שלא ארצה שיתפרסמו על גבי הוול ללא רשותי. איך אפשר לעשות את זה אחרת? באמצעות Page שיציג עדכונים בהתראות חמות מכל משתמשי האפליקציה ובו לשונית שתאפשר לכם להציץ לעדכונים האחרונים בנושאים שאתם הגדרתם באופן שיאפשר לכם גם לפרסם עדכונים מעניינים על גבי הוול שלכם. הצטערנו לראות שאין בשלב זה גירסה של האפליקציה לטוויטר – פלטפורמה בה היא יכולה להתגלות כשימושית במיוחד.

פוסטים קשורים

פוסט מאת גל מור

גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

לייק לקרמיסימו: צפו בצוקרברג נותן לק

גל מור — Wed, 01 Sep 2010 11:10:57 +0000

גלידות שטראוס משיקה גלידות עליהן מוטבע הלוגו של פייסבוק וכיתוב שמציין כי המוצר "נבחר על ידי האוהדים של קרמיסימו בפייסבוק". מדובר בטעמים שהחברה מחזירה למדפים, שנבחרו על ידי צרכנים דרך עמוד הפייסבוק של קרמיסימו – קרמבו ומוס שוקולד. לרגל השקת הקמפיין השיקה החברה סרטון פרסומת די משעשע בו מככב שחקן בן דמותו של מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, שמבקש להודות לחברי קרמיסימו בפייסבוק ושוקל ברצינות להחליף את הלייק בלק לאות הכרה. אהבנו.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

צפו: כך יצאה הקהילה במסע נקמה אחר נערה משליכת הכלבלבים

גל מור — Wed, 01 Sep 2010 10:17:56 +0000

אזהרה: הווידאו הבא קשה לצפייה ובכל זאת פסטורלי במפלצתיות שלו: נערה עומדת על גדת נהר, רוכנת אל דלי מלא בגורי כלבים, נוטלת מתוכו לידה כלבלב אחר כלבלב ומשליכה אותם לנהר. הסרטון פורסם ביום ב’ השבוע לדיון בקהילת התמונות הפופולרית 4chan עם מסר "תמצאו את הכלבה המטומטמת הזו ותזרקו אותה לנהר".

אפשר לסמוך על חברי 4chan הידועים לשמצה לא יאכזבו. המשימה לא הייתה פשוטה. דף הסרטון ב-Liveleak הכיל מעט מאוד פרטים על זהות מפרסם הווידאו:

נערה בעלת גוון עור לבן, בלונדינית, גובהה 1.60-1.75.
כיתוב שהופיע על הסוודר האדום: barely legible
סביר להניח שיש לה חשבון פייסבוק
בואו נעבוד על זה ביחד כדי לחשוף את החולנית הזו!

וכך חברי הקהילה ניגשו למשימה עם רקורד קודם של הצלחה: הם איתרו אישה שהשליכה חתול לפח אשפה והטרידו אותה עד שנאלצה להודות ולהתנצל. והם לא אכזבו גם הפעם. חברי 4Chan התחקו אחר מפרסם הווידאו ביוטיוב, הם גילו, ככל הנראה, את חשבון הפייסבוק שלו וגם שני פרופילים שנראו קשורים לבחורה שנראית בווידאו, כמו גם חברים של הצלם.

לאחר שאותרו החשד, החלו חברי 4Chan להציק לאנשים כאלה באופן שיטתי. Gawker מדווח שנער מבוסניה פירסם הודעה בפורום משחק קרואטיאני בו הוא מתלונן על הטרדות ומודה על קשר כלשהו לווידאו. עד כה לא ברור אם מי מהחשודים אכן קשור למעשה. בסתר לבכם אתם בוודאי מאחלים לאותם מתעללים שימותו בעינויים קשים, אך מי באמת שם את חברי 4chan לשופטים. מי ערב לכך שהם צודקים? באותה קלות בה אנשי 4Chan עושים צדק, הם גם עלולים לבצע לינץ’ וירטואלי באנשים על לא עוול בכפם. האכזריות שלהם מתחרה בברבריות של אותה משליכת כלבלבים אלמונית.

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

דברו אל הוול: מי בכלל רוצה לשוחח?

גל מור — Wed, 01 Sep 2010 06:12:47 +0000

מחקר קטן שנערך בקנדה קבע שפייסבוק מעודד נרקיסיסטים. איזה שטויות, באמת, ובתור מכור לפייסבוק אני יכול להגיב בפחח אחד ארוך על השערת החוקרים בגלל שאני בחור כל כך נהדר וחכם. תנו לי לייק, מה אכפת לכם? אולי תגובה, אם זה לא קשה? זה בסדר, אני מחכה. אני עדיין מחכה.

עכשיו ברצינות. תחשבו על זה: קל להאשים את הנרקיסיסטים. מי כבר חושב על עצמו כנרקיסיסט? הרי לכולנו יש דברים חשובים לשתף עם אחרים, נכון? לעולם לא נחשוב על עצמנו כסוחרי מוניטין ממולחים, המגלפים את תדמיתם הציבורית ברשתות חברתיות, אמני המותג של האני.

נחזור לכך בהמשך, אבל ברשותכם כמה מילים על המחקר, בו השתתפו 100 סטודנטים, שקבע כי צעירים בעלי מאפייני אישיות נרקיסיסטית נוטים להשתמש בפייסבוק למטרות קידום עצמי. בעבור הנרקיסיסט המצוי, רשתות חברתיות מעניקות כח רב לשלוט בתדמית הציבורית שלו בעיני אחרים. עוד התברר שנרקיסיסטים נוטים לעדכן יותר בפייסבוק והעדכונים שלהם עוסקים לרוב בעצמם באמצעות סטטוסים, תמונות ו-Notes. הם שוהים יותר ברשת החברתית ובודקים עדכונים חדשים בתדירות גבוהה יותר מאנשים פחות נרקיסיסטים.

אז מי שמאוהב בעצמו ישתמש בפייסבוק לצורך האדרה עצמית. ביג פאקן דיל. מי מופתע בדיוק? פייסבוק גורם לכולם להרגיש יותר טוב, כולל אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה. הרשת החברתית הזו מעודדת תקשורת מנותקת רגשית ותחזוקה של קשרים רופפים עם מאות אנשים, שתמיד נמצאים שם בשבילכם, לעשות לייק או להגיב. אלה פידבקים שמשחררים במוח שלנו הורמונים של נדיבות ואמון. האנשים האלה לעולם לא יאכזבו כחברים אמיתיים ולא תובעניים בזמן ותשומת לב.

ליטופי אגו חטופים זה כל מה שדרוש היום – המחיר של להיות נחמד לאחרים הוא זול מאי פעם. בעידן קצר בזמן ועמוס בריגושים כמו הנוכחי, חברים אמיתיים הפכו מצרך שהביקוש לו יורד. מי צריך לאב כשיש לייק, הא?

אני לא מתכוון להיות שיפוטי יותר מדי בעניין הזה, אך אם חושבים על כך לעומק, מגלים שלא פעם, מדיה חברתית היא תחרות בנוסח "למי יש את הזין הווירטואלי הכי ארוך". זה לא עניין של נרקיסיסטים בלבד. כולם, גם בעלי ההערכה העצמית התקינה ישמחו לשובל ארוך של לייקים ותגובות, על אף שבעלי ההערכה העצמית הנמוכה והנרקיסיסטים יירצו בו נואשות יותר.

מספרים לנו שרשתות חברתיות הן מדיה שיחתית. זו הקלישאה הגדולה שמוכרים לעסקים שרוצים להשתלב במרחב החדש. האמת היא שמתנהלות מעט מאוד שיחות: מקצתן בטוויטר, כנגד כל הסיכויים והפלטפורמה המקוטעת, על ידי מיעוט מבין המשתתפים. הרוב פשוט משגרים את דבריהם לחלל ולא זוכים למענה או להד. בפייסבוק השיחות אפילו נדירות יותר. המרחב הזה דומה יותר לתחרות מגהפונים: כל חבר מנסה לצעוק חזק יותר, להמם בשנינה שתזכה אותו בלייקים ותגובות. אם שיחה מתנהלת בין שווים, אין למצוא אותה בפייסבוק: כאן בעלי המגהפון הגדול יותר ייזכו בנתח הלייקים והתגובות הגדול ביותר והרוב יגלו שכמעט אף אחד לא מתייחס לעדכונים שלהם.

אם מקבלים את התיאוריה הזו, הרי שרשתות חברתיות דומות יותר למדיה של הוצאה לאור אישית: בה כל אדם צועק "עכשיו תורי" בניסיון לתפוס את הבמה ומי שמיטיב לשווק את עצמו באמצעות תכניו גורף את מרב העניין. אם כל זה נשמע לכם מופרך, נסו לענות על השאלה הבאה: מה חשוב לכם יותר ברשתות חברתיות – פידבקים חיוביים לביטוי העצמי שלכם או דיון שיעשיר אתכם. אם אתם מגיבים לאחרים, האם אתם עושים זאת משיקולים אינטרסנטים (בתוך פייסבוק או מחוץ לרשת החברתית) או משום שהתוכן באמת מעניין אתכם ואתם רוצים לתרום לדיון. כן, אני יודע שכל אחד ואחד מאיתנו מרגיש שהוא מתנהג אחרת בעוד האחרים מחפשים ליטופי אגו, אך תשובה כנה יותר אולי תגלה אחרת.

