צ’כונה 2.0

אחד התחומים בהם האינטרנט רחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו, באופן מתמיה ממש, היא הקהילה הקרובה שלנו. הרשת ביטלה כמעט לחלוטין את המרחקים הגיאוגרפיים אך לא בהכרח קירבה אותנו למקום בו אנחנו מתגוררים. נכון, יש כלים המאפשרים להירשם לחוגים על פי ישוב, למצוא הופעות, בתי קפה, מסעדות וברים, עסקים, חדשות מקומיות, לוחות ועוד. אך בכל אלה נעשה מעט מאוד שימוש במדיה חברתית, שעיקר כוחה הוא בכלים שמעצימים את הקהילה ללא מתווכים.

בשנתיים האחרונות נרשמה התקדמות מרשימה באינטרנט הלוקלי, לא מעט בזכות שגעון ה-iPhone והאפליקציות הנלוות אליו, אך מעט מאוד מכל זה הגיע לישראל. זה לא שלא מנסים – רמקול הוא דוגמה מצוינת לאתר שמעצים את הקהילה,Getin מנסה לקשר בין מקומות בילוי לאנשים שמבלים בהם. יש דוגמאות לניסיונות נוספים, אם כי אף אחד מהן לא חדר עדיין לתודעת הקהל הרחב.

חלק גדול “מהאשמה” על ההתפתחות האיטית של האינטרנט המקומי בישראל נופלת על גוגל בשל התמהמהותה בהשקת Google Maps בישראל וה-API הנלווה שצפוי לחולל צמיחה של יישומים מקוונים בעלי גוון מקומי. אתר אחד שלא חיכה לגוגל הוא Myhood, שעושה שימוש במפות מקומיות כדי “להמציא מחדש את חיי החברה השכונתיים”.

רבות דובר בשנים האחרונות על hyperlocal, מושג רחב המתאר באופן מעורפל את השימוש באינטרנט למטרת כיסוי חדשותי של חיי הקהילה בתחומים בהם התקשורת המקומית לא נוגעת. הפרשנות היצירתית שלי להיפרלוקאליות היא קהילה ברמת המיקרו, השכונה והרחוב. אם ברחוב לידכם מתארגנת קבוצה לכדורגל בשבת, שמרטפית שמחפשת תעסוקה לשעות הערב, אבד כלב וכו’ – כל אלה עניינים קטנים מדי עבור מקומונים אך הם מושלמים בשביל האינטרנט.

לפני כמה שנים הפך Zoomap ללהיט למשך שבועיים לאחר שהציע לאנשים אפשרות לצפות בתמונה של ביתם באינטרנט. בכך התחיל ונגמר העניין באתר. אך הסיבה להתלהבות הראשונית הייתה בהחלט מוצדקת – לאנשים יש עניין עצום בסביבתם הקרובה ואם יהיה כלי אינטרנטי שיאפשר להם להתוודע לשכנים, מבלי להתעלם מהמרכיב המציצני, הוא יצליח ובגדול.

לכך בדיוק מכוונים האנשים שמאחורי Myhood, שהושק ממש לאחרונה. לאחר מילוי כמה פרטים אישיים והצטרפות לאתר, אתם מוזמנים לתקוע סיכה במקום מגוריכם (הרישום אינו חובה) ולעיין באנשים,
יוזמות ובקשות בסביבה הקרובה. מתארגנת קבוצת אופניים לטיולי שטח, מישהו מציע למכירה גורי לברדור, אחר מחפש שותפים לנסיעות משותפות לירושלים, מישהי אוספת בגדים לנזקקים – אלה מקצת הרשומות שמופיעות עכשיו באתר. אפשר פשוט לשוטט על גבי המפה ולגלות מי מהחברים הרשומים גר בסביבה שלכם.

החשיבה מאחורי Myhood מאוד מאוד נכונה. האתר הזה נמצא בדיוק במקום הנכון, אך הוא לא חף מבעיות ילדות וחסרונות. למשל, בשלב זה אין שום תמריץ אמיתי לאנשים להירשם ולמעטים שנרשמים אין אינטרס אמיתי לחשוף פרטים אודותיהם והם נשארים אנונימיים. ללא זהויות אמיתיות העניין באתר פוחת (מציצנות, זוכרים?).

מצד שני, אנשים חוששים להזדהות בשמם המלא עם כתובת מדויקת (על אף שהפרטים האלה זמינים לרוב במדריך הטלפונים). אפשר למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה הזו – למשל, לוותר על מילוי כתובת מדויקת ולהסתפק ברחוב או בשכונה. בעיה נוספת היא שמדובר בעוד רשת חברתית שצריך להירשם אליה ומה לעשות שדי נמאס מרישום נפרד לכל אתר. פתרון אפשרי לכך הוא אפיליקציה לפייסבוק שתכיר למאות אלפי הישראלים את האתר הזה ותאפשר להם להצטרף אליו – בזהותם האמיתית. אני מאוד מקווה שב-Myhood יאמצו את הרעיון כי מגיע להם להצליח. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Web 2.0, רשתות חברתיות