קדמו את עצמכם: למה חשוב להיות פעילים בזרם

אתם בטח אומרים לעצמכם “אני לא מותג, אני אדם חופשי”. ואני טוען: נכון מאוד! להפך. אנשים לא צריכים להיות מותגים, מותגים רוצים להיות אנושיים. תהליך האנשת המותגים בשנים האחרונות כרוך בניסיון “להתחבר” לתכונות ורצונות בסיסיים כמו אהבה, אינטימיות, נאמנות וכיף. האתגר של מותגים גדול במיוחד ברשתות חברתיות ובחברות רבות מגרדים בראש ומנסים לפצח את החידה: כיצד להיות “אנושיים” יותר ואיך להשיג את הקשב של הלקוחות בעולם שכולו חברים.

אנשים חשובים יותר ממותגים ועל כן הם הפכו ליעד הנכסף של המפרסמים. כולם מנסים "להתחבר” לקהלים, להתחבב על מובילי דעה, ולחזר אחרי בלוגרים. זהו הזמן של הקונקטורים, אותם אנשים שמכירים את כולם ומקושרים לכולם. בלעדיהם אין באז. כלומר, יש, אך הוא מלאכותי ואפקטיבי לתקופה קצרה. מותגים לא רק רוצים להיות נאהבים, הם רוצים שאתם תראו להם אהבה. ובאהבה, כמו באהבה, זה הזמן ללכת שני צעדים אחורה ולהתייחס בנונשלנטיות למאמצי החיזור הלעתים נואשים האלה. לכן קמו מיזמים כמו MyBrandz של ערן גפן, המנסה להקים רשת חברתית לאוהבי מותגים.

מי ששכלל את הרגלי המדיה שלו יודע שכדאי להתלונן על חברה מסחרית כדי לקבל יחס (לעתים) משום שהחברות הגדולות מנטרות את השיחות האלה. הן יודעות שלקוח לא מרוצה אחד עלול להפיץ את חוסר שביעות רצונו. הכח עבר להמונים אך רובם עדיין אינם מנצלים זאת.

בהנחה שאינכם משווים את עצמכם לפחית קוקה קולה, הסיבות לקדם את עצמכם במדיה חברתית הן מגוונות ושונות: כדי שיכירו אתכם, שידעו מה אתם יודעים לעשות ומה אתם שווים, להיחשף לקשרים חדשים, למצוא חברים, דייטים, הזדמנויות. בהקשר הזה, הביטלס שרו פעם משפט נפלא, In the end the love you take is equal to the love you make. באהבה, כמו במדיה חברתית, אתם צריכים להיות שם באמת. על כן, תכסיסי שיווק, התייחסות לאנשים ככלים להפצת מסרים מותגיים ודיבורים על ROI כחזות הכל הם בזבוז זמן משום שהבסיס התפישתי שלהם שגוי. מדיה חברתית היא שינוי חברתי היא דרך חדשה לתקשר היא יותר מפלטפורמת פעילות נוספת.

מה אתם עושים עם הכח שלכם? האם אתם משתמשים בו בתבונה? כמו שאמרנו, רוב האנשים לא מנצלים אותו כלל עדיין. למה בעצם? אנשים שנולדו בשנות ה-50, בייבי בומרס, הם הדור החרישי. רבים מבני גיל זה יתייחסו לחשיפה פומבית כשיקוץ וגם אם תתקלו בהם בפייסבוק, רבים מהם עדיין לא פעילים ולא מפרסמים את תמונתם ופעילות מסוג זה נתפשת בעיניהם כחושפנית מדי.

דור ה-X, אנשים שנולדו בשנות ה-70, כבר מתייחסים אחרת לנושא, אך רבים מהם עדיין רואים בפעילות ברשתות חברתיות כבזבוז זמן או משחק ילדים. בשעה שמדובר בשינוי המהותי ביותר בביטוי האישי בשנים האחרונות. הבלוגים היו רק הסיפתח: אם בבלוגים כותבים, ברשתות חברתיות רושמים סטטוסים. כתיבה ויכולת התנסחות הן יכולות שלרבים אין, אך כל אחד יכול לשגר הודעת סטטוס. בשיחה פומבית עם מישהי בטוויטר טענתי לאחרונה שזו הסיבה שהסטטוספירה לא מאיימת על הבלוגוספירה אלא משלימה אותה.

אם דור ה-X הססן, המילינאלים כבר יחבקו את החשיפה וינצלו אותה לקידום אישי ללא כל עכבות. טוב מאוד עבורם כי הם אלה שיקבעו כיצד העולם ייראה בעתיד הלא רחוק. על כן, זכרו ש-Sharing is Caring וכאשר אתם משתפים מעצמכם תקבלו משהו בחזרה שחורג הרבה יותר מחישובי אינטרסים צרים. עם קצת אמונה, התהליך הזה ישנה גם אתכם.

עבור רבים מבין המבוגרים יותר, שמגלים דווקא גמישות מחשבתית ומוכנים להתנסות, עולה שאלה לא פשוטה בכלל: איך זה להיות אתה? שאלה שאדם יחסית מבוגר שאל אותי לאחרונה בעקבות הרצאה: איך אני מציג את עצמי בפייסבוק? והתשובה שלי הייתה: תהיה אתה. ככל שאדם גלוי יותר ומסתיר פחות, הוא נתפש כטבעי, אנושי, ישיר, חברותי. אז אין צורך במשחקים, תהיו בני אדם עם כל מה שאתם סוחבים אתכם.

התשובה המורחבת מורכבת יותר. בפועל, גם ברשתות חברתיות אנחנו רחוקים מלחשוף את כל הקלפים ואולי טוב שכך. “להיות אתה” אין משמעותו חוסר טקט או פרסום חסר מחשבה. אחד האתרים החביבים עלי בעת האחרונה הוא Failbooking, המפרסם כמה מהודעות הסטטוס היותר מביכות שפורסמו בפייסבוק ומספק שעות של הנאה.

אם כתיבה לבלוג עוברת שלב של עיבוד במוח, טוויטר הוא “שגר ושכח” – מחשבות המתפרסמות בזמן אמת. טוב או רע, קשה לצפות שהמגמה תשתנה. להפך, החשיפה האישית תלך ותגדל עם הזמן: נבטא יותר, נשתף יותר. Majento@ שתרם השראה לכתיבת הפוסט הזה, שלח לי לינק לפרויקט מחקר של שני חוקרים שהצליחו לחבר את טוויטר למוח ולשדר מחשבות כטוויטים. כשכל המחשבות האלה יתעופפו חופשי, אז בעצם ינוצל ההון האנושי הגלום במדיה חברתית.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: רשתות חברתיות