חורים בארגון: Enterprise 2.0 – כאן כדי להישאר

באופן כללי אפשר להגיד שכשאנחנו מתחברים לווב, ההקשר קובע את הכלי בו אנחנו משתמשים. למשל, כשאנחנו קצרים ורק רוצים לתפוס את הזמן-אמת (מימד זמן חדש שגם המדענים במאיץ החלקיקים בז’נבה עדיין לא לכדו), אנחנו עובדים בטוויטר. כשאנחנו רוצים לבזבז את הזמן, או כשבא לנו להתעדכן בזוטות הקטנות והגדולות שחברינו בחרו לשתף אותנו בהן, תמצאו אותנו בפייסבוק. כשמשעמם לנו בפקק אנחנו מעלים את ה-Waze על הסלולרי. וכשאנחנו מרגישים ממש הרפתקנים אנחנו מפעילים את הבאזז בג’ימייל.

אבל במה אנחנו משתמשים כשאנחנו במקום העבודה ואנחנו צריכים, נניח, לתעד את השיחה האחרונה שערכנו עם לקוח ולהפיץ אותה לכל מי שקשור לתהליך המכירה? לעדכן את מחלקת הפיננסים בחשבוניות האחרונות שאספנו? לבדוק את מצב המשאבים הארגוניים ולערוך בהם שינויים? לעדכן את מחירון המוצרים ולדאוג שכל חומרי השיווק והמכירות יתעדכנו גם הם? לנהל תהליכי גיוס עובדים חוצי מחלקות?

קרוב לוודאי שאנחנו משתמשים בתוכנות ובמערכות שנכתבו לפני שנים. כנראה שהשדרוג האחרון היה לפני שנה ועדיין גורם לביעותי לילה למחלקת מערכות המידע בארגון שלנו. סביר להניח שהפעם האחרונה שחווינו חווית משתמש טובה באמת זה כשהגיע המייל ממחלקת משאבי אנוש שהודיע שמעכשיו יהיה גם חלב 2% במטבחון. בקיצור, יש פער גדול מאוד בין איכות כלי הווב שאנחנו משתמשים בהם כאנשים פרטיים, לבין אלה שאנחנו משתמשים בהם במסגרת הארגון.

עוד יותר בקיצור: יש פער גדול בין הווב הצרכנית לווב הארגונית. החדשות הטובות הן שיש סימנים לכך שהפער הזה מתחיל להצטמצם, בתהליך שיש האוהבים לכנותו “ההצטרכנות של טכנולוגיות מידע”, או באנגלית IT Consumerization. אנשים מתוחכמים יותר אומרים פשוט שהעולם העסקי והארגוני נכנס לעידן Enterprise 2.0. עוד נדון כאן רבות במושג הזה ובהשלכותיו.

אז איך משפיעות המהפכות שהווב מחוללת “שם בחוץ” על עולם ה-IT הארגוני? תחום IT ארגוני אחד שכבר בשל למהפכה הוא תחום ניהול ושיתוף הידע. ויקיפדיה הפכה את הויקי מכלי עריכת אתרים טכני, לכמעט מוצר להמונים. ובלוגים ואתרי קהילות פנים-ארגוניים כבר מזמן לא נחשבים חידושים מסעירים. תחום ידוע אחר שמושפע חזק ממה שקורה בווב הוא תחום השיווק: עדות ברורה לכך תמצאו ברשימת הדרישות שמועמדים לתפקידים בתחום השיווק נדרשים לעמוד בהן היום, שכוללות מושגים שעד לפני שנתיים שלוש לא הופיעו שם. אבל אלה רק שערי הכניסה של הווב לארגון, המקומות המתבקשים מאליהם למיזוג בין יכולות הווב לבין צרכי עסקים וארגונים. מה יקרה למערכות ניהול משאבים? ה-ERP? ניהול לקוחות? ניהול מכירות? ניהול מערך התמיכה והשירות? חשבונאות? כח אדם? איך הווב משפיעה ותשפיע עליהן? המהפכה הזאת נמצאת עדיין בחיתוליה.

מה שבטוח, השחקניות הגדולות בתחום, ששולטות ב-IT של היום, כמו מיקרוסופט ויבמ, לא חוסכות מאמצים לבסס את אחיזתן ב-IT של המחר. הכרזות כמו זו של מיקרוסופט על ה-Outlook Social Connector, תוסף המדיה החברתית שהיא מפתחת לאאוטלוק (ושניסיתי להתקין על האופיס 2010 בטא שהורדתי, ללא הצלחה בינתיים. אחרים אומרים שהוא שווה יותר מגוגל באזז. לא חוכמה), הן רק קצה הקרחון. טעות תהיה לפרש את הקונקטור כמהלך בתחום הרשתות החברתיות; ממש לא. זהו מהלך בתחום ה-IT הארגוני ומהזווית הזאת ראוי לנתח אותו. בדיוק כמו שיש כאלו שטוענים שאת גוגל באזז צריך לראות בהקשר של Google Apps, סל הכלים של גוגל לעסקים, ולאו דווקא בהקשר הצרכני. על כל פנים, העובדה בשטח היא שכמותג עסקי וארגוני מיקרוסופט מובילה על גוגל.

ועוד לא נגענו בתחום הניידות, ובמה שהאייפון, הגוגלפון, החלונותפון, ומעל כולם הבלקברי, ושלל האפליקציות שרצות על כל הנ”ל, עשו ויעשו לכוח העבודה הנייד של ארגונים. מזוית אישית, ההשפעה של הבלקברי על הפרודוקטיביות שלי היא לא פחות מדרמטית (ובהחלט שווה פוסט נפרד). ההשוואה בין הבלקברי לאייפון מקפלת בתוכה את יסודות ההשוואה בין הווב הצרכנית והארגונית שנגענו בהם למעלה, ואפשר לתמצת אותה כך: האייפון הוא קודם כל מכונת משחקים, בידור ותקשורת חברתית, ורק אח”כ כלי עבודה. הבלקברי הוא מראשיתו ועד אחריתו כלי עבודה.

יהיה פה מעניין, so stick around, we’ll be right back.

>

תגיות: Enterprise 2.0