עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חברים ממליצים
ויראלי
כמה רוע אפשר לבלוע
מאת גל מור פורסם ב- 5.8.2008 בשעה 0:58
המגזין של הניו יורק טיימס מקדיש כתבה ארוכה לנושא לא חדש – טרולים – אך מצליח להציג אותו באור חדש ומעניין.
לאחר שתלמיד התיכון מיטשל הנדרסון התאבד ביריית רובה ב-2006, החלו גולשים להתעלל בזכרו. מישהו דיווח על מותו ל-MyDeathSpace, אתר המרכז קישורים לפרופילים של חברי MySpace שמתו. משם הדף הובא לידיעת הטרולים בפורום /b של 4chan.org, שהחליטו להפוך את מיטשל המת ל-meme של גיבור נלעג. לאחר שהם גילו שהנדרסון התייחס בפרופיל שלו במייספייס ל-iPod שאיבד, הם החליטו שהתאבד בגלל ה-iPod האבוד. אחד מהם הגיע לקברו הפיזי של הנדרסון, הציב עליו iPod, צילם והעלה את התמונה לפורום. אחר הכין תמונה דינמית בה נראה פרצופו של הנדרסון לצד אייפודים מרקדים וסצינות פורנו. סרטון “המתעד” את רגעיו האחרונים של הנדרסון המסתיים עם מותו לצד iPod מנותץ הועלה ל-YouTube. בהמשך סבלו הוריו של מיטשל מהטרדות טלפוניות בנוסח “היי, אני מיטשל, אני בבית הקברות” או “אני הרוח של מיטשל, הדלת נעולה. האם תוכלו לפתוח לי?”.
התעללות מרושעת לא פחות החלה עם התאבדותה של מגאן מאייר בת ה-13. מאייר שמה קץ לחייה ב-2007 לאחר שקיבלה הודעות מרושעות, כביכול מילד שביקשה את קרבתו במייספייס. מאוחר יותר התברר שלא היה זה ילד אמיתי אלא דמות בדיונית שיצרה לורי דרו, אמה של אחת מחברותיה לשעבר של מגאן. דרו סיפרה לחוקרים שהיא ניסתה לברר אם מגאן ריכלה על בתה. מישהו שטען שהוא בן כתה פתח בלוג בשם Megan Had It Coming ובו כינה את מגאן “דרמה קווין”. מאוחר יותר התברר שכותב הבלוג הוא הטרול הנוגע ג’ייסון פורטוני, שמתמחה בניסויים מקוונים “שלוחצים על כפתורים של אנשים” כהגדרתו.
פורטוני היה האיש שפירסם מודעה בקרייגליסט בה התחזה לאשה המחפשת “גבר שרירי ושתלטן” וחשף בבלוג האישי שלו שמות, תמונות, מספרי טלפון וכתובות אימייל של יותר מ-100 גברים שנענו למודעה. שני אנשים פוטרו בגלל ואחד איבד את חברתו לחיים כאשר לכל השאר נגרמה מבוכה גדולה, כמובן. אגב, לפני כמה שנים פורסמה מודעה באתר אגודת הסטודנטים של הטכניון בה סטודנטית לכאורה מבקשת עזרה בלימודים בתמורה לסקס, אם כי במקרה הזה הטרול, אם היה כזה, לא חשף את הזהויות של הפונים.
פורטוני מכנה את עצמו בראיון לטיימס “אדם רגיל המאבד את שפיותו באינטרנט”, וזו הגדרה מצוינת לטרול האינטרנטי. מי שהתוודע קצת לטרולים יודע שלא פעם הם אנשים שקטים, מנומסים ומבוישים בחיים האמיתיים, והופכים למפלצת בחסות האנונימיות. האחרים נאלצים לשלם את מחיר המצוקות האישיות שלהם. בשנים האחרונות דובר לא מעט על ההשלכות השליליות של המעבר לאינטרנט מזוהה, של רשתות חברתיות נטולות אנונימיות. הכל נכון ועדיין, קצת מתעלמים מהמצב הקוטבי החדש – ככל שאנשים מפרסמים יותר ויותר מידע מזהה על עצמם, כך מהצד השני יכולים טרולים להשתמש במידע הזה נגדם. הפיצוץ הוא רק שאלה של זמן. טרולים הם תופעה נורא, אך השלמה עם קיומם (כל עוד הם פועלים במסגרת החוק) היא ההבנה שזה מחיר האנונימיות. ביום בו ייעלמו הטרולים מהעולם, יגוזו גם ההיבטים החיוביים של האנונימיות המאפשרת לאנשים להיות חופשיים כפי שלא יוכלו לעולם כשהם מזדהים בשמם המלא. >
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900


חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)
הפקת אופנה ששמה את הנשים מלפנים או מאחור? (תמונות)





נדמה לי שגם במקרים כמו לינץ’, הפרטים נכנסים למעיין “אנונימיות”, שמאפשרת להם “לאבד” עכבות מוסריות.
יש פה שאלה האם הצקה סדרתית, בוודאי אחת שחורגת לתחומי העולם האמיתי, נשארת בתוך מגבלות החוק. יש הבדל בין המוכנות לקבל הערות פוגעות, שקריות ומעליבות בתגבובים כמחיר הוגן על אנונימיות, לבין לקבל מסע הצקות סדרתי שמפריע באופן משמעותי לחיי בן האדם.
עוד שאלה שעולה היא מה עשה אדם כדי “להצדיק” שיציקו לו. אני, למשל, דמות מאוד ידועה בתוך קהילת הקוד הפתוח. אני מבין, ובחריקת שיניים מקבל, שיש אנשים שמבחינתם זה עושה אותי fair game – מותר לצייד. כמובן שזה נכון פי כמה לאנשים שהם סלבס של הציבור הרחב, ובוודאי לגבי פוליטיקאים. השאלה היא אם כל מי שכתב משהו אי פעם באינטרנט זכאי ליחס כזה? מה עשתה מגאן, למשל, שמצדיק את זה?
שחר
מזעזע לקרוא.
הרוע האנושי קיים בכל חור ולא מן הנמנע שהוא יבוא לידי ביטוי גם ברשת.
אותם אלו שמתעללים באחרים בשביל ה”כיף” שבעניין, ובמקרים מסויימים סוג של סוציופטים קשים, קיימים למרבה הצער גם בחצר של השכנים.
ככל שהאפשרויות לפרוק את הרוע רבות יותר, כך ישנן דרכים רבות יותר לבטא עצמם והרשת היא פלטפורמה נוחה וקלה לכך,באותה מידה בה היא נוחה וקלה לחפש כל דבר מעניין, להזמין פיצה ולשמוע מוזיקה.
כמו שבעולם מחוץ לרשת, בו כולנו מזוהים ואיננו אנונימיים, אנו מנסים להמנע מלהתקל בתופעות כאלו- כך גם בתוך הרשת יש מקום להתגוננות.
כשבחרנו להחשף צריך להיות מודעים למשמעות הכרוכה בכך, והסיכון יהא קיים תמיד ללא ספק פשוט מכיוון שהרוע תמיד יהיה קיים היכן שהוא.
חבל…
הינה, בידיוק דווח שגיבור הפוסט נתבע:
http://yro.slashdot.org/yro/08/08/05/1351217.shtml