מגיב מזוהה לא יכול לפתוח את הג’ורה כאחרון הטוקבקיסטים

לפני מספר חודשים הזמין אותי אליאב אלאלוף, מנהל תחום המדיה החברתית באתר גלובס, להצטרף לקהילת משתמשי הבטא של גלובס דסק, הניסיון המעניין ביותר לדעתי בכל הקשור להתקדמותו של מגזר אתרי החדשות/מדיה הישראלי צעד קטן אחד לפחות אל מעבר למי האפסיים שהוא רגיל בהם. הדסק עניין אותי מהרגע הראשון כי הוא מייצג בעיניי נסיון אמיתי וראשוני לקחת את תופעת הטוקבקים, שסובלת בעיקר מקונוטציות שליליות ולדעתי מייצגת את כל מה שרע בתרבות הדיון הישראלית, ולרתום אותה באופן חיובי ומקורי לטובת שיפור חוויית השימוש באתר חדשות, במקרה הזה אתר גלובס.

איך עובד הגלובס דסק

קהילת הדסק היא קהילה של כמה מאות משתמשים בשלב זה, כולם בהזמנה אישית, שיכולים להגיב לתכני האתר (כלומר לכתוב ‘פרשנות’) ולייצר תכנים מקוריים, לדרג את תכני האחרים ולתקשר עמם בתגובות-על-פרשנויות, וכן לקבל מקום מיוחד על דפי האתר בו מוצגות האינטראקציות הללו, באופן מובחן ונפרד מאזור הטוקבקים האנונימיים. כך יכול גלובס להנות מתוכן משתמשים מגוון שמיוצר, לכאורה, על ידי קהילה מסוננת מראש שכל פרטיה מזוהים ומוכרים למערכת.

מהצד השני, משתתפי הקהילה מקבלים הזדמנות לבנות לעצמם מוניטין של מומחים בתחומים בהם הם כותבים ועליהם הם מגיבים. מערכת הדסק מספקת כלים שמיועדים לאפשר את צבירת המוניטין הזה, בין היתר על ידי שיטה של דירוגים כמו טופ 100 וטופ 10, אשר ניתנים על פי ציונים שמחשבים גורמים כמו סך הפעילות של המשתתף בדסק, סך התגובות שהוא קיבל, מספר הפעמים שתכניו נקראו, ועוד. בעתיד, סיפר לי אללוף לא מזמן, יוכלו המשתתפים להגדיר מילות מפתח שמייצגות את תחומי המומחיות שלהם, באופן שיאפשר לגולשי האתר לאתר אותם, להתרשם מהפרופיל שלהם ומהתכנים שהם ייצרו, ולתקשר עמם ישירות. לסיכום, יש כאן מערכת שמייצרת תוכן משתמשים חינמי עבור גלובס, ובתמורה מספקת למשתמשיה כלים לבניית מוניטין וחשיפה לקהל קוראי האתר.

פרשת קם מסעירה את המדינה והטוקבקיסטים יוצאים לקרב

השבוע קיבל הניסוי הזה תפנית לא-צפויה. כפי שבטח שמתם לב, פרשת ענת קם עוררה את המחנות הפוליטיים בישראל מרבצם, ועדות הטוקבקיסטים יצאו להנחית את נחת זרועם המקלידה על הצדדים השונים בפרשה.

באתרי החדשות ובפורומים נצפתה פעילות מוגברת של פטריוטים נלהבים, מגיני בטחון המדינה ומצדדי היד החופשית לצה”ל במאבקו באויביה, ולעומתם (בווליום חלש יותר, כיאה למחנה שמאל שאיבד מזמן את חדוותו) השמיעו מצדדי חופש הביטוי והעיתונות ומבקרי הצבא את דעתם.

פליטת הפייסבוק של סגן עורך הארץ, אורי תובל, רק הוסיפה שמן למדורה, והארץ שמחה וצהלה. פרץ תגובות הציבור לא פסח על קהילת הגלובס דסק, אלא שכאן זה נעשה מעניין: כאמור, מטבעה של קהילת הדסק, כל משתמשיה מזוהים, רבים גם בתמונה וגם בפרטיהם. יתרה מזאת, כל מטרת הקהילה היא הרי לאפשר לאנשיה לבנות לעצמם מוניטין אישי ולקבל חשיפה. בניגוד לטוקבקים האנונימיים הרגילים, מהסוג שהחריד את דרור פויר, בדסק למילים ולמי שאומר אותן יש משמעות. כל זה לא הפריע לכמה מאנשי הקהילה לבטא את דעתם בניסוחים חריפים וקולניים השמורים לרוב לזירות הטוקבק האנונימיות, ושגרמו לי לכתוב שם בין היתר את המשפט הבא:

אני רואה כאן מעט מאוד שחור-לבן, אבל הרבה מאוד התלהמות ושליפות מהמותן ללא מחשבה תחילה של אנשים שהייתי מצפה מהם ליותר.

הנה דוגמאות למה שהקפיץ אותי. אחד הפרשנים כתב למשל שענת קם היא “בוגדת קטנה” והאשים אותי, כשמחיתי על הפגיעה בזכותה למיצוי הדין, ש”נפשי הרכה לא עומדת בביטוי הזה”.

האיש חזר בו אח”כ מדבריו ומחק את התגובה ולאור האחריות שגילה אינני חושף את שמו כאן. פרשנות אחרת היתה של אדם אחר, פעיל במיוחד בדסק שמופיע ברשימת הטופ 10, שמציג עצמו כעוסק בתחום המשפט, ושהתקומם על כך ש”שמאלנים שאינם מזדהים” מעניקים ציונים שליליים לתגובות “ימניות” של משתמשי הדסק, תגובה נמוכה במיוחד (מערכת דירוג התגובות בדסק אינה תומכת בזיהוי המדרג) שהאיש עשה בשכל כשמחק אותה מאוחר יותר. או תגובה שעדיין לא נמחקה נכון לכתיבת מלים אלה, של בחור חביב למראה ושמו רענן שעל פי פרופילו עוסק בגרפיקה ותחומיו כוללים, כמה אירוני,”תרבות ואמנות”, שכתב כאן בהתיחסות לקם “הצואה האנושית אינה עיתונאית… מאחל לה מחלות קשות.”

ויש גם בחור בשם דובי דוניץ, גם הוא משפטן לפי פרופילו, ותמונתו מעידה על אדם שקול למראה, שכתב פרשנות בדף הזה בהתיחסות לאורי בלאו תחת הכותרת “עיתונאי קטן, צבוע ושפל”, מלים שחזרו על עצמן מספר רב של פעמים בתוכן הדברים שלו. בקיצור, היה שמח בדסק בסופשבוע, ומה שאפשר לקרוא עכשיו שם שונה ממה שהיה שם בזמן אמת. ואמנם, למזלם של השקולים בין משתמשי הקהילה, המערכת מאפשרת להם למחוק את תגובותיהם, וכך לתקן את הנזק ארוך הטווח שהם מסתכנים בו כשאינם מסננים את דבריהם.

מהירות השליפה של הטוקבקיסטים ידועה לכל. רבים לא עוצרים לפני שהם לוחצים על כפתור השליחה, ועל המסך עוד אפשר לראות את שאריות הקצף שעלה בפיהם כשהקלידו את תגובתם הנזעמת. מי שנוהג כך גם בסביבה נטולת אנונימיות יגלה מהר מאוד שאין דין טוקבק מזוהה כטוקבק אנונימי ושלאקט הפרסום יש השלכות ארוכות טווח. אני באופן אישי יודע היום היטב עם מי מבין הקהילה אינני מתכוון לבוא בדין ודברים בעתיד, בכל נושא שהוא, בגלל גסות רוחם והאלימות המילולית שנקטו, ואני גם מניח שיש כמה אנשים שלא ירצו ליצור אתי קשר בגלל העמדה הפוליטית שביטאתי. במלים אחרות, בקהילה מזוהה צריך לנהוג כמו בכביש: אל תהיה צודק, תהיה חכם.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: גלובס דסק, חופש ביטוי, טוקבקיסטים, מגיבים, עידן כרמלי, ענת קם