האם אתר האינטרנט ייעלם מן העולם?
בחודשים האחרונים הולך ומסתמן שינוי מהותי בהרגלי השימוש ברשת של יוזרים מתקדמים. רבים מהם קוראים בלוגים, חדשות ומידע אחר דרך הפיד החברתי, בין אם פייסבוק, טוויטר או שירות אחר. לא מדובר בשינוי שאפשר להקל ראש בחשיבותו בשל המהות שעומדת מאחוריו. אנשים עוברים לצריכת מידע דרך סוכנים אוטומטיים או אנושיים (כפי שכריס ברוגן קורא להם, “Trust Agents”).
הסיבה לשינוי היא הופעתן של פלטפורמות המאפשרות לאנשים לייעל את דרכי העדכון שלהם ולקבל את החדשות המעניינות מאנשים שהם סומכים על דעתם. במקרה של פייסבוק הניוזפיד שמוגש לכם הוא תוצאה של סוכנים אנושיים ואלגוריתם הממקם את העדכונים שלהם בפיד על פי חישוב אטרקטיביות (ולא עושה עבודה כל כך טובה לאחרונה). בטוויטר תקבלו את כל העדכונים מכל האנשים שאתם עוקבים אחריהם. בטוויטר אתם לא תלויים לחסדיו של אלגוריתם. מנגד, כמות העדכונים הלא רלוונטיים עלולה להיות גבוהה בהרבה.
הפלטפורמות האלה פורחות על אף שהן לא יעילות די הצורך ועל כן יעילות אינה הסיבה העיקרית להצלחתן אלא הדבק החברתי והתחושה שתמיד מתרחש שם משהו שחבל לפספס וגורם לזינוק בזמני השהייה ברשתות חברתיות. לכן פייסבוק עשויה להיות יותר חשובה מגוגל. לכן 70% מהחברות בארה”ב מתכוונות להגדיל את הוצאתן על שיווק בפייסבוק וטוויטר.
הזרם החברתי הופך להיות קורא החדשות שלנו והמקום בו אנו מתקשרים עם חברים, על חשבון אימייל, אתרי תכנים וחדשות, משחקים בפארמוויל ואם לא עשינו זאת עד היום סביר להניח שבעתיד גם נקנה שם ונחפש שם עבודה. לכן פייסבוק מאיים גם על לוחות הדרושים המקוונים.
אנשים רבים לא קוראים מעבר לכותרות ועל כן אין להם סיבה לצאת מגבולות הפיד החמים שלהם. אם כך, האם רופרט מדרוק והדינוזאורים מהעיתונות הישנה צודקים במאבקם נגד האגרגטורים? האם אופורטוניסט כמו מארק קיובן צודק בתמיכתו במאמציה של מיקרוסופט לשכנע את רשת פוקס להוציא את אתריה מגוגל ולעבור ל-Bing, מנוע החיפוש שלה?
לעניות דעתי, כל מי שעוקב בקפידה אחר השינויים במדיה צריך לענות לעצמו לא. כי בלעדיות היא נחלת העבר. הפיכת משאב לנדיר קוטעת את צינורות החמצן – ערוצי ההפצה, הזרועות שנשלחות לכל רחבי הרשת ויוצרות שיחות ומושכות קהל חדש. אנחנו מרגישים היטב את השינוי בחורימבה בחודשים האחרונים. דף הפייסבוק שלנו מונה יותר מ-900 חברים וחלקם מגיבים ומשתתפים בדיונים שם או בפרופילים האישיים של הכותבים. אם אפשר להפוך את פייסבוק לקורא חדשות, מדוע לבקר באתרים כלל? כיצד יתפרנסו יצרני התכנים?
חשוב לזכור שהפיד גוזל חשיפה אך גם מעניק הזדמנויות חדשות. תכנים אטרקטיביים עשויים ליהנות מחשיפה גבוה ברשת חברתית המונה מיליוני חברים. אך כללי המשחק השתנו והם אינם שולטים עוד במדיה. הגולש לא בא אל התכנים אלא הם באים אליו ואף מקור תוכן לא נהנה מבלעדיות. על כן, ספקי התכנים והשירותים צריכים להתחרות על תשומת לבו של המשתמש על ידי כך שיהיו רלוונטיים יותר עבורו. הקלקות על קישורים תמיד יסבלו מיחס המרה נמוך יחסית (הרוב יצפו בכותרת אך לא יקליקו על הלינק), עם זאת, תמיד תהיה מסה של אנשים המעוניינים בסיפור המלא.
האם המודל של אתר האינטרנט העסקי יתיישן מהר? היום עדיין מקובל לראות באתר כמעין hub, בסיס המרכז תכנים שרובם יפורסמו במקומות אחרים – תמונות מפליקר, סרטונים מיוטיוב, פוסטים מפוסטרוס, עדכונים מפייסבוק וכו’.
האתר הוא עדיין תעודת הזהות של העסק שלכם, אם כי לא ברור למשך כמה שנים הוא ימשיך לעשות זאת. היום אנשים פחות מחפשים אתרים שלהם ויותר מתעניינים ברכיבים מתוכם. האתגר של עסקים כיום אינו לבנות אתרים משוכללים יותר אלא להפוך את הרכיבים האלה לניתנים להתאמה ונגישים מכל מקום ופלטפורמה. בהשוואה לנוכחות במדיה חברתית, נוכחות מקוונת באמצעות אתר היא תובענית יחסית. קשה להזרים לאתר תנועה ראשונית וקשה אף יותר להמשיך למשוך קהל חדש ולגרום לו לחזור (בפייסבוק הגולשים נמצאים בלאו הכי ולא נדרשים לבקר באתרכם במיוחד). פייסבוק צפויה להשתכלל בחודשים הקרובים ולהפוך לאטרקטיבית יותר לעסקים.
Inside Facebook מציג את המקרה של New England Patriots שמשתמשים בפייסבוק כנוכחות העיקרית שלהם ברשת. ראו את 1-800Flowers, שפתחה חנות פרחים בפייסבוק, כמוהה בוודאי נראה עוד הרבה.
האתר לא צפוי להעלם בעתיד הקרוב אך חשיבותו עשויה לפחות עם הזמן. האם נחזה בעתיד בעסקים קטנים שיבחרו לפעול רק באמצעות אפליקציות ופלטפורמות ייעודיות? זה כבר מתחיל לקרות.
קשה לטעון שזה יהיה חכם מצד כל עסק לסמוך על פייסבוק לצורך עסקיו, אך חשוב לזכור שעד כה אתרים רבים נסמכו על גוגל להכנסות וגם הקשר הזה לא היה בהכרח הוגן. נראה שהמפתח הוא נוכחות מובזרת ונבדלת בכל פלטפורמה רלוונטית. האם דרוש האב, בסיס מרכזי לפעילות כזו? לא בהכרח. אולי זו רק התפישה הריכוזית שלנו שמצפה לראות את הריכוז הזה, אך לא בטוח שהוא באמת נדרש.
ומה דעתכם? האם האתר ישרוד ואם כן, מה יהיו תפקידיו?
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
08.02.2010 בשעה 11:20
פוסט מעורר מחשבה..
יש להבחין בין סוגי אתרי האינטרנט.
אתרי תוכן מסוימים ימשיכו לחיות באופן עצמאי מחוץ לאפליקציות ייעודיות וקוראי RSS למיניהם, היות והגולשים לא יודעים איזה מידע ומתי הם יצטרכו.
לעומת זאת, אתרי צריכה קבועה, כגון חדשות, עדכונים, פלטפורמות דוגמת פורומים, בלוגים וכו’, יצרכו באמת בצורה שתיארת.
08.02.2010 בשעה 11:22
לפי דעתי , תהיה חלוקה של הרשת לשני חלקים:
בשעות העבודה , העובדים יעבדו עם מנועי חיפוש כגון גוגל ויחפשו אתרי אינטרנט,
ואילו בשעות הערב, יעברו למדיה החברתית.
אפשר להשוות זאת לעובד , שסיים את עבודתו ויוצא לבלות במועדון…….
08.02.2010 בשעה 12:38
לי אישית קשה לראות את העלמות האתרים, לפחות בעתיד הקרוב (לגבי העתיד הרחוק אף אחד מאתנו הרי לא יודע איך יראה האינטרנט).
זה אמנם נכון שהיום הרבה תכנים מפורסמים בפידים של הרשתות החברתיות, והרבה מאתנו נחשפים לאותם תכנים לראשונה דווקא בפייסבוק ובטוויטר ולא באתר המקורי שבו הם פורסמו – אבל הרי בלי שהאתרים שמהם התכנים נלקחים יהיו קיימים מראש לא יהיה ניתן לשתף את התכנים האלה… בדיוק כמו שההורדות באינטרנט לא חיסלו את הטלוויזיה (כי בלי הטלוויזיה מה נוריד?) ובדיוק כמו שאתרי החדשות באינטרנט לא חיסלו את העיתונות הישנה (כי כבר הוכח שרוב החדשות שמתפרסמות ברשת לקוחות בעצם מהעיתונות הישנה).
קשה לי להאמין שכל בעלי האתרים יוותרו על הבלעדיות שלהם ויעברו להיות פעילים רק בפייסבוק, מהרבה סיבות שונות (אם זה יקרה זה יהיה מבחינתי חזון אחרית הימים של האינטרנט כאשר תהיה “רשת אחת לשלוט בכולם”). זה הרי אומר פחות יוקרה לבעל האתר, פחות שליטה על התכנים שלו, שלא לדבר על להיות כפוף למדיניות (המשתנה כל שבוע) של פייסבוק, ועוד ועוד.
שנית, צריך לזכור שלמרות שהרבה תכנים משותפים ברשתות חברתיות, אני חושב שרוב האנשים שבאמת מעוניינים לקרוא את אותם תכנים ילחצו על הלינק ויכנסו לאתר המקורי מפני שבפייסבוק לרוב יהיה רק תקציר של התוכן, שלא לדבר על טוויטר ששם אפילו זה לא תמיד קיים. ככה שלא ברור אם באמת הרשתות החברתיות מקטינות את החשיפה לאתרים המקוריים או אולי רק מגבירות אותה.
סביר להניח שאמנם יותר ויותר פעילות ברשת תעבור לרשתות החברתיות (או בא פשוט נקרא לילד בשמו: לפייסבוק), אבל קשה לי מאוד להאמין שרוב בעלי האתרים יוותרו על הבלעדיות שלהם. כמו שאני רואה את זה כרגע הרשתות החברתיות הן שירות משלים שבא בנוסף לאתרים הרגילים ומאפשר להגדיל את החשיפה לתכנים וליצור קהילה של קוראים, אבל לא שירות שיכול להחליף את האתרים הישנים (כלומר תיאורטית הוא יכול, אבל בעלי האתרים לא ירצו בכך).
08.02.2010 בשעה 13:52
מסכים עם אוריאל ואלי. מלבד חדשות וסטטוסים, יש עוד שניים שלושה סוגים של תוכן באינטרנט. יש מאמרי הגות ומאמרים מקצועיים, תוכניות לימודים, מערכי שיעור, מידע ממשלתי, טפסים להורדה…
עם כל הכבוד לפייסבוק, אפילו הוא לא נותן פתרון מלא ומספק את כל הצרכים שלנו. העולם הגדול, וגם האינטרנט, קצת יותר מורכבת מפייסבוק, תודה לאל.
08.02.2010 בשעה 15:21
אתה שוכח פריט חשוב במשוואה. מתישהו בחודשים הקרובים, יגיע הצעד הבא – והמוכרז כבר – בהתפתחות ה-API של פייסבוק: האפשרות להפוך כל עמוד ברשת ל”עמוד פייסבוק”, כולל מעריצים, עדכונים בפיד וכיו”ב.
ברגע שזה יקרה (השקה ראשונית צפויה ברבעון השני של השנה), אתרים יוכלו להשתמש בכלי פייסבוק בלי להעביר את כל הנדל”ן שלהם לידיים של מרק צוקרברג. אני מנחש שזה מה שרבים יבחרו לעשות.
08.02.2010 בשעה 15:56
גל, האם גם אתה שמת לב למגמה של עזיבת בלוגים בתפוז, בלוגלי, סגירת אתר רשימות notes וכו’…
הרבה מהכותבים שם החליטו ללכת על משהו עצמאי ולפתוח וורדפרס על דומיין משלהם. מה זה אומר לדעתך?
יש כאן מאבק נוסף בין נוחות שימוש לעצמאות וברגע שוורדפרס הגיעה לבשלות והפכה להיות פלטפורמה קלה וגמישה, אנשים רבים יותר ויותר עשו את הצעד לכיוונה.
08.02.2010 בשעה 17:36
אלי, בפעם הבאה מוזמן לכתוב פוסט(: אני חושב שהצעד שמחכים לו הוא שהמדיה החברתית תצא מפייסבוק ותופיע באתרים אחרים ולא בהכרח רק תתמקד בה. שאלת הבעלות על הפרופיל האישי ועל הגרף החברתי שלך תהיה קריטית. סביר להניח שתהיה ניידות. פייסבוק לא יכולים לכלוא את החברים לנצח.
יוחאי, שים לב שגם תחום המאמרים מתחיל להתבזר. ראה שירותים כמו Scribd.
דידי, למעשה כבר אפשר לעשות את זה. ראה את האפינגטון פוסט.
אוריאל, בוודאי, אבל אני חושב שהרבה מהכותבים גם הפסיקו לכתוב. כתיבה בפלטפורמה עצמאית היא שליטה על המדיה במקום שתתארח אצל אחרים. זה צעד מאוד הגיוני. וורדפרס היא מערכת ניהול התוכן החשובה ביותר בעולם לדעתי.
08.02.2010 בשעה 18:42
האפינגטון פוסט הוא מקרה ספציפי, לא כלי שזמין לכל בעל אתר ובלוג.