הפוליגרף כבר לא מבדיל בין אמת לשקר

השערוריה שעוררה התוכנית “הפוליגרף” נגועה בהתחסדות וארכי-שמרנות. אנשים הרי השפילו עצמם והושפלו עד עפר במעגל הקטן של דן שילון ובאולפנו של מלך הבידור, דודו טופז, עוד בשנות ה-90′. השימוש בפוליגרף אף לא מקורי והופיע בשעשועון המשעשע של קיציס ופרידמן, “החטא ועונשו“, כבר ב-2002.

אז מניין הקביעה שמדובר ב”שפל המדרגה” או בבעיה מוסרית? דווקא ב”פוליגרף” המשתתפים יודעים בדיוק לשם מה הם באים. המבוכה, אם ישנה, כולה של הצופים, שכלל לא מודעים לכך שהשאלות והתשובות נרקחו עבורם מראש.

המציצנות היא התמה המרכזית ב”פוליגרף”, כמו גם בתוכניות הריאליטי, אך כידוע לכל צופה מיומן, אין שום מציאות ב”ריאליטי”. הצופים ניזונים מהאשליה שנינט, משה, מרינה ו-<הכניסו את כוכב הריאליטי החביב עליכם כאן> הם אנשים אמיתיים עם רגשות והכל, בשעה שהם זומבים שמוחם רוקן על ידי מפיקים וכל תנועה, תמונה ומימרה שלהם נשלטת על ידי אחרים. אם בעבר הטלוויזיה הייתה טלוויזיה והחיים היו כאן, החטא האמיתי של תוכניות המציאות לסוגיהן הוא בכן שהן חורגות מגבולות המסך ומשתלטות על המציאות.

אם המציאות היא טלוויזיה, הכל אמיתי ולא-אמיתי, בדיוק כמו ב”המופע של טרומן” המצויין. אמיר חצרוני, המגן על “הפוליגרף” בטור ב-ynet, מסגיר את הבלבול שכבר נוצר כאשר הוא משווה בין משתתפי התוכנית לבין קלודיוס, דודו של המלט – דמות בדיונית כידוע. לכן, זיוה שטרנהל די מדייקת בחלק ממאמרה “האמת מאחורי הפוליגרף“.

שטרנהל מצטטת את רם לנדס, עיתונאי בעברו והיום מפיק טלנבולת החדשות “חשופים”, שאמר בראיון ב”ידיעות אחרונות”, שאין הבדל בין חדשות לטלנובלה כי “זה בידור וזה בידור”. ובאמת, אם הטלוויזיה החדשה מוכרת לנו את האשליה שהחיים הם בידור, למה שלא נחשוב שחדשות זה בידור? נשמע הגיוני.

ד”ר הגר להב, ראש מסלול עיתונות במכללת ספיר, כותבת בגיליון האחרון של כתב העת “ארץ אחרת”, כי במצב הפוסט-מודרני אין עוד מקום לעיתונות אמינה המנסה להציג “אמת אובייקטיווית אוניוורסלית”, ואילו לנדס טען נחרצות בראיון, שהאמת היא מהות חמקמקת התלויה בזווית הראייה של המתבונן, ולכן לכתבים ופרשנים אסור להתיימר לדעת מה נכון ומה לא נכון. באווירה של “ריבוי נרטיבים” ומציאות פוסט-מודרנית, מה הפלא שימי גליק כותב שבלוגר, אפילו אם הוא עיתונאי, זכאי לנקוט בנרטיב משלו. כך גם נוצרה מציאות בה טקראנץ’, אתר חדשות הטכנולוגיה החשוב ביותר היום, מספק גם שירותי ייעוץ ויש לו אינטרסים בחלק מהחברות המסוקרות.

האמת היא שריבוי נרטיבים הן מילים מכובסות להסתרת האמת בשל אינטרסים סמויים. עכשיו גם טוענים שהאמת היא היילי אובר רייטד. אפילו תוכנית פוסט מודרנית כמו “הפוליגרף” חיה על זמן שאול כי היא שואבת מההנחה שאין שום משמעות להבדלים בין אמת לשקר. אם זה מענג את הצופה, הכל עובר. העיתונות במצב קשה וכולם רוצים לעבוד בטלנובולות. אולי זה נאיבי מצדי, אך לי נדמה שהאמת תמיד תישאר מצרך מבוקש ולפיכך מי שימכור אותה ירוויח.

דרך אגב, מעניין שבאתר “הפוליגרף”, המילה שקר מופיעה במרכאות בעוד האמת חסרת מרכאות. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: עיתונות, עיתונות און ליין