ספיח לפרשת קידסורסינג
מסתבר ש-Twisted עומדת מאחורי קמפיין קידסורסינג, החברה הפיקטיבית שהציעה שירות של הורה מחליף. אני מסכים לניחוש של ארז וולף שהמפרסמת היא שירותי בריאות כללית, המתחזק בזכות העובדה שטוויסטד המציאה את דמותה של שרה וויינשטוק (הלא מוצלחת בכלל) עבור שירותי בריאות כללית.
חלק מהמגיבים לא הסכימו עם הקביעה שלי שמדובר במתיחה נהדרת. בקביעה הזו אין הסכמה עם המסרים של הקמפיין (מה גם שלא היה ברור בוודאות מי המפרסמת) אלא בהצלחתו לעורר תגובות עזות. אנשים התווכחו בפורומים אם זה אמיתי, הביעו זעזוע על הרעיון, תקפו את מנכ”ל החברה ובקיצור, ענו על כל הציפיות המוקדמות של Twisted. תעיד על ההצלחה גם העובדה שאתמול נשבר שיא הכניסות ב”חורים” – קרוב ל-3,000 כניסות ביום אחד, רובן לפוסט על קידסורסינג.
אני רוצה להתייחס לתגובתו של בועז לפוסט הקודם, אך לפני כן הנה תמצית דבריו:
“אני חייב להעיר ואינני בא לקטול – מדוע ולמה להשקיע כל כך הרבה זמן בלהפריך פיקציות שכאלו? באמת? ואני שואל את זה דווקא בגלל שאני מעריך אותך כמובן, אחרת לא היו לי בכלל ציפיות. אפשר היה לעשות ממך מטעמים באיזה מערכון על כל כך הרבה השקעה באיסוף העובדות המפורטות למעלה בפוסט שלך. לא חבל על האנרגיה? אין דברים יותר מעניינים בחיים לעשות? עזוב דברים מעניינים לעושת – אני יודע שאתה כותב על נושאים בצורה הרבה יותר רצינית ומעמיקה – אין יותר דברים חשובים להגיד?”.
בתגובה של בועז מובלעת הנחה שאני לא יכול לקבל: שיש דברים “חשובים והרי גורל” בהם צריך לעסוק ועניינים “פעוטים ומגוחכים” שכל התייחסות אליהם היא בזבוז זמן. כמובן שהעניין העצום והדיון שנוצר בעקבות הקמפיין כבר סותר את ההנחה הזו. קמפיינים ויראליים הם הריאליטי של הפרסום. הם פורצים את הגבולות המסורתיים ורוצים שנאמין להם או שלפחות נשאל את עצמנו אם זה אמת או שקר. האם אנחנו מגיבים בגלל שאנחנו מאמינים שמדובר בשירות אמיתי, מכיוון שאנו לא בטוחים אם זה אמיתי או בטוחים שהוא שקרי – מבחינת המפרסם זה היינו הך. את תשומת הלב הוא כבר השיג.
כל קמפיין כזה, החל מינואר המחוספס ועד לקידסורסינג, מעורר שאלות אתיות – האם אין כאן אחיזת עיניים ומה עם הגילוי הנאות? אפילו השימוש של קידסורסינג בספאם משחק על כמה רבדים – Twisted המציאה חברה שאמורה לעצבן אותנו ולכן משלוח ספאם מתיישב היטב עם המטרה. האם אנחנו מתרגזים על כך שקידסורסינג שלחה ספאם או על כך שטוויסטד שלחה את הספאם? >
21.08.2008 בשעה 22:21
זה לא ניחוש…
21.08.2008 בשעה 22:55
1. אם כבר אז העצבים היחידים צריכים ללכת לכיוון האתרים השונים שיש בהם פורומים שיודעים על הספאם ויודעים על הזהויות הסמויות ולא מעזים לגעת בהם או למחוק אותם כי אנשי המכירות יודעים שטוויסטד ושות’ מביאות להם גם באנרים שמחזיקים כסף.
2. אה כן, ובאמת מישהו מאמין לזה שאנשים “מתווכחים” בפורומים? אני באמת צריך להעביר כאן סדנה מקוונת בניהול זהויות סמויות ברשת?
3. ובדיוק קלעת בול לנקודה: המדדים של המפרסם. אם הוא יחזור ללקוח שלו ויאמר לו – היה כך וכך באזזז וזו הצלחה, הוא עשה את שלו. בסופו של יום, יש יותר אנשים מחוץ לאינטרנט מאשר בתוכו ולכן לא משנה עד כמה באינטרנט הלקוח יהיה שנוא, המפרסם הצליח והלקוח יהיה מרוצה.
4. טוויסטד זו החברה הכי מפגרת שפועלת בתחום. רגע תיקון, מעסיקה את האנשים הכי מפגרים. אלה שיציעו לך למשל לכתוב בבלוג שלך מאמר נגד וואינט למרות שאתה עובד וואינט כי הם מספיק מפגרים כדי לא לבדוק את זה. מצד שני, זה שהם מפגרים מוציא את כל השאר טוב.
22.08.2008 בשעה 6:15
אני חייב להסכים עם בועז (וגם חלקית עם אביעד) הקמפיין הויראלי הראשון שהשתמש בטריקים האלו היה מקורי. אני מאמין שגם עוד קמפיין אחד מבין מליוני החקיינים שיודעים להגיד ווב שתיים אפס ושייווק חברתי היה נחמד. כל השאר מזכירים בדיחות לעוסות.
אני יכול להבטיח לך שאף אחד לא התווכח בפורומים (אם לא מחשיבים את עובדי החברה) וגם שאת רב הטרפיק שהם ראו הם קיבלו ממך ואולי עוד כמה איי ליסטרס מקומיים. כנראה שזה מה שבועז התכוון. הבעיה היא שבסוף כתב טכנולוגיה משועמם יכתוב על זה באחד העיתונים וכך נשדר לחברות כאלו שזלזול באינטלגנציה שלנו באמת עובד.
22.08.2008 בשעה 8:15
אביעד וטל, אתם טועים וגם עושים את זה בצורה שחצנית.
1. זה רץ במסנג’רים ובמיילים, אנשים העבירו את זה.
3. אני מניח שאצל הרבה הורים לילדים, הפגישה עם הרעיון בוודאי הובילה להירהור קטן (גם אם לחמש שניות ולא צריך יותר מזה) של “אני בחיים לא!” מה שמוביל ל”אני הורה טוב אכפת לי מהילדים שלי” – ובוודאי זו המעורבות הרגשית שהלקוח מעונין בה בנוגע לקמפיין זה.
2. אני מאמין שאנשים מתווכחים בפורומים. מצד שני, עדיין קשה לי להאמין שקיימים “אנשי אינטרנט” שיודעים לציין כל מיני מונחים פלצנים אבל לא חוו על בשרם את הדינמיקה האמוציונלית של הפורומים ה”אמיתיים” ברשת, אלו שקמפיינים כאלו מכוונים אליהם.
גם באנרים זה זה לא משהו “מקורי”, אבל עדיין יש כאלו שלפעמים מצליחים להפיק קמפיין באנרים מוצלח. אין צורך שבכל פעם הפורמט ידהים בחדשנותו אם הקריאייטיב והביצוע טובים מספיק כדי ליצור אפקטיביות.
22.08.2008 בשעה 9:09
ארז – אין לי בעיה עם שחצנות.
מקבל את התיקון שלך, בהחלט סביר להניח שהיו כמה דיונים אמיתיים. אני מאמין שלעומת הדיונים המזויפים, מספרם קטן. אבל כאמור, זה לא משנה למפרסם, מבחינתו זו הצלחה. למרות שבסביבת האינטרנט נגרם נזק ללקוח (מישהו אמר בריזר?).
22.08.2008 בשעה 11:17
המתיחה אכן מוצלחת – אבל מה יוצא ממנה ללקוח? אני שמעתי על ה”חברה” הזאת לראשונה כאן. מצד שני אני לא קהל היעד (הורים). אבל נניח שתעשה משאל רחוב על קידסורסינג – כמה מההורים שמעו על המיזם (מתוך הנחה שעוד לא הייתה כתבה מזועזעת ברפי רשף על הנושא), ומתוך האחוז הקטנטן ששמע, כמה מהם יהיו עדיין בלופ כאשר הקשר בין המתיחה לחברה המסחרית יחשף? וכשגם זה יקרה, אצל כמה מהם זה יחזק את המותג? כמובן שמותגים מסויימים זקוקים לפרסום מתוחכם וממוקד מאוד – אבל מתוך הנחה שלא מדובר במוצר שפונה להורים שכותבים בלוג על פירסום ויראלי, אני בספק אם יש לכל העניין ערך אמיתי מלבד לשעשע את אנשי טויסטד
22.08.2008 בשעה 11:47
תגובה לתגובה
:
גל, אני לא טוען שיש דברים חשובים והרי גורל (לבן) וזוטות זניחות (שחור). יש הרבה גוונים באמצע, ואני יודע שתסכים איתי. אני גם לא טוען שכל מה שאיננו חשוב ביותר העיסוק בו הינו בזבוז זמן. פשוט, הפעם ראשונה ששמעתי על נושא הקמפיין המתואר היתה בפוסט שלך וקצת הופתעתי ממה שנראה ככמות הזמן והאנרגיה שהשקעת בנושא, בוא נאמר לאור הרושם שיש לי עלייך.
זה הכל. נא לקחת בפרופורציה. תגובות בבלוג הן דבר שאפשר להוציא במהירות ובקלות וקיבלת פה מעיין תגובה ראשונית שלי
ועוד לגבי הסרטון, שאותו ראיתי רק בעקבות הפוסט שלך:
1.סה”כ אחלה סרטון – משעשע ועשוי טוב. הרעיון שמוצג בו משעשע, ובעצם אולי לא כל כך, ופה אם תרצה המיוחדות שלו: בו בזמן שהוא משעשע, הרעיון של לתת את הילדים בסיטואציות שונות ל”הורים מחליפים”, אולי גם לא פחות עצוב, כי יש בו לא מעט מן האמת ולכן הוא עצוב – ההתנגשות של ההורות עם הגשמת העצמי המודגשת בדורנו, עם הצלחה בקריירה, וכו. יותר מכך, אני חושב שמשאלה נסתרת של הרבה הורים בני זמננו היא לממש אפשרויות כמו שמתוארות בסרטון. ברור שזוהי משאלה אינפנטילית משהו, לא בוגרת, ולא משהו שאני רוצה להאמין שמישהו באמת יכול להאמין שהיא יכולה להתקיים, אבל, האם יכול להיות שחלק מהרעש-געש שהקמפיין העלה נובע מהוצאה מהארון של משאלה כמוסה שכזו שבתוך כל הורה נחשבת ללא לגיטימית?… (שהרי ילדינו הם הדבר המתוק בעולם, מביא רק שמחה וכו’ וכו’). רעיון מעניין בעיניי, שיכול להסביר את הרעש היחסי שהסרטון יצר.
2.נכון שעכשיו כבר לא חוכמה להגיד אבל ברור שהקמפיין מבויים – המשחק שם שקוף, הרעיון אבסורדי ומוצג כאילו במקצועיות. חביב מאוד.
3.שאלות אתיות שהקמפיין מעלה? בוודאי, זה בהחלט מעניין, וזה כבר ניתוח ברמה אחרת. אפשר גם להעלות תובנות מעניינות על התרבות שלנו (למשל ההשערה שהעליתי למעלה לגבי הרעש שנוצר). מבלי להכנס לדיון מעמיק בו נגיד שחברות מסחריות, בעידן שלנו, בחברה שלנו, הדבר האחרון שאני מצפה מהן (לצערי) הוא לגילוי נאות, כמובן אם אין מדובר בכיסוי תחת משפטי, שכן הכלל היחידי כמעט השולט בעולמנו ובחברתנו, שוב לצערי, (ואני קצת מכליל כאן) הוא – money talks and bullshit walks. אין שום דבר אחר מלבד ההצלחה המסחרית והאישית של כל אחד מפרטי החברה שלנו. שאלות אתיות או אחרות מלבד מיקסום ההצלחה נועדו רק לשרת את המטרה שהוזכרה, לא יותר. לכן סרטונים כאלו ואף בוטים יותר, אחזית עיניים, שיווק באמצעות ספאם ועוד ועוד כשרים. למה לא? (ובאמת ראוי לקיים דיון בכל אחד מהנושאים האלו, אני לא בהכרח שולל הכל).
4.ועוד דבר קטן לגבי כל המגיבים המעריכים את מידת נפיצותו של הקמפיין הזה – קצת צניעות – רשמיכם מחבריכם ושות (או לחילופין העובדה שלא שמעתם עליו ממקורות אחרים מלבד בלוג זה) אינם מהווים מדגם סטטיסטי שיכול בברור להעיד על מגמה כלשהי של מידת חשיפת הציבור לקמפיין.
27.08.2008 בשעה 17:41
[...] שונים היו רבים שהגיבו שהקריאייטיב מוצלח, אבל הרעיון המאיס את עצמו בגלל [...]