חורים ברשת » גל מור

חברי כנסת בפייסבוק: ציפי חוטובלי כדוגמה

גל מור — Wed, 17 Mar 2010 09:31:00 +0000

ציפי חוטובלי (ליכוד) היא חברת כנסת צעירה ונמרצת, שעיתונאים מבוגרים נוהגים לזלזל בה שלא בצדק. אם מעיינים ביוזמות הפרלמנטריות של ח”כ חוטובלי בעניין הארכת חופשת הלידה, הצעה לפי מי שיורשע בעבירה שיש עמה קלון לא יוכל לכהן כח”כ, הכרה של הביטוח הלאומי בלידה ביתית, קוד אתי נגד פרסום סקסיסיטי ואחרות, מבינים שהכוונות שלה טובות והתרומה שלה בוודאי חיובית יותר מכמה נבחרים ותיקים יותר שעושים מעט מאוד למען הציבור שבחר בהם.

חוטובלי מפעילה פרופיל פייסבוק בחודשים האחרונים במקביל לאתר אישי חדש, שלכאורה יכול לשמש דוגמה לחברי כנסת אחרים, בוודאי כאלה שלא נוכחים ברשתות חברתיות כלל, רוב חברי הכנסת. בדף חוטובלי מפנה לכתבות וידיעות העוסקות ביוזמות החקיקה שלה ושואלת לדעת המעריצים, היא מפרסמת תמונות שלה מאירועים, עם מכובדים שונים, בבר מצוות ויש אפילו גלריית תמונות של חברת הכנסת אם תרצו.

במבט חטוף, החוטובוליבוק נראה טוב, אך הביצוע חורק. לשם התחלה, חוטובלי לא עונה למגיבים בדף. אם תפנו ללשונית ה-Info, לא תלמדו דבר על חברת הכנסת. מי היא, מה הרקע שלה, אמונות, מטרות ויעדים. כל ה”אני מאמין” שלה פשוט אינו נוכח בדף וחבל.

אלה הן זוטות בהשוואה לתחושה העולה מנבירה נמשכת בפרופיל של חברת כנסת “חברותית” מדי. בפרופיל משולבים תיוגי תמונות מחתונות של חברים, מפגשים עם חברים, טיול בנפאל ואפילו “דחקה” של חברים שתייגו את ח”כ חוטובולי כאחד המחסלים בדובאי. אז נכון שלא חוטובלי היא שהעלתה את התמונות האלה, אך ביכולתה להסיר תיוגים כאלה מיד.

חוטובלי לא עשתה שום רע, כמובן, והשטח שבו היא פועלת הוא בתולי ביחס לנוכחות של מחוקקים. הגישה הבסיסית שלה למדיום נכונה וישירה, אך הביצוע בעייתי בחלקו. כאשר חבר כנסת נוכח בפייסבוק, כמו בכל פלטפורמה ציבורית אחרת, הוא אינו מייצג רק את עצמו אלא גם את בית המחוקקים. מוטב שהכנסת תפרסם כללים לנוכחות חברי כנסת ברשתות חברתיות אשר יקבעו את אמות המידה הסבירות. בינתיים הנה כמה כללים שיכולים לעזור לחברי הכנסת שרוצים להיות בפייסבוק:

הפרדה בין פרופיל פרטי לציבורי. ציפי חוטובלי יכולה לפרסם תמונות מחתונות ולהחליף תמונות מצחיקות עם חברים. זו זכותה המלאה, כל עוד תעשה את זה בפרופיל פרטי. עדכונים על פעילותה כמחוקקת יופ יעו בפרופיל הציבורי.

דף פייסבוק ולא פרופיל. כאשר אתה יכול לעשות Poke למחוקקת בבית הנבחרים, זו לא המשמעות מאחורי המושג דמוקרטיה ישירה. מלבד זאת, פרופיל אישי דורש מחברת הכנסת לאשר כל פונה על מנת שתהיו חברים ותוכלו לעקוב אחריה. זכותו של כל אזרח לעקוב אחר המחוקק שלו בפייסבוק מבלי לבקש אישור. זה גם האינטרס של המחוקק. Facebook Page, בניגוד לפרופיל אישי, מאפשר את הקשר החד כיווני הזה.

סגנון אישי, לא סחבקי. חברי כנסת אינם יכולים להיות ככל החברים בפייסבוק. כן לסגנון אישי ויחס לכל חבר, לא להתנהלות שחושפת יותר מכפי שהחברים צריכים לדעת. תמונות מחתונות וצחוקים עם החברים הם בהחלט טבעיים ורצויים, הם לא בהכרח צריכים להיות גלויים בדף הפייסבוק.

פרטים רשמיים מלאים. מאחר וחבר כנסת אינו ככל האדם, נצפה שהפרופיל שלו ייראה שונה מזה של החבר הממוצע. בראש ובראשונה נדרשת ביוגרפיה קצרה של חברת הכנסת ומידע המרכז את פעילותה בכנסת ואמצעים להמשיך לעקוב אחריה גם בפלטפורמות אחרות.

להקשיב, לא רק להצהיר. פייסבוק היא פלטפורמה שיעילותה מוגבלת אם משתמשים בה רק לצורך יחסי ציבור ולא נעזרים בדעות החברים. הקשר בין החברים לח”כ חוטובלי הוא חד צדדי ברובו ולא נראה כי היא עושה שימוש בתגובות שהיא מקבלת או מגיבה להן כלל.

תודה לאיתמר איתמר סין-הרשקו על הטיפ.

פוסטים קשורים

פוסט מאת גל מור

גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

איך צריך להתייחס לבקשת חברות בפייסבוק?

גל מור — Tue, 16 Mar 2010 15:08:41 +0000

הטור החדש שלי ב-ynet מונה שבעה טיפוסים מעצבנים של חברים בפייסבוק. אני בטוח שכל אחד מכם יזהה בהם אנשים מהפיד שלו וגם לציין כמה טיפוסים מרגיזים שפספסתי. עד כאן הבידור להמונים. הטור עוסק גם בעניין קצת יותר מורכב והוא ניהול הגרף החברתי שלכם.

קיבלתם בקשת חברות חדשה בפייסבוק. איך תגיבו? חסידי הקו הנוקשה (אופליין שולטט!) לא יאשרו חברים חדשים שלא פגשו בהם פנים אל מול פנים. הליברלים המתונים (גישת ה"תוכיח שאתה ראוי") יאשרו בקשות מנומקות מצד אנשים, גם אם לא פגשו בהם ואילו המתירנים יפתחו את השער רחב ויכניסו כל זר ("כל העולם כולו, גשר צר מאוד").

כל אחת מהטקטיקות האלה לגיטימיות, בהקשר לאופי הפעילות שלכם בפייסבוק. המשותף לכולן הן התייחסות לאנשים לגופם ולא לתכנים שהם מפרסמים. לדוגמה, אם ביקשתם חברות מאדם שדעותיו מעניינות אתכם אך הוא משתמש בפייסבוק שלו בעיקר לפרסום תמונות משפחתיות, התרומה שלו עבורכם תהיה אפסית. אותו אדם כיוון את עצמו, במודע או שלא במודע, לקהל יעד מאוד מצומצם.

לטעמי, נכון יותר לשפוט אדם לפי מעשיו ולא לפי שמו. כלומר, כולם יכולים להיות חברים ומי שאינו רלוונטי או מספים תמיד אפשר לעשות Hide לעדכונים שלו מאוחר יותר.

השאלה הבסיסית שכל אדם צריך לשאול את עצמו היא מה הוא נותן לפייסבוק שלו ולא רק מה הפייסבוק מעניק לו. במילים אחרות, חבר תורם צריך להיות רלוונטי, שירותי, תגובתי ומתחשב. מי שמציף או ממלא את הפיד שלו בהצעות שיווקיות לא יגלה שרבים עשו לו Hide משום שפייסבוק לא חושף את הנתון הזה, אך לא כדאי להאמין שזה עובר בשתיקה.

מספר החברים בפייסבוק מאוד מטעה: כמות החברים בפועל היא קטנה. כאשר הכוונה בפועל היא לאנשים שאכן מעדכנים את הפיד ומעשיהם/עדכוניהם נוגעים לכם. אלה הם החברים האמיתיים, וירטואליים או אמיתיים. זה בסדר לאשר כל בקשה, כל עוד התרומה של החברים החדשים לפיד שלכם תהיה רלוונטית וחיובית. המבחן שלהם יהיה בדיעבד ולא תלוי בקשה (שהרי גם בקשות מנומקות על סמך היכרות קודמת לא יבטיחו פיד מעניין). אז פתחו את השער רחב והסירו או הסתירו ללא רחם עדכונים מאנשים לא רלוונטיים בדיעבד.

לאחר מכן תוכלו לשפר את הרלוונטיות של הפיד באמצעות סינונים ורשימות של חברים. כך תיצרו לעצמכם רשת עשירה במידע וקשרים. זו ההצעה שלנו, לפחות.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

קדמו את עצמכם: למה חשוב להיות פעילים בזרם

גל מור — Mon, 15 Mar 2010 10:00:16 +0000

אתם בטח אומרים לעצמכם “אני לא מותג, אני אדם חופשי”. ואני טוען: נכון מאוד! להפך. אנשים לא צריכים להיות מותגים, מותגים רוצים להיות אנושיים. תהליך האנשת המותגים בשנים האחרונות כרוך בניסיון “להתחבר” לתכונות ורצונות בסיסיים כמו אהבה, אינטימיות, נאמנות וכיף. האתגר של מותגים גדול במיוחד ברשתות חברתיות ובחברות רבות מגרדים בראש ומנסים לפצח את החידה: כיצד להיות “אנושיים” יותר ואיך להשיג את הקשב של הלקוחות בעולם שכולו חברים.

אנשים חשובים יותר ממותגים ועל כן הם הפכו ליעד הנכסף של המפרסמים. כולם מנסים "להתחבר” לקהלים, להתחבב על מובילי דעה, ולחזר אחרי בלוגרים. זהו הזמן של הקונקטורים, אותם אנשים שמכירים את כולם ומקושרים לכולם. בלעדיהם אין באז. כלומר, יש, אך הוא מלאכותי ואפקטיבי לתקופה קצרה. מותגים לא רק רוצים להיות נאהבים, הם רוצים שאתם תראו להם אהבה. ובאהבה, כמו באהבה, זה הזמן ללכת שני צעדים אחורה ולהתייחס בנונשלנטיות למאמצי החיזור הלעתים נואשים האלה. לכן קמו מיזמים כמו MyBrandz של ערן גפן, המנסה להקים רשת חברתית לאוהבי מותגים.

מי ששכלל את הרגלי המדיה שלו יודע שכדאי להתלונן על חברה מסחרית כדי לקבל יחס (לעתים) משום שהחברות הגדולות מנטרות את השיחות האלה. הן יודעות שלקוח לא מרוצה אחד עלול להפיץ את חוסר שביעות רצונו. הכח עבר להמונים אך רובם עדיין אינם מנצלים זאת.

בהנחה שאינכם משווים את עצמכם לפחית קוקה קולה, הסיבות לקדם את עצמכם במדיה חברתית הן מגוונות ושונות: כדי שיכירו אתכם, שידעו מה אתם יודעים לעשות ומה אתם שווים, להיחשף לקשרים חדשים, למצוא חברים, דייטים, הזדמנויות. בהקשר הזה, הביטלס שרו פעם משפט נפלא, In the end the love you take is equal to the love you make. באהבה, כמו במדיה חברתית, אתם צריכים להיות שם באמת. על כן, תכסיסי שיווק, התייחסות לאנשים ככלים להפצת מסרים מותגיים ודיבורים על ROI כחזות הכל הם בזבוז זמן משום שהבסיס התפישתי שלהם שגוי. מדיה חברתית היא שינוי חברתי היא דרך חדשה לתקשר היא יותר מפלטפורמת פעילות נוספת.

מה אתם עושים עם הכח שלכם? האם אתם משתמשים בו בתבונה? כמו שאמרנו, רוב האנשים לא מנצלים אותו כלל עדיין. למה בעצם? אנשים שנולדו בשנות ה-50, בייבי בומרס, הם הדור החרישי. רבים מבני גיל זה יתייחסו לחשיפה פומבית כשיקוץ וגם אם תתקלו בהם בפייסבוק, רבים מהם עדיין לא פעילים ולא מפרסמים את תמונתם ופעילות מסוג זה נתפשת בעיניהם כחושפנית מדי.

דור ה-X, אנשים שנולדו בשנות ה-70, כבר מתייחסים אחרת לנושא, אך רבים מהם עדיין רואים בפעילות ברשתות חברתיות כבזבוז זמן או משחק ילדים. בשעה שמדובר בשינוי המהותי ביותר בביטוי האישי בשנים האחרונות. הבלוגים היו רק הסיפתח: אם בבלוגים כותבים, ברשתות חברתיות רושמים סטטוסים. כתיבה ויכולת התנסחות הן יכולות שלרבים אין, אך כל אחד יכול לשגר הודעת סטטוס. בשיחה פומבית עם מישהי בטוויטר טענתי לאחרונה שזו הסיבה שהסטטוספירה לא מאיימת על הבלוגוספירה אלא משלימה אותה.

אם דור ה-X הססן, המילינאלים כבר יחבקו את החשיפה וינצלו אותה לקידום אישי ללא כל עכבות. טוב מאוד עבורם כי הם אלה שיקבעו כיצד העולם ייראה בעתיד הלא רחוק. על כן, זכרו ש-Sharing is Caring וכאשר אתם משתפים מעצמכם תקבלו משהו בחזרה שחורג הרבה יותר מחישובי אינטרסים צרים. עם קצת אמונה, התהליך הזה ישנה גם אתכם.

עבור רבים מבין המבוגרים יותר, שמגלים דווקא גמישות מחשבתית ומוכנים להתנסות, עולה שאלה לא פשוטה בכלל: איך זה להיות אתה? שאלה שאדם יחסית מבוגר שאל אותי לאחרונה בעקבות הרצאה: איך אני מציג את עצמי בפייסבוק? והתשובה שלי הייתה: תהיה אתה. ככל שאדם גלוי יותר ומסתיר פחות, הוא נתפש כטבעי, אנושי, ישיר, חברותי. אז אין צורך במשחקים, תהיו בני אדם עם כל מה שאתם סוחבים אתכם.

התשובה המורחבת מורכבת יותר. בפועל, גם ברשתות חברתיות אנחנו רחוקים מלחשוף את כל הקלפים ואולי טוב שכך. “להיות אתה” אין משמעותו חוסר טקט או פרסום חסר מחשבה. אחד האתרים החביבים עלי בעת האחרונה הוא Failbooking, המפרסם כמה מהודעות הסטטוס היותר מביכות שפורסמו בפייסבוק ומספק שעות של הנאה.

אם כתיבה לבלוג עוברת שלב של עיבוד במוח, טוויטר הוא “שגר ושכח” – מחשבות המתפרסמות בזמן אמת. טוב או רע, קשה לצפות שהמגמה תשתנה. להפך, החשיפה האישית תלך ותגדל עם הזמן: נבטא יותר, נשתף יותר. Majento@ שתרם השראה לכתיבת הפוסט הזה, שלח לי לינק לפרויקט מחקר של שני חוקרים שהצליחו לחבר את טוויטר למוח ולשדר מחשבות כטוויטים. כשכל המחשבות האלה יתעופפו חופשי, אז בעצם ינוצל ההון האנושי הגלום במדיה חברתית.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

השיעור המעודד של מייסד צ’ט רולט בן ה-17

גל מור — Sun, 14 Mar 2010 07:00:39 +0000

צ’ט רולט מסתמן כאחת האפליקציות הלוהטות של השנה. בכל מקום מדברים על גן החיות האנושי החביב הזה ואם פספסתם את ההתייחסות של ג’ון סטוארט, היא ממתינה לכם בסוף הפוסט. המסקנה המעודדת מסיפור ההצלחה האחרון היא שהווב 2.0 חי וקיים וגם ב-2010 אפשר לייסד אתר שיהפוך בין לילה להצלחה עולמית מבלי לצאת מהבית או לגייס כספים.

ניו יורק טיימס ראיין את אנדריי טרנובסקי, הצעיר הרוסי שפיתח את אתר הצ’ט המציצני שמושך יותר מ-30 מיליון מבקרים בחודש. בעקבות ההצלחה טרנובסקי שוהה בארצות הברית לצורך שיחות עם משקיעים אם כי אין לו התנגדות שגוגל תשלח שיק. טרנובסקי אמר שגוגל מסרבת לאפשר לו לשלב באתר מודעות אדסנס בגלל גילו, הצעיר מדי עבור כניסה לתוכנית הפרסום של גוגל. שימו לב לתשובות הענוות של טרנובסקי שיכולות ללמד גם יזמים ותיקים.

האם אתה מעוניין בהשקעה?

“אני לא בטוח. המון אנשי עסקים מביעים עניין. אני חושש לקבל את ההצעות משום שאין לי תוכנית עסקית. אם אקח את הכסף אהיה אחראי לעמוד ביעדים העסקיים. בשלב זה אוכל לשרוד ללא משקיעים. האתר משתמש בטכנולוגיית Peer-to-peer ולא נדרש כסף רב כדי להפעילו…אני יכול לקחת את הכסף, אך מה יקרה אם האתר לא יצליח בעתיד? אאשים את עצמי. אני לא רוצה לאכזב אנשים”.

לגבי התעקשותם של משתמשים רבים בצ’ט רולט לחשוף איברים אינטימיים לעיני מצ’וטטים אחרים עונה טרנובסקי: “אנשים עירומים בכל מקום ברשת. אני לא אוהב את זה משום שאני רוצה באתר מהוגן ולכן הוספתי כפתור Report. אם אדם סופג שלושה דיווחים, הוא נחסם באתר”.

עוד שיעור חשוב של צ’ט רולט הוא שככל הנראה, תמיד נבקש מקום של אנונימיות, חלל שבו אפשר לשחק, משוחררים ממגבלות זהות ותדמית. או שלא? לא בטוח שאנונימיות תהיה אפשרית עוד. שירות חדש בשם Chatrouleette Map, מאשפ בין צ’אט רולט למפות גוגל, שמשלב בין מה שנראה בלתי אפשרי – מצלמות רשת של אנשים שנהנים מהאנונימיות של השירות ומנגד מפה החושפת את מיקומם ובעתיד הלא רחוק, יש להניח, תוכל גם להשוות את פניהם עם פרופילים ברשתות חברתיות.

התגובה של צ’ט רולט: על פי עדכון אחרון באתר, הוחלט לאפשר למשתמשים להסתיר את כתובת ה-IP שלהם בממשק. אם חושבים על טכנולוגיות זיהוי פנים, בעתיד לא יהיה צורך בכתובת IP כדי לחשוף זהות של אדם בצ’ט רולט. עכברי צ’ט רולט יכולים ליהנות מהאנונימיות שלהם בינתיים, אך יש להניח שהם ירגישו אחרת לגמרי לגבי החושפנות שלהם כאשר ייראו את תמונתם על גבי מפה.

The Daily Show With Jon Stewart

Mon – Thurs 11p / 10c

Tech-Talch – Chatroulette

www.thedailyshow.com

Daily Show
Full Episodes

Political Humor

Health Care Reform

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

אויבות האינטרנט 2010: שליטה 2.0 נגד ווב 2.0

גל מור — Sat, 13 Mar 2010 21:28:20 +0000

ארגון “עיתונאים ללא גבולות” (RSF) פירסם את הדו”ח השנתי על “אויבות האינטרנט” (להורדה כ-PDF)שעומד בסימן שתי התפתחויות מנוגדות: העצמת האינטרנט כחלל לשיתוף מידע וניידות לעומת ניסיון של יותר מדינות להדק את השליטה על הרשת.

במדינות טוטליטריות בהן אמצעי התקשורת המסורתיים נשלטים על ידי המדינה, חשיבות הווב כבמה לדיון ולשיתוף מידע גוברת משנה לשנה. את המהפכה מחוללים צעירים שתובעים לעצמם שליטה במדיה שלהם – בין אם מדובר במפגינים האיראנים או בנזירים הבורמזים. בעידן בו מכשירים סלולריים זעירים יכולים לתעד, לשדר ולהפיץ תמונות לעולם, הרצון לשליטה של האח הגדול נראה כמעט פתטי. מנגד, התגובות של השלטונות להצהרות העצמאות האלה הופכות נבזיות מרגע לרגע.

ב-2009 כ-60 מדינות יישמו שיטות שונות של צנזורה, כמעט כפול מהמספר של המדינות שנהגו כך ב-2008. “הוורלד וייד ווב נדחק הצדה לטובת חיקויי אינטרנט מגודרים ‘שאושרו’ על ידי השלטונות: UzNet, Chinternet, TurkmenNet"…לממשלות אלה כלל לא אכפת שאזרחיהן יהפכו לקורבנות של בידוד דיגיטלי. הווב 2.0 מתנגש עם שליטה 2.0”.

מנגד, רק מדינות מעטות בהן צפון קוריאה, בורמה וטורקמניסטן, מנותקות לחלוטין מהאינטרנט, משום שהניתוק הזה משרת את הישרדותן. אפילו בסין הסגירה אינה הרמטית ואילו שליט איראן, אחמדינג’אד, נאלץ ללמוד מילה חדשה, “טוויטר”.

המאבק הזה, יש להניח, יילך ויסלים השנה, עקב הכמות הגדלה של יוזרים שתובעים לעצמם שליטה על המדיה מידי האוליגרכים. איראן, ויטנאם וסין מובילות את הרשימה המפוקפקת הזו שבה גם סעודיה, בורמה, צפון קוריאה, קובה, מצרים, איראן, אוזבקיסטן, סוריה, תוניס וטורקמניסטן.

בין המדינות המוגדרות “תחת מעקב” יש גם כמה דמוקרטיות, בהן אוסטרליה, עקב מערכת הסינון שנמצאת בשלב מתקדם של פיתוח וצפון קוריאה. ישראל יוצאת די טוב בדו”ח באופן יחסי לאויבות האינטרנט: “שלטונות ישראל מסוגלים לגרוע מכל ולטוב מכל כאשר מדובר בחופש העיתונות. על אף צנזורה צבאית, העיתונות הישראלית נהנית מחופש יחסי שאין לו אח ורע באזור”.

הכל יחסי למי שאתם רוצים להשוות את ישראל אליו ויש להניח שכאשר RSF ישמעו על פרשיות אחרונות, כמו על החוקים ההזויים להגבלת העיתונות שנידונים בכנסת או החוק הביומטרי, ישראל תתקרב לרשימת המדינות שנמצאות תחת מעקב.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

MS Onealbum: אגרגטור התמונות החברתי שפותח בארץ

גל מור — Thu, 11 Mar 2010 21:51:40 +0000

תיוג תמונות זה עסק די מפרך, חייבים להודות על האמת. כאשר אתם חוזרים מיום עמוס בילויים וכיף, הציפייה היא שתוכלו להעביר את כל התמונות למחשב מבלי לעסוק בחיבור תגים ותיאורים שיקלו עליכם לאתר את התמונה בשלב מאוחר יותר. איתור התמונות בהן אתם מצולמים הוא עניין לא פחות מורכב בפליקר ובאלבומי תמונות חברתיים.

מיקרוסופט הציגה לאחרונה באירוע TechFest 2010 מוצר שפותח במעבדות החדשנות של מיקרוסופט (Microsoft’s Israel Innovation Labs) בישראל. מדובר ב-Microsoft Onealbum, אבטיפוס של שירות הנעזר בטכנולוגיית זיהוי פנים כדי לחפש תמונות ברשתות חברתיות בהן אתם וחבריכם מופיעים.

איך זה עובד? OneAlbum סורק את הפרצופים המופיעים תדיר באוספי התמונות שלכם ב-OneAlbum ומשווה אותם עם פנים המופיעות בתמונות ברשתות חברתיות בהן אתם חברים (פייסבוק, פליקר ואחרות). הוא שולף את התמונות שנמצאו מהרשתות החברתיות ומציג אותן באלבום התמונות שלכם עם קישורים לאתרים בהם הן נמצאו.

בעוד OneAlbum פותח בישראל, האלגוריתמים לזיהוי הפנים המשולבים במערכת פותחו ב-Microsoft Research Asia. אייל קרופקה, מנהל תוכנית המחקר, מסר בהודעה לעיתונות: “למשל, הבן שלי התארח ביום הולדת של בן כיתה לפני כמה שנים ובאמצעות OneAlbum הצלחתי למצוא תמונות שלו שלא ידעתי על קיומן”. קרופקה הוסיף שהמוצר יכול לעודד “אינטראקציה חברתית של אפטר-פארטי”. משמע, אנשים יוכלו לחזור מבילוי ולאתר מיד את כל התמונות שהם מופיעים בהן מבלי לעבור אתר אחר אתר או לחכות לעדכונים מהחברים הצלמים.

יש לציין כי פייסבוק לא מציע פתרון לבעיה הזו (גם אם כל החברים שלכם נמצאים בפייסבוק) כי תמונות שלכם שצילמו חברים לא בהכרח יופיעו בפיד שלכם אם הם לא תייגו אתכם בתוכן. עוד מקרופקה בווידאו הבא.

אם הטכנולוגיה של OneAlbum נשמעת לכם מוכרת, זה רק משום שהיא דומה לזו של Face.com, חברה ישראלית נוספת. בניגוד ל-Onealbum, המבוסס אתר, Face.com מציע בשלב זה אפליקציות לפייסבוק. Photo Tagger תסרוק את כל התמונות שלכם ושל חבריכם בפייסבוק ותמצא תמונות נוספות שלכם אשר אינן מתויגות. OneAlbum מקיף יותר מ-Face.com (איננו יכולים לבדוק רמת דיוק לצורך השוואה בין האלגוריתמים) ואינו מחייב אתכם להשתמש בפייסבוק, אך הוא בהחלט מחייב אתכם להשתמש ב-OneAalbum.

הפוסט פורסם במקור ב-The Wadi, בלוג חברות הטכנולוגיה הישראליות.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

חסימת רשתות חברתיות בעבודה: סקר חורים ברשת

גל מור — Thu, 11 Mar 2010 14:01:44 +0000

הטור החדש שלי ב-ynet עוסק בחסימה של פייסבוק במקומות העבודה, נושא שהדעה לגביו היא כמעט קונצנזוס בקרב מעסיקים: רשתות חברתיות במקום העבודה מבזבזות זמן יקר של העובדים וחשוב לחסום אותן ככל שניתן. אני טוען שחסימה אינה יעילה: האם עובדים לא מבזבזים זמן במיילים אישיים, סוליטייר וביקור באתרים? האם זה באמת ריאלי לחסום כל אתר ויישום ומה האפקט על מוראל העובדים?

אם מכירים בכך שחסימה אינה יכולה להיות יעילה וגם שהאינטרס הראשוני של כל עובד הוא לשמור על מקום עבודתו ובזבוז כל זמן העבודה בפייסבוק יפגע במטרה בסיסית זו, כדאי ללכת צעד אחד קדימה ולחבר מסמך כללים המגדיר את הפעולות המותרות או רצויות בשימוש ברשתות חברתיות בעבודה במטרה לעודד עובדים לשרת את מטרות הארגון במדיה חברתית.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

הכירו את מפת המדיה החברתית: היכן כדאי לפעול?

גל מור — Thu, 11 Mar 2010 10:48:11 +0000

טוויטר, פייסבוק, פליקר, יוטיוב, באזז, סטאמבל, לינקדאין – ערוצי הפעולה במדיה חברתית רבים ומגוונים, במיוחד עבור מי שפועל בחו”ל. על אף שפייסבוק נראית כמו חזות הכל, לא תמיד היא הערוץ המועדף למטרות שלכם. אתר CMO בחן את ההבדלים בין הפלטפורמות השונות במונחים של תנועה, חשיפה למותג, תקשורת עם לקוחות ו-SEO וארז את כל הנתונים באיור חביב.

הנה תמצות לעצלנים.

טוויטר

קשר עם לקוחות – ניטור מילות מפתח באמצעות פלטפורמות בנוסח Hootsuite על מנת לגלות מה אנשים אומרים עליכם, על המתחרים ותחום הפעילות שלכם. (ציון: טוב).

חשיפה למותג – גמישות יתרה בנוגע לאינטגרציה עם אתר אינטרנט, מעודד אינטראקציה עם לקוחות בדרך ויראלית. מסייע לחברה שלכם לבלוט מעל להמונים. (ציון: טוב).

תנועה לאתר – פוטנציאל גדול, אם כי קידום בפלטפורמה זו הוא סוג של אמנות. אם תקדמו באגרסיביות, העוקבים שלכם ייעלמו. לא תקדמו מספיק ואף אחד לא ישים לב אליכם. (ציון: בסדר).

SEO – ערך מוגבל לאתר שלכם. השימוש בכתובות מקוצרות לא מספק יתרון בנראות בגוגל. אך הציוצים העוסקים באדם או בחברה מסוימת יופיעו גבוה בתוצאות החיפוש. ציון: בסדר).

פייסבוק

קשר עם לקוחות – פלטפורמה מצוינת לחברות שרוצות להתחבר עם קהל רלוונטי, לעודד שיחות על המוצרים שלהן ולקבל מהם פידבקים דרך תחרויות ופרסים. (ציון: טוב).

חשיפה למותג – דפי פייסבוק מוצלחים מאוד בכל הנוגע לחשיפת מותגים. בשילוב עם פרסום וקידום נכון, תגיעו לקהל גדול. (ציון: טוב).

תנועה לאתר – התרומה לתנועה צנועה אך נמצאת בעלייה הודות לכפתורי השיתוף שנוספים לאתרים רבים ומזרימים יותר תוכן מאתרים לרשתות חברתיות. אל תצפו למספרים גדולים בתנועת יוניקים לאתר שלכם בשלב זה. (ציון: בסדר).

SEO – תרומה זעומה עד אפסית. (ציון: רע).

לינקדאין

קשר עם לקוחות – לא המטרה העיקרית, אך ניתן לביצוע באמצעות מענה על שאלות רלוונטיות בתחום שלכם ומיצובכם כמומחים בתחומכם. כמו כן, ניתן לביצוע באמצעות משלוח הודעות וחדשות רלוונטיות לקבוצת חברים שתיצרו. (ציון: בסדר).

חשיפה למותג – אפקטיבי לצורך מיתוג אישי וחיזוק תדמית הארגון לשם גיוסי עובדים. מומלץ לעודד עובדים לתחזק את הפרופיל שלהם בלינקדאין. (ציון: טוב).

תנועה לאתר – לא יניב תנועה משמעותית, אם כי חשיפה ללקוחות פוטנציאלים אפשרית. (ציון: רע).

SEO – מדורג גבוה בתוצאות החיפוש של החברה או המוצר שלכם. (ציון: טוב).

Youtube

קשר עם לקוחות – ערוץ מוצלח לאינטראקציה עם לקוחות, בין אם המטרה היא לבדר, לשמוע דעות או להדריך באמצעות וידאו. (ציון: טוב).

חשיפה למותג – אחד מכלי המיתוג החזקים ביותר לצורך חשיפת תכנים או אתרים, במיוחד אם תבנו ערוץ ממותג ותחפשו אותו באתרים שנהנים מתנועה רבה. (ציון: טוב).

תנועה לאתר – Youtube צפוי לעודד תנועה רבה לאתר שלכם כאשר הוא משולב באתר, אך אם המטרה היא לעודד תנועה מערוץ היטיוב לאתר שלכם, אפשר לעשות זאת באמצעות שילוב קישור על גבי הווידאו, אם כי מספר המקליקים צפוי להיות חלק קטן מצופי הווידאו.

SEO – פלטפורמה מצוינת למיתוג תכנים שידורגו גבוה בגוגל וחשיפתם הודות לנוכחות המצוינת של יוטיוב בגוגל.
תודה לאורי לבנון על הלינק!

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

Google Reader Play: דפדוף ויזואלי בכותרות

גל מור — Thu, 11 Mar 2010 07:53:53 +0000

שירות חדש במעבדות גוגל, Google Reader Play, מציע דרך חדשה לדפדף בין כותרות פופולריות ולשתף אותן עם אחרים. עם הפעלת השירות יוצגו על גבי המסך תמונה גדולה, וידאו או ציטוט מתוך הטקסט בחלק המרכזי של המסך. אפשר לדפדף לכותרות נוספות באמצעות החצים המופיעים משני צדי הכותרת הראשית או באמצעות בחירה מאחת התמונות הממוזערות בתחתית המסך.

אין צורך להיות מחוברים עם שם וסיסמה ל-Play בשלב זה והכותרות שיוצגו בדרך ויזואלית על גבי המסך אינן מתוך הפיד האישי שלכם אלא מקבץ של כותרות פופולריות. עם זאת, אם תרצו לסמן Like, לסמן בכוכב או לשתף כותרות, יהיה עליכם להיכנס לשירות. Play מזכיר במקצת את Fast Flip, שירות נוסף שמנסה לחשוף חדשות בדרך ויזואלית שאינה קישורים במטרה להגדיל את הנראות שלהן למשתמשים ולהפנות יותר תנועה מגוגל לאתרי אינטרנט ובכך להתמודד גם עם התחרות הגוברת מצד רשתות חברתיות.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

למה עברנו לתגובות פייסבוק

גל מור — Mon, 08 Mar 2010 14:14:25 +0000

תגובות הן החוליה החלשה של בלוגים ככלל, לא רק הבלוג הזה. אמנם, חלק מהפוסטים בחורים ברשת מעוררים עשרות תגובות, אך זו תקופה ארוכה שאנחנו עדים לביזור התגובות לכל פלטפורמה רלוונטית: גוגל רידר, טוויטר, פרנדפיד, פייסבוק ואחרים. דף הפייסבוק של חורים ברשת גדל מאוד לאחרונה והתפתחו בו שיחות מעניינות לא פעם. קוראי הפוסט לא נחשפו לתגובות האלה או לתגובות בטוויטר ובמקומות אחרים. כבר היום, רוב התגובות לפוסטים בחורימבה מתפרסמות מחוץ לבלוג. מערכת התגובות האינטגרלית של הבלוג הפכה בודדה משהו, מנותקת מכל דיון חברתי ברשת.

הפרסום עדיין מתנהל במקום אחד לרוב (מאמרים בסינדיקציה נפוצים פחות מכפי שנדמה), אך הדיון מזמן התבזר לו לכל קצוות הרשת. מה עושים אנשים שרוצים לקרוא את כל התגובות שנכתבו למאמר או פוסט מסוים? בשלב זה עליהם לעבוד קשה מאוד כדי לאתר את התגובות בפלטפורמות השונות. בעתיד עושה שכל שכל התגובות יהיו נגישות דרך אגרגטור תגובות חכם.

אגרגטורי התגובות הנוכחיים רחוקים מלהיות מושלמים ואנו ניסינו את כולם ב”חורים ברשת”. Disqus, המפורסם מביניהם, מספק פתרון שרחוק מלהשביע רצון, לדעתנו. ריבוי האפשרויות למגיב מבלבלות מאוד – יוזרים צריכים להחליט אם ברצונם להגיב באופן אנונימי, לפייסבוק, לטוויטר, לחשבון Disqus ועוד אפשרויות. העיצוב לא מספיק אסתטי והממשק לא אינטואיטיבי די הצורך והתוצאה היא מערכת משוכללת עם נראות מאכזבת. גילינו ב-Disqus באגים משמעותיים, כמו העובדה שלעתים קרובות המערכת לא שולחת את התגובה במקביל לפייסבוק, גם אם המגיב ביקש זאת.

מלבד זאת, Disqus, כמו מערכות מתחרות המציעות יכולות דומות בהן IntenseDebate של Automatic, בעלת וורדפרס.קום, ו-Echo של Js-Kit, מטפלות בשידור תגובות מהבלוג לפלטפורמות אחרות. כ לומר, אם תרצו להגיב דרך טוויטר ופייסבוק בתוך הבלוג – תוכלו לעשות זאת באמצעות אחד מאגרגטורי התגובות. אך מה לגבי תגובות שהתקבלו לקישור של הפוסט במקומות אחרים? מדוע לא לשאוב לתוך הבלוג תגובות אודות הפוסט מרשתות חברתיות, סוג של Tracback מתקדם. באמצעות Backtype Connect תוכלו לעשות גם את זה (עבור טוויטר בלבד).

אגרגטור החלומות שלנו יאפשר להגיב לפוסטים מכל מקום ברשת – גם מרסס – והתגובה תתפרסם בבלוג. מותר לנו לחלום, לא? בינתיים הטמענו בבלוג את קופסת התגובות של פייסבוק קונקט. המערכת הזו מאפשרת להגיב ישירות לפייסבוק ואם אתם כבר מחוברים, לאחר חיבור ראשוני לקונקט לא תידרשו להזין עוד שם וסיסמה. זהו פתרון זמני סביר שישדר לפייסבוק גם את התגובות בחורימבה, ולא רק את הפוסטים. אם תרצו להגיב באופן אנונימי או בשמכם אך מבלי שהתגובה תתפרסם בפייסבוק – המערכת תומכת בכך.

אגב, שוב דפקו את היהודים. כל המערכות שבדקנו לא מתמודדות טוב עם עברית, אם כי קראנו לאחרונה ש-IntenseDebate הבטיחו ממשק עברי בקרוב. נחיה ונראה.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

TheWadi: בלוג ואינדקס חברות טק ישראליות באנגלית

גל מור — Mon, 08 Mar 2010 08:00:48 +0000

לאחר חודשים של עבודה מאומצת נולד היום בלוג אח ל"חורים ברשת". TheWadi.com הוא בלוג ואינדקס של חברות טק ישראליות באנגלית, אשר תכליתו היא אחת: להעניק חשיפה מרבית ורציפה לטכנולוגיות ישראליות בעולם.

ב-TheWadi תוכלו לקרוא את כל החדשות האחרונות מחברות ישראליות ובלבד שהן רלוונטיות ומעניינות את קהלי היעד. חברות חדשות שיצאו לדרך, מוצרים חדשים ומעניינים, גיוסים, עסקאות, שיתופי פעולה והישגים מקצועיים – על כל אלה תוכלו לצפות לקרוא ב-TheWadi. הדגש, בשלב ראשון בלבד, הוא על חברות Web ישראליות שמציעות את הטכנולוגיות שלהן מחוץ לגבולות הארץ ובהמשך נתרחב גם לתחומים נוספים. מלבד לדווח גם נסקור שירותים של חברות ווב ישראליות משלב אלפא, נפרסם דעות ונקיים ראיונות עם מובילי התעשייה.

אינדקס החברות הישראליות של TheWadi כולל כבר עשרות ערכים ויתרחב למאות בתקופה הקרובה. לא מצאתם את החברה שלכם באינדקס? רוצים להוסיף חברה? השתמשו בטופס. ההצטרפות היא חינם. מלבד הנוכחות באינדקס וסיקור שוטף, נוסיף כל חברה ישראלית ל-Twitter List של הוואדי, המציג ציוצים מכל החברות הישראליות שאנו מסקרים.

אפשר לעקוב אחר הוואדי בטוויטר, פייסבוק, גוגל באזז ולינקדאין וכמובן גם RSS.

האנשים שעומדים מאחורי הוואדי מלבדי הם יוחאי עילם, הכותב הראשי ודורון גז, מנהל הפיתוח העסקי. הניסיון של שלושתנו משלב יכולות כתיבה, עריכה והיכרות מעמיקה עם השוק. אנו מתחייבים לדווח במהירות ובמקצועיות לכל עדכון ולספק ערוץ תוכן איכותי אודות טכנולוגיות ישראליות בשפה האנגלית.

מי הוא קהל היעד של האתר החדש? מלבד מאות רבות של חברות ישראליות, עיתונאים, בלוגרים וכל מי שעשוי להתעניין בחברות ישראליות. מעבר לכך, אנו פתוחים לכל דעה או פוסט אורח רלוונטי במטרה לעודד שיח פתוח גם בנושאים שלא תמיד מדברים עליהם.

תרבות הסטארטאפים והילת האקזיטים הלא מוצדקת מסתירות לרוב את העובדה שישראל בורכה בהישגים יוצאי דופן ומסורת טכנולוגית עתירת שנים ששורשיה עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הרשת מקלה מאוד על התפשטות של רעיונות חדשים ובין היתר איפשרה לחברות ישראליות להתפשט לכל מקום ולזכות בהכרה עולמית. הספר Start-up Nation, פרסומים שהופיעו לאחרונה ב-TechCrunch וב-ReadWriteWeb סייעו להגברת המודעות. למרות זאת, כאשר בוחנים את הפעילות של מאות חברות ישראליות חדשניות מגלים שרובן לא נחשפות מספיק לעולם. זה המסר העיקרי ששמענו שוב ושוב מרבות מהן.

TheWadi יפעל בנפרד מ"חורים ברשת", אם כי ניתן לצפות לתנועה של תכנים מ"חורים ברשת" לוואדי ולהפך. נשמח אם תיכנסו ל-TheWadi ותספרו לנו מה אתם חושבים. רוצים לעדכן אותנו בהודעות רלוונטיות? להוסיף את החברה שלכם לאינדקס או לשאול שאלות נוספות? פנו אלינו. אז אתם מוזמנים לאחל לוואדי המון בהצלחה ולתרום ככל שניתן לטובת המטרה המשותפת, שהיא קידומן והבלטתן של חברות טכנולוגיה ישראליות. יש לנו טכנולוגיה נהדרת, לא?

פוסטים קשורים

פוסט שותף: סטארט-אפ ישראלי, הסוף

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

האם מדיה חברתית הרגה את ה-SEO?

גל מור — Sun, 07 Mar 2010 10:00:10 +0000

השווקת השתלטה על כל חלקה טובה. רותם התייחס בפוסט המאיר עיניים “אלביס פרסלי ותוכן אינטרנטי: מי מהם באמת מת” לתופעה של המק’תוכן, תכנים שנועדו לכבוש את התוצאות הראשונות בגוגל והם לרוב מפנים לתכנים עשירים יותר ובכך מתיישבים על צינורות הטראפיק. אינדקס הריל טיים שמפתחת גוגל צפוי לחזק את הרשתות החברתיות והאגרגטורים החברתיים על חשבון אתרי התוכן. במילים אחרות, בחיפוש אחר נושא מסוים, יגבר הסיכוי שתיתקלו בהתייחסויות גולשים לכתבה מסוימת מעל לתוצאה שתפנה לאותה כתבה. רשתות חברתיות הן אמצעי מדיה קל “רזה” יותר לפרסום וידידותי יותר לגוגל בהשוואה לאתרי תוכן גדולים עם מערכות ניהול תוכן קנייניות שלא הותאמו מספיק בהתאם לשינויים הגדולים במדיה.

על אף שאתר האינטרנט הוא עדיין הבסיס המקובל לפעילות של כל חברה, אם חברה תראה שדף הפייסבוק שלה מקבל יותר גולשים מהאתר הרשמי והוא זוכה לחשיפה טובה יותר בגוגל ובמקומות אחרים, היא תעביר את כובד המשקל לפייסבוק בדומה לפעילות העניפה של הונדה ברשת זו. (ראו: האם אתר האינטרנט ייעלם מן העולם). שימו לב שבמקרים רבים, האתר הוא דווקא החלק השולי בפעילות.

SEO לא מתחיל ומסתיים באתר אינטרנט, על כן הוא רלוונטי מתמיד גם בעידן של רשתות חברתיות. איך אתם כותבים את התכנים שלכם, לאן מקשרים וכיצד מציגים – שאלות אלה רלוונטיות גם כשמדובר באופטימיזציה של נוכחות חברתית (SMO). שילוב של נוכחות ברשתות חברתיות ופעולה בריל טיים יכולה לספק לכל גורם יתרון משמעותי בקידום. זו לא בהכרח התפתחות מעודדת.

כפי ש”האח הגדול” היא מערכת שיווקית חכמה להנעת קהל למשלוח סמסים והמשתתפים הם עכברים במבוך, גם ברשת התוכן הוא לעתים רק תירוץ. הקידום גבר על התוכן ורוב הזמן אנו נחשפים לצל הרים ולמקסמי שווא. כמו הביקורת המוצדקת בחלקה של ז’ארון לניאר, ממציא הביטוי “מאואיזם דיגיטלי”, כולנו משולים לאנשים במערה של אפלטון. רוב הזמן מלעיטים אותנו בפרומואים והדבר האמיתי כמעט שלא מבצבץ.

האם התייעלות אמצעי השכפול תידון אותנו לספוג אותם עדכונים וקידומים שוב ושוב – הפעם מחברים? דומה שזה כבר קורה. מדיה חברתית הייתה אמורה להיות שונה, לפחות בפנטזיה: לאפשר לכל אדם להיחשף לעדכונים ולמידע מאנשים וחברים שהוא סומך על דעתם. בפועל, גם רבים מהאנשים האלה מנסים “למכור” לנו סחורה כלשהי וזה עלול להיות מטריד לא פחות מספאם.

העובדה שאחד ממושגי המפתח הפחות מוכרים בקהל הרחב הוא “יחס המרה” (Conversion Rate), מעידה על טיב הפעילות: רוב הזמן אנו עוסקים בשינוע גולשים, מנסים להניע אותם ממקום למקום ונלחמים על שברירי אחוזים. האם תיתכן מציאות אחרת, עולם ללא יחס המרה?

באנרים, עדכונים חדשים, כותרות, הבטחות ומבצעים – כולם מנסים לעשות דבר דומה – למשוך אותנו להקליק. בפועל, אחוז המקליקים תמיד קטן יחסית ומי שמגיע ליחס המרה של 10% ויותר רשם הישג יוצא דופן. החשד שלי הוא שככל שהיוזרים הם מתקדמים יותר, הם הופכים עצלני קישורים. אמנם, הם פותחים לא מעט קישורים, אך הרף שהם מציבים להקלקה על קישור הוא גבוה יותר. למשל, כותרת כמו “שני פצועים בתאונה בכביש החוף” לא תגרום לרוב להקלקה משום שהיא מספקת ליוזר את כל המידע. כותרת חלופית “רוצים לדעת כמה נפצעו בכביש החוף? הקליקו כאן”, תהיה גרועה פי כמה ולא רק משום שהיא טיפשית וחסרת טקט אלא משום שטיזרים לא עובדים טוב ברשת. אנחנו רוצים את המנה השלמה כאן ועכשיו ולא מתאבן.

זה אבסורד שקישורים הפכו לאבן נגף בדרך להתפשטות מידע ברשת. רשתות חברתיות עוקפות את הבעיה באמצעות חשיפה בפנינו של כל המידע שעשוי לעניין והקלקה על הקישור היא אופציה – אך אפשר בהחלט לוותר עליו. אמבוד (Embed) של מדיה מאתרים אחרים היא התפתחות אחרת עוקפת קישורים חיצוניים. אנחנו עדיין מתבקשים להקליק אך כל התוכן מוצג לנו במקום מבלי שנצטרך לעזוב לאתר אחר – בהחלט יתרון מבחינת המשתמשים.

האם אפשר לתאר עתיד בו נצרוך את כל התכנים שלנו בפיד ולא נצטרך להקליק כלל? למה לא? סרטוני Youtube מנגנים בתוך הפיד של פייסבוק, בגוגל באזז אפשר לאמבד תמונות משירותים חיצוניים ובפייסבוק “נחשפות” הכותרות הראשיות מאתרי החדשות ובלוגים באופן שמאפשר לנו להסתפק בהם. עתיד בו כל תוכן או שירות נחשף בקלות בתוך אתר אחר כווידג’ט או קוד מאומבד אינו נראה רחוק.

אפשר להבין למה עתיד כזה רצוי לפייסבוק וגם לגולשים, פחות ברור הוא מעמדם של יצרני התכנים. אם הפיד של פייסבוק יהפוך צינור מידע עיקרי (שימו לב למחקר האחרון על כך שפייסבוק מניע יותר טראפיק לאתרים מגוגל), חובה יהיה לראות בפיד נכס ציבורי ולא קניין בלעדי של פייסבוק. יהיה צורך לפתוח את הדיון בשאלת הבעלות על המידע בפיד וכמה גמישות תינתן בידי החברים לממש את הבעלות הזו.

פוסטים קשורים

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter