החיים, כך מסתבר, חזקים וקשים יותר מכל חלום של גיקים טכנולוגיים, ובעשר השנים האחרונות עולם התשלומים הסלולריים נותר נחלתם של אותם גיקים (ויפאנים, אבל הם ממילא עשויים מחומרים אחרים). פה ושם נראו ניצני התעוררות, אבל רובם ככולם התמקדו בשווקים מתעוררים ומאחרים, נטולי אמצעי תשלום וסליקה אלטרנטיביים (מישהו אמר אפריקה?) ובאפליקציה משמעותית אחת – העברת וקבלת תשלומים בהיעדר סניף בנק נגיש.

אבל מה איתנו, מרובי כרטיסי האשראי וחשבונות הבנק? לנו לא מגיע? אז הנה זה בא. לאט ובזהירות, אבל גלגלי המהפכה נעים. בשבוע שעבר השתתפתי בניסוי של ענק הטלפוניה הגלובלי Telefonica יחד עם חברת ויזה, הבנק הספרדי LaCaixa ואיגוד המובייל העולמי GSMA, שתכליתו היתה להדגים את ישימותו של פיתרון מבוסס NFC, הלא הוא Near Field Communication, או בשפת העם – צ’יפ קטן המוטמע במכשיר והופך אותו לכרטיס אשראי. במסגרת הניסוי קיבלתי מכשיר מצוייד בצ’יפ הנ"ל וטעון בכסף מתנת הגופים הנדיבים דלעיל, והסתובבתי ברחבי ברצלונה בניסיון לבזבז את הכסף ביעילות ובמהירות.

רגע, רגע, לא כל כך מהר. איך הגיעו המכשירים הקוראים את הצ’יפ לחנויות? למען הדיוק ההיסטורי אציין שקיבלתי רשימה של בתי עסק המקבלים את אמצעי התשלום האלטרנטיבי. מדובר בכשלושים חנויות ומסעדות בלבד. עוד כמה שנים, כך הובטח לי, בכל בית עסק ולמעשה ליד כל קופה רושמת יהיה גם קורא NFC בדומה לקורא כרטיסי האשראי המצוי שם כיום. ומה קורה במכשיר עצמו? איך הגיע הצ’יפ לשם? עוד כמה שנים, כך נאמר לי, יהיה בכל מכשיר צ’יפ NFC כחלק מהמפרט הסטנדרטי. הופ – חלום הכיס-נטול-הארנק קיבל דחייה קלה. שנה, שנתיים, עוד עשר, מה זה לעומת הרגשת השיחרור מעול כרטיסי האשראי והמזומן.

ומה אם איבדתי את הטלפון, או חלילה נגנב ממני במטרה לכייף על חשבוני בברצלונה? אין בעיה, כל פעולה בהיקף של 10 יורו ומעלה מחייבת הזנת קוד. קצת יותר מגושם, מחייב אותי לזכור את הקוד (או לשמור אותו בטלפון תחת שם הכיסוי המושלם A – או אולי Maimony אם אני יצירתי מאד) ועדיין חשוף מדי להונאות. לא שונה בהרבה מכרטיס האשראי שלי היום, אבל עד עתה אף אחד לא ניסה לגנוב לי את הטלפון כדי להתקשר על חשבוני. המוטיבציה להפריד ביני לבין המכשיר שלי עולה בסדרי גודל כשהוא הארנק שלי.

מי הגורמים שעומדים מאחורי השירות? טבעי היה שהמפעיל הסלולרי יהיה הבנק. הוא כבר מוציא לי חשבון פעם בחודש, אני סומך עליו שיספק פירוט מדויק של הפעילות שלי, ויש לו סניפים רבים (בהם הוא מוכר מכשירים או נותן שירות). אלא שהרגולציה מונעת ההמפעילים להציע שירותי בנקאות, ולכן הם נדרשים לשתף פעולה עם גופים אחרים שיודעים לסלוק ויש להם סניפים, הלא הם הבנקים. ככתוב בספר עמוס, "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו להתחרות זה בזה כיוון שיש ביניהם יתירות של כמעט 100%"? ועוד לא הזכרנו את חברות האשראי שישמחו להציע אפליקציית תשלום סלולרית. ואת PayPal. ואפל. ויויו גם.

ומה עם חוויית המשתמש, אתם שואלים? ככה. הטלפון בו השתמשתי הוא Samsung חביב, האפליקציה היא Java עם כל המחלות הנלוות (בחצי מהמקרים נאלצתי לרסט את הטלפון כדי להגיע לממשק הזנת הקוד) ובסך הכל לא שונה בהרבה ממה שהיה קביל מאד עד הופעת האייפון. בקיצור – הראש בעתיד, הידיים בעבר, ובינתיים נמשיך כולנו לאבד ארנקים וכרטיסי אשראי. אם בפברואר 2013 יותר מ-10% מאיתנו יקנו בסופר או יאכלו במסעדה וישלמו באמצעות הטלפון סלולרי, אני מבטיח לאכול פריט לבוש כלשהו לקינוח. את התשלום, אני מניח, אסדיר בכרטיס אשראי מפלסטיק.

פוסט שותף זה נכתב על ידי חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: המהפכה הבאה, וזאת שלא קרתה
• פוסט שותף: איך נראית השקיעה בברצלונה והקשר לאפל
• פוסט שותף: ישראל, מעצמת מובייל לשעבר?
• פוסט שותף של Gemini: “מיחשוב עננים? אין דבר כזה”

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

אבל משהו השתנה בשנים האחרונות, בעיקר מאז שהאייפון הפך מגחמה של אפל לווינר הבלתי מעורער של שוק הסלולר. אם בשנים עברו היה נדמה שהמפתח לשינוי בדרך בה אנו צורכים שירותי תקשורת – ושירותים אחרים מבוססי תשתית תקשורת – יימצא לנצח בידי המפעילים, הרי שבשנים האחרונות

                                               iPhone. משנה את העולם

ראינו איך החומה הגבוהה של "הגן הסגור" נפרצת (גם אם באיטיות מתסכלת) על ידי ספקי תכנים ושירותים מעל האינטרנט הסלולרי, ומאז שאפל שינתה את כללי המשחק כבר ברור לכל שהמפעילים נמצאים בעמדת נחיתות המתחילה להזכיר את מצבם של ספקי האינטרנט הקווי לפני עשור.

אפל, כמנהגה, לא מגיעה לתערוכות וכנסים שאינם מכילים את הצירוף Mac בשמם. כבר שנים שאפל היא נוכח/נפקד ב-CES – לא מציגה ולא משתתפת, אבל רוחה מרחפת מעל התערוכה. בשנה שעברה היה האייפון הלהיט הגדול של ה-MWC, והשנה יתווספו אליו ‘תואמי אייפון’ או ‘מחסלי אייפון’ של רוב היצרנים, אם כי השינוי המהותי שהכניסה אפל לתערוכה (ולעולם הסלולר בכלל) הוא המודלים העסקיים. האפליקציה חזרה להיות "קילר".

למעשה, המרוץ אחר הקילר-אפליקיישן התברר כתחרות הלא-נכונה להשתתף בה. אחרי שאפל עזרה לפקוח את עיניו של כל מי שהביטוי "זנב ארוך" עדיין לא התחבר לו עם מובייל, ברור לכולם (ובכלל זה לחברות הסלולר) שהמודל הנכון הוא ריבוי אפליקציות קטנות שמהן יוכל כל משתמש קצה לבחור את אלה השימושיות עבורו. משתתפות המירוץ הלא-נכון, אותן חברות סלולר, מצאו את עצמן בעשור האחרון נעות במעגלים בניסיון למצוא את ה-SMS הבא, והשאירו את הבמה ליצרניות הסלולר שבתורן הפילו אף הן את הכדור. גם מיקרוסופט, יאהו וגוגל לא עשו עבודה טובה יותר (ולא, הקילר-אפ הוא לא ‘חיפוש’) וכולם חיכו בסבלנות שאפל תביא את ה-iTunes לסלולר. אלא שאפל גם הציגה בדרך ממשק משתמש חלופי, שמתברר והולך כקילר האמיתי. ועוד לא אמרנו מילה על ה-iPad.

התחזית שלי: הדור הבא של משתמשי הסלולר כבר לא יכיר את ה-IVR, אותו ממשק אודיו עם לחיצות על מקשים. הממשק הויזואלי לאפליקציות מבוססות רשת, כמו תאים קוליים ותפריטים מרובי בחירה, יחליף בעשור הקרוב את ה-IVR בקצב גבוה מזה שבו החליף השידור הדיגיטלי את האנלוגי בטלויזיה. והמהפכה לא תיעצר שם. "ממשק המשתמש הטבעי", ה-NUI, יהפוך בעשור הקרוב לנחלת הכלל. בכל מקום בו יש מסך, קטן או גדול, יבוצע חלק גדול מהתקשורת איתו באמצעות חיוויים ויזואליים או תנועות ידיים. היום כבר לא קשה לנו לדמיין ממשקי מגע (הפליגו בזכרונכם רק חמש שנים לאחור ותגלו שזה לא ענין של מה בכך), אבל עדיין לא טריוויאלי לנו לדמיין חוויה דמויית minority report בסלון או בחדר השינה, ואפילו במשרד. ממשקי מגע לסלולר ו-MID משתלבים באלגנטיות עם ‘ממשקי אויר’ למכשירים מרוחקים , ובניגוד לתגובה האינסטינקטיבית, המהפכה הזו לא רחוקה כלל, הן מבחינת עלויות הטמעת הטכנולוגיה והן מבחינת נכונותם של הצרכנים לאמץ את טכנולוגיה.

בחזרה להווה, ולברצלונה – קשה לדמיין איך היה נראה עולם הסלולר בלי אפל – לא פחות משהיה קשה לדמיין את אפל בעולם הסלולר רק לפני מספר שנים. המפעילים, שגם כך ניסו להילחם בציפורניים נגד הפיכתם ל’צנרת טיפשה’, מתקרבים לנקודה בה הנכס המובחן היחיד שיש להם הוא מערכת יחסים ארוכת טווח עם חשבון הבנק שלנו, ואת אמוננו המוחלט (במדינות רבות באירופה 90% מהמנויים לא בודקים את חשבון הסלולר שלהם). כדי לשרוד יהיה עליהם לאמץ את המהפכה ולאפשר כמעט לכל דיכפין להציע שירותים ואפליקציות מעל הרשת שלהם. בשנים הקרובות נחזה בשקיעתו של המודל העסקי הנוכחי של מפעילי התקשורת, ובשבוע הבא יגיעו רבבות אנשים מכל העולם לראות את השקיעה ברצלונה.

פוסט שותף זה נכתב על ידי חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: ישראל, מעצמת מובייל לשעבר?
• פוסט שותף: לשלם בסלולרי, רק עוד קצת סבלנות בבקשה
• אייפון: פלאפון ניצחה במבחן הבאז
• למרות ההייפ-פון: האינטרנט הנייד ישלוטטט

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

אבל המהפכה נמצאת רק בראשיתה. ה-OTT, כלומר Over-the-Top-TV, מאיים להפוך את המדיום שאנו מכירים כ’טלויזיה’ תוך זמן לא רב ל-’לשעבר’. המונח OTT מתייחס בעיקר לאופן בו מגיעים התכנים אל הצופה – על גבי תשתית קיימת אך ללא חוזה שרות בין ספק התשתית לבין הצופה (כלומר לא במודל העסקי של הכבלים או הלוויין). דוגמאות ל-OTT יש בלי סוף, ולמעשה ניתן לטעון כי YouTube הוא ספק ה-OTT הגדול בעולם. אבל ה-OTT מתאפיין גם באריזה שיווקית וחוויית משתמש ‘טלוויזיונית’, ולעיתים אף באריזה פיזית – קופסה המתחברת למסך בדיוק כמו ממיר הכבלים. מעל לכל מרחף מודל עסקי אחר – תשלום חד-פעמי, או Pay Per View, או מגוון רחב של אלטרנטיבות – וספקי שירות אחרים – אגרגטורים של תכנים וחברות תוכנה.

לא מזמן זכתה חברת Boxee הישראלית בפרס הראשון בתערוכת האלקטרוניקה CES, על המימוש שלה ושל חברת D-Link לקופסת OTT כזו. קצת יותר מזמן, למעשה כבר לפני שלוש שנים, הציג סטיב ג’ובס את האבטיפוס של קופסאות ה-OTT, ה-AppleTV, שמזרים תכנים מהחנות של אפל אל המסך . אלא שרק לאחרונה הגיע הפס הרחב לרוחב מספיק ולתפוצה רחבה מספיק כדי שרוב צרכני האינטרנט הביתי יוכלו גם ליהנות מ-OTT הכולל VoD וערוצים טלויזיוניים על גבי הרשת – לעיתים אפילו באיכות HD. ואם כבר מזכירים OTT, HD וקופסאות ישראליות, כדאי גם להציץ בפתרון של PeerTV.

יש עוד הרבה לומר על ה- OTT והדרך שבה הוא יגיע אלינו לסלון ולחדר השינה בשנים הקרובות, אבל אין לי זמן. אני צריך למהר ולפנות מקום בסלון לממיר ה-OTT. פעם, כשהיינו קטנים, היו בסלון ארבע קופסאות. טלויזיה, רדיו (או מגבר משולב ברדיו – פלא פלאים), פטיפון וטלפון. מתישהו התווספה גם קופסא קטנה המכונה "שלט". אחר כך הופיעו טייפ הקסטות, הוידאו, נגן הדיסקים וה-DVD, וכל אחד הביא איתו את קופסת-הצל הקטנה שלו, כלומר השלט. עוד לא הספקנו למצמץ ועל הטלויזיה (או מתחתיה) נחת ממיר, ואיתו כמובן השלט. נכון, השלט שלו יכול היה לשלוט גם על הטלויזיה, אבל לא לגמרי. גם הטלפון הסלולרי הצטרף – הוא אמנם צמוד אלינו, אך כשאנחנו בסלון גם הוא שם. אנשים חכמים ובדרך-כלל נטולי כישרון בממשקי אדם-מכונה ניסו לאחד לנו כמה שלטים לאחד, או אפילו ללמד את הסלולרי לשלוט בחלק מהקופסאות בסלון, אבל עוד לפני שהם הספיקו נחתו בסלון קונסולת המשחקים עם השלט שלה, מזרים המדיה (סטרימר בלעז) עם שלו, ועכשיו, כאילו שיש עוד מקום, מתדפקת על הדלת קופסת ה-DTT. נכון, עם שלט.

אז מה קורה פה? הייתכן שרק בסלון שלי לא שמעו על קונסולידציה? כיצד בכל החדרים האחרים בבית מתאחדים להם מוצרים אלקטרוניים אלה עם אלה, ורק בסלון יש התפוצצות אוכלוסין? הטלפון הסלולרי הרי כולל כבר מזמן מחשבון, שעון מעורר, מצלמה, מסרטת וידאו, נגן mp3 וסרטים, מערכת ניווט לווינית וטוסטר, אז למה הטלוויזיה לא יכולה גם ללמוד טריקים חדשים?

שניה, אני אומר לעצמי, בוא נבדוק רגע מאיזה מהמכשירים שהסלולרי "מכיל" כבר הצלחתי להיפטר. שעון מעורר? עדיין יש לי אחד אמיתי ליד המיטה. מצלמה? ה-SLR עדיין בארון ויש גם פוקט טובה לגיבוי. מסרטת וידאו? עדיין בשימוש, ולאחרונה גם נוסף אליה Flip בגודל קופסת גפרורים לצילום ב-HD. נגן mp3? מפתיע, אבל אני עדיין משתמש בו. אפילו ה-GPS ברכב לא נעקר ממקומו. אז זה לא רק הסלון שלי – החיים שלי מתמלאים בקופסאות. הן רק מתרבות והולכות. הקידמה הטכנולוגית, זו שאמורה לכווץ הכל לכדי מכשיר בודד וכל-יכול, מייצרת לנו בינתיים רק הרבה מאד כפילויות. וקופסאות. ושלטים. והם עוד מעזים לקרוא לזה "לצאת מהקופסה". נו באמת.

פוסט שותף זה נכתב על ידי חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: לשלם בסלולרי, רק עוד קצת סבלנות בבקשה
• פוסט שותף: לצאת מהקופסה, הגירסה של גוגל
• פוסט שותף של Gemini: “מיחשוב עננים? אין דבר כזה”
• פוסט שותף: האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית?

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

"פרט ונמק", ביקשתי, וחיים פרט ונימק:

"הקרנות השקיעו הרבה מאד באינטרנט בשנים האחרונות, וכמותן עשו גם אנג’לים ומשקיעים פרטיים אחרים. אתה עדיין לא יכול לראות את פירות ההשקעה, אבל צומחת כאן תעשיית אינטרנט שלא מביישת את עמק הסיליקון. Quigo ו-Shopping.com יחווירו לעומת ההצלחה של כמה מהחברות שקיבלו מימון בשנים האחרונות". וכאן מנה חיים שורה של חברות אינטרנט ישראליות שלדעתו יעשו את זה בגדול בשנים הקרובות. לחלקן התייחסתי בפוסט ומאחרות התעלמתי.

"נניח", השבתי, "אבל איך זה קשור לטיפוס על עצים?"

"אתה בוודאי נוסע בחודש הבא לברצלונה, לתערוכת המובייל השנתית. נכון?"

"בוודאי", השבתי, "זו תהיה שנתי העשירית ברציפות בתערוכה, אסור לי לשבור את הרצף…"

"אז האם מבחינתך ישראל היא מעצמת מובייל? האם נכון לומר שבישראל מבינים סלולר הרבה יותר טוב מאשר אינטרנט, ביחס לסיליקון ואלי?", המשיך חיים והיקשה.

"בהחלט, ישראל מיוצגת בתעשיית הסלולר העולמית באופן לא פרופורציוני לגודל האוכלוסייה או לכל פרמטר אחר. באמצע פברואר אתה יכול לשמוע יותר עברית מספרדית בין דוכני התערוכה בברצלונה".

"אז איפה ההצלחות הישראליות בסלולר? יש את קומברס ואמדוקס, אבל הן כבר עשרים שנה ויותר בסביבה – איפה הקומברס הבאה? איזו חברת טכנולוגיה סלולרית פרצה דרך, שינתה את הרגלי הצריכה של האיש ברחוב, בנתה ביזנס משמעותי בקנה מידה עולמי, או הונפקה בנאסד"ק בעשור האחרון?"

מיד שלפתי מהארסנל את הקלפים (השחוקים) שלי: "עשרות מיליוני מעבדים שפותחו בישראל, במארוול, אינטל ו-TI, נמצאים בלב המכשירים הניידים המתקדמים בעולם…. מיליוני משתמשים נהנים מ-VoIP בסלולר הודות ל-Fring ו-iSkoot… מאות אלפים כבר מנווטים באמצעות התוכנה של Waze. ולגבי האקזיטים – סרגון הונפקה בנאסד"ק באוגוסט 2000, פולואפ נמכרה ב-140 מיליון דולר".

"עצור", כך חיים, "קודם כל, לא נשארו לך עוד הרבה דוגמאות בקנה, כי ישראל לא הצמיחה חברות משמעותיות במובייל בשנים האחרונות, וחוץ מזה אתה בעשור הלא נכון. עולם הסלולר משתנה לנגד עינינו. קח את חוויית המשתמש החדשה, העשירה, קח את הסמארט-פון, קח את ה-App-Store, קח מודלים עסקיים חדשים – כמה מזה קורה היום בארץ? כמה אנשים מבינים באמת את משתמש הקצה? ישראלים אולי יודעים למכור למפעילים סלולריים, וגם זה בספק – אבל המובייל של העשור הבא יהיה יותר אינטרנטי מהאינטרנט, ואם יש לך ספקות לגבי תעשיית האינטרנט הישראלית ומידת ההבנה שלנו את המשתמש הסופי, אתה צריך להיות מוטרד עוד יותר לגבי עתידה של תעשיית המובייל בארץ!".

שתקתי לרגע, גם כי לא היתה לי תשובה מוכנה מראש, ובעיקר כי דבריו של חיים נשמעו הגיוניים למדי. אם בעבר יכולנו להתהדר בטכנולוגיות תקשורת מובילות, ובקירוב ראשון הצלחנו להבין את נפשו של מנהל השיווק או סמנכ"ל הטכנולוגיות של מפעיל סלולר אירופי, הרי שכל זה נעשה פחות רלוונטי בעידן בו גם החוויה וגם האפליקציות נשלטות בידי אפל וגוגל. מה דרוש כדי לבנות חברה גדולה ומשמעותית בעידן בו הישום חשוב מהרשת? האם בכלל יש סיכוי לבנות קומברס חדשה או אמדוקס 2.0? האם מיזמים דוגמת ה-Else של אמבלייז או modu של דב מורן הם התשובה?

חיים ניצל את שתיקתי המתארכת וסיכם במשפט מחץ: "עד שסוף סוף היה נדמה שאנחנו מובילים עולמיים במשהו, העולם משתנה לנו". אבל אני עדיין הירהרתי בתוגה בהנפקה האחרונה של חברת טכנולוגיה סלולרית ישראלית בנאסד"ק, אי שם באוגוסט 2000.

פוסט שותף זה נכתב על ידי חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: איך נראית השקיעה בברצלונה והקשר לאפל
• פוסט שותף: לשלם בסלולרי, רק עוד קצת סבלנות בבקשה
• חברות תקשורת: שחררו את האינטרנט הנייד!
• סלקום התעוררי או שתהפכי לדינוזאורית

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

הייתכן? עשר שנים בלי חברת אינטרנט משמעותית?! ישראל, אימפריית האינטרנט של הניינטיז?! ממלכתם של יוסי ורדי ויאיר גולדפינגר?! לאן הלך הפלא?! (לא, לא נתקעה לי המקלדת על סימן-שאלה-סימן-קריאה. מסתבר שדי קשה להעביר ציניות בטקסט כתוב).

נבחן ראשית את הטענה שאי-פעם הייתה כאן תעשיית אינטרנט משמעותית. נכון, ישראל הצמיחה בשנות התשעים את ICQ, קומטאץ’, וכמובן צ’ק-פוינט שרכבה על גלי האימוץ של האינטרנט בעולם העסקי והתעשייתי, ועוד כמה הבלחות. עם זאת, בשום שלב שהוא לא היה לישראל, או לישראלים, יתרון מהותי בתחום האינטרנט בדומה לזה הקיים בטלקום, בתעשיות הבטחוניות או בתחום ה-Enterprise Security. לא יתרון טכנולוגי, ובהחלט לא יתרון בהבנת השוק. אפשר להתייחס להצלחות הישראליות בתחום כ’פוקסים’. נחשבים, אבל לא קשורים לשום דבר מתודי.

עכשיו נבדוק האם לישראלים יש בכלל מה למכור בעולם האינטרנט. אם בבסיס המיזם לא נמצאת טכנולוגית תקשורת או אבטחת מידע (ובעשור האחרון ניתן למנות הרבה הבטחות וגם כמה מימושים באזורים אלה של האינטרנט), הרי שהיתרון התחרותי שלנו כישראלים מצטמצם, והחסרונות היחסיים שלנו בתחומי השיווק והבנת הצרכן מונעים מאיתנו להתחרות בהצלחה ובעקביות בסטארט-אפים האמריקנים. זאת ועוד – חברות אינטרנט רבות זקוקות למימון משמעותי כדי להביא את המוצר לשוק ולתפוצה משמעותית. עד 2006 ישראל עדיין היתה תחת ההלם המוחלט של התפוצצות בועת האינטרנט הראשונה, ורק מעטים העזו להשקיע באופן אגרסיבי באינטרנט. רוב אלה שהשקיעו, ראו ברכה בעמלם בשנים האחרונות, אבל רק ב-2006 נפל האסימון למרבית המשקיעים המוסדיים.

ועתה נסתכל במשקפיים קצת פחות ביקורתיים מאלה של ארז פילוסוף. בעשור האחרון צמחו ופרחו כאן מובילות עולמיות בתחומי המשחקים (אוברון), ההימורים המקוונים (888), מניעת ההונאות המקוונות (Fraud Sciences ו-Cyota), השוואות מחירים (Shopping.com), מובייל מסג’ינג (Followap), תוספים למסג’ינג וה-Toolbars (אינקרדימייל, SweetIM ו-Counduit) וכן מספרי שתיים או שלוש בתחומים אחרים – וידאו מקוון, סטרימרים, VoIP (ודרך אגב, בעיני Jajah הוא לא סטארט-אפ ישראלי) ועוד ועוד. אפילו המובילה העולמית בקריוקי מקוון יצאה מציון. נכון, לא כולם ייצרו אקזיטים משמעותיים, אבל אקזיטים הם לא חזות הכל. חוץ מזה, מה רע ב-300 מיליון דולר בהם רכשה AOL את Quigo, ב-620 מיליון ששילמה eBay על Shopping, או ב-170 מיליון ששילמה אותה eBay על Fraud Scuiences? אדרבא, גם יזמים נטולי מימון הון-סיכון כמו החבר’ה ב-Kasamba או kSolo לא יצאו מקופחים.

נחזור לשאלת המובילות העולמית. כדאי לזכור: האינטרנט, בניגוד לתחומים טכנולוגיים טהורים, מלא בהצלחות מקריות ובכשלונות עתירי השקעה. אחרי הכל ולפני הכל, טעם צרכנים קשה לניבוי ואפילו לניתוח בזמן אמת (מישהו אמר טוויטר?). כן, אפשר להיות קשים ובררנים, אך אם נקשה עוד קצת נגלה שלמעשה בכל העולם נרשמו עשרות בודדות של הצלחות משמעותיות בתחום אינטרנט, והחברות הישראליות שהוזכרו לעיל אינן בטלות בשישים.

מה כל זה אומר לגבי העתיד? אפשר לנבא בלי סיכון רב שגוגל הבאה לא תצמח מכאן וגם לא טוויטר או פייסבוק. אלא שיש סיכוי גדול שגם ארה"ב לא תצמיח את ענקיות האינטרנט הבאות. העשור הבא שייך לסינים, להודים ולרבע מיליארד דוברי הערבית בעולם, אשר מהפכת האינטרנט מגיעה ותגיע אליהם באיחור ועם דגש חזק על מובייל. אם תעשיית האינטרנט הישראלית רוצה ליהנות ממנוע הצמיחה של עשר השנים הבאות, אנחנו צריכים להתחיל לדבר סינית והינדי. גם שלום כולל במזרח התיכון לא יזיק, אינשאללה.

פוסט שותף זה נכתב מטעם חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: סטארט-אפ ישראלי, הסוף
• פוסט שותף של Gemini: אומת הסטארט-אפ נגד ההיי טק
• פוסט שותף: המהפכה הבאה, וזאת שלא קרתה
• פוסט שותף של Gemini: “מיחשוב עננים? אין דבר כזה”

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

גם כאשר ברור שפוטנציאל השוק גדול דיו, במקרים רבים הפתרון המוצע – בין אם הוא חומרה, תוכנה או שילוב של שניהם – הוא בחזקת "מוצר" ולא "חברה". מה מבחין בין מוצר לחברה? ההיסטוריה מלאה בחברות שהתחילו ממוצר אחד שהוכיח את עצמו, ועל בסיס ההצלחה פיתחו מוצרים נוספים, והרי לכם חברה. לעיתים אפילו חברה גדולה, בריאה ומשגשגת.

אלא שקרנות ההון-סיכון, שהמודל שלהן מבוסס על הזרמת הון רב (לעיתים עשרות מיליוני דולרים) בשלב מוקדם כדי להאיץ תהליכים אבולוציוניים של התפתחות אורגנית, מעוניינות לראות כבר בשלב ראשוני מאד תוכנית אגרסיבית לבניית "חברה גדולה". במילים אחרות, ההבדל בין "מוצר" ל"חברה" הוא בדרך כלל בתפיסה האסטרטגית של היזמים את מרחב הפעולה ומסלול ההתפתחות של המיזם. זהו פער הניתן לגישור, וזאת בהנחה שהיזמים רוצים ומסוגלים לאמץ תפיסה רחבה (ומסוכנת) יותר. לא לכולם זה מתאים, ולא אחת הגישה השמרנית והאורגנית תיטיב עם היזמים.

נפוץ יותר הוא המקרה בו יזמים פונים לקרן כשבאמתחתם פיצ’ר, או רעיון לפיצ’ר. (איך אומרים פיצ’ר בעברית? "תכונה" היא כנראה קירוב לא רע, אבל משום מה לא תפסה). ההבדל בין פיצ’ר למוצר הוא משמעותי: פיצ’ר מניח שדרוג של מוצר או רעיון קיים. באופן לא מפתיע, המוח האנושי מתחבר לרעיון של פיצ’ר בקלות רבה יותר מאשר לקונספט של מוצר או חברה. הסיבה פרוזאית – קל יותר להזדהות עם הערך המוסף של פיצ’ר.

רוב מוחלט של היזמים הפונים אלי או לקרן בה אני עובד מציעים לפתח פיצ’רים. לעיתים הם עטופים בעטיפה מוצרית (אך בפועל מדובר במוצר קיים ומשודרג) ולעיתים הם במוצהר שדרוג לפתרון קיים. הבעיה עם פיצ’רים היא שקשה למכור אותם. לא לצרכן הסופי, אלא למי שמייצר את המוצר המיועד לשדרוג. גם אם צרכן סופי (חברה או צרכן) יכול ומעוניין לרכוש את הפיצ’ר בנפרד, קשה לגבות עליו סכום משמעותי, ומכאן שכמעט בלתי-אפשרי לבסס עליו תוכנית עסקית לחברה גדולה.

זה הזמן לדוגמאות. למרבה הצער, אני מנוע מלדבר על דוגמאות ספציפיות שהגיעו לשולחננו, וכאמור יש רבות כאלה. כדי לסבר את האוזן, הנה כמה דוגמאות לפיצ’רים של מכשירים אלקטרוניים שיהפכו את חיי, באופן אישי, לטובים יותר. כולם פרי מוחי הקודח, וכולם – להערכתי – אינם יכולים להוות בסיס למוצר, לא כל-שכן לחברה.

• רדיו לרכב עם פונקציית pause או הקלטה, חזרה אחורה בשידור וכו’, בדומה ל-PVR הטלויזיוני (מג’יק / יס-מקס, בגירסה הישראלית). לא אחת אני מגיע ליעד הנסיעה ונשאר ברכב רק כדי לסיים לשמוע דיווח, או לחילופין מעוניין לשמוע שוב את סולו הגיטרה בשיר שזה עתה התנגן.
• טלוויזיה המתאימה את הווליום של הערוץ הנצפה, כלומר מעלה או מורידה אותו, כך שבהעברת ערוץ לא יהיה צורך להנמיך או להגביר (וכדי לא להעיר את הילדים במעבר מערוץ הטבע לערוץ הספורט).
• טלפון סלולרי שמקליט באופן אוטומטי את השיחות שלי ומאפשר לי לחזור לנקודה ספציפית בשיחה כדי להבין, לרשום או סתם להיזכר.

האם הייתי משלם עוד כסף על המכשיר הסלולרי, הטלויזיה או הרדיו לרכב כדי לקבל את הפיצ’ר הנוסף? ספק רב. גם אם כן, לא ברור שמדובר בסכום משמעותי. בכל מקרה, יצרן מכשירים אלקטרוניים עשוי לרכוש את הזכות לטכנולוגיה (בהנחה שיש כאן פטנט, ושניתן להגן עליו – הנחה לא פשוטה) אך יקשה עליו לשלם תמלוגים גבוהים מספיק כדי להפוך את החברה המפתחת לגדולה במונחי הון-סיכון.

בחזרה מהדוגמאות הבנאליות שלי להכללה: ההיסטוריה מלאה בחברות עם טכנולוגיה משמעותית בהרבה שלא הצליחו לחדור לשוק באופן שמינף את ההישג הטכנולוגי להכנסות גדולות מאד. חברות כאלה עשויות להירכש במיליונים בודדים או אפילו עשרות מיליוני דולרים, מה שישמח מאד את היזמים ומשקיעיהם הפרטיים, אך לא משקיע מוסדי במודל המאתגר של הון סיכון. עוד על המודל, יתרונותיו וחסרונותיו בפוסטים עתידיים.

ואם אנחנו כבר מדברים, מישהו יכול להמליץ לי על מכשיר שמממש את אחד הפיצ’רים לעיל?

פוסט שותף זה נכתב מטעם חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

איך מגיעה חברה ישראלית לסוף דרכה? יש כמה אפשרויות, אבל במקרה זה מדובר בחברה מוצלחת למדי, בשם Followap, שנרכשה בשנת 2006 על ידי ענק אמריקאי בשם ניאוסטאר. גם אז היתה מסיבה, בירות ומוסיקה, אבל השמחה היתה גדולה יותר. אולי גדולה מדי. כמו שקורה הרבה, הרכישה איפשרה להגדיל מאד את מרכז הפיתוח הישראלי בחיפה, אך גם פתחה פתח לאוסף של כשלים (שאופייניים לחברות אמריקניות שפותחות או רוכשות מרכזי פיתוח מרוחקים) שהביאו תוך זמן קצר – שלוש שנים ליתר דיוק – לסגירתו של המרכז. מאה ושלושים עובדים, שחלקם צמחו עם פולואפ מימיה הראשונים, הולכים הביתה. בשבוע הבא יירד המסך על מרכז הפיתוח הישראלי של ניאוסטאר, וכוסות הבירה והיין יושקו שוב, בפעם האחרונה.

המקרה של פולואפ אולי קיצוני אבל לא ייחודי. מספר החברות הישראליות שנרכשו על ידי חברות זרות ומצאו את עצמם הופכים למרכזי פיתוח שוליים, רק כדי להיסגר או להצטמצם לכדי פעילות אזוטרית, הולך וגדל בשנים האחרונות. די להיזכר ב-Oplus, מפתחת טכנולוגיות ה-display המתקדמות, שנרכשה על ידי אינטל רק כדי להיסגר שנה מאוחר יותר, או בטיוגה שפיתחה שבבי ADSL ונרכשה על ידי ST מיקרו שנתיים לפני שנסגרה, ב-Topio שנרכשה על-ידי NetApp ונסגרה לפני כמה חודשים, באקטונה וריברהד שנרכשו על ידי סיסקו ולמעשה נסגרו השנה, וב-Trendum שנרכשה על ידי נילסן ונסגרה בחודשים האחרונים, כדי להבין שמדובר בתופעה רחבת היקף.

האם מדובר רק בכשלים ניהוליים? הייתכן שהמהנדס הישראלי פשוט יקר מדי? האם לחברות בינלאומיות יש בעיה למזג לתוכן תרבות והתנהלות ישראלית? אולי ישראל נמצאת באזור-זמן כל כך מרוחק – עשר שעות הפרש מעמק הסיליקון – עד כדי כך שזה פוגע ביעילות? כל התשובות נכונות, כנראה, אבל הסטטיסטיקה הישראלית לא שונה בהרבה מהנתונים העולמיים, המצביעים על כך ש-80 אחוזים מהמיזוגים והרכישות נכשלים, וביותר מ-50 אחוז מהמקרים מוביל המיזוג לסגירתה של פעילות הליבה של אחת החברות שמוזגו.

אלא שההיאחזות בסטטיסטיקה העולמית מוליכה שולל. כאשר חברה בינלאומית גדולה רוכשת סטארט-אפ ישראלי, הרוכשים כבר מפקטרים פנימה את המצב הבטחוני, את הגיאוגרפיה, את פערי התרבות ואת עלויות הפיתוח. ניתן לומר בוודאות שחברות ישראליות נרכשות בתדירות נמוכה יותר ובהיקפים צנועים יותר של עסקאות מאשר המקבילות האמריקניות שלהן. היה ניתן (וצריך) להעריך שאחרי שנפלה ההחלטה לרכוש, ייעשה מאמץ מיוחד להבטיח את הצלחתו של המיזוג. כנראה שיש משהו נוסף, עמוק ומושרש יותר, שהופך את מרכז הפיתוח הישראלי לנטל במקום לנכס. רמזים לאותו משהו אפשר למצוא בפוסט הנהדר הזה של סטיב דופלסי, שנכתב בהשראתה של סגירת החברה הישראלית אקסאנט (שלא נרכשה על-ידי חברה אמריקנית) בשבוע שעבר. באקסאנט, אם תהיתם, לא היתה מסיבת סיום.

פוסט שותף זה נכתב מטעם חברת Gemini. לפרטים נוספים.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף של Gemini: אומת הסטארט-אפ נגד ההיי טק
• פוסט שותף: האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית?
• סטארט דאון: למה ישראל מתייבשת
• פוגשים את היזמים: שאלו את שי אגסי ויהודה זיסאפל

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

לאחר שצ’אד (החביב להפליא, איך לא) עלה וגם ירד, הציגה ריקי דרורי, מנהלת השיווק של גוגל בישראל, את החלק האומנותי העיקרי של הערב – בלי להוריד במאום מחשיבותו האומנותית של קטע הפתיחה החביב של איתי טלגם – המופע המשותף של ריטה וכנסיית השכל.

ריקי הכתירה את המופע במילים "Out of the box", עם רפרנס ברור לכותרת הערב כולו, וכנראה שזה לא צרם לאיש מלבדי. לא, ממש לא הפריע לי שהמופע הוגדר כ"מחוץ לקופסה" למרות שהוא עמוק במיינסטרים הישראלי. צרם לי הביטוי "Out of the box". הסיבה פרוזאית למדי – זהו פשוט שימוש שגוי בביטוי הכמעט קלישאי "thinking outside the box". המונח בו משתמשים רבים – אנשי שיווק, יזמים וגם משקיעים – לתיאור חשיבה יצירתית ואחרת, הינו למעשה בעל משמעות הפוכה כמעט לגמרי.

Out of the box בהגדרתו השיווקית או הטכנולוגית הוא "מוצר מדף", משהו שלא צריך להוסיף עליו, לשנות או לקסטם כדי לצרוך. ההגדרה הוויקיפדית של המונח שופכת מעט אור על משמעותו ומקורו. למעשה, אם משהו ניתן לצריכה "הישר מהקופסה", הרי שאין בו דבר "מחוץ לקופסה".

