הטלוויזיה החיה מתה
קראתי בעיתון ביקורת טלוויזיה על תוכנית לא מעניינת הפונה לקהל משועמם. נחיצות הביקורות האלה בזמנים בהם מדורת השבת התפזרה לאלפי להבות קטנות היא עניין לשיחה נפרדת. ואני חשבתי על קהל הצופים של הרגעים המתים, פחות או יותר 90 אחוזים מזמן השידור ביממה. זה הזנב הארוך של הטלוויזיה, אך להבדיל מהזנב הארוך האינטרנטי, חלקיקי הרייטינג של השעות הארוכות האלה נרשמים על גבו של קהל שבוי ומנומנם.
בעבר היו מתקשרות אלי מפיקות חביבות של תוכניות בוקר ומזמינות אותי לבוא לאולפן ולדבר על השערוריה החדשה לה אחראי ה”אינטר-נט”. אני הייתי מסרב בנימוס. מלבד אמונתי שיש שעות שלא חוקי להקיץ בהן, הניסיון העגום שלי בטלוויזיה מראה שבלתי משתלם בעליל לבזבז שעות רק כדי להצטופף ליד אסטרולוג חייכן ווטרינר עגמומי ולומר כמה מילים שאיש לא יקשיב להן באמת.
מפליא לגלות עד כמה הטלוויזיה עדיין משמשת רעש רקע לפס הקול של החיים. יש אנשים שלא יכולים לסבול את השקט והטלוויזיה משמשת להם שמרטף ומפיג בדידות. שותף מבוגר עמו חלקתי דירה לפני שנים היה מסוגל להירדם רק כאשר הטלוויזיה פועלת בקולי קולות. אך ההתניה שעמום>שלטוט>נמנום מאפיינת דור או שניים שגדל במאה ה-20 ואינה חלק מסדרי עולם.
השעות הנידחות של הטלוויזיה קיימות רק משום שעלות הפקתן/רכישתן ושידורן מוצדקת מבחינה כלכלית. בעוד קהל הצופים שלהן יתבגר וקהל צעיר לא יצטרף, לא תהיה עוד הצדקה להן והטלוויזיה החיה (זו שמשודרת עכשיו, להבדיל משידורים ישירים) תלך ותעלם כמו בימים ההם, שסיגנל איכות השידור הופיע במשך רוב היממה.
הטלוויזיה החיה לא תינצל אף לא בגבולות הפריים טיים. בבית הורי בחיפה בשנות ה-80 אפפה קדושה את השעה 21:00. כל בני הבית התיישבו בסלון וצפו בדממה בשקופית השעון של רוממה מתקתק “טאם-טאם-טאם-טאם”. אלה היו הזמנים. כאשר הזמן היה קולקטיבי, שעה הייתה שעה עבור כולם. בזמנים של Timeshifting וטלוויזיה אישי, גם הפריים טיים הולך ואוזל.
מה יישאר מהטלוויזיה החיה בעידן שכולו VOD? בעיקר שידורים ישירים של אירועים שקורים עכשיו, התפטרות של ראש ממשלה, משחקי כדורגל והופעות חיות. כל מה שהוא תלוי זמן. שום דבר אחר לא יינצל, כולל חדשות השעה שמונה או תשע שנדמה לי שלא צפיתי באף מהדורה שלהן כבר שנים. >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
01.08.2008 בשעה 20:03
VOD דורש קבלת החלטות, והצפיה הפאסיבית בטלויזיה היא החופש שלא לעשות שום החלטה, אפילו הפשוטה ביותר. כמובן שהשימוש בטכנולוגיות הזה ילך ויגבר, ואיתו גם אפשרויות הבחירה של הצופה. אבל בהחלט ייתכן שרוב הצופים יעדיפו, ממש כמו היום, לתת לרשתות להחליט עבורם. מלבד זאת, גם אם כל התכנים יוצעו בVOD, בהרבה מקרים אנשים יבחרו לצפות בהם ברגע שהם ינתנו, רק על מנת שיוכלו להשתתף ב”שיחת הברזייה” למחרת (ראה מקרה הישרדות), ואילו הרשתות יעדיפו לשחרר את התכנים בהדרגה, על מנת לשמור על ההייפ לאורך זמן.
01.08.2008 בשעה 20:21
זה רק אני או שהיה פה ציטוט משופץ מ”מבצע סבתא”?
להנחה שתלית בסוף הפוסט אני שואל אם אתה רואה בהתגשמותה משהו לא תקין? אני למשל, רואה בה דבר לא חריג. ה-VOD הוא בעצם אבולוציה של הקלטה בוידאו לדעתי.
01.08.2008 בשעה 20:25
אפשר לתאר stream אישי בלתי פוסק שמבוסס על שידור תוכניות שמותאמות לטעם האישי שלך, ממש כמו פנדורה. אפשר גם לחשוב על שיחת ברזיה שמבוססת על שידור אינטרנטי, אך אתה והאנשים האחרים הצופים בו לאבהכרח צופים באותו זמן.
01.08.2008 בשעה 20:30
אלי, הכותרת בהחלט מתכתבת עם מבצע סבתא. לשאלתך, אני לא רואה בתרחיש כזה משהו רע. להפך.
01.08.2008 בשעה 21:14
תהיית טלויזיה ואינטרנטים…
…
01.08.2008 בשעה 21:17
[...] תאגורי, קראתי דרך גוגל רידר פוסט של גל מור שכותרתו – "הטלוויזיה החיה מתה". זכרתי גם ששוש פורבס כבר לא מחזיקה במקלט טלוויזיה, [...]
01.08.2008 בשעה 21:24
אני מחזק את דעתו של נמרוד.
ברגע שמשודר פרק של אבודים בארה”ב, צובאים מיליוני טורנטיסