אוון וויליאמס, מנכ"ל טוויטר הציג בנאומו בכנס SXSWi‏ את התשתית החדשה של טוויטר בשם @anywhere. מדוע תשתית ולא שירות? מכיוון שלא מדובר באיזשהם פיצ’רים חדשים או נוספים על אלה שמשתמשי טוויטר מכירים מתוך המערכת הקיימת. הרעיון המרכזי שעומד בבסיס היוזמה הוא להשתמש בתאוצה שטוויטר תפס ולאפשר לכל משתמש ברחבי העולם להיות חלק מטוויטר גם ללא צורך להכנס לשירות העצמו. במקום להכנס לשירות – השירות יהיה בכל מקום שבו אנחנו נרצה לשים אותו, ע"י אימבוד החלון המרחף שהתווסף לאחרונה למעבר עכבר על שמות המצייצים בטוויטר.

משמעות הדבר, וזאת בניגוד להצהרה של וויליאמס על הדבר בנפרד מן ההכרזה על @anywhere‏ היא הפיכת טוויטר לכלי זיהוי אוניברסלי בדומה ל-Facebook Connect‏, אך בניגוד אליו, מדובר במשהו פחות פולשני שמופיע רק לפני דרישה (מעבר עכבר על שמו של בלוגר). עכשיו רק נותר לנו לקוות ש check.in‏ עליה כתבתי לפני כמה ימים תוכל לאחד את כל אמצעי הזיהוי הללו שמופיעים להם כפטריות אחרי הגשם, ולאפשר ממשק אוניברסלי אחד ויחיד לניהול זהות וזיהוי מול אתרים ברשת.

כל ההצהרה היפה הזו יכלה להיות חסרת משמעות לולא בד בבד אליה הוכרזה גם רשימה של אתרים גדולים שיתמכו במעטפת החדשה. מבין האתרים הללו אפשר למצוא את בינג של מיקרוסופט, יאהו, דיגג, ניו יורק טיימס ואמאזון. למעשה, דווקא שני אתרים גדולים הבולטים בהיעדרם הם אלה המצביעים על המשמעות האסטרטגית של המהלך.

>

בנאום הפותח של היום השני לכנס, האשימה חוקרת האינטרנט דנה בויד, את גוגל ואת פייסבוק בפגיעה חמורה בפרטיות הגולשים. בפרט, דיברה בויד על גוגל באזז – מוצר מעולה מבחינה טכנולוגית אשר התקבל בחוסר אהדה ופרנויה מצד הגולשים דווקא בשל היעילות הכה גבוהה שלו.

מבחינה טכנולוגית ההשקה של גוגל באזז הייתה נכונה, לגולשים ניתנה האפשרות לכבות את השירות בכל רגע שבו יחפצו בכך וכן בקרה מוחלטת על הנחשפים לתכנים שלהם אשר עוברים בתוך המערכת. האסון מבחינת יחסי הציבור נבע לדברי בויד מטעות שאינה טכנולוגית אלא דווקא יותר פסיכולוגית:

גוגל השיקה של הבאזז כחלק ממערכת הג’ימייל, ולמעשה לקחה את אחד המקומות הפרטיים ביותר שיש למשתמשים בשירותיה – מערכת הדואר האלקטרוני, והוסיפה לתוכה מימד חשוף שעמד בסתירה מוחלטת ליחסם של המשתמשים אליה. באזז נתקע בסוג של לימבו טכנולוגי שבו הוא אפקטיבי עד כדי תיעוב וחשש כאשר לקח את המידע הציבורי המבוזר שלנו וארגן אותו לעיני כולנו וחמור מכך, לעיני החברים שלנו.

אבל המוצר הכושל מבחינה יח"צנית של גוגל אינו הפגיעה החמורה ביותר. לדבריה של בויד, המהלך של פייסבוק להפיכת המידע הפרטי של מיליוני משתמשיה לציבורי הוא בחזקת נזק שיעברו עוד שנים רבות עד אשר יהיה ברור מה היקפו. כך למשל, פייסבוק טענה כי 35% אחוזים מהמשתמשים קראו את תנאי השימוש החדשים – דבר שבעצם מציג תמונה שבה 65% האחוזים הנותרים אינם מודעים להגדרות הפרטיות שלהם. מסקר מדגמי שערכה בויד עולה כי הגדרות הפרטיות של איש מבין הנשאלים אינן מה שאותם אנשים חושבים שהן.

בויד סיכמה את דבריה בכך אין זה אומר שהפרטיות מתה, אך מדובר במצב שבו אנחנו לא בעלי השליטה על הגדרות הפרטיות שלנו וכאשר מתחולל שינוי, אנו מרגישים שהפרטיות שלנו נפגעה – גם אם מדובר במידע ציבורי.

>

הטלפון הסלולרי שלנו שאל כבר מזמן את מאפייני הזהות שלנו וניתן להשתמש בו בתור אמצעי בדוק לזיהוי- אם אפשר לסלוק באמצעותו אשראי, או לשלם עבור פחית קולה, והוא אמין מספיק בעיני אנשים לפעולות הללו, אז הוא ללא ספק מהווה אמצעי זיהוי אמין.

שירות המיקום הפופולרי Foursquare כבר משמש ב-SXSW לצורך אימות נוכחות באירועים- דבר שהמשתמשים יכולים לעשות בו שימוש במטרה להרוויח פרסים והזמנות לאירועים סגורים. יחד עם זאת, הוא לא היחיד והוא גם לא מהווה מערכת צ’ק אין – הוא פשוט מצביע על מקום.

לאחרונה, הופיע האתר Check.in שמציע “בקרוב מאוד” אפליקציה לאייפון ולמכשירים מבוססי אנדרואיד. האתר אינו מכיל מידע רב, אבל מן התמונה הבודדת שבו ניתן ללמוד כי האפליקציה המדוברת תאפשר עדכון מיקום הפועל במקביל בלפחות 3 שירותי מקום פופולאריים – Foursquare, Brightkite, Gowalla.

אני חייב לציין שאני לא באמת מתרשם מן האפשרות להשתמש באפליקציה הזו לצורך עדכון המקום שלי ב-3 רשתות שונות. מה שמרתק אותי יותר ברעיון של אחדות הצ’ק אין הוא האפשרות להשתמש בטלפון הסלולרי שלנו, על-גבי אותן רשתות מיקום חברתיות, כאמצעי לגיטימי ורשמי של הזדהות, הרשמה והחשוב מכל, זיהוי. כולי תקווה שכאשר האפליקציה תושק, היא תציע את אותו ערך מוסף שאני מייחל לו, ולא תסתפק ביצירת קישור בין שלוש רשתות שונות. >

בפועל, עבור הזכות להיות מסוגלים לפתח אפליקציות לאייפון, תשלמו $99 ותיאלצו להיות הבעלים השמחים של מקינטוש. אבל בעולם שבו המק היפה תופס נתח שוק ההולך וגדל, זה מחיר קטן שאתם משלמים בתמורה לסיכוי שהאפליקציה שלכם תזכה לעשרות אלפי הורדות ותעשיר את חשבון הבנק שלכם. אז למה אנחנו מחכים? קדימה- להרשם ולהתחיל לפתח.

לא כל-כך מהר.

כל מפתח פוטנציאלי מחוייב להסכים לתנאי השימוש של אפל. תנאי השימוש מקיפים כל פסיק אפשרי בתהליך הפיתוח, ועוסקים בסביבת העבודה, בחנות היישומים ובמוצר עצמו. ארגון ה-EFF, “קרן החזית האלקטרונית", אשר עוסק בחופש הביטוי, זכויות וחירויות הפרט בעידן האינטרנט והמחשבים, פנה ל-NASA, בדרישה לשתף אותם בהסכם עליו הם חתמו מול אפל, על-מנת לפתח את האפליקציה שלהם לאייפון. אז מה בהסכם השימוש? הנה כמה פנינים:

• איסור על הצהרות והערות פומביות בנוגע להסכם: כן, שמעתם נכון, אתם חותמים על הסכם, אבל אסור לכם לספר לאף אחד על מה בעצם חתמתם. דבר תמוה למדי, נוכח העובדה שבסעיף אחר של הסכם כתוב שהוא אינו סודי.
• איסור על "הנדסה הפוכה": לגבי ה-SDK עצמו ואולי לגבי המכשיר שאליו מפתחים זה עוד יכול להיות ברור, אבל בין היתר האיסור הזה תקף גם לכל נסיון לתפעוליות בינית – משמעות הדבר היא שאפל לא מעוניינת שהמוצרים שלה יוכלו להתממשק עם מוצרים אחרים.
• בלעדיות ל-App Store: בתקנון, אפל שומרת לעצמה את הזכות לדחות כל יישום מכל סיבה שהיא ללא שום הסבר. אבל הדרישה מהמפתחים היא למעשה איסור מוחלט על כל נסיון להציע את המוצר דרך חנות אפליקציות מתחרה במידה והוא נדחה ע"י החנות הרשמית של אפל.
• מחיקת האפליקציה בגישה מרוחקת: אפל שומרת לעצמה את הזכות למחוק כל יישום בכל רגע שבו היא תחפוץ במחיקתו, גם הם הלקוח כבר רכש אותו והתקין על המכשיר שלו. מעבר לעובדה שזה פוגע במפתחים, שלעיתים מתפרנסים מהיישומים שלהם, הדבר פוגע בצרכנים שהתוכנות עליהן הם שילמו, עלולות להיעלם בכל עת.
• רף פיצוי של $50: כן, שמעתם נכון, השיפוי המקסימלי לו תזכו מאפל בעקבות עוול כלשהו שיגרם לכם, נניח כתוצאה ממחיקה מרוחקת של תוכנה ותביעה של לקוח, הוא חמישים דולר, חצי מהמחיר שתשלמו עבור "הזכות" לפתח אפליקציות לאייפון.

הנוסח המלא של הסכם שהגיע לידי EFF זמין להורדה בפורמט PDF. בשורה התחתונה, כמקובל בענף, אפל מכסה את עצמה מכל כיוון בהסכם השימוש, ויוצאת נשכרת במרבית המצבים שעלולים להתעורר. עם השליטה שלה בשוק הסמארטפונים, היא יכולה להרשות לעצמו לרמוס את המפתחים שתורמים לפופולריות של המוצרים שלה והופכים אותם מסתם כלים יפים למכשירים פונקציונליים.

>

מספר המיילים שנשלחים ברחבי העולם עולה במידה ניכרת משנה לשנה, ולא מן הנמנע שגם משתמשים מאופקים יאבדו את דרכם ברחבי תיבת הדואר הנכנס שלהם, באמצע פעולה פשוטה כגון משלוח טיוטא למספר מכותבים ומעקב אחר התיקונים שכל אחד מהם הכניס בטקסט המקורי. Harmony, של חברת Mainsoft מנסה לעשות סדר בבלאגן על ידי ניהול המסמכים המצורפים שלנו במסגרת אחסון הענן של Google Docs או Microsoft SharePoint.

מדובר בפאנל, או אם תרצו, סוג של תוסף לאאוטלוק, שמקשר בינו לבין חשבון הגוגל שלנו ומאפשר סינכרון בין המסמכים השמורים בעורך הטקסט של גוגל לבין אאוטלוק. כברירת מחדל, במקום לצרף קובץ למייל, יופיע קישור לקובץ בתוך Google Docs עם הרשאות כתיבה ועריכה לנמען. התוכנה יודעת לפעול גם הפוך, ולהעלות כל מסמך מצורף (קבצי DOC, קבצי PDF ומצגות) אל השירות של גוגל.

מכיוון שאאוטלוק הוא גם ספר הכתובות שלנו, בדיוק כפי שיש לנו אחד כזה גם בג’ימייל, מאפשרת Harmony לגשת לספר הכתובות של Gmail מתוך האאוטלוק. למרבה הצער, מדובר בתמיכה חלקית בלבד בשלב זה, והמערכת עוד לא יודעת להתמודד עם רשומות כפולות.

נכון לעכשיו הפאנל תומך באאוטלוק 2007, והוא ניתן להורדה חינמית מאתר החברה. כמו כן, Mainsoft תוציא גרסה לאופיס 2010, לכשהוא ייצא לשוק ובנוסף עובדת על גרסאות לאאוטלוק 2003 וגרסה למקינטוש. כמו-כן, בעתיד יש למפתחים תוכניות למוצר המתאים לא רק למשתמשים פרטיים אלא גם לחברות – וסביר להניח שהוא כבר לא יהיה חינמי.

פוסט ההמשך של עידן כרמלי: תוסף הרמוני לאאוטלוק: עוצמתי יותר עם SharePoint >

השירות החדש מבית ה-Google Labs נקרא Public Data Explorer וכשמו כן הוא, מייעל ומקל את הניווט ביער הסבוך של המידע. זה לא סוד שכיום פעמים רבות ניצבים חוקרים, עיתונאים וסתם בעלי כמיהה לידע, בבעיה שלא עמדה אל מול אותם האנשים רק לפני שני דורות – להבדיל מן העבר, אנחנו מוצפים במידע, בנתונים סטטיסטיים והקושי הוא לסנן את כולו, ולהציג רק הרלוונטי לנו. המערכת החדשה מאפשרת לנתח מידע הזמין לרשות הציבור, ולהציג אותו באופן גרפי, בהתאם למערכת צירים נבחרת.

שירות זה מצטרף לשירות קודם שהושק לא מזמן, שמאפשר לגולשים לגזור נתונים סטטיסטיים מתוך החיפושים שהם מבצעים. המוצר הנוכחי, הוא פרי של ניתוח אנונימי (כך לפי הפוסט בבלוג הרשמי) של מחרוזות החיפוש הנפוצות ביותר וסידור המידע שנדרש בהן במערכת המאפשרת פלט מהיר ופשוט. הניתוח, יחד עם נתוני ה-Zeitgeist השנתי, זמין בדו"ח שהורכב על ידי גוגל (זהירות, PDF), והוא מכיל נושאים כגון נתוני אבטלה, שמות פרטיים, פשיעה ועוד.

אבל המחקר לבדו אינו שווה הרבה, כמו גם הכלי שמציג את המידע הזה – נאמן למיטב המסורת של גוגל, גם שירות זה מאפשר הטמעה מהירה של הנתונים לתוך כל דף אינטרנט ושיתוף החיפוש והניתוח הסטטיסטי האישי שלנו עם הקוראים שלנו.

Population in the US

נכון לרגע זה, יש מספר מועט יחסית של מקבצי נתונים, ולכן לא בטוח שהשירות יוכל לשמש אנשים רבים, בייחוד נוכח העבודה שמרבית הנתונים נכון לעכשיו הם מארצות הברית. אבל השאלה שנשאלת, אם אכן השירות יאומץ ויגדל, מי יהיו המרוויחים העיקריים מן השימוש בו? בעיקר עיתונאים ובלוגרים שיחסכו את עלויות ביצוע סקרים, ניהול תחקירים וחיפוש בין ספרים מאובקים במחסן מרוחק מאחורי שלט שכתוב עליו "זהירות, נמר!”.

>

כמו כל דבר שהוא פופולארי ונמצא בשימוש של אנשים רבים, גם החווה היא פלטפורמת פרסום מעולה שמאפשר למפרסם לקבל חשיפה רחבה למוצר שלו, בעיקר אם בנוסף לכסף שהוא השקיע בפרסום, הוא מוכן גם לצ’פר את המשתמש ולקדם את הסטטוס שלו בחווה. וזאת היא בדיוק האסטרטגיה שבה נקטה מיקרוסופט, כאשר הזמינה אנשים להצטרף למעריצי העמוד של מנוע החיפוש Bing בתמורה ל-3 יחידות של Farm Cash ובאמצעות הטמעת הפרסומת במשחק ושימוש במסרים רלוונטיים לתוכן המשחק עצמו. כתוצאה ממסע הפרסום, תוך יממה בלבד גדל מספר המעריצים של בינג מ-100,000 לחצי מיליון.

ל-FarmVille יש מעל 80 מיליון משתמשים רשומים. מתוכם, כמעט 30 מיליון נכנסים למשחק מידי יום מה שאומר שבהלך היום הבודד שלאורכו משתמשי המשחק נחשפו לפרסומת של מיקרוסופט, רק כ-1.5% מתוכם הגיבו לפרסומת כפי שציפתה מיקרוסופט. לכאורה מדובר על אחוז זעום מבין כלל המשתשמים, אך כאשר עוסקים במספרים כאלה, אין לראות בקמפיין כשלון כי הצלחה.

הבעיה העיקרית בקמפיין מן הסוג הזה היא עניין התמורה – מיקרוסופט קשרה את הנסיון להעביר גולשים להשתמש במנוע החיפוש שלה בתמורה וירטואלית של משחק פופולארי. זה לא בהכרח מבטיח לה שמקבלי התמורה ישתמשו מעתה במנוע החיפוש שלה, במקרה הטוב, הם ייחשפו אליו, ובמקרה הרע ביותר, הם יקחו את “הכסף” וימשיכו לגגל את המשך דרכם כפי שמראה סקר שנערך בקרב גולשי FarmVille Freak אשר גילה כי כמעט 70% מתוך 6000 המצביעים הצטרפו לעמוד של בינג רק בגלל Farm Cash.

ההצלחה של הקמפיין עלולה ליצור רושם שלילי בקרב מפרסמים וחברות גדולות ולגרום להם לקשור בין היענות לקמפיין לנכונות מהימנה לשימוש במוצר, דבר שכלל לא מובן מאליו ולעיתים קרובות אף מוטל בספק. >

לאחרונה, נעצרו בני זוג דרום קוריאניים בחשד להזנחת הילדה שלהם, הזנחה אשר הובילה למותה ברעב. איך זה יכול לקרות? ובכן, תינוקות, בייחוד שנולדו פגים, דורשים השגחה מתמדת ומעקב נוקשה אחר התזונה שלהם. דבר שע"פ האישום, לא קרה. בפועל, התינוקת הואכלה אחת ל-12 שעות, שזה רק פעמיים ביממה, וגם זה אירע בהפסקות של הוריה משהייתם בבית קפה מול משחק רשת שבו הם נדרשים לגדל תינוק וירטואלי ולטפל בו. באופן טבעי, ומצמרר, הוביל הדבר למותה של התינוקת בשר-ודם של בני הזוג.

לדברי בכיר במשטרת סיאול, שני ההורים היו מחוסרי עבודה, ובילו את רוב זמנם באינטרנט, עד לרמה שבה הם למעשה "איבדו כל קשר עם המציאות וחיו במציאות מדומה בה הם טיפלו בדמות וירטואלית – דבר שגרם בסופו של דבר למותה של בתם".

אין זאת הפעם הראשונה שבה אנו עדים למקרי מוות בעקבות התמכרות לאינטרנט ולמשחקי רשת בפרט. כך למשל, בשנת 2005, תינוקת בת ארבעה חודשים מתה בזמן שהוריה שיחקו ב-WoW ולדבריהם, הם נהגו לשחק במשחק הרשת מרובה השחקנים במשך שעתיים מידי יום, אבל באותו יום המשחק התארך. בעקבות המאורע הטרגי האחרון, קורא פרופסור מאוניברסיטת סיאול לממשלה לפעול להגברת המודעות להתמכוריות לאינטרנט בקרב צעירי קוריאה – מדינה שבה כ-30% מהאזרחים רשומים כמשתמשים פעילים במשחקי רשת שונים.

>

מלבד הפן המוזיקלי, נמצא הפסטיבל בחזית הטכנולוגיה בכל הקשור לשימוש ברשתות חברתיות וסינדיקציה אינטרנטית. כך למשל, מגזין SPIN, בשיתוף עם שירות המיקום החברתי FourSquare מציע למשתמשי השירות לזכות בתגים חדשים וייחודיים לפסטיבל ומבטיח ל-10 הראשונים מבין אלה שיזכו בכל ארבעת התגים המיוחדים, גישת VIP לאירוע השנתי של המגזין.

על מנת לזכות בתגים הנכספים, יצטרכו המבקרים לעבוד קשה, אך בעיקר ללכת למגוון רחב של הופעות. כך למשל, אחד התגים יינתן בתמורה לנוכחות בהופעות של 3 להקות שבשמותיהן מככב בעל חיים. סביר להניח שזו סנונית ראשונה של מבצעי שיווק מבוססי מיקום המנצלים את האוריינטציה העסקית של Foursquare, שחבריה מכריזים על נוכחותם בבתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי נוספים.

בשעה שאיגוד חברות המוזיקה בארצות הברית תובע מורידי שירים ובזמן שאתרי טורנטים גדולים נסגרים אחד אחרי השני, דווקא מצד SXSW מגיעה הבשורה המחודשת של שיתוף קבצים חוקי באמצעות ה-BitTorrent. השנה זוהי כבר השנה השישית ברציפות ששירים מהפסטיבל זמינים להורדה חוקית, חינמית ונטולת DRM (או נז"ק, אם נשתמש בתרגום הפופולרי של המושג לעברית). השנה, ניתן להוריד 646 שירים, או כמעט 3.5 ג’יגה ממיטב שירי הפסטיבל, בשלל רחב של סגנונות מוזיקליים.

חשוב לציין שכל השירים שנמצאים באסופה הזו ניתנו על ידי הזמרים ולהקות – דבר שמחזק עוד יותר את המגמה של שיתוף מוזיקה באמצעות האינטרנט בצורה חוקית.

>

מהמחקר שנערך על ידי חברת נילסן עולה שהסבירות לשלם עבור תוכן מקוון גבוהה יותר כאשר מדובר בתכנים שהנשאלים נוהגים לצרוך בתשלום מחוץ לאינטרנט. מדובר על צפיה בסרטים קולנועיים וסדרות, משחקי מחשב ומוזיקה, כאשר המאפיין שמקיף את כל האלה הוא מידת ההשקעה הכספית הגבוהה שבהפקתם במקור. מן הצד השני של הסקלה נמצאים יצירי תוכן הגולשים, עבורם אין הנשאלים מעוניים לשלם את מיטב כספם.

בין שתי קבוצות התכנים אשר הוזכרו לעיל נמצאת קבוצה נוספת. היא מכילה את העיתונות המקוונת, את תחנות הרדיו שמשדרות דרך האינטרנט ואת סוכנויות החדשות אשר לא מתקיימות באופן פיזי מחוץ לכפר הגלובלי. כל אלה נהנים מהשקעה כספית לא קטנה לצורכי הפקתם. יחד עם זאת, פעמים רבות את מרכולתם הם מציעים דווקא בחינם, ומבין כל סוגי המדיה שבהן התמקד הסקר, הם אלו שעומדים בלב הדיון בסוגיית התשלום עבור תוכן.

קצת מספרים

האם נראה בזמן הקרוב אתרים רבים העוברים למודל של תשלום עבור תכנים, כפי שמעריך רופרט מרדוק? נראה שתשובה לשאלה זו תלויה בעיקר באיכות התוכן שהגולשים מעוניינים להחשף אליו.

אולי פרט המידע החשוב ביותר במחקר הוא סוגיית הרשות על התוכן. מעל 60% מכלל העונים מחזיקים בדעה איתנה כי ברגע שהם שילמו עבור הגישה לתוכן, גישה זו צריכה לאפשר להם להחזיק בתוכן ולשמור אותו ברשותם. דבר לא מפתיע במיוחד נוכח העובדה המהומה שפרצה עת מחקה אמאזון עותקים של 1984 וחוות החיות ממכשירי הקינדל של לקוחותיה.

71% מבין הנשאלים אמרו שישקלו לשלם עבור תוכן דומה לזה שניתן בחינם רק-אם התוכן שבתשלום יהיה איכותי במידה משמעותית מן התוכן החינמי. 78% אחוזים מחזיקים בדעה שאם הם כבר משלמים עבור מוצר, אז אם יש למוצר גם גרסת אינטרנטית, אזי שהיא צריכה להיות זמינה בחינם, לפחות עבורם.

נקודה מעניינת נוספת ששווה להתייחס אליה היא היחס בין אלה המוכנים להחשף ליותר פרסומות בתמורה לתוכן חינמי (47%) לבין אלה (64%) שדורשים כי במידה ויחליטו לשלם על התוכן, עליהם להינות ממנו בעודו נטול פרסומות.

>

היתרון העיקרי שבהטמעה הזו בפיד העדכונים באתר, הוא ביכולת להתייחס אל התוכן הפרסומי כאילו היה קישור ככל קישור בדיגג, כאשר הדבר כולל את האפשרות לקדם את הפרסומת מחד, ומאידך לכל משתמש יש אפשרות לעשות "לקבור" את הפרסום ולהסיר אותו מן הפיד שלו.

מלבד היותו של פיצ’ר זה נוח לתצוגה למבקרי האתר (בדר"כ אנחנו לא יכולים להשפיע על תצוגת הפרסומות באמצעות הכלים שניתנים לנו בידי האתר), הוא נותן כוח רב לאתר ולמשתמשים שלו להשפיע על המפרסמים ולאפשר להם ליצור התאמה רבה בין הפרסומות לאלה שנחשפים אליהן.

המודל הכלכלי השאפתני של מערכת הפרסום החדשה מתגמל למעשה את המפרסמים בעלי הפרסומות המתאימות והאהודות על קהל הגולשים והמשתמשים הרשומים באתר ע"י הוזלת התשלום עבור חשיפה בהתאמה למספר האנשים שהעדיפו את הפרסומת. מן הצד השני של המטבע, ככל שיותר אנשים העדיפו לעשות לפרסומת Bury, כך עולה מחיר החשיפה בהתאם.

הצלחת מערכת הפרסום מבוססת העדפות המשתמשים יכולה לשדר לטוויטר שיש כר פורה למערכת הפרסום הצפויה לעלות שלה. היות וגם שירות המיקרובלוגינג הפופולרי מתבסס על פיד עדכונים אישי למשתמשים, אפשר להניח במידה רבה של סבירות שהמודל הפרסומי עליו הוא יתבסס יכיל סימני דימיון רבים לפיילוט של דיגג.

>

71 אחוזים מהנשאלים לגבי היחס שלהם אל הודעות זימה בסמס, השיבו כי לדעתם מדובר בבגידה. נוכח הנתונים הללו, המידע החשוב ביותר הוא ביחסם של הבריטים לבגידה (כהגדרתם) באמצעות שימוש בדואר האלקטרוני. שלישי מהגברים ורבע מהנשים מחזיקים בדעה חד-משמעית שבגידה באמצעות מייל "עסיסי" הנשלח לחבר לעבודה, צריכה לגרור לאחריה את סיום מערכת היחסים.

מנהל האתר שערך את הסקר טוען כי ההבדלים שנמצאו, בין היחס לבגידה באמצעות שימוש ברשתות חברתיות לבין בגידה באמצעות שימוש בדואר אלקטרוני או הודעת טקסט נובעת מן הצורה שבה אנחנו מתייחסים לרשת חברתית לעומת היחס שלנו אל דואר אלקטרוני. בעוד שרשתות חברתיות נתפסות בתור תחום ציבורי, המייל (עדיין?) נתפס בתור חלק מן הפרטי שלנו, שאליו לא תמיד קיימת גישה גם מצד בני הזוג שלנו והדבר מעלה, לדעתם של האנשים, את מידת הבגידה.

[recent posts] >