פוסט שותף: תוכן אוטומטי – הרוצח השקט של תוכן איכותי

גוגל מבטיח לנו למצוא את התוכן הרלוונטי ביותר עבור בקשת החיפוש שלנו. אך האם אתם מסכימים להסתפק בתוצאות החיפוש הראשונות, בהנחה שתוכן זה אמור להיות גם האיכותי ביותר שיש לרשת להציע?

ריצ’ארד רוזנבלאט היה רוצה שתאמינו בכך, וכמוהו גם ג’ייסון כלאקאניס ופטריק קין, ולא קשה להבין מדוע – שלושת אלה עומדים מאחורי מגה-יצרניות התוכן Demand Media, Mahalo ו-Associated Content, בהתאמה, שלבטח הזדמן לרובכם לגלוש בעמודיהם מתישהו.

מה משותף לשלושת ענקיות הווב הללו? פס ייצור מאסיבי של תכנים המאותרים ונוצרים לפי בקשתך, כאשר הקו המכתיב הוא מגמות חיפוש, נושאים טרנדיים ההופכים להיסטריה בין-לילה (ויש שיאמרו להיסטוריה ממש למחרת), כמות מעל איכות, ותהליך מכני שבעיני רבים הוא מבעית משהו המצליח לייצר אלפי אייטמים בכל יום. מה עוד משותף להן? כאן אסתכן ואומר שלטעמי, הן מסמנות את המקום בו תוכן הולך למות, וכולנו נוכל רק להתקבץ סביב תוצאות מרשימות במנועי חיפוש ולומר קדיש חרישי.

בדיוק כמו אותו ילד רך ותמים שזה עתה נפרד מחיית המחמד, וההורים מספרים לו שרקסי הכלב לא מת, אלא עבר לקיבוץ, שם טוב לו יותר מאשר ברחובות העיר, כך גם חלקנו יסרבו לקנות את הלוקש הזה. ומדוע לוקש, בעצם? כי בסופו של דבר, רלוונטיות אינה יכולה להוות כמדד יחיד לאיכות. נכון, ברצוננו לקבל תוכן רלוונטי ואיכותי – אך נשאלת השאלה, כמה איכותי יכול להיות תוכן הנוצר באופן כה רובוטי ומנוכר? כלומר, בתום חיפוש אחר תכנים ספציפיים, הייתם רוצים למצוא עצמכם מול מאמר שנכתב על ידי מכונות הקופי של צבאות מיקור החוץ או סרטון שהופק בעלות של 20$? אם איכות התוכן חשובה לכם כפי שהיא חשובה לי, סביר להניח שלא. השאלה הבאה היא איזו איכות יכולה לשרוד מכונה המתגאה בעיקר ביכולת שלה לייצר כ-4,000 פריטי תוכן ביממה?

האיכות במושב האחורי

המזל של חוות התוכן שהוזכרו כאן קודם, היא שלא אכפת להן – מאחר וכבר הכריעו את תוצאות המשחק מבחינת חיפוש, הן יודעות שתגיעו אל העמודים שלהן בלאו הכי. הן לא צריכות לדאוג לאיכות התוכן, כי כבר זכו בדירוגים המובילים במנועי חיפוש. הן לא מודאגות מהיוצרים שלהן, מאחר ואלה מסתפקים בתשלום המסתפק בקומץ דולרים עבור כל מאמר וסרטון שהם מפיקים עבורן. הן גם לא מודאגות מכם, הקהל שלהן – לפחות בינתיים. אחרי הכל, גם בתחומים אחרים כמו אופנה ומזון נדרש זמן רב לפני שהציבור הרחב התעורר והבין ש-sweatshop זה אולי לא כזה קונספט מלבב.

הדוגמה הבולטת ביותר לגאונות מודל חוות התוכן היא כמובן Demand, היוצרת תכנים המכוונים למנועי חיפוש. בעזרת אלגוריתם מתוחכם המכונה המשומנת של דימאנד מתיימרת לייצר בדיוק את התכנים שאותם אנחנו מחפשים – ואז דוחפת אותם לאן שרק אפשר בעזרת SEO מרשים. אז נכון, את התכנים של דימאנד לא מייצרים ילדים קמבודים קטנים ושברירים המשועבדים מסביב לשעון – את התכנים האלה יוצרים כתבים, עורכים ומפיקים פרילאנסרים, שכנראה לרובם היו יותר הזדמנויות מקצועיות כאשר הטלוויזיה והעיתונות עדיין היו אלה שקבעו את כללי המשחק.

לצד כמות נכבדת של אנשי מקצוע רציניים, מנוסים ומוכשרים בתחומם, יש גם אלפי יוצרים שאינם עונים כל קריטריונים אלה – הבעיה של דימאנד ואחיותיה היא שהיא איננה עושה כל מאמץ להפריד בין השניים, ומאמר של אנאלפבט בלתי קוהרנטי בעליל יזכה לתגמול זהה למאמר שהגיע מפרליאנסר שרשם שורות קרדיט גם בוושינגטון פוסט – תגמול כלל לא גבוה, אגב. אחרי הכל, הכמות היא זו שקובעת, ויותר מאשר קל ליצור תוכן איכותי, קל ליצור תוכן בינוני ומטה.

ומה בדבר משנתו של קלאקאניס, האיש והמנוע שמאחורי Mahalo? כאשר עלה האתר לאוויר, טענתו לכתר הייתה כי מטרתו של מהאלו היא לספק את התוצאות האיכותיות ביותר לחיפושים הפופולריים ביותר ברשת, ועל הדרך לשחק את תפקיד האביר האינטרנטי הנלחם בספאם. בגדול, חזון ראוי להערצה, אך הביצוע כושל משהו – במיוחד אם נדייק ונרא לספאמר בשמו. בעזרת "גירוד תכנים" ממקורות אחרים ברשת, מאמצי SEO ויח"צ חסרי בושה ובניית לינקים על גבי לינקים, הצליחה מהאלו להגיע למקום נוח דיו כדי להפטר מחלק גדול מעובדיה האנושיים – כי מי בכלל צריך עין אנושית על תוכן, כאשר כמות – ולא איכות – היא מילת המפתח?

כלומר, מהאלו נשנענת על קטעי תוכן איכותיים אותם היא מציגה בעמודי החיפוש שלה, וכך היא משמרת את מעמדה במנועי חיפוש (למהאלו למעלה מ-350 אלף עמודים המאונדקסים בגוגל, כאשר כל זה קצת מוזר אם מהאלו בכלל מתחפש למנוע חיפוש בעצמו), וכל זאת ללא קרדיט או קישור מהותי ליוצרי התכנים האלה, שלהם הזכויות על התוכן. כדי להבין יותר טוב את המשחק המביך משהו של מהאלו, נותר רק להכנס לגוב האריות ולנסות לדלות משם מידע רלוונטי על משהו – והו, מנת האירוניה שחיכתה לי בעמוד הזה של מהאלו:

בתור מי שמנהלת צוות של בני אדם – ולא מכונות, עם כל הרצון הטוב וחיבתי למדע בדיוני – שהכשרתם ותחומם היא ברירה, סינון ועריכה של תוכן (למעשה, הרבה מעבודתנו ב-5min היא דווקא לסרב ולדחות תכנים רבים העולים לפלטפורמה שלנו ממקורות שונים, שאיננו מאמינים כי הם איכותיים מספיק או מציעים ערך מוסף לצופים) קשה היה לי להתעלם מהיעדר טוטאלי של יד אנושית ועריכה קפדנית יותר כאשר טיילתי בין עמודיהם של מהאלו ודימאנד. למשל, דיסקליימר רפואי שהודבק ללא קונטקסט (וכנראה ללא בדיקה ע"י העורכים האנושיים של מהאלו ששרדו את הקיצוצים) בתוך מאמר המסביר כיצד לצאת מחובות אשראי מעיקים:

אז מי ינצח במלחמה על הגולשים – איכות, או כמות? מודל הסווטשופ או תוכן בעל ערך? זריעת לינקים מכאנית או אוצרות תוכן אנושית בעלת קונטקסט? בתור מי שנהנית מדרמות של HBO, מאמרים ב-Slate וכן, כן, תוכן אינטרנטי שהייתי מוכנה לשלם על צריכתו כי הוא אכן טוב מפיק כדי להצדיק זאת, הייתי רוצה להאמין שהאיכות היא זו שתכריע. ואתם?

פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.

5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed,  המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה  5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. בלוג  | אתר | RSS | Twitter

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: תוכן, תכנים