חורים ברשת

לראשונה, הבאז הוא הבאז ולא שיחה על אופנות. ה-Google Buzz, כמובן. אנשים לא מפסיקים לדבר על הבאז ולפני יומיים רובנו כלל לא ידענו ששירות כזה בכלל קיים, לא כל שכן אם נרצה להשתמש בו ואם אנחנו בכלל צריכים אותו. עכשיו, אם נאהב או לא, נדבר עליו. גם בעצם החרמה מודעת של הבאז יש משום התייחסות אליו, ועל כן הבאז תמיד מנצח.

השאלות ששמעתי ב-Google Buzz דומות מאוד לאלה שנשאלו ב-Google Wave ובעבר גם על Friendfeed וטוויטר: מה זה? למה צריך את זה? אני לא מתכוון להשתמש בזה! איך עושים את זה? השיחות הן על הממשק, תפקידיו, מטרותיו, שימושיו וכו’.

Google Buzz ,Google Wave, השינויים התכופים בממשק של פייסבוק ואלה של Friendfeed בעבר. טוויטר שמרנית יותר בהנהגת חידושים אך אם זוכרים את ההיסטריה סביב הוספת כפתור ה-RT מבינים שהיא מעוררת תחושות דומות. כל אלה גורמים לתהות אם לא מתנהל כאן ניסוי אנושי רחב ממדים אליו אנו מצטרפים בחדווה. רוצה לומר, לגוגל אין מושג באשר לעתידו של Buzz מאשר למיטב הדעות של ההמון. היא תשתמש בדעות ההמון על מנת לגבש אסטרטגיה ברורה ולהמשיך לפתח את Buzz. כל טיפ שתפרסמו, כל אי שביעות רצון, צפויים להיסרק ולהימדד.

שימו לב לכך שההשקות הוקדמו יותר ויותר: שירותים מופיעים בשוק כשהם בשלב בלתי אכיל לחייהם. היציאה לשוק הוקדמה מבטא לאלפא. לא בשל חוסר מחשבה אלא מתוך הבנה כי הקהל הפך להיות קול מכריע בעתידו של כל שירות. על כן, המשתמשים ולא גוגל יקבעו לאן יתפתח Google Buzz על פי השימושים שהם ימצאו בו.

לטוויטר קרה דבר דומה ומאז הושק כרשת מיקרו בלוגים הפכה לרשת עדכונים. האינטראקטציה, התקשורת, התגלתה כחשובה יותר מהביטוי האישי. האם נדמה לכם שמייסדי טוויטר ידעו מה למה היא תהפוך? ביז סטון, בביקורו בארץ, נראה מופתע בדיוק כמונו. אך היה להם החזון לפתח מראש פלטפורמה גמישה שתאפשר למשתמשים לקחת אותה לכיוונים שונים.

תהליך מעניין שמתרחש במקביל הוא חלחול של סממנים כמעט דתיים שהיו פעם נחלת מיעוט גיקי לקהל הרחב. סטיב ג’ובס הוא היום אליל, ממש כמו בסימפסונס, מעמד שלא היה לו בשנות ה-90. מארק צוקרברג בדרכו, לארי וסרגיי לפניו. החברות שלהם מכריזות על השקות שגורמות לאנשים לנחש איזה קסם הם ישלפו משרוולם הפעם והן יוצרות ציפיה כמעט מאגית בקהל. אף אחד, מלבד מוזיקאים ושחקנים, לא מעורר ציפיה כזו. בעצם גם לא הם. האכזבה שחלקנו יחוש פחות מטרידה את החברות הלאה לטווח הארוך, כי הן יודעות שנחזור לעוד כל עוד יהיה להן את הערך המוסף החדשני.

בשנתיים האחרונות פתאום נוצרו יש מאין עולמות תוכן חדשים בהם אנחנו מבלים שעות והאינטרס של החברות הוא שנמשיך לעסוק בהן עוד ועוד. מטרה חשובה של חברות אלה היא “להדביק” אותנו ברעיונות שלהן והן בהחלט עושות עבודה טובה. לכן, הבאז הוא הבאז הוא הבאז והשינוי הוא הקבוע היחיד. אם זה יהיה Buzz, iPad, Wave, טוויטר, פייסבוק, Foursquare או כל שירות אחר. ככל שיותר אנשים מתנסים בשירותים האלה, הרגלי התקשורת של רבים משתנים. אלה לא בדיוק צרכים כוזבים, אך נדמה שהחברות האלה מחווטות מחדש את הנוירונים במוח ומתכנתות אותנו להמתין לשינוי. זהו ניסוי אנושי רחב מימדים שגורם לנו יותר ויותר להיות און ליין בזמן אמת בתור הנסיינים.

>