חורים ברשת

ההתחבטות בשאלה מה מותר, מה אסור, מה נכון ומה שגוי במדיה החברתית הופכת להיות נושא חם מיום ליום. ראשית הפוסטים הרלוונטים לנושא שפורסמו  השבוע בחורים ברשת:

• ההסתבכות הלא מתוקה של נסטלה במדיה חברתית
• המדיה החברתית כופפה את תקנות הרעש של ח”כ ארדן
• מתיגרה בכביש לפייסבוק: מקרה של ענישה חברתית

בארץ ובעולם

באנגליה מאשימים את פייסבוק בהתפשטות מחלת המין סיפיליס (עגבת) וזאת בעקבות מחקר שגילה כי בשלושה מחוזות שם בהם משתמשים בפייסבוק נפוצה יותר המחלה. הסיפור זכה להדים רבים מכיוון שבין השאר פורסם בצהובון הבריטי המוביל, סאן. בעניין דומה: מחקר חדש חושף דפוסים של רכישת שירותי זנות ברשתות חברתיות בברזיל.

שערוריה נוספת באנגליה יצרו פיטוריה של מלצרית באמצעות הפייסבוק.

כל אלה הם כנראה הגורם לכך שהרגולטורים באנגליה מתעוררים ומפעילים תקנות חדשות.

כאן בארץ, קבוצה חדשה בפייסבוק קוראת להחרים את סטימצקי בשל הצעת החוק אותה היא מנסה להעביר בכנסת נגד מבצעים בענף הספרים. בקבוצה טוענים שסטימצקי מחרימה ופוגעת בסופרים. לדעתי מאבק שעוד ידובר  בו הרבה.

דורון אביגד, עורך גלובס, יוצא במאמר שנוי במחלוקת בעקבות פרשת נסטלה. המאמר שנקרא “כת הפייסבוקאים” מתייחס ליועצי המדיה החברתית כעדר  המושפע מכלל המקורות בתחום. עדי בנטוב לן, עונה לו בבלוג תקשורת אנושית.

וירטואלי, אמיתי והגבול ביניהם

שני פוסטים עוסקים בהשפעת המדיה החברתית והאינטרנט על חיינו. אחד טוען כי המדיה החברתית היא בועה (כאן בבלוג) וד”ר ירדן לוינסקי, מייצג עולם הנפש ברשת הישראלית, כותב למה רשת האינטרנט תהרוס למיליונים את החיים והם עוד לא יודעים את זה.

נתי ליפסון מסביר למה גוגל היא גוף עסקי והגישה הכביכול מצפונית היא בולשיט. ואפרופו בולשיט, המלחמה המגוכחת בין רשתות השיווק עושה שימוש בתוכן גולשים. אם נתייחס לחוקים שאומרים היום כי התוכן שגולש מעלה שייך לו בלבד, יש כאן סוגייה מעניינת.

אני מגבשת דיעה בימים אלו ועדיין מלאה התלבטויות לגבי רגולציה במדיה חברתית. קבוצות כמו החרם על סטימצקי וגרוע מזה, הענישה האישית בפייסבוק (ראו מעלה) גורמות לי להבין שיש גבול לרמיסה של גורמים בכל מדיה שהיא ובמדיה החברתית כרגע, אין גבולות.

בנוסף, אחת המורות המוערכות בבית ספרו של האחיין שלי, גילתה דרך בתה, שיש קבוצת שנאה נגדה בפייסבוק. השבוע פורסמה בקפטיין אינטרנט של הארץ כתבה על ההתאגדות הנאצית בפייסבוק.

לאחר הסיפור המפורסם של פיצה שרגא במדיה החברתית, שבו דווקא נקטתי עמדה נגד הפיצה, פרסם רועי צ’יקי ארד פוסט מאד מעניין על מדינת ישראל כפיצה שרגא, פוסט שגורם לי לחשוב עד לאן אפשר להגיע והאם יש גבולות למוסר האנושי שיתבטאו בתהליכים העתידים לבוא במדיה זו.

אם יש לכם דיעה משלכם, חזון או מחשבה אשמח לשמוע. ניתן לפנות אליי גם במייל orly@holesinthenet.co.il

ולכבוד פסח

מעיין כהן מציעה חמש מתנות לפסח לאוהבי מדיה חברתית, אתם מוזמנים להוסיף עליהן בתגובות, נשמח לשמוע רעיונות נוספים.

חג שמח!

>