מתיגרה בכביש לפייסבוק: מקרה של ענישה חברתית

פוסט שצץ בפיד האישי שלי בצהריים (עדכון: הפוסט הוסר בערב 21.3.10) משך את עיני מיד משום שהוא השתמש בפוטנציאל החשיפה וההפצה של פייסבוק בדרך שונה מהרגיל: כדי להעניש. בפוסט הקודם תיארתי איך הפיד של פייסבוק מאוכלס בהדרגה בתכנים שאינם של חברים שלנו והנה הופיעה דוגמה חיה. הפוסט לא נכתב על ידי חבר פייסבוק שלי אלא שותף בפיד על ידי חבר. מהר מאוד ראיתי שכמה חברים אף הם משתפים את הפוסט. מהר מאוד גבר קצב השיתופים של האייטם הזה בפיד מטפטוף לזרם של ממש. על פי היקף הפעילות, אפשר לשער שבשעה זו הפוסט כבר זכה לחשיפה של כמה אלפי צפיות.

כותב הפוסט מתייחס למקרה אלימות שחווה בכביש. לטענתו, אדם אחר חתך אותו עם מכוניתו וכמעט דחף אותו עם הרכב לתוך קיר בכביש ללא שוליים משום שדיבר בטלפון הנייד. כאשר יצא הכותב ממכוניתו וניסה לצלם את לוחית הרישוי של הנהג, הנהג נסע באור אדום במטרה לפגוע בו ואיים להרוג אותו, לדבריו.

הכותב לא הסתפק בכך ופירסם תמונה של התוקף והוסיף תחת הכותרת “מעניין אם תזהה את עצמך בדמות מפלצת” את הדברים הבאים מתחתיה:

למה לא פנה הכותב למשטרה? בסיום דבריו הוא מסביר: “אני לא יודע מי אתה ואין לי דרך לפנות אליך ישירות, ואם היו לי הפרטים הללו סביר להניח שכבר הייתי פונה ישירות למשטרה”. בתגובה הוא הוסיף: “כי במשטרה לא יעשו עם זה כלום כי לא יהיה להם איך למצוא אותו ואז יסגרו את זה מחוסר עניין לציבור”.

מגיב אחר קבע: “מי פה שחושב שהמשטרה תשקיע דקה אחת אפילו בלנסות לאתר את הבן אדם הזה ולהביא אותו לענישה טועה בגדול. וגם אם היו משקיעים, במשפט השמוק היה יוצא בכלום בזכות עורך דין שמקבל מספיק כסף. לא. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להפיץ את השתמונה של השמוק הזה בכל מקום, עד שזה יגיע למקורבים אליו, למי שמכיר אותו. להשפיל אותו ולבייש אותו”.

צריך להיות עיוור כדי לא לזהות את הייאוש הגדול מהמערכת שעולה מבין הדברים ואפשר להזדהות עם הזעם המוצדק שחש כל מי שנפל קורבן לאלימות המכוערת והמסכנת חיים שמשתוללת בחברה הישראלית ומתנקזת בחלקה לכבישים. מנגד, ענישה חברתית שכזו מטרידה מאוד. הקוראים נוטים להזדהות עם מצג חד צדדי, לא להטיל ספק בעובדות ולהפיץ את המסר הלאה. האם חברים ברשת חברתית יכולים תמיד לקבוע היכן שוכן הצדק? צריך לזכור שגם במקרה הזה אין תיעוד של האיום או התקיפה וטענות הכותב נותרות עדותו בלבד.

זה הזכיר לי את פרשת המוטרדת הירושלמית מ-2004, בימי טרום פייסבוק, אז אשה שחוותה הטרדה מינית צילמה את המטריד והפיצה את תמונות במייל שרשרת שזכה לתפוצה המונית. למרות השינויים במדיה, שאלת המפתח נותרה על כנה: האם מעשים כאלה הם מסלול לעשיית צדק מהיר או לנקמה לדראון עולם.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: אלימות, כביש, כבישים, נקמה, פייסבוק