האם מדיה חברתית היא עוד בועה?

כך לפחות חושב Umair Haque (כל ניסיון לכתוב את השם בעברית יעשה לו עוול) שמבטא את הרהוריו בהארוורד ביזנס ריוויו. ואמנם, בעוד אנחנו בחורימבה לא מסתירים את עובדת היותנו תומכים במדיה חברתית כשהיא מיושמת ונצרכת בתבונה, יש גם דעות מנוגדות ביחס לשאלה הגדולה: האם מדיה חברתית תורמת לחברה ולקשרים הבין אישיים בפרט.

כותב המאמר מתייחס לקשרים רזים, אותם קשרים מלאכותיים וחלשים שמאפיינים את התקשורת ברשתות חברתיות. אין ויכוח ביחס לעובדה הזו. עיקר האינטראקטציות של רבים מאיתנו במדיה חברתית הן עם אנשים שקשה להגדיר אותם “חברים”. תחת זאת, אלה אנשים שהתכנים שלהם מעוררים אותנו לתגובה. וכך הכנסנו אל חיינו מעגל נוסף של קשרים עם אנשים להם אנחנו מקדישים חלק לא קטן מימינו.

הכותב חושב שהתופעה הזו שלילית בגלל שלא סביר שאותם קשרים חלשים יתפתחו למערכות יחסים ארוכות ומשמעותיות. הוא מכנה אותה אינפלציית יחסים וזילות של חברות ומפרט את נזקיה. זו היא בועה חברתית, לא כלכלית, לדבריו, שתתפוצץ לכולנו בפרצוף.

• פעם, חברים היו אנשים שיכולתם לסמוך עליהם בשעת צרה. אנשים שאפשר להתקשר אליהם גם ב-2:00 בלילה. היום, משמעות החברות היא החלפה אקראית של הגיגים עם זרים. אתם משקיעים ביחסים אלה פרק זמן נכבד, אך זו היא השקעה ללא תמורה רגשית אמיתית.
• לאחר חצי עשור, רשתות חברתיות לא הגבירו את האמון והחברות בין בני האדם, טוען הכותב. במקום להחליש את שומרי הסף, הרשתות החברתיות מחזקות את שומרי הסף.
• הרשתות החברתיות מחליפות קניון מסחרי אחד באחר. הן אינן מקום נייטרלי אלא פלטפורמה שיווקית. הן מקלות על מדינות טוטוליטריות ואחרות לפקח על המידע באמצעות חשיפת הכותבים בזהותם האמיתית.
• בנוסף על כך, רשתות חברתיות מעודדות אנשים להתקבץ יחד על פי אינטרס רגעי ומסחרי, וזו לא חברות אמיתית. מאחר ואלה לא רשתות של חברים “אמיתיים”, אין להן גם שום ערך מבחינת משווקים ומפרסמים.
• אנשים לא משתמשים ברשתות חברתיות כדי למצוא מידע מעניין עבורם. במקום זאת, הם עושים “לייק” על תכנים שאחרים פירסמו.
• אנשים מעדיפים תכנים באיכות נמוכה ברשתות חברתיות. פארמוויל למשל.
• פארמוויל הוא לא רק תוכן מחורבן, אלא גם אינו תורם לחברה דבר. תרומתו העיקרית היא התעשרות של החברה המפתחת והמפרסמים.
• בצד הצרכן, אינפלציית היחסים הזו מעודדות “תחרויות יופי” בהן המשתתפים בוחרים את המועמדים שלדעתם הרוב יאהבו. בצד ספקי התוכן, תחרויות היופי מעודדות גימיקים קצרי טווח וחסרי כל ערך במקום שירותים מקוונים משמעותיים ותכנים מעניינים באמת.

לסיכום, טוען הכותב, מדיה חברתית היא קריקטורה של המושג חברתי. במקום אמון הדדי, קשרים וקהילה, אנחנו זוכים בקשרים ארעיים ורופפים. ללא עומק אין כל משמעות בקשרים האלה, לא נוצר דבק חברתי.

הנחות אלה ראויות למחשבה, על אף הניחוח האליטיסטי המובהק שלהן והתעלמות מהעובדה שלאורך ההיסטוריה רוב בני האדם לא בהכרח עסקו בחשוב ובעמוק אלא במשעשע ובמהנה. ההבדל בין אז להיום הוא שחלק מהפעילות הזו (ואף לא רובה) מתבצע ומתועד און ליין. גם אפקט העדר אינו חדש.

רשתות חברתיות אכן חושפות אותנו לכמות רבה של אנשים ומגדילות את המעגל החברתי שלנו למאות ואלפי בני אדם, רובם ככולם לא חברים אמיתיים וכשנזדקק לחבר אמיתי סביר להניח שעבור רובנו, מדובר בקומץ אנשים. העניין הוא, לדעתי, בניגוד לתיאוריה המלומדת של החבר מהארוורד, שקשרים ברשתות חברתיות מעולם לא נועדו להחליף חברים בעולם האמיתי. הן גם לא אמורות להכיר לכם חברי נפש חדשים, אם כי זה יכול לקרות. קשרים חלשים אינם “חברות לייט”.

אם כך, למה אנחנו, משתמשי הרשתות החברתיות, מקדישים חלק מזמננו לאנשים שאין להם אחיזה אמיתית בחיינו ונוכחותם עבורנו אינה מוחשית? משום שיש סיפוק גדול בקשרים, גם ארעיים ומזדמנים, עם אנשים מעניינים שמצליחים לגעת בנו. בגלל שגם קשר חלש יכול להיות עוצמתי, הן לאדם והן לחברה. משום שגם בעולם הישן, זה של טרום האינפלציה ביחסים, חברות אמת הייתה מצרך נדיר. לא הוגן להטיל על רשתות חברתיות משימה לשפר את טבע האדם. אגב, כותב המאמר קרוב בהשקפתו לקו שמובילים אנשים כמו אנדרו קין, שחושב שגוגל עושה אותנו טיפשים ומתריע נגד משבר הסמכות שנוצר בגלל הרשת. ההיסטוריה נכתבת על ידי חדשנים, אך האם חדשנות מקדמת ערכים של צדק והוגנות? לא ולא, טוען קין

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Umair Haque, פייסבוק, קשרים חלשים, רשתות חברתיות, רשתות חברתיות