זהו אינו הביטוי השגור היחיד הזוכה לעיוות בידי ישראלים שוחרי אנגלית (או בכינוי החיבה שלהם, אנשים ש"דלוק להם ה-CAPS LOCK"). במקום הראשון בטבלת הביטויים המעוותים נמצא ה-Early Adaptor, שהוא כמובן בן-דודו הלא-יוצלח של ה-Early Adopter.

הגיע הזמן לעשות סדר – Early Adopter הוא "מאמץ מוקדם" או "מאמץ מקדים", כלומר אדם המעוניין בטכנולוגיות מתקדמות או בחידושים בכלל ומקדים לצרוך אותם. ה-Early Adaptor… ובכן… אין חיה כזו. לפחות לא בספרות. אם צריך לתרגם רק כדי להבין את גודל הטעות, הרי שהוא "מתאם מוקדם" או "מתאים מקדים" או משהו בסגנון. בניסיון נואש לחלץ משמעות מהביטוי – זהו כנראה מישהו שמקדים להשתנות, או להתאים את עצמו למציאות חדשה. חביב, שימושי, אך לא רלוונטי לענייננו. לא צריך כמובן לספר ש-90 אחוז מהמשתמשים בביטוי, ובכלל זה רוב עמיתי למקצוע, בוחרים בתצורה השגויה.

ראיתי כבר מצגות בהן התייחסו יזמים ל-Business Module, ל-Growth Margin ול-Joined Venture. זה כמובן לגיטימי, גם אם מעט מביך. אם את או אתה יזמים צעירים, כנראה שלפחות אחד המינוחים ה’מקצועיים’ אינו ברור די הצורך, ואין כמו מעבר נוסף של דובר אנגלית, פגישה עם יזם מנוסה או משקיע, כדי לזהות ולנכש את הטעויות הקטנות. דווקא הביטויים שכולם מכירים ומסכימים עליהם הם אלה שאנחנו ממש לא מבינים, ויכולים להחליק בקלות לתוך מצגות ללקוחות בחו"ל או לשותפים פוטנציאליים, שעשויים להיות קצת פחות סלחניים… אלא אם אתם גוגל, ואז העולם מיישר לימין, וכך גם ריטה וכנסיית השכל מגיעים היישר מהקופסה, יחד עם הווידיאו.

פוסט שותף זה נכתב מטעם חברת Gemini. לפרטים נוספים.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית?
• פוסט שותף של Gemini: “מיחשוב עננים? אין דבר כזה”
• פוסט שותף: האם טכנולוגיה תמנע טעויות שיפוט בכדורגל?
• פוסט שותף: המהפכה הבאה, וזאת שלא קרתה

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

אם לשפוט על פי תגובת פיפ”א, התשובה היא 32. שער חוקי או לא, ברוב המקרים בהיסטוריה נמנעו התאחדויות מלהפוך תוצאות משחקים או להגמיש את כללי התחרויות במקרים של טעויות שיפוט. אך השאלה המעניינת יותר היא שאלה טכנולוגית – האם בעתיד ישולבו רכיבים טכנולוגיים בציוד  השיפוט כדי למנוע מקרים כאלה. לא מדובר בטכנולוגיות חלל או גרעין – הילוכים חוזרים זמינים לשופטים עשויים להספיק בחלק מהמקרים, בעוד שבאחרים יידרשו טכנולוגיות עיבוד תמונה או תלת-מימד, גם הם לא ממש בחזית המחקר האלגוריתמי. גם פתרונות אוטופיים יותר כמו צ’יפ משדר בתוך הכדור כבר מיושמים בהצלחה בתחומים אחרים. אך הכדור, כך נראה, יישאר גם בעתיד מלא באויר בלבד.

טכנולוגיה אינה זרה לספורט. מזה שנים נעזרים שחקנים, מאמנים ושופטים בליגת הפוטבול האמריקאית בטכנולוגיות רדיו, וידאו ואפילו בינה מלאכותית כדי לשדר, לקלוט, לנתח ולקבל החלטות בזמן-אמת. בפוטבול, בשונה מהכדורגל, השימוש בהילוכים חוזרים הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק, כאשר גם למאמנים וגם לשופטים שמורה הזכות לבקש בחינה מחודשת של החלטה באמצעות מוניטורים. באליפות העולם בבייסבול (שם קוד יומרני לסדרת גמר בין שתי קבוצות אמריקאיות…) זכו היאנקיז מניו יורק בהקפה – ובעקבותיה במשחק ובסדרה כולה – הודות לשימוש בהילוך חוזר.

בהוקי קרח נעזרים השופטים בחיישנים הממוקמים בתוך השער כדי לזהות שהדיסקית אכן חדרה לשער, כיוון שבחלק גדול מהמקרים היא מועפת מעוצמת החבטה בחזרה החוצה. בטניס הוכנסה לשימוש לפני כשנתיים מערכת ה-Hawk Eye, העוקבת אחר מעוף הכדור ומקום נחיתתו כדי ליישב מחלוקות ולאפשר לשחקנים לערער על קביעות שופטי הקו. כמו שאמר אחד השחקנים הבכירים בסבב: “זה מאפשר לי לרדת מהמגרש בידיעה שאני הפסדתי את המשחק, ולא השופט גרם לי להפסיד אותו”.

אז למה לא בכדורגל? איך נאמר זאת בעדינות, הכדורגל הוא ספורט “טעון-טיפוח” מבחינה טכנולוגית. אם היינו צריכים לסווג את ענפי הספורט על פי נטייתם לאימוץ חידושים, הפוטבול היה מסווג כנראה כ- early adopter, הטניס early follower או “פרגמטיסט” והכדורגל – laggard, כלומר משתרך מאחור. כמו בחיים (ובתיאוריות שיווק בסיסיות), early adopters רואים ברכה בעצם אימוץ החידוש, גם אם אינו מוסיף ערך מלבד החדשנות עצמה. ה-early follower הקרוי גם פרגמטיסט מזהה את היתרונות הגלומים בחידוש ומשקלל אותם אל מול העלות, וה-laggard הוא שמרן הממתין לאימוץ גורף של החידוש בטרם יתנסה בו בעצמו. ה-laggard הקלאסי אינו מייחס כל משקל להתקדמות הטכנולוגיות ואף רואה בה איום.

כמו שלומד על בשרו כל סטארט-אפ היוצא לשוק, ניסיון לרתום laggards לחידוש או מהפכה טכנולוגית נדון מראש לכישלון, לא כל שכן כאשר המאמצים המוקדמים עדיין בתהליך אימוץ. אך במקרה שלפנינו הכדורגל ממשיך להשתרך מאחור גם אחרי שהטכנולוגיות הוכחו כיעילות בקרב הפרגמטיסיטים. שמרנות מבנית, כך יספר לכם המנכ”ל או היזם המנסה למכור לשוק הטלקום או ללקוחות ממשלתיים, מעכבת בשנים רבות אימוץ שינויים וחידושים. אבל גם ארגונים שמרניים נרתמים למהפכות טכנולוגיות כאשר אלה חוצות את ה-chasm המפורסם.

כיצד קרה שהספורט הפופולרי ביותר בעולם, זה המחבר ברמה הבסיסית ביותר בין עמים, לאומים וארצות, הוא גם “הילד המפגר” בכל הקשור לאימוץ חידושים? אפשר להעלות השערות שונות, אבל התשובה היא כנראה בגוף השאלה. כדורגל הוא העממי ביותר מבין ענפי הכדור, בעל החוקים הפשוטים והבסיסיים ביותר (החוק המורכב ביותר הוא הנבדל, ומסתבר שגם השופטים מתקשים בהבנתו וביישומו), והוא גם היחיד בו אין עצירות או פסקי זמן יזומים. שילוב של טכנולוגיה, ולו הבסיסית ביותר, יהווה קפיצת מדרגה גדולה מדי. בינתיים מתנסה ההתאחדות האירופית בפיתרון הלא-טכנולוגי הקלאסי – הוספת שופטים.

במשחקים במסגרת ליגת אירופה (Europa League) נמצאים על המגרש ועל הקווים לא פחות משישה (!) שופטים ועוזרי-שופט. לא זול, בודאי יקר יותר מהכנסת טכנולוגיה בסיסית. האם זה עוזר להם לקבל החלטות טובות יותר? גם זה לא ממש. לא מפתיע – מחקרים בתחום השיווק מראים כי ה-laggards מאחרים באימוץ טכנולוגיה פרודוקטיבית גם במחיר של העלאת המורכבות והעלות.

במונדיאל הקרוב, בקיץ 2010 בדרום אפריקה, נזכה ליהנות מפלאי הטכנולוגיה הטלויזיונית (HD מרובה-זויות; נתונים סטטיסטיים שונים ומשונים על מרחקי הריצה של השחקנים, מהירות ההאצה, אחוזי ההצלחה בתיקולים, ועוד; שימוש מאסיבי בטכנולוגיה אלחוטית לשידור, קליטה וצפייה – והיד עוד נטויה). לצערם של האירים והקוסטה-ריקנים, הם ייהנו מהשידורים האיכותיים והססטיסטיקה העשירה,  ויראו באיכות גבוהה ממגוון זויות איך השופטים ממשיכים להתעלל ב-32 הנבחרות שהעפילו לטורניר. הטכנולוגיה המתקדמת תיעצר גם הפעם ביציע.

פוסט שותף זה נכתב מטעם חברת Gemini. לפרטים נוספים.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף: לצאת מהקופסה, הגירסה של גוגל
• פוסט שותף של Gemini: “מיחשוב עננים? אין דבר כזה”
• פוסט שותף: המהפכה הבאה, וזאת שלא קרתה
• פוסט שותף של Gemini: אומת הסטארט-אפ נגד ההיי טק

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

Watec 09 היתה כל מה שאפשר לצפות מכנס טכנולוגי גדול – הרבה משלחות מחו"ל (למעלה מ-70!), הרבה משקיעים ומומחים, הרבה אוכל טוב, ויחסית מעט בשורות משמעותיות. למעשה, הבשורה המשמעותית ביותר עבור מי שמתעתדים להשקיע את השנים הקרובות בטכנולוגיות מים, היא שזהו התחום המושקע-בחסר ביותר (under-invested) מבין הטכנולוגיות ה"ירוקות", כלומר זה שפוטנציאלית מגלם בתוכו את ההזדמנות הגדולה ביותר. אך אליה וקוץ בה – זהו גם התחום המתקדם באופן האיטי ביותר בעולם הטכנולוגי, ולא בכדי: פרויקטים עתירי צנרת פוגשים בירוקרטיה ממשלתית או במקרה הטוב מוניציפלית, לקוחות שמרניים. בקיצור, שוק הטלקום נראה לידו כמו ריצת 100 מטר.

ובכל זאת, מ-Watec יצאה בשורה טכנולוגית משמעותית אחת. מהפכת ה-IT הגיעה לעולם המים. לכל הפחות, מתחילה לטפטף. מערכות ממוחשבות וחכמות מנטרות, מנהלות ומפעילות מרחוק תהליכים ומשימות – המאה ה-21 סוף סוף כאן, וה-Smart Grid של החשמל זולג לאיטו לתחום המים. במקביל ניתן לאתר גם ניצנים ראשונים – ומבורכים – של Software as a Service למים.

מה ל-SaaS ולצנרת מים? יותר משאפשר לחשוב. העיקרון העומד בבסיס ה"תוכנה כשירות" הוא החלפת התשתית הפיזית המותקנת ומתוכללת (integrated, לפי האקדמיה) בשירות מרוחק המאפשר את אותם תהליכים ארגוניים, ומנגנון תימחור המחליף תשלום על רשיונות תוכנה ולעיתים חומרה, בתשלום "דמי מנוי" על השירות. למעשה, ניתן להציע במודל SaaS כמעט כל שירות או מוצר המוצע כיום בהתקנה מלאה על תשתיות הלקוח, כל עוד לא נדרשת אינטגרציה פיזית של "ברזלים".

באופן זה ניתן ליישם עקרונות SaaS-יים על מגוון גדול של תחומים, ובכלל זה שירותי ערך מוסף של מפעילי תקשורת, שירותי טלויזיה Over-The-Top, שירותי עיבוד מידע, ואפילו שירותי בקרה רשתית – כל עוד הנתונים המשמשים לבקרה ניתנים להעברה על גבי תשתית IP, כלומר באינטרנט. איך רותמים מודל כזה לעולם המים עתיר המגופים והצינורות? לא חסרות דוגמאות. מאבטחת מאגרים, דרך ניהול פתיחה וסגירה של מגופים, וכלה בפיקוח כולל על התנהגות רשת המים. תשתיות מים מייצרות מידע, שאותו ניתן לעבד ולספק בחזרה כשירות לאזרח, לרשות המקומית או לגוף האמון על התשתיות. זיהום במאגר? אלגוריתם חכם יאתר אותו בתוך שלל המידע ויתריע למפעילת התשתית (למשל חברת המים המקומית) בזמן-אמת. ומודל התשלום? כנהוג בעולם ה-SaaS, מנוי חודשי לשירות. פשוט.

אז למה לעצור במים? למה לא להחיל את המודל גם על מידע רפואי, על ציוד רפואי, על ניהול מוסדות חינוך ועל רשת הכבישים העירונית? אין סיבה שלא, ואכן העולם צועד בכיוון SaaS-יזציה של כל קשת השירותים הניתנים כיום באמצעות תשתית פיזית המותקנת בחצר הלקוח. כמעט לכל פיתרון לוקאלי יכולה להיות מקבילה מרוחקת, סקאלאבילית (איך אומרים בעברית?), שמאפשרת גם לפשט את מתן השירות ונותנת ללקוח אפשרות להגדיר איך ובאיזו תדירות הוא צורך אותו. ולמי שמחפש את הזוית ההון-סיכונית, יש גופי השקעות (ובפרט זה שאני מכיר מקרוב, ג’מיני) שמחפשים באופן אקטיבי השקעות בתחום. כמאמר הקלישאה – אם זה SaaS, אנחנו משקיעים בזה. או לפחות בודקים מקרוב.

פוסט זה נכתב מטעם חברת Gemini, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לפרטים.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

כן, זה בהחלט יכול להיות המקום לעבור לדון בנושאים מדיניים, או לכל הפחות בגלעד שליט. אבל אעמוד בפיתוי (הקטן למדי, יש לציין) ואגע דווקא במחאה אחרת, לא פחות אלימה והרבה יותר מסוכנת, רק עשרים וארבע שעות קודם לכן, בהר-חוצבים שבירושלים. אלפי חרדים, כך לפי מניין לא רשמי, התפרעו והסבו נזקים לבניין מפעל אינטל שזה עתה נפתח מחדש, בדרישה למנוע את חילול השבת הכרוך בהפעלת קווי הייצור שבעה ימים בשבוע. המשטרה, ראוי לציין, לא עיכבה את המפגינים לפני שהגיעו למקום, ובעצם גם לא התקרבה למקום במשך שעתיים של התפרעות רבתי. הרי כמה דלתות מנופצות לא מפריעות לאיש, בעוד שתנועה חופשית על האיילון היא בנפשנו.

אבל הטענות לא צריכות להיות מופנות למשטרה, וגם לא לחרדים. אלה גם אלה עושים בדיוק את מה שניתן היה לצפות מהם בנסיבות. את הטענות יש להפנות לעצמנו, הציבור השפוי (לפחות זמנית) והחרד באמת. חרד לצביונה של אומת הסטארט-אפ ומקומה במשפחת העמים בני-התרבות. כשם שהאופנוענים מוחים עכשיו של עלייה של 12 אחוזים בממוצע בתעריפי ביטוח החובה – רק שנים עשר אחוזים, רבותי – וכשם שהחרדים מוחים על כך שיהודים שומרי שבת עובדי אינטל יאלצו לבחור בין חילול שבת בחצר הפריץ הגוי פול אוטליני לבין, רחמנא ליצלן, מציאת פרנסה במקום אחר, כך גם אנחנו צריכים אולי לעלות לבירה, חמושים בלפטופ ובבלקברי, ולמחות על כך שהמדינה שלנו נותנת יד לקבורת עתידו של מנוע הצמיחה של מדינת ישראל, ההיי-טק, בידי אנשים שחרתו על דגלם את ההתנגדות לקידמה באשר היא. בעצם לא צריך לעלות לבירה, לפטופ ובלקברי יספיקו.

דרך אגב, לא שלחרדים אין פיתרון יצירתי (מה שבהחלט לא ניתן לומר על המר"ן ידין ענתבי ור’ יובל שטייניץ שליט"א) – אדרבא, ימשיכו אנשי אינטל לחלל שבת בחדרי חדרים נקיים, אבל יעסיקו נא רק גויים בשבתות. בעצם, למה רק בשבתות? הרי היהודים ידועים בחיבתם לחגים ארוכים, במיוחד בערים שאינן פרוזות, ונוטים גם לדרוש שכר גבוה משל הגויים מחזיקי תעודות הזהות הכחולות. למעשה, אם חושבים על זה, הגויים המתהדרין בדרכון זר, נאמר הודי או סיני, דורשים הרבה פחות ומוכנים – לא פחות ולא יותר – לעבוד גם בשבתות וימי ראשון כדי להביא פרנסה למשפחתם ותל"ג למדינתם. נכון, היהודים אולי פרודוקטיביים יותר בשעות קבלת הקהל, אבל בחישוב שנתי עדיף אולי לוותר על הקלות המס (שניתנו לגויים כדי שיקימו כאן מפעלים העובדים שבעה ימים בשבוע, אבל מי זוכר את זה עכשיו) ולהקים את מפעל השבבים הבא במזרח אסיה במקום במערב ירושלים. ובא לציון גועֶל.

פוסט זה נכתב מטעם חברת Gemini, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לפרטים.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף של Gemini: “מיחשוב עננים? אין דבר כזה”
• פוסט שותף: סטארט-אפ ישראלי, הסוף
• פוסט שותף: לצאת מהקופסה, הגירסה של גוגל
• פוסט שותף: האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית?

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter

גם בצד השני של האוקיינוס, בקליפורניה שטופת השמש, מדברים השבוע על עננים. לא ענני גשם, כמובן, אלא עננים וירטואליים, כאלה הנצפים בדרך כלל בצמד המילים "מיחשוב עננים".

לעיתים נדמה כי אם אין לך ‘סיפור’ של וירטואליזציה, תוכנה כשירות (SaaS) ו/או מיחשוב עננים, אתה לא בעניינים. גשם של מילים ומושגים ניתך על רצפות אולמי הכנסים, אנליסטים וסטארטאפיסטים מתחרים ביניהם מי ייצר יותר באזז סביב פתרון זה או אחר שיאיץ, יאבטח או ינהל את סביבת המיחשוב המעוננת. אני כותב את הפוסט הזה בכנס העננים של RightScale, אחת החברות שלא רק מדברות אלא גם עושות.

במקביל לדיונים הסוערים (טוב, אולי חלקם משמימים. אולי רובם) מתנהלים במסדרונות גם דיונים על הדיונים, בעיקר סביב השאלה: "הייפ או מציאות?" — האם לצד הדיבורים על מעבר של ארגונים לסביבת מחשוב מרוחקת, נטולת השקעה בתשתיות, הארגונים אכן נוהים ונוהרים לפתרונות בענן, או שמא זהו ניסיון נוסף של התעשיה למשוך את עצמה בשיער כמעשה הברון מינכהאוזן (מישהו אמר SOA?), ולחלץ עצמה מהבוץ של חורף 2008-2009.

למרות הפיתוי העז, לא אעסוק בפוסט זה בשאלה הבוערת הנ"ל, ובמקומה אתמקד במשהו חשוב בהרבה.

מיחשוב עננים? מי לעזאזל חשב שזה רעיון טוב לתרגם את המונח הזה לעברית? אולי זה אותו איש אקדמיה שעומד מאחורי המילים "מרשתת" (אינטרנט בשבילכם), "תגובית" (טוקבק) או שזר (mashup)… מי ממחשב עננים? ולמה?

הביטוי Cloud Computing מגלם בתוכו יותר משמץ כפל-משמעות המרמז גם על האמורפיות של הפיתרון מנקודת מבטו של הלקוח, וגם על מיקומו הקונספטואלי "מעל" שכבת האפליקציה לעומת תשתית פיזית המצוירת בדרך-כלל "מתחת" לרובד האפליקטיבי. המונח העברי "מיחשוב עננים" מאבד מיד את שתי המשמעויות, והמוח מיד מנסה להבין מדוע כדאי למחשב את העננים, האם זה יתרום למאזן המים, ואיך הנס הזה קורה.

כמו הרבה מונחים טכנולוגיים אחרים, הניסיון לגייר את הביטוי נדון לכישלון. המילה "טכנולוגיה" היא פרה קדושה, אף אחד לא מנסה באמת לתרגם את Software-as-a-Service (ולראיה הניסיון הכושל שלי בפיסקה השלישית לעיל), איש לא יאמר הדמיה במקום וירטואליזציה, וגם הגיור הרפורמי של "אפליקציה" ל"יישום" נכשל במבחן היישום כשמנסים לומר "אפליקטיבי" (נסו לקרוא את הפסקה הקודמת עם הביטוי "הרובד היישומי"). אפילו הניסיון החינני לתרגם את Firmware ל"קושחה" נתקל בחוסר התלהבות. אז דווקא עננים? ומיחשוב?

הסרטים "מת לחיות" ו"האקדח מת מצחוק" זכו להצלחות קופתיות בישראל למרות הניסיונות המגוחכים לעברת את ההתחכמות הלשונית בשמם המקורי (Die Hard ו-Naked Gun). גם מיחשוב העננים זוכה לעדנה בישראל למרות שמו העברי. אפשר, כמובן, להציע שתי חלופות טובות יותר, למשל "מיחשוב בענן" או "ענני מיחשוב", אבל זה עדיין רחוק מלהשביע רצון.

עד שנקים כאן את האקדמיה ללשון טכנולוגית עברית, בואו נמשיך לדבר על וירטואליזציה, SaaS ו-Cloud. בעצם, לטובת כולנו, הגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים.

פוסט זה נכתב מטעם חברת Gemini, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לפרטים

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

פוסטים קשורים

• פוסט שותף של Gemini: אומת הסטארט-אפ נגד ההיי טק
• פוסט שותף: לצאת מהקופסה, הגירסה של גוגל
• פוסט שותף: לשלם בסלולרי, רק עוד קצת סבלנות בבקשה
• פוסט שותף: האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית?

פוסט מאת גיא הורוביץ

מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון. בבלוג הג'מינאי שלי אני כותב על דברים שמרגיזים אותי, מצחיקים אותי או שהם סתם מעוררי מחשבה. הבלוג כתוב באנגלית בעיקר לטובת הרובוטים של גוגל. בחורימבה אני כותב בעברית, את העניין עם הרובוטים החבר'ה כבר יסדרו

אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter