באיזו רשת חברתית עדיף למות?

מה קורה לפרופיל האישי לאחר המוות? רשתות חברתיות מעודדות אותנו לתעד חלקים נרחבים מחיינו און ליין, אך הן לא מצטיינות במיוחד בשימור מידע או גישה לתכנים ארכיוניים. תנסו לחפש משהו שכתבתם לפני כמה חודשים בפייסבוק או טוויטר ורוב הסיכויים שלא תמצאו. ממשק יעיל לאחזור מידע רלוונטי עשוי לתרום דרמטית להתפשטות של הרשתות החברתיות גם בזנב הארוך. כלומר, להעניק חיים ארוכים לפוסטים ועדכונים, זמן רב לאחר שהדיון בריל טיים גווע.

במטרה לטפל בבעיה זו, פייסבוק מפתחת מנוע חיפוש חדש, גוגל מפתחת אינדקס ריל טיים ושילבה, כמו Bing עדכונים מטוויטר באינדקסים של מנועי החיפוש האלה. בעתיד הרחוק יותר, האתגר הוא למצוא פתרון לתיעוד רציף של רעיונות וזכרונות. כלומר, החיים בשידור חי, לייפסטרים ישיר ומתועד. על כן מיקרוסופט מפתחת את Lifecorder. בפוסט קודם כתבנו שהתרחיש הרצוי הוא שהגרף החברתי שלנו יהיה בשליטתנו, בפיד אישי מאוחד. יום אחד אולי נוכל למצוא בקלות רצף עדכונים שפירסמנו ביום מסוים ותגובות של חברים, נוכל לאתר תכנים שהפצנו בכל הרשתות על פי תגיות וסינונים ואולי גם נהנה משליטה טובה יותר על המידע הזה – למחוק או לשנותו בדיעבד. עד שזה יקרה, נאלץ להמשיך לפעול ברשתות חברתיות נפרדות ללא תקן פתוח אחד.

מה שקורה ברשתות האלה כרגע הוא כאוטי. עבור אנשים שמשתמשים בכמה רשתות, לא תמיד קל לזכור היכן פרסמנו מה. יש כלים לעדכון כמה רשתות במקביל (בתכנים זהים, על פי רוב) וכלים לעדכון רשת חברתית אחת לאחרת. לביזור הזה יש יתרון מבחינת הפצת המסרים אך חסרון מבחינת המשתמשים, שמפרסמים ונחשפים לתכנים כפולים. אנשים חיים עוד מסוגלים להתמודד עם הכאוס משום שכל הסיסמאות ברשותם, אך במקרה של מוות, חלילה וחס, התיעוד שנותר און ליין יוצר בעיה לא פשוטה בכלל.

אם נאבד אדם יקר, ברור שנרצה שמידע שפירסם און ליין יישאר כהנצחה ברשת, אך נרצה לשלוט בהנצחה הזו. לא נרצה, למשל, שהפרופיל שלו בפייסבוק ימשיך להופיע בחיפושים והמלצות ולגרום סבל מיותר לאחרים. ומה עושים עם התמונות בפליקר, פוסטים בבלוגים, כרטיס בלינקדאין ושלל נוכחויות אחרות? ראו “חמש אפליקציות צוואה מקוונות” שמאפשרות לאדם להוריש את הנוכחות המקוונת שלו למוטבים.

לא הכל נתון לשליטתכם, כמובן. אתר Arstechnica בדק את מדיניות הרשתות החברתיות הגדולות בעניין חברים שנפטרו ומה ניתן לעשות בהם – אם להנציח, למחוק או אחרת. אלה הממצאים העיקריים.

פייסבוק

פייסבוק מאפשרת לאנשים שמעוניינים בכך להפוך את הפרופיל של קרוב לאתר הנצחה.  הנה דוגמה לעמוד כזה. פרופיל של אדם שהלך לעולמו לא יופיע בהצעות של פייסבוק לגולשים ואף לא ברשימת החברים המשותפים בפרופילים של אחרים. פרופיל כזה יהיה פרטי לכולם מלבד חברים שאושרו, כך שזרים לא יוכלו לפרסם תוכן לא ראוי או רצוי בדך. כדי לפתוח פרופיח כזה, על הקרובים למלא טופס יצירת קשר ולספק הוכחה כלשהי למוות, אפילו ידיעה חדשותית. פייסבוק לא מערימה קשיים ומאפשרת גם לחברים שאינם בני משפחה להקים עמוד כזה.

סגנון הנצחה: מכובד וראוי

גוגל

גוגל לא נוהגת למחוק פרופיל אישי, בלוגים בבלוגר, הודעות מייל בג’ימייל, באזז וכל מידע אחר המקושר למשתמש שנפטר עד לקבלת בקשה מקרוב. אם קרובי משפחה של נפטר לא מעוניינים שתכנים אלה יישארו, עליהם להוכיח שהם נציגים חוקיים של הנפטר (על כן, ללא חברים) ולעקוב אחרי הצעדים המתוארים כאן. כמו כן, הם צריכים לצרף הוכחה למוות ואת כותרת המייל המלאה של האדם שנפטר כדי להוכיח שהייתם איתו בקשר. לאחר מכן, לגוגל נדרשים 30 ימים כדי לטפל בבקשה, אם כי היא מציינת כי צו בית משפט או הליך חוקי אחר יזרז את התהליך.

סגנון הנצחה: עלי שלכת

טוויטר

Arstechnica מציינים לרעה את טוויטר. במשך שבועות הם ניסו ליצור קשר עם החברה כדי לברר את המדיניות שלה באשר למשתמשים שנפטרו, מבלי שהתקבלה כל תשובה. טוויטר ידועה ביחסי הציבור הגרועים שלה וכל מי שניסה ליצור קשר עם החברה בעבר (אני עצמי ניסיתי מספר פעמים ללא הצלחה מלבד פעם אחת בה הפעלתי מספר קשרים) יודע שכך הוא המצב.

בהעדר תשובה רשמית, ההנחה של הכותבים היא שאין לטוויטר מדיניות כלשהי בנושא. עם זאת, על פי כמה משתמשים, עם קבלת הודעה טוויטר נוהגת להסיר את הטוויטים של נפטרים מרצף הטיימליין של חברים ועוקבים, דווקא למגינת לבם של חברים שכן היו רוצים לראות בציוצים האלה סוג של הנצחה. עם זאת, ללא הודעה לא ימחקו ציוצים של נפטר, כפי שפרופילים של משתמשים שלא נפטרו אך נטשו את השירות ממשיכים להיות זמינים לכולם.

סגנון הנצחה: הכל זורם

>

תגיות: הנצחה, טוויטר, מוות, פייסבוק, רשתות חברתיות, רשתות חברתיות