פוסט שותף: לשלם בסלולרי, רק עוד קצת סבלנות בבקשה

תשלום באמצעות הסלולרי, או בשמו הלועזי והסקסי mPayment, הוא בגדר הבטחה כבר למעלה מעשור. מה יכול להיות פשוט יותר, נכון יותר, הגיוני יותר מלשלוף את הסלולרי בנקודת התשלום, להקיש קוד או להצמיד את הסלולרי למכשיר חכם לצד הקופה, ולהמשיך הלאה בנון-שאלאנט?

החיים, כך מסתבר, חזקים וקשים יותר מכל חלום של גיקים טכנולוגיים, ובעשר השנים האחרונות עולם התשלומים הסלולריים נותר נחלתם של אותם גיקים (ויפאנים, אבל הם ממילא עשויים מחומרים אחרים). פה ושם נראו ניצני התעוררות, אבל רובם ככולם התמקדו בשווקים מתעוררים ומאחרים, נטולי אמצעי תשלום וסליקה אלטרנטיביים (מישהו אמר אפריקה?) ובאפליקציה משמעותית אחת – העברת וקבלת תשלומים בהיעדר סניף בנק נגיש.

אבל מה איתנו, מרובי כרטיסי האשראי וחשבונות הבנק? לנו לא מגיע? אז הנה זה בא. לאט ובזהירות, אבל גלגלי המהפכה נעים. בשבוע שעבר השתתפתי בניסוי של ענק הטלפוניה הגלובלי Telefonica יחד עם חברת ויזה, הבנק הספרדי LaCaixa ואיגוד המובייל העולמי GSMA, שתכליתו היתה להדגים את ישימותו של פיתרון מבוסס NFC, הלא הוא Near Field Communication, או בשפת העם – צ’יפ קטן המוטמע במכשיר והופך אותו לכרטיס אשראי. במסגרת הניסוי קיבלתי מכשיר מצוייד בצ’יפ הנ"ל וטעון בכסף מתנת הגופים הנדיבים דלעיל, והסתובבתי ברחבי ברצלונה בניסיון לבזבז את הכסף ביעילות ובמהירות.

רגע, רגע, לא כל כך מהר. איך הגיעו המכשירים הקוראים את הצ’יפ לחנויות? למען הדיוק ההיסטורי אציין שקיבלתי רשימה של בתי עסק המקבלים את אמצעי התשלום האלטרנטיבי. מדובר בכשלושים חנויות ומסעדות בלבד. עוד כמה שנים, כך הובטח לי, בכל בית עסק ולמעשה ליד כל קופה רושמת יהיה גם קורא NFC בדומה לקורא כרטיסי האשראי המצוי שם כיום. ומה קורה במכשיר עצמו? איך הגיע הצ’יפ לשם? עוד כמה שנים, כך נאמר לי, יהיה בכל מכשיר צ’יפ NFC כחלק מהמפרט הסטנדרטי. הופ – חלום הכיס-נטול-הארנק קיבל דחייה קלה. שנה, שנתיים, עוד עשר, מה זה לעומת הרגשת השיחרור מעול כרטיסי האשראי והמזומן.

ומה אם איבדתי את הטלפון, או חלילה נגנב ממני במטרה לכייף על חשבוני בברצלונה? אין בעיה, כל פעולה בהיקף של 10 יורו ומעלה מחייבת הזנת קוד. קצת יותר מגושם, מחייב אותי לזכור את הקוד (או לשמור אותו בטלפון תחת שם הכיסוי המושלם A – או אולי Maimony אם אני יצירתי מאד) ועדיין חשוף מדי להונאות. לא שונה בהרבה מכרטיס האשראי שלי היום, אבל עד עתה אף אחד לא ניסה לגנוב לי את הטלפון כדי להתקשר על חשבוני. המוטיבציה להפריד ביני לבין המכשיר שלי עולה בסדרי גודל כשהוא הארנק שלי.

מי הגורמים שעומדים מאחורי השירות? טבעי היה שהמפעיל הסלולרי יהיה הבנק. הוא כבר מוציא לי חשבון פעם בחודש, אני סומך עליו שיספק פירוט מדויק של הפעילות שלי, ויש לו סניפים רבים (בהם הוא מוכר מכשירים או נותן שירות). אלא שהרגולציה מונעת ההמפעילים להציע שירותי בנקאות, ולכן הם נדרשים לשתף פעולה עם גופים אחרים שיודעים לסלוק ויש להם סניפים, הלא הם הבנקים. ככתוב בספר עמוס, "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו להתחרות זה בזה כיוון שיש ביניהם יתירות של כמעט 100%"? ועוד לא הזכרנו את חברות האשראי שישמחו להציע אפליקציית תשלום סלולרית. ואת PayPal. ואפל. ויויו גם.

ומה עם חוויית המשתמש, אתם שואלים? ככה. הטלפון בו השתמשתי הוא Samsung חביב, האפליקציה היא Java עם כל המחלות הנלוות (בחצי מהמקרים נאלצתי לרסט את הטלפון כדי להגיע לממשק הזנת הקוד) ובסך הכל לא שונה בהרבה ממה שהיה קביל מאד עד הופעת האייפון. בקיצור – הראש בעתיד, הידיים בעבר, ובינתיים נמשיך כולנו לאבד ארנקים וכרטיסי אשראי. אם בפברואר 2013 יותר מ-10% מאיתנו יקנו בסופר או יאכלו במסעדה וישלמו באמצעות הטלפון סלולרי, אני מבטיח לאכול פריט לבוש כלשהו לקינוח. את התשלום, אני מניח, אסדיר בכרטיס אשראי מפלסטיק.

פוסט שותף זה נכתב על ידי חברת Gemini. לפרטים נוספים. לכל הפוסטים של Gemini.

Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Gemini, סלולר