כל אדם נוטה להיותר מרוכז בעצמו יותר מאשר באחרים וזה רק טבעי שברשתות חברתיות לא נתנהג אחר, אך לטכנולוגיות ולממשקים יכולת להעצים או לדכא רצונות. במקום לעודד שיחה, רשתות חברתיות במתכונתן הנוכחית מאדירות את הקידום העצמי, מוכוונות-משפיענים לסוגיהם. חברים מקושרים היטב יעוררו תגובות רבות גם עבור תכנים דלים בעוד דברי טעם של אנשים פחות חברתיים יניבו מעט תגובות. כי במדיה חברתית, זהות החבר חשובה יותר ממסריו ועדכוני סטטוס עוזרים לקידום העצמי שלנו. מה לגבי שיחות? טוב ששאלתם. רוצים לדבר על זה?

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

משרד ראש הממשלה בפייסבוק: מה נתניהו לא מספר

גל מור — Tue, 31 Aug 2010 10:49:00 +0000

1. "עשו לייק לראש הממשלה", "עקבו אחר ציוצי נתניהו" – פוקד/מציע לנו "גלובס" בידיעה על השקת ערוצי פעילות של ראש הממשלה בפייסבוק, בטוויטר וביוטיוב. אל תחפשו מניע נסתר. אולי זה עניין של הרגל. בכל אופן, לקוראים אין סיבה אמיתית להיענות לציווי ולעקוב אחר עדכוני משרד ראש הממשל בשלב זה. "ערוצי המדיה החברתית חיוניים היום יותר מתמיד למאמצי ההסברה של ישראל, לשקיפות שלטונית ולשיתוף האזרחים במידע עדכני", אמר נתניהו". אז אמר. חובת ההוכחה עליו.

2. לא מדובר בדף הפייסבוק של בנימין נתניהו, כפי שדיווחו בטעות חלק כלי התקשורת אלא הדף הרשמי של משרד ראש הממשלה, המקביל למשל, לדף של הבית הלבן. הדף הרשמי של נתניהו בפייסבוק הוסר מהרשת, בחוסר אלגנטיות משווע, וכל 44,000 עוקביו ירדו לטמיון, ללא הודעה מוקדמת.

3. בשלב זה אין מקום להשוואה רשמית בין הדף של הבית הלבן לזה של נתניהו. גורמים רשמיים נוטים לא פעם להתבלבל בין הודעות לעיתונות לפעילות במדיה חברתית. בשיטה הראשונה מפיצים מסרים שיווקיים מטעם, בשנייה מעלים נושאים לדיון, מעודדים השתתפות, משתדלים לעורר עניין בעזרת תכנים מעניינים. אפשר לראות זאת בקריאה לאמריקנים להצדיע לחיילים בעיראק באמצעות פעולות און ליין.

ואילו בדף הפייסבוק של רה"מ מדווחים לנו על פגישתו עם ראש ממשלת יוון. אין כותרת משמימה מזו. אין תוכן מעניין פחות מזה.

4. הדף של משרד רה"מ מעדכן בשפות שונות, מתוכן שתי שפות רשמיות בישראל: עברית, ערבית ואנגלית. נראה נכון וממלכתי, אך למעשה זו טעות. חברי פייסבוק לא נוטים לחבב דפים בשפות שונות, שחלקן פחות נגישות או מובנות להם ובכל זאת העדכונים האלה נדחפים אל תוך הוול ונראים לא רלוונטיים. אלא אם כן רוצים במשרד ראש הממשלה להתעסק עם פרסום עדכונים לרשימות חברים שונות. לא מומלץ. במקרה כזה, נכון לנהל כמה דפים בשפות שונות.

5. ספק אם נתניהו מעורב בפועל בעדכון הדף על פי תכניו. לא שאובמה מעדכן את הפייסבוק שלו בעצמו, ובכל זאת העניין האישי מורגש. לאחר הסרת הדף של נתניהו, נותרנו רק עם הדף הרשמי של משרד רה"מ כבמה של נתניהו במדיה חברתית. למרבה האירוניה, הנוכחות של נתניהו ברשתות החברתיות דווקא נחלשה בעקבות המהלך האחרון. הקול האישי של ראש הממשלה לא נשמע: מה דעתו על גירוש הילדים האתיופים, מה הוא חושב על סאגת מינוי הרמטכ"ל, כיצד הוא חש לגבי חידוש שיחות השלום. דף כזה הוא הבמה האידיאלית לדבר אל הציבור, לשתף, ליצור שקיפות שלטונית אמיתית או לפחות מראה עין של שקיפות והקשבה. בדף של נתניהו אין לא זה ולא זה בשלב זה. מעורר געגועים לדף של יאיר לפיד.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

האינטרנט לא הרג את מילון אוקספורד

גל מור — Mon, 30 Aug 2010 12:04:36 +0000

האינטרנט הוא רוצח סדרתי. לאחר שחיסל את מוסד הנישואין, קלקל את התמימות, גרם לנו להיות מטומטמים, המית את המוזיקה, הפיץ פדופיליה וסמים, הוא הפיל קורבן נוסף: מילון אוקספורד.

הוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד הודיעה שתפסיק להדפיס את המילון המפורסם לאחר 126 שנים. לא מדובר בכרך הבודד שנמצא בבתים רבים אלא בגירסה המלאה של המילון האנגלי-אנגלי שהודפסה לאחרונה ב-1989 ו-20 כרכיה עולים 1,165 דולרים ושוקלים 340 ק"ג. רוכשי הכרכים הללו הם לרוב מוסדות לימוד, בתי ספר ואוניברסיטאות.

בדה מארקר הדביקו לידיעה כותרת שגויה ומגמתית: "האינטרנט הרג את מילון אוקספורד", אך מילון אוקספורד חי ובועט ברשת. הבלבול הקלאסי הוא בין הצינור לתוכן. האינטרנט לא הרג את מילון אוקספורד כפי שלא רצח את העיתונות, את המוזיקה או את הקולנוע. השינוי הוא בדרכי ההפצה בלבד. או שלא? כרכי המילון התיישנו כבר ברגע הדפסתם. הם עלו ביוקר, תפסו מקום והיוו מקור מידע מוסמך יחיד, חסר קישורים וקריאה שמובילה למבוי סתום.

בספריה הביתית שלי מעלה אבק מילון אוקספורד אנגלי-אנגלי-עברי. אני יכול לספור על אצבעות יד את הפעמים בהם נטלתי אותו ליד בעשור האחרון. הסיבה היא לא עצלות או מעמסת הספר הכבד על שרירי היד ולא הנוחות בלבד: גוגל מציע לנו שלל פרשנויות והסברים ממקורות שונים. חלפו הימים בהם היה מקור מוסמך יחיד למילים. לעתים קרובות כלל לא נעדיף את המקור אלא גירסת העתק-הדבק משובשת שלו, אחת מעשרות הנגישות לנו דרך גוגל.

האמת היא שהאינטרנט שיחרר את מילון אוקספורד כי רק בו הן יכולות להיות חופשיות באמת , משוחררות מקומיסרים, לא קופאות על שמרן. המילונים המודפסים מתו כי לא רצינו בהם יותר והמודל העסקי שלהם קורס. הרעיון של שומרי סף שקובעים אילו מילים יהיו רשאיות להיכנס לשפה ואילו לא מתיישן במהירות. הדיונים על הכללת "בלוג", "ווב 2.0", "גוגל", "פייסבוק" והפועל To Tweet נראים ארכאיים. מי שואל אותם בכלל? איזה מילון יכול להיות גמיש ומהיר מספיק כדי לעכל ולאשר את "סחים", "לצייץ" או ,לגגל"?

באינטרנט המילונים המשיכו להתקיים כדאטהבייסים סגורים, נעולים מאחורי מודלים של מנויים וחומות של תשלום. מותו של הספר המודפס אינו אלא עניין פורמלי, החלפת צינור אחד באחר, משוכלל ממנו. מהותי יותר הוא רצון רוב המשתמשים בגישה חופשית לדאטהבייסים, מה שהופך את גוגל למילון הפופולרי מכולם. הוויקי כמגשים הפוסט מודרניזם דוגל באפשרות של כל יוזר להמציא לעצמו מילים ופרשנויות כיד הדמיון ולעתים לא המקור "המוסמך" יהיה המועדף עלינו.
בעידן הזה אין יותר נכון או לא נכון אלא הגירסה שלי והגירסה שלך לאמת. זה לא שאין היררכיות אלא שהן התהפכו על הראש: האלגוריתמים של גוגל והמשפיענים הם שמגבשים הסכמה בקשר למשמעותן של מילים. במגרש הזה, מילון אוקספורד הוא רק אופציה אחת. מי שאוהב לפחד יראה במאואיזם הדיגיטלי את הרוצח השקט של אוקספורד, פתח לכאוס נורא שלא יאפשר לנו אפילו להסכים על הגדרת המילים שמשמשות אותנו. אך המונופול על השפה לא מת: הוא פשוט עבר מבעלי מכונות הדפוס לסוכני המחשבה והביטוי. אני מוצא בכך סימן מעודד.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

צפו: טלפונים סלולריים כמפלצות זוללות כסף

גל מור — Mon, 30 Aug 2010 10:40:55 +0000

פרסומת חמודה של O2 מגרמניה מנסה להמחיש כיצד הטלפון הסלולרי שלכם הופך למפלצת זוללת מזומנים, אם לא תשתמשו בשירותים של O2, כמובן.

נדמה ש-O2 נטלה הימור בפרסומת הזו, שכן אין תעשיה מפלצתית וזוללת כסף יותר מתעשיית הסלולר בכללותה. דווקא בעידן בו שיחות הקול גוועות והאינטרנט והמסרונים תופסים את מקומם, אנחנו משלמים יותר מאי פעם עבור הטלפונים שלנו. תקראו לזה זמן אוויר, תשלומים קבועים, סמסים או תעבורה – חשבון הטלפון שלי מעולם לא היה מנופח יותר. תודה להראל שטנשטיין על הקישור. (דרך בוינג בוינג).

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

עבר צבעוני: צפו בסרטון צבע מוקדם מ-1922

גל מור — Mon, 30 Aug 2010 07:53:53 +0000

בשנת 1922, שלוש עשרה שנים לפני הפצת הסרט הראשון בצבע (Becky Sharp), הסריטה קודאק את הנשים האלגנטיות האלה כטסט לטכנולוגיית ה-Kodachrome, אחד הסרטונים המוקדמים ביותר בצבע שנשמרו עד היום.

זהו מסע בזמן שמתאפשר בזכות יכולת התיעוד והסרטון שנשמר. מי היו הנשים האלה? בסרטון, שצולם באולפני פרגון, נראית השחקנית מאי מוראי כמו רוח שקופה, עורה חיוור ונגיעות צבע מאירות את שפתיה, עיניה ושיערה. בהמשך מופיעות השחקניות הופ המפטון וזיגפלד פולי. טכניקת ה-Kodachrome ניסתה להעביר לפילם צבעים טבעיים בתהליך בין שני שלבים. הניסיונות המוקדמת לצלם בצבע החלו עוד ב-1914, בעזרת מצלמות כפולות עדשות, שבתחילה תיעדו תמונות בתשליל שחור/לבן, מהן הופקו סיטלס עם הפרדה בין שחור ללבן ולבסוף נצבעו בצבע. הסיפור המלא מופיע כאן.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

איך פייסבוק עשוי לעזור ליאיר לפיד לנצח

גל מור — Sun, 29 Aug 2010 09:00:22 +0000

1. שימו לב לדף פייסבוק של יאיר "המועמד" לפיד. אני בטוח שבוב דילן היה כותב על כך סטטוס ראוי לציטוט, אילו היה יודע מי זה יאיר לפיד או פייסבוק. הדף נפתח לפני כשבוע ויש לו יותר מ-1,200 מעריצים – לא מספר מרשים במיוחד, אך בעזרת תכנון וניהול נכון, פייסבוק עוד עשוי למלא תפקיד חשוב בתוכנית העלק-מוכחשת של לפיד לכבוש את הפוליטיקה בבחירות הבאות. שימו לב לתיאור הדף: זו לא במה דרכה לפיד מתכוון לשתף את הציבור במחשבות ורעיונות אלא להפך, הוא לכאורה מזמין את הציבור לשתף אותו ברעיונותיו ומחשבותיו. אחזור לכך בהמשך.

2. אם להודות על האמת, לפיד מזמן כבר אינו מגיש-עיתונאי-סופר-תסריטאי-פזמונאי-ומתרגם (כפי שהוא מתייחס לעצמו בדף הפייסבוק) אלא גם פולטיקאי. תעיד על כך העובדה שהוא מצהיר על עצמו בדף הפייסבוק כמי שמעיין בתנ"ך מאז גיל 20, כמו כל פוליטיקאי אמריקני טוב, והשפה המרוככת, המתפתלת בין הטיפות ומשתמעת לשתי פנים. לזכותו ייאמר כי זה סגנונו מאז ומעולם. מה שהשתנה לאחרונה זו המודעות העצמית, המבט המישיר למצלמה של ספק עיתונאי-ספק גירסה משוכללת ואנושית של ביבי נתניהו.

3. לפיד בוודאי יצטמרר מההשוואה בשל הפער הפוליטי ביניהם ונטייתו של נתניהו לדבוק בשקר-כלשהו, ובניגוד לראש הממשלה הנוכחי, לפיד מבקש לגשר ולא להיבנות מהמחלוקות ("הם שכחו מה זה להיות יהודים"):

אך שניהם, גם ביבי וגם יאיר, הם יצירי תקשורת מודרנית. שניהם פרגמטיסטים ובדרכם חומקים מאמת קשה. בעוד נתניהו מופיע היטב בתקשורת, הופעתו רובוטית ואינה מהלכת קסמים על צרכני תקשורת מנוסים. לפיד, לעומתו, בא מהתקשורת ועובר מסך כבן אדם ולא שיבוט של פוליטיקאי אמריקני בינוני ומטה.

בעוד נתניהו מעולם לא דילג מעידן תקשורת ההמונים לאינטרנט (ארשה לעצמי להתעלם מהביביבלוג), לפיד עוד עשוי לאמץ את האינטרנט לחיקו, על אף סלידתו מטוקבקים. פייסבוק זה כבר סיפור אחר לגמרי, על אף שגם שם לפיד כבר מתמודד עם תגובות קשות. כיצד יגיב להן, לא ברור. בשלב זה הוא אינו מגיב.

4. יאיר לפיד הוא פוליטיקאי חדש משום שהוא מנחה את הדיון, שואל את השאלות ולעולם לא עונה עליהן.

כאן הוא מרמז על קיומה של חונטת הפרליקטות רודפת הפוליטיקאים ומי שאינם אנשי שלומם. ביקורת לגיטימית, אולי, אך שימו לב שלפיד אינו כותב זאת במפורש אלא מותיר את ההאשמות המפורשות לידי המגיבים. הוא יוצר אמפטיה כלפי הנגבי: פוליטיקאי מזדקן שבזבז שנים בשל רדיפת הפרקליטות ובה בעת מתעלם מכך שהנגבי הורשע בעדות שקר ומחשיבותה של נורמה ציבורית.

יאיר מנסה להסביר לחבר מדוע מסמך גלנט פותח את הכותרות. הוא בעצם לא מבין או שהוא כן מבין? אולי חברי הפייסבוק ידעו. כמו פולטיקאי חדש טוב, לפיד משאיר את התשובות לגולשים. הוא בסך הכל מציג את השאלות ומנחה את הדיון. חכם מצדו, אך לגנותו אציין שבשלב זה לפיד אינו משתתף בדיון – מגיב או מתייחס לטענות שהועלו. אם הוא באמת מעוניין להקים ולעודד קהילה בפייסבוק, עליו להפשיל שרוולים, לדפוק על המקלדת ולהזיז את העכבר לעתים יותר תכופות.

5. יאיר לפיד מוכרח להפסיק לפרסם מאמרים מהארכיון של "ידיעות" בדף הפייסבוק שלו ולהתמקד בעדכוני סטטוס טריים המתייחסים לנושאי השעה.

כדאי גם שמישהו יסביר לו כיצד יוצרים כתובת מוקסטמת ידידותית לדף הפייסבוק במקום הזוועה הנוכחית:

6. הדף של "אם תרצו" בפייסבוק מונה יותר מ-3,800 מעריצים. 1,200 בלבד ליאיר לפיד. בסולם חוץ פרלמנטרי, "אם תרצו" ניצבת בימין הקיצוני ואילו יאיר לפיד בלבו של המרכז האמורפי. אם "אם תרצו" מייצגת את ישראל הלאומנית, הצדקנית, הלאומנית וסותמת הפיות, לפיד מייצג את ישראל המצטדקת, היורה-ובוכה, הלאומית-ציונית. "אם תרצו" היא תמונת מראה לישראל העכשווית ולפיד הוא תמונת מראה לישראל שרואה את עצמה היפה במדינות. בפועל, ההבדלים ביניהם קטנים מכפי שנדמה, אך ברור שבין שניהם, אעדיף את לפיד. מוטב לכבס את הכביסה השחורה מאשר לתלותה בחוצות העיר או להעמידה בפני כיתת יורים.

אין סימני שאלה בדף הפייסבוק של "אם תרצו" אלא סימני קריאה בלבד. הסגנון של "אם תרצו" עשוי להרתיע רבים אך באותה עת למשוך רבים. אסטרטגיית התוכן של "אם תרצו" בפייסבוק ובכלל היא מונעת-לייקים בעוד האסטרטגיה של לפיד מונעת-תגובות. בשלב זה, מצער לומר, הלייק חזק יותר מהתגובה ועל כן, אם לפיד רוצה לנצח, עליו להתרגל להיות פסקני יותר ולפסוח על כמה סימני שאלה.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

רוצחים סדרתיים פירסמו רשימת חיסול בפייסבוק

גל מור — Thu, 26 Aug 2010 05:30:27 +0000

המשטרה בקולומביה חוקרת שלושה מקרי מוות של צעירים באזור פורטו אסיס ששמותיהם פורסמו ברשימת חיסול בפייסבוק.

CNN מדווח שהרשימה כוללת 69 שמות ואזהרה כי לאנשים המופיעים ברשימה נותרו שלושה ימים לעזוב את היישוב ולא – יחוסלו. המשטרה אינה יודעת מי פירסם את הרשימה ומה המניעים של המפרסמים. "עדיין לא ברור לנו מה עומד מאחורי העניין", מסר דובר המשטרה בקולומביה ל-CNN.

בתחילה סברו החוקרים שמדובר בבדיחה, אך בהמשך התברר כי שלושה צעירים ששמותיהם הופיעו ברשימה נרצחו בשבועיים האחרונים. לאחר שפורסמו רשימת חיסול נוספת ובה 31 שמות של צעירות, הורים אחוזי אימה שילדיהם הופיעו ברשימה שילחו אותם מחוץ לעיר.

ב-15 באוגוסט נורו ונהרגו דיאגו פרניי ג’רמילו בן ה-16 ואיברט אלחנדרו רואיז מונוז בן ה-17 בעודם רוכבים על אופנוע בכביש המוליך בין פורטו אסיס ופורטו קאיסדו. שניהם הופיעו ברשימת החיסול הראשונה. ב-20 באוגוסט חוסל ביריות נורביי אלכסנדר וורגס בן ה-19 ונפצע צעיר נוסף, אף הם נמצאים ברשימת החיסול.

חוקרים פדרליים בקולומביה כבר נמצאים ביישוב וחוקרים את הפרשה. על אף שכנופיית Los Rastrojos וארגון הגרילה המרקסיסטי FARC פעילים באזור, לא ברור אם יש להם קשר למקרי הרצח. פייסבוק לא הגיבה לשאלות של CNN אודות הפרשה.

עדיין לא ברור אם המשטרה בקולומביה הגישה לפייסבוק בקשה לגילוי IP שעשוי לסייע לחוקרים לאתר את זהות מפרסמי רשימות החיסול. לא ידוע אם פייסבוק תענה בחיוב לבקשות לגילוי פרטים, אם יוגשו. המדיניות העקרונית של פייסבוק היא לא לחשוף פרטים אודות בקשות ספציפיות לגילוי פרטים.

אתר allfacebook.com מציין כי באופן עקרוני, פייסבוק דורשת צו כתנאי למסירת מידע אודות משתמשים, על אף שהיא מפעילה מנגנון למסירה מהירה של פרטים למקרי חירום כאשר ביטחון הציבור נתון בסכנה. הרשת החברתית מפעילה קו חם מאויש מפאלו אלטו ואירלנד שפועל במשך 24 שעות ביממה ועומד לרשות רשויות אכיפת החוק ברחבי העולם.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

הגרמנים נפלו על הראש: ייאסר על מעסיקים לבדוק בפייסבוק

גל מור — Wed, 25 Aug 2010 19:34:46 +0000

חדשות טובות למחפשי עבודה בגרמניה שאוהבים להצטלם שיכורים ולהעלותך לפייסבוק, לקלל ולכתוב שטויות על הוול. על פי דיווח בדר שפיגל, הצעת חקיקה חדשה בגרמניה מבקשת לאסור על מעסיקים לבחון מועמדים לעבודה על פי הפעילות שלהם ברשתות חברתיות. עם זאת, בוסים יוכלו להמשיך לגגל שמות של עובדים פוטנציאליים.

שקרים בנוגע לגיל, למיומנות, שימוש באלכוהול וסמים, הערות גזעניות וחוסר טקט הם רק חלק מהגורמים למעסיקים לדחות מועמדים לעבודה לאחר עיון בפרופיל הפייסבוק שלהם. על פי סקר שערך אתר CareerBuilder בשנת 2009, כ-45% מהמעסיקים נעזרים ברשתות חברתיות לצורך מחקר על מועמדים לגיוס וכ-35% דחו בקשות להתקבל לעבודה על בסיס מידע שגילו ברשתות אלה, כמו תמונות בלתי הולמות, הערות מעליבות של אנשים אודות המעסיקים הקודמים שלהם או וידויים חושפניים על שימוש בסמים או גילויים בעיתיים אחרים.

מעסיקים בגרמניה לא יוכלו להתרשם מעדות אופי נוקבת כל כך

על פי הצעת החוק הממשלתית החדשה, מעסיקים לא יוכלו להתבסס על מידע שמופיע ברשתות חברתיות לצורך תהליך הגיוס. על פי דיווח של Die Welt, שר הפנים הגרמני, תומאס דה מזייר ניסח תיקון לחוק הגנת הפרטיות המגביל מהותית איסןף מידע על עובדים.

טל אלון מדווחת לנו מגרמניה כי הצעת החוק כבר זכתה באישור הקבינט הגרמני היום אך עליה לעבור עוד כמה משוכות בטרם תהפוך לחוק.

על פי ההצעה, מעסיקים יוכלו לעיין באתרים המיועדים אך ורק למטרות עבודה כמו הרשת החברתית העסקית LinkedIn. על אף האיסור לעיין בפרופיל הפייסבוק של המועמד, מעסיקים עדיין יוכלו לגגל את שמות המועמדים ולעשות שימוש במידע שימצאו, אם אינו ישן מדי או נמצא בשליטת המשתמש.

הצעת החוק קיבלה לתגובות סוערות מצד המשתמשים המתקדמים. כמובן שחשוב להגן על זכויות העובדים ולא סביר שדברים שכתב אדם ימשיכו לרדוף אותו עד סוף חייו. עם זאת, ספק אם החלוקה המוזרה בין רשתות חברתיות לשאר האינטרנט תשרת את העובדים. אנשים יכולים לכתוב שטויות גם בלינקדאין ובבלוגים. מנגד, כיצד אפשר לאכוף על מעסיקים התעלמות מוחלטת מאופיו של אדם כפי שהוא משתקף בפרופיל הפייסבוק שלו?

כיצד חוק יכול לחייב אותם להתעלם ממידע שבפירוש חיוני לצורך קבלת החלטה והתעלמות ממנו עלולה לפגוע בעסקיהם? האם בכלל ריאלי לחוקק חוק הדורש ממעסיקים להתעלם ממידע שפירסמו אנשים מרצונם החופשי ואיש לא כפה עליהם את הפרסום? אין ולא יהיה חוק נגד טיפשות ואם אדם גוזר מרתיע מעסיקים בהתנהגותו המקוונת, שום חוק לא ימנע ממנו את הדחייה.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

My6sense הישראלית גייסה את הבלוגר לואיס גריי

גל מור — Tue, 24 Aug 2010 09:34:18 +0000

מהלך מעניין של My6sense הישראלית, ספקית של מנוע המלצות לקריאת חדשות. החברה הודיעה שגייסה לשירותיה את לואיס גריי, מהבלוגרים המשפיעים בתעשיית הווב. הבלוג של גריי, LouisGray.com, הפונה למאמצים מוקדמים וסוקר טכנולוגיות חדשות ואפליקציות, מצוטט לעתים קרובות על ידי גורמים בכירים בתעשיה כגון רוברט סקובל ואתר טקראנץ’.

לאחרונה פתח גריי חברת ייעוץ, Paladin Advisors, ועל אף שהחברה עדיין צומחת ומגייסת עובדים, על פי גריי, הוא החליט להצטרף ל-My6sense כעובד מן המניין. עד כה שימש גריי כיועץ חיצוני ל-My6sense? גריי יהיה העובד הראשון של My6sense בארה"ב ובתוקף תפקידו ישמש סגן נשיא בחברה לתחום השיווק.

בראיון לבלוג ReadWriteWeb מייצג גריי את הדילמה הקלאסית של כותבים אשר מייעצים לאחרים אך שומרים על ריחוק ממושאי כתיבתם ואינם עוסקים באופן אקטיבי בפיתוח וניהול:

"לעתים קרובות, בלוגרים מרגישים שהם יושבים על הברזלים ומעירים הערות ותו לא. זו עמדה נוחה להיות בה אך לפעמים צריך ללכלך את הידיים. חשוב לי להיות פעיל בשוק"

My6sense פיתחה טכנולוגיה של "אינטואיציה דיגיטלית", מנגנון לדירוג תכנים על פי הרלוונטיות שלהם למשתמש, המיושם על כל מקורות התוכן שמגדיר הגולש. עם הזמן היישום ילמד

את ההעדפות האישיות של המשתמש ותציג לו תכנים שלדעתה חשובים ומעניינים לו.

התהליך שעבר גריי הוא כמעט הפוך למהלך הקריירה של רוברט סקובל: האחרון צמח מתוך מיקרוסופט והפך לאחד הבלוגרים המוכרים בתעשיית הטכנולוגיה בעוד גריי הפך את הבלוג שלו לפלטפורמה מובילה, Bootstrapping של איש אחד.

בסיכומו של תהליך שניהם נמצאים בעמדות דומות: סקובל עדיין בלוגר מוכר אך עובד ב-Rackspace ועושה לחברה שירות חשוב בעזרת הנוכחות הבולטת שלו במדיה חברתית. מבחינה זו, המהלך של My6sense חכם: במקום לגייס מנהל שיווק אנונימי, החברה גייסה לעבודה משפיען ששמו הולך לפניו במדיה.

קראו פוסט זה באנגלית ב-TheWadi
>

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter