איך עובד הגלובס דסק

קהילת הדסק היא קהילה של כמה מאות משתמשים בשלב זה, כולם בהזמנה אישית, שיכולים להגיב לתכני האתר (כלומר לכתוב ‘פרשנות’) ולייצר תכנים מקוריים, לדרג את תכני האחרים ולתקשר עמם בתגובות-על-פרשנויות, וכן לקבל מקום מיוחד על דפי האתר בו מוצגות האינטראקציות הללו, באופן מובחן ונפרד מאזור הטוקבקים האנונימיים. כך יכול גלובס להנות מתוכן משתמשים מגוון שמיוצר, לכאורה, על ידי קהילה מסוננת מראש שכל פרטיה מזוהים ומוכרים למערכת.

מהצד השני, משתתפי הקהילה מקבלים הזדמנות לבנות לעצמם מוניטין של מומחים בתחומים בהם הם כותבים ועליהם הם מגיבים. מערכת הדסק מספקת כלים שמיועדים לאפשר את צבירת המוניטין הזה, בין היתר על ידי שיטה של דירוגים כמו טופ 100 וטופ 10, אשר ניתנים על פי ציונים שמחשבים גורמים כמו סך הפעילות של המשתתף בדסק, סך התגובות שהוא קיבל, מספר הפעמים שתכניו נקראו, ועוד. בעתיד, סיפר לי אללוף לא מזמן, יוכלו המשתתפים להגדיר מילות מפתח שמייצגות את תחומי המומחיות שלהם, באופן שיאפשר לגולשי האתר לאתר אותם, להתרשם מהפרופיל שלהם ומהתכנים שהם ייצרו, ולתקשר עמם ישירות. לסיכום, יש כאן מערכת שמייצרת תוכן משתמשים חינמי עבור גלובס, ובתמורה מספקת למשתמשיה כלים לבניית מוניטין וחשיפה לקהל קוראי האתר.

פרשת קם מסעירה את המדינה והטוקבקיסטים יוצאים לקרב

השבוע קיבל הניסוי הזה תפנית לא-צפויה. כפי שבטח שמתם לב, פרשת ענת קם עוררה את המחנות הפוליטיים בישראל מרבצם, ועדות הטוקבקיסטים יצאו להנחית את נחת זרועם המקלידה על הצדדים השונים בפרשה.

באתרי החדשות ובפורומים נצפתה פעילות מוגברת של פטריוטים נלהבים, מגיני בטחון המדינה ומצדדי היד החופשית לצה”ל במאבקו באויביה, ולעומתם (בווליום חלש יותר, כיאה למחנה שמאל שאיבד מזמן את חדוותו) השמיעו מצדדי חופש הביטוי והעיתונות ומבקרי הצבא את דעתם.

פליטת הפייסבוק של סגן עורך הארץ, אורי תובל, רק הוסיפה שמן למדורה, והארץ שמחה וצהלה. פרץ תגובות הציבור לא פסח על קהילת הגלובס דסק, אלא שכאן זה נעשה מעניין: כאמור, מטבעה של קהילת הדסק, כל משתמשיה מזוהים, רבים גם בתמונה וגם בפרטיהם. יתרה מזאת, כל מטרת הקהילה היא הרי לאפשר לאנשיה לבנות לעצמם מוניטין אישי ולקבל חשיפה. בניגוד לטוקבקים האנונימיים הרגילים, מהסוג שהחריד את דרור פויר, בדסק למילים ולמי שאומר אותן יש משמעות. כל זה לא הפריע לכמה מאנשי הקהילה לבטא את דעתם בניסוחים חריפים וקולניים השמורים לרוב לזירות הטוקבק האנונימיות, ושגרמו לי לכתוב שם בין היתר את המשפט הבא:

אני רואה כאן מעט מאוד שחור-לבן, אבל הרבה מאוד התלהמות ושליפות מהמותן ללא מחשבה תחילה של אנשים שהייתי מצפה מהם ליותר.

הנה דוגמאות למה שהקפיץ אותי. אחד הפרשנים כתב למשל שענת קם היא “בוגדת קטנה” והאשים אותי, כשמחיתי על הפגיעה בזכותה למיצוי הדין, ש”נפשי הרכה לא עומדת בביטוי הזה”.

האיש חזר בו אח”כ מדבריו ומחק את התגובה ולאור האחריות שגילה אינני חושף את שמו כאן. פרשנות אחרת היתה של אדם אחר, פעיל במיוחד בדסק שמופיע ברשימת הטופ 10, שמציג עצמו כעוסק בתחום המשפט, ושהתקומם על כך ש”שמאלנים שאינם מזדהים” מעניקים ציונים שליליים לתגובות “ימניות” של משתמשי הדסק, תגובה נמוכה במיוחד (מערכת דירוג התגובות בדסק אינה תומכת בזיהוי המדרג) שהאיש עשה בשכל כשמחק אותה מאוחר יותר. או תגובה שעדיין לא נמחקה נכון לכתיבת מלים אלה, של בחור חביב למראה ושמו רענן שעל פי פרופילו עוסק בגרפיקה ותחומיו כוללים, כמה אירוני,”תרבות ואמנות”, שכתב כאן בהתיחסות לקם “הצואה האנושית אינה עיתונאית… מאחל לה מחלות קשות.”

ויש גם בחור בשם דובי דוניץ, גם הוא משפטן לפי פרופילו, ותמונתו מעידה על אדם שקול למראה, שכתב פרשנות בדף הזה בהתיחסות לאורי בלאו תחת הכותרת “עיתונאי קטן, צבוע ושפל”, מלים שחזרו על עצמן מספר רב של פעמים בתוכן הדברים שלו. בקיצור, היה שמח בדסק בסופשבוע, ומה שאפשר לקרוא עכשיו שם שונה ממה שהיה שם בזמן אמת. ואמנם, למזלם של השקולים בין משתמשי הקהילה, המערכת מאפשרת להם למחוק את תגובותיהם, וכך לתקן את הנזק ארוך הטווח שהם מסתכנים בו כשאינם מסננים את דבריהם.

מהירות השליפה של הטוקבקיסטים ידועה לכל. רבים לא עוצרים לפני שהם לוחצים על כפתור השליחה, ועל המסך עוד אפשר לראות את שאריות הקצף שעלה בפיהם כשהקלידו את תגובתם הנזעמת. מי שנוהג כך גם בסביבה נטולת אנונימיות יגלה מהר מאוד שאין דין טוקבק מזוהה כטוקבק אנונימי ושלאקט הפרסום יש השלכות ארוכות טווח. אני באופן אישי יודע היום היטב עם מי מבין הקהילה אינני מתכוון לבוא בדין ודברים בעתיד, בכל נושא שהוא, בגלל גסות רוחם והאלימות המילולית שנקטו, ואני גם מניח שיש כמה אנשים שלא ירצו ליצור אתי קשר בגלל העמדה הפוליטית שביטאתי. במלים אחרות, בקהילה מזוהה צריך לנהוג כמו בכביש: אל תהיה צודק, תהיה חכם.

>

DocVerse הוא למעשה תוסף עוקף SharePoint, הפורטל הארגוני וכלי השיתוף הארגוני של מיקרוסופט, ועל הדרך הוא מיועד לעקוף גם את Live Workspaces.

העסקה הגיעה רגע קל אחרי שגוגל הפכה את Google Docs שלה משירות לא מוערך מדי לעריכה ושיתוף מקוון של מסמכים, לשירות שמאפשר איחסון של כל קובץ שהוא בנפח של עד גיגה אחד בחינם. כשמחברים את שתי ההתפתחויות יחד, מקבלים את האפשרות הוודאי-קרובה לעבוד על קבצי אופיס בכלי העריכה החזקים של מיקרוסופט, אך לשתף ולאחסן אותם בענן של גוגל. ואיך זה תומך באסטרטגיה של גוגל, אתם ודאי שואלים. או. שאלה מצוינת.

כלים למשתמשי הקצה זה נחמד…

מרבית המומחים והפרשנים נוטים לפרש את המהלך, בצדק, כמהלך שנועד לתקוף את מיקרוסופט בשוק יישומי הקצה למשתמשים ארגוניים. אחרים סבורים שהמהלך מכוון בעיקר כנגד SharePoint כשרת אחסון ושיתוף מסמכים פנים-ארגוני. וגם זה הגיוני. אבל כל הפרשנויות שקראתי עד עתה מפספסות את מה שלדעתי הוא העיקר.

ראשית, האסטרטגיה של גוגל ידועה לכל: מטרתה לארגן את כל המידע בווב. גוגל בהחלט לא מגבילה את עצמה לווב הצרכנית, אלא מכוונת יותר ויותר אל הארגון. כלי הנשק המרכזי שלה במערכה הוא חבילת היישומים המשרדיים Google Apps לארגונים, שמאפשרת ניהול מייל, קלנדר ושיתוף מסמכים דרך הכלים הנפוצים של גוגל מעל גבי דומיין פרטי, ואמנם גוגל נוקטת טקטיקות פרסום ממוקדות מאוד בתחום הזה (בניגוד לתחום הצרכני שבו גוגל אינה מפרסמת במדיה כמעט בכלל).

למשל, בלא מעט שדות תעופה בהם נחתתי בחודשים האחרונים היו פרסומות גדולות של גוגל שהזמינו את קהל היעד העסקי-ארגוני להצטרף ל”מליוני” הלקוחות שכבר משתמשים ב-Google Apps, ובגליון אקונומיסט לפני מספר שבועות ראיתי מודעה של גוגל אודות יצרנית רכבי יוקרה ידועה that has gone Google, והמודעה מסבירה ש-Going Google פירושו “להעביר את העסק ל-Google Apps.”

אלא שעם כל הכבוד לגוגל ו”למיליוני” הלקוחות העסקיים שלה – אני בטוח שבמבט קרוב יותר תגלו שרובם הניכר הם עסקים זעירים וקטנים או מלכר”ים, ומעטים הם הארגונים הבינוניים וגדולים – השליטה האמיתית בתחום היא מיקרוסופט עם השילוב הקטלני של חבילת אופיס ושרתי Exchange ו-SharePoint. גוגל יודעת זאת היטב, ואחת הטקטיקות שלה, ולא רק שלה כמו שציינתי כאן, היא לחדור לארגונים דרך משתמשי הקצה. כן, זה נשמע קצת גס, אבל זו בהחלט משמעות חשובה של הרכישה של DocVerse.

אבל גוגל מכוונת רחוק יותר…

חשבו לרגע על השאלה הבאה: מה קורה למסמכים שגוגל מאחסנת בחוות המיחשוב האדירות שלה? כמובן, קורה להם מה שקורה לכל פריט מידע דיגיטלי שגוגל שמה את עכבישיה עליו  – הוא נסרק על ידי האלגוריתמים שלה והמידע שבתוכו מתורגם, ובכן, למידע עליכם, משתמשי גוגל יקרים.

 מידע שבשלב כלשהו ישמש את מערכת הפרסום שלה להציג לכם פרסומות רלוונטיות. וזה עוד רק השימוש הפומבי, כלומר זה שכולנו יודעים עליו. הרי לאיש אין צל של ספק שגוגל לא חושפת את כל הקלפים בכל מה שקשור למידע האמיתי שהיא אוגרת על המשתמשים במגוון שירותיה, גם אם היא לא עושה בו שימוש כרגע. בכל אופן, כשמחברים אחת (גוגל דוקס נפתח לאחסון כל קובץ) ועוד אחת (רכישת DocVerse שמאפשר שיתוף מסמכי אופיס לצרכי עריכה על ידי מספר משתמשים), מקבלים לא סתם שתיים (מסלול עוקף SharePoint בפונקציה שלו כשרת אחסון וניהול מסמכים), אלא שלוש: חיבור ישיר לאסטרטגית העל של גוגל שהיא לאנדקס את כל המידע בווב, וכעת גם מסמכי אופיס פנים-ארגוניים, על מנת להציג פרסומות רלוונטיות ולהמשיך להגדיל את עוגת הפרסום המקוון. כי שם נמצא הכסף של גוגל.

לעומתה, מיקרוסופט עושה את הכסף שלה מרשיונות תוכנה. את גוגל לחלוטין לא מעניין להיות פתרון אחסון פנים-ארגוני, כי המודל שלה הוא לא מודל של הכנסות מרשיונות; מה שמעניין אותה זאת האפשרות לאנדקס כמה שיותר מידע פנים-ארגוני כדי שתוכל לעשות בו שימוש מאוחר יותר במערכת הפרסום שלה.

עוד “חורים בארגון”:

ארבעה תוספים מומלצים לתיבת המייל

תוסף הרמוני לאאוטלוק: עוצמתי יותר עם Sharepoint

Enterprise 2.0: כאן כדי להישאר

>

Xobni

בשחר ימיו, Xobni (היפוך המילה  Inbox) נראה היה כפתרון חדש לארגון וחיפוש מידע באאוטלוק לפי אנשי קשר ותו לא. אולם ברגע שהפציעה גרסת הבטא והתוסף החל למשוך מידע מלינקדאין על פי כתובת המייל ולהציגה באזור פרופיל איש הקשר של התוסף, כל מי שעיניו בראשו ידע שהעתיד נמצא שם, בחיבור בין המידע שמגיע מרשתות חברתיות לפרופיל איש הקשר בתוכנת הדואר. ואכן, היום Xobni מושך מידע ממספר רשתות, ומאפשר אפילו לעדכן סטטוס בטוויטר הישר מהתוסף.

הטוב: פונקציונליות עשירה, ממשק נאה, הביצועים שופרו והתוסף כבר לא מאט את אאוטלוק כמו בימים הראשונים. אפשרות להתחבר גם לסיילספורס.קום – שוס ענק למי שזה רלוונטי עבורו.

הרע: הגרסה החינמית מלאה בניג’וסים לשדרוג, כולל כמה המצאות מעצבנות במיוחד כמו טיזרים לתוצאות חיפוש שזמינות רק אחרי התשלום עבור גרסת הפרו.

Rapportive

תוסף הדפדפן החדש הזה הוא למעשה תואם Xobni לג’ימייל בווב. לאחר התקנתו, בכל פעם שתפתחו הודעת מייל בג’ימייל, האזור הימני (אם אתם משתמשים בג’ימייל באנגלית) יחפש ויציג לכם מידע ממספר רשתות אודות כותב המייל. בנוסף ניתן לעבור עם הסמן על כל שם נמען אחר על המסך והתוסף ינסה לאתר מידע עבורו.

בניגוד למה שניתן לחשוב, Rapportive לא זוחל בעצמו דרך הרשתות השונות, אלא משתמש באתר Rapleaf, שהוא אגרגטור מידע מרשתות חברתיות. חדי העין ביניכם ודאי יבחינו שגם Rappotive וגם Rapleaf ממתגים עצמם כשירותים לשיפור שירות לקוחות. האחרון אף מצוין במפורש התחום שבו פועל השירות: Social CRM. על הבאזוורד הזאת עוד תשמעו הרבה.

הטוב: מביא את Xobni לווב, למי שלא עובד עם אאוטלוק.

הרע: המידע החברתי לעתים קרובות חלקי ולא ברור מהיכן הוא מגיע. בכלל, השירות די בוסרי וצריך לתת לו עוד זמן להבשיל.

Gist

גם Gist ממתג את עצמו בתחום שירות הלקוחות והמידע העסקי על אנשי קשר. Gist, שירות שעדיין נמצא בבטא, דורש רישום באתר, ואחריו צריך לעבור תהליך קצת מרתיע של חיבור מספר שירותים שונים לחשבון ה-Gist שלכם. למשל, כדי לחבר את לינקדאין לשירות, צריך לייצא את כל אנשי הקשר שלכם מלינקדאין לקובץ CSV ואז להטעין אותו לאתר Gist. שנאמר, לכו חפשו את החברים שלכם. החיבור לטוויטר ולפייסבוק קצת יותר נוח, אבל התהליך עדיין מעיק. Gist תומך גם הוא ב-Salesforce.com ושוב, הפוטנציאל, למי שמשתמש בסיילספורס כתוכנת ה-CRM שלו, מעניין ביותר. כמו Xobni, גם ל-Gist יש תוסף אאוטלוק (גרסאות 2003 ו-2007) שמביא את יכולות השירות אל שולחן העבודה שלכם.

הטוב: מספק מידע פרופיל די מקיף בזכות התמיכה במספר נאה של שירותי רשת, לרבות מפות גוגל כאשר התוסף מזהה כתובת בתוך המייל.  מציג ציוצים רלוונטים כשמזהה חיבור בין איש הקשר לבינינו בטוויטר. יתרון מיוחד למי שעובד גם עם שירות דואר של ג’ימייל וגם עם שירות אקסצ’יינג’: Gist יודע להציג שיחות מייל משני השירותים יחד.

הרע: דורש עבודה ידנית כדי לחבר את השירותים השונים, בעיקר מול לינקדאין. אי אפשר לעשות ריטוויט או להשיב על ציוצי טוויטר, בניגוד ל-Xobni.

למידע נוסף: הפוסט הזה מכסה בצורה די מקיפה את השירות והתוסף, על יתרונותיו וחסרונותיו.

Outlook Social Connector

עדיין לא הצלחתי להתקין את התוסף החדש-יחסית הזה של מיקרוסופט, שכרגע אמור לעבוד רק עם גרסת הבטא של אאוטלוק 2010. הרעיון, גם כאן, הוא האפשרות להביא ולהציג, בסרגל שעולה בתחתית אזור העבודה הראשי, מידע מרשתות חברתיות על אנשי הקשר הכלולים בהודעת המייל שעליה עובדים באותו רגע. עד לא מזמן אפשר היה להתחבר רק ללינקדאין, מה שהפך את התוסף הזה, ל-Xobni לעניים של ממש. אבל ממש לאחרונה נוספה האפשרות לחבר גם את MySpace ובקרוב אמורה לצאת הגרסה שמחברת את פייסבוק. שימו לב: אם כבר התקנתם את אופיס 2010 בטא יש להסיר את גירסת ה-Connector שמגיעה אתה, ולהתקין את הגרסה האחרונה של התוסף.

הטוב: לא יודע, עוד לא הצלחתי להתקין את זה.

הרע: שוב, ההתקנה בעיתית ולא רק אצלי. בינתיים עובד רק עם לינקדאין, ועל פי הפוסט הזה, התוסף משכפל את אנשי הקשר שלכם שם.

>

כך שבוריס, אתה לא אשם שפיספסת את המשמעות העסקית האמיתית של המוצר. האסטרטגיה העסקית של מיינסופט טמונה בגרסת התוסף שמאפשרת הצמדת מסמכים שמאוכסנים בשרת Microsoft SharePoint הארגוני.

Microsoft SharePoint, המנוע מאחורי הווב הפנימית באלפי ארגונים בעולם, נהנה מדומיננטיות מרשימה בשוק הפורטלים הארגוניים, ומגיבויים האדיר של אלפי מנמר”ים שמיקרוסופט יודעת כל כך טוב לטפח. תוסיפו לזה את מדיניות המחירים האגרסיבית של מיקרוסופט, שיודעת לשחק היטב את משחק ה-cross sale בין המוצרים שבתוך חבילות השרתים שהיא מוכרת לארגונים, ותקבלו את הגולית האמיתי בשוק הווב הארגונית.

לי למשל, אין ספק שלו עדיין הייתי עובד בארגון שלא מזמן עזבתי, הייתי מוריד את התוסף ל-SharePoint ומשתמש בו. מבחינת הארגון היתרון הוא עליה באימוץ השימוש ב-SharePoint לשיתוף מסמכים. כמשתמש לשעבר ב-SharePoint אני יכול להעיד שמדובר בכלי לא בדיוק ידידותי למשתמש, ולמרות שאפשר בהחלט להשתמש בו כדי לשתף מסמכים ולנהל גרסאות, בסופו של דבר תמיד חזרנו לעבוד בשיטה הישנה של משלוח מסמכים מצורפים למייל, כך שהיינו רחוקים ממימוש הפוטנציאל של הכלי.

מיינסופט יודעת את זה. כשחקן שחי באקו-סיסטם של SharePoint – החברה מרוויחה את לחמה ממכירת מוצרים ופרויקטים לאינטגרציה בין SharePoint למערכות כמו Lotus Notes ו-Rational Jazz – החברה בונה על הגרסה החינמית של התוסף Harmony כאמצעי להגיע אל ארגונים דרך המשתמשים. במובן זה, האסטרטגיה של מיינסופט די דומה לזו של יצרנית תוסף אחר של אאוטלוק, Xobni, שמחבר את המייל למידע עשיר על אנשי קשר שמגיע ממגוון מקורות כמו טוויטר או לינקדאין.עוד משלב הבטא Xobni עקפה את המנמר”ים בכך שאיפשרה למשתמשים להוריד את המוצר בעצמם ולהתקינו באאוטלוק, ובנתה על קהילת המשתמשים הנלהבים שידחפו את המנמר”ים שלהם לרכוש את הרשיון הארגוני של Xobni, בתשלום כמובן.

הגישה של מיינסופט שונה בכך שהתוסף שלה ניתן בחינם לגמרי, ללא הגבלת זמן, וללא פצצות זמן שאופיניות לגרסאות ניסוי. זה המוצר המלא. מיינסופט, אני מניח, רוצה להגיע לכמה שיותר מחשבים של כמה שיותר משתמשים, ולכן היא מורידה לאפס את החסמים שעשויים למנוע מהמשתמש הממוצע להוריד את התוסף. זו אסטרטגיה חכמה שתייצר ללא ספק חשיפה גדולה לחברה בשוק שבו קשה להגיע אל משתמשי הקצה, אבל קשה פי כמה להגיע אל מי ששולט בתקציב מערכות המידע בארגון, שלא לומר לקבל את ברכתו.

הסטריפ למעלה לקוח  מהאתר של דן לואיס.

>

אבל במה אנחנו משתמשים כשאנחנו במקום העבודה ואנחנו צריכים, נניח, לתעד את השיחה האחרונה שערכנו עם לקוח ולהפיץ אותה לכל מי שקשור לתהליך המכירה? לעדכן את מחלקת הפיננסים בחשבוניות האחרונות שאספנו? לבדוק את מצב המשאבים הארגוניים ולערוך בהם שינויים? לעדכן את מחירון המוצרים ולדאוג שכל חומרי השיווק והמכירות יתעדכנו גם הם? לנהל תהליכי גיוס עובדים חוצי מחלקות?

קרוב לוודאי שאנחנו משתמשים בתוכנות ובמערכות שנכתבו לפני שנים. כנראה שהשדרוג האחרון היה לפני שנה ועדיין גורם לביעותי לילה למחלקת מערכות המידע בארגון שלנו. סביר להניח שהפעם האחרונה שחווינו חווית משתמש טובה באמת זה כשהגיע המייל ממחלקת משאבי אנוש שהודיע שמעכשיו יהיה גם חלב 2% במטבחון. בקיצור, יש פער גדול מאוד בין איכות כלי הווב שאנחנו משתמשים בהם כאנשים פרטיים, לבין אלה שאנחנו משתמשים בהם במסגרת הארגון.

עוד יותר בקיצור: יש פער גדול בין הווב הצרכנית לווב הארגונית. החדשות הטובות הן שיש סימנים לכך שהפער הזה מתחיל להצטמצם, בתהליך שיש האוהבים לכנותו “ההצטרכנות של טכנולוגיות מידע”, או באנגלית IT Consumerization. אנשים מתוחכמים יותר אומרים פשוט שהעולם העסקי והארגוני נכנס לעידן Enterprise 2.0. עוד נדון כאן רבות במושג הזה ובהשלכותיו.

אז איך משפיעות המהפכות שהווב מחוללת “שם בחוץ” על עולם ה-IT הארגוני? תחום IT ארגוני אחד שכבר בשל למהפכה הוא תחום ניהול ושיתוף הידע. ויקיפדיה הפכה את הויקי מכלי עריכת אתרים טכני, לכמעט מוצר להמונים. ובלוגים ואתרי קהילות פנים-ארגוניים כבר מזמן לא נחשבים חידושים מסעירים. תחום ידוע אחר שמושפע חזק ממה שקורה בווב הוא תחום השיווק: עדות ברורה לכך תמצאו ברשימת הדרישות שמועמדים לתפקידים בתחום השיווק נדרשים לעמוד בהן היום, שכוללות מושגים שעד לפני שנתיים שלוש לא הופיעו שם. אבל אלה רק שערי הכניסה של הווב לארגון, המקומות המתבקשים מאליהם למיזוג בין יכולות הווב לבין צרכי עסקים וארגונים. מה יקרה למערכות ניהול משאבים? ה-ERP? ניהול לקוחות? ניהול מכירות? ניהול מערך התמיכה והשירות? חשבונאות? כח אדם? איך הווב משפיעה ותשפיע עליהן? המהפכה הזאת נמצאת עדיין בחיתוליה.

מה שבטוח, השחקניות הגדולות בתחום, ששולטות ב-IT של היום, כמו מיקרוסופט ויבמ, לא חוסכות מאמצים לבסס את אחיזתן ב-IT של המחר. הכרזות כמו זו של מיקרוסופט על ה-Outlook Social Connector, תוסף המדיה החברתית שהיא מפתחת לאאוטלוק (ושניסיתי להתקין על האופיס 2010 בטא שהורדתי, ללא הצלחה בינתיים. אחרים אומרים שהוא שווה יותר מגוגל באזז. לא חוכמה), הן רק קצה הקרחון. טעות תהיה לפרש את הקונקטור כמהלך בתחום הרשתות החברתיות; ממש לא. זהו מהלך בתחום ה-IT הארגוני ומהזווית הזאת ראוי לנתח אותו. בדיוק כמו שיש כאלו שטוענים שאת גוגל באזז צריך לראות בהקשר של Google Apps, סל הכלים של גוגל לעסקים, ולאו דווקא בהקשר הצרכני. על כל פנים, העובדה בשטח היא שכמותג עסקי וארגוני מיקרוסופט מובילה על גוגל.

ועוד לא נגענו בתחום הניידות, ובמה שהאייפון, הגוגלפון, החלונותפון, ומעל כולם הבלקברי, ושלל האפליקציות שרצות על כל הנ”ל, עשו ויעשו לכוח העבודה הנייד של ארגונים. מזוית אישית, ההשפעה של הבלקברי על הפרודוקטיביות שלי היא לא פחות מדרמטית (ובהחלט שווה פוסט נפרד). ההשוואה בין הבלקברי לאייפון מקפלת בתוכה את יסודות ההשוואה בין הווב הצרכנית והארגונית שנגענו בהם למעלה, ואפשר לתמצת אותה כך: האייפון הוא קודם כל מכונת משחקים, בידור ותקשורת חברתית, ורק אח”כ כלי עבודה. הבלקברי הוא מראשיתו ועד אחריתו כלי עבודה.

יהיה פה מעניין, so stick around, we’ll be right back.

>

בבוקר יום שני ביקרתי בכנס SmartPilot שקבוצת אנשים ומחשבים אירגנה (ותודה לרפאל פוגל). מטרת הכנס יפה וראויה: לתת במה וחשיפה לחברות סטארט-אפ מקומיות, שמוצריהן מוכנים לפיילוטים, בפני מנהלי מערכות מידע ואנשי ארגונים גדולים במשק, שצמאים (ככה אומרים) לחדשנות שבאמתחתם של הסטארט-אפים, והם מוכנים להיות שפני הניסויים שלהם, או ליתר דיוק, לקוחות ראשונים ולכן מעצבנים במיוחד.

היו שם נציגי האינטגרטורים הגדולים כמו IBM, נס ואמדוקס. היו שם אנשי הון הסיכון. היו שם כמה עשרות מנמר"ים ונציגים אחרים של חברות שונות. וכמובן נציגי הסטארט-אפים שבאו להציג את מרכולתם ולקחו – לפחות אלה שראיתי – את כל המעמד די באיזי. ואם אתם חושבים שהם מתעסקים בבאזזים למיניהם או בשיווק חברתי בקו אווירי, חפשו במקומות אחרים. החדשנות המעניינת באמת מתמקדת בתחומים פרקטיים בהרבה. ראיתי רק כמה מהם, אבל כמעט כל מה שראיתי הרשים אותי. אספר כאן על שלושה מהסטארט-אפים שראיתי. שניים מהם היו בתחום הרותח של וירטואליזציה, והשלישי בתחום העל-פניו-טכני-מאוד-אבל-מרתק של האצת גישה למסדי נתונים.

CloudShare סגרה השקעה של $10M לפני מספר שבועות. החברה, שנקראה IT Structures במקור ושינתה את שמה כדי להתאים לזמנים, מספקת אפשרות לחברות טכנולוגיה להקים במהירות ועל פי דרישה, על ענן המחשוב שלה, סביבות וירטואליות מסוגים שונים (לדוגמה סביבת SAP) שישמשו לצרכי הדגמות מוצר והוכחות היתכנות. המטרה כמובן להוריד את העלויות הכרוכות בפעילויות עסקיות אלה ולהאיץ את מהירות הביצוע שלהן. ההדגמה של CloudShare מרשימה והערך המוסף שלה ללקוחות די ברור להבנה. אופיר קרא-עוז, המנכ”ל, מנה כמה וכמה שמות ארגונים גדולים שכבר משתמשים בפלטפורמה.

וירטואליזציה יש לא רק בתחום השרתים. איתי בוגנר, ממייסדי Neocleus, מאמין שתחום ה-PCLM – PC Lifecycle Management, עומד להיות תחום חם מאוד בתעשית ה-IT, ושארכיטקטורות התמיכה וההגנה העכשוויות על סביבות ה-PC בארגונים סובלות ממונוליטיות ומפגיעות גבוהה. המוצר של Neocleus מספק יכולות וירטואליזציה למחשבים אישיים משופרות ביחס למוצרים כמו Citrix ו-Parallels. יתרון אחד שלו הוא ביכולת לספק חווית משתמש קרובה מאוד לזו של שימוש במערכת ה”אמיתית”, תכונה די בעייתית בתוכנות וירטואליזצית דסקטופ אחרות. עד לא מזמן עבדתי על Parallels שרץ על מחשב מקבוק פרו חזק מאוד, ואני מוכרח להודות שזה לא תענוג גדול. היתרון השני הוא בעצם האפשרות, הרלוונטית לארגונים רבים מסיבות הקשורות לאבטחת מידע, להפריד פיזית בין מערכת ההפעלה בה העובד משתמש כשהוא עוסק בעניני עבודה, לבין מערכת ההפעלה בה הוא עושה שימוש לעניינים פרטיים כמו גלישה בפייסבוק וכדו’. בוגנר סיפר על הסכם OEM משמעותי שהחברה זה עתה סגרה עם שחקנית גדולה בתחום.

סטארט-אפ אחר שהרשים אותי ושנחשף לראשונה בכנס, הוא Kaminario שייסד דני גולן, איש EMC לשעבר. עם השקעות גדולות בכיס, Kaminario מפתחים מעין Appliance שמתיישב מעל גבי מסדי נתונים ומאיץ משמעותית את הגישה לנתונים המאוחסנים בהם, באופן שקוף ליישום שביקש את הגישה. מה זה משמעותית? גולן הציג בנצ’מרקים של האצה בסדרי גודל של פי 25 ומעלה שהושגו ביישומים שונים, כדוגמת בילינג בטלקו. מרשים למדי.

****

מוקדם יותר התקיים פאנל של אנשי הון הסיכון שבו פוגל ניסה להוציא מהם מה התחומים החמים הבאים להשקעות. משתתפי הפאנל המכובד התפתלו, ניסו להסתפק בתשובות גנריות (“הכל מעניין אותנו”, “הצוות חשוב לנו יותר מהטכנולוגיה” וכיו”ב שלל קלישאות VC), ובסוף שיחררו כמה באזוורדס כמו converged networks, BI, SSD. דניאל כהן מג’מיני התיחס לאבולוציה של טקטיקות וכלי השיווק בווב וברשתות החברתיות על מנת להגיע דרכם לעסקים וארגונים. אם הבנתי למה הוא התכוון, הרי שאם אנחנו רואים היום התרבות של מהלכי שיווק מסוג D2C, קרי Direct to Consumer, כנראה שהעתיד צופן בחובו הרחבה של השימוש באותם כלים כדי להגיע למחלקות שונות בארגונים ובעסקים עם הצעות שיווקיות מתחום ה-B2B, Business to Business. בעיניי האבולוציה הזאת בלתי נמנעת, אני רק מסופק אם הבשורה תגיע מהרצועה הצרה שלנו על חוף הים התיכון; ליבת החדשנות בתחום הזה ממשיכה להגיע מארה”ב, בעיקר מהחוף המערבי.

>

כדי להסביר אותו, נשתמש בפורמט שכולכם מכירים, במטרה להדגים מדוע קל לטעות ולחשוב שהכל היה מתוכנן מראש.

אילו היה משיק חנות מוזיקה, ולא היה מוציא לשוק נגן מוזיקה נייד חדשני – דיינו.
אילו היה משיק נגן מוזיקה נייד חדש, ולא היה כולל בו יכולות וידאו – דיינו.
אילו היה משיק נגן מוזיקה ווידאו חדש, ולא היה כולל בו יכולות סלולריות – דיינו.
אילו היה משיק מכשיר סלולרי חדש, ולא היה כולל בו מסך מגע מהפכני – דיינו.
אילו היה משיק מכשיר סלולרי חדש עם מסך מגע מהפכני, ולא היה מאפשר לצלם באמצעותו בוידאו – דיינו.
אילו היה משיק מכשיר סלולרי ונגן מדיה עם מסך מגע מהפכני, ולא היה פותח אותו למפתחים – דיינו.
אילו היה משיק פלטפורמת פיתוח למכשיר הסלולרי, ולא היה כולל בה מנגנון הפצה לאפליקציות – דיינו.
אילו היה כולל בה מנגנון הפצה, ולא היה משלב אותה בחנות המדיה הקיימת – דיינו.
אילו היה משיק מחשב לוח חדשני, ולא היה כולל בו את כל האמור למעלה (למעט יכולות סלולריות) – דיינו.

על אחת כמה וכמה, שהוא השיק מחשב לוח חדשני בעל עיצוב מהמם, שכולל בתוכו את חנות האפילקציות והמדיה, מה שמאפשר באבחה אחת להפוך אותו גם לקורא ספרים ועיתונים אולטימטיבי לסלון ולמיטה ולכן ממקם אותו בעמדה מצוינת ליצור ולהשתלט על שוק מותרות חדש.

באמת, כשמביטים לאחור, קשה שלא לחשוב שסטיב ג’ובס פשוט תיכנן את כל המהלך האפי הזה. החלקים נראים במקום כאילו כך הם היו אמורים להיות אילו תוכננו על ידי אסטרטג-על בעל כוחות נבואיים. אני קורא לזה אלמנט התכנון התבוני, כי זה דומה להפליא לטיעון של מצדדי התכנון התבוני בארה"ב, במאבקם המתמשך נגד מצדדי הברירה הטבעית: בדיוק משום שהעולם כל כך מורכב ומכיל כל כך הרבה פתרונות גאוניים-למראה לבעיות סבוכות להחריד, מתחייב קיומו של מתכנן תבוני שהגה את הפתרונות הללו. מאוד מפתה, אבל גאון ככל שסטיב ג’ובס יהיה, אין שום סיבה לייחס לו כוחות אלוהיים.

בהחלט יש כאן אסטרטגיה סדורה, הגיונית ואפילו מבריקה. אבל היא מבריקה דווקא משום שהיא כוללת בתוכה רכיבים דינמיים, שבאו לידי ביטוי בהחלטות שאפל לקחה בתגובה להתפתחויות עליהן לא היתה לה שליטה. גדודי ההאקרים שפרצו את האייפון ופיתחו עבורו אפליקציות לא הותירו ברירה לאפל – חברה שידועה לשמצה באובססית השליטה שלה בתהליכי ורכיבי הפיתוח של מוצריה – אלא לחשוף למפתחים את הפלטפורמה בצורה מסודרת ולאפשר להם לפתח עבורה אפליקציות. והאיטיונס נולדה קודם כל כאלטרנטיבה לתוכנות ניהול המדיה הישנות (היום היא כבדה ושנואה בדיוק כמוהן), ורק עם הזמן התפתחה למנגנון הפצה דיגיטלי של כל דבר שמכשירי אפל השונים יכולים להריץ, בעיקר בזכות מנגנון הבילינג הפשוט כל כך שלה: אתה נרשם פעם אחת, מכניס את פרטי האשראי, ומאותו רגע ועד בכלל נדרש רק לסיסמא כדי לבצע רכישה.

כך גם התוצר הסקסי האחרון מבית היוצר הג’ובסי. מחשבי לוח הם לא דבר חדש, ועד כה לא היו הצלחה גדולה. ודאי שאף אחד מהם לא השתלט על המרחב הביתי. אבל כשיש לך את הבלעדיות על שפה עיצובית שכבר הוכיחה את עצמה במגוון של מכשירים; כשיש לך מנגנון הפצה סופר נוח בילט-אין; כשיש לך תשתית                                                                                           CC-by-NC tsevis     אידאלית למכור כל סוג מדיה דיגיטלית, לרבות ספרים אלקטרוניים – כשיש לך את כל אלה, קשה יותר לפספס מאשר להצליח, גם בשוק שלא ממש המריא עד היום.

פוסט זה פורסם במקביל ב’אנקדוטות’.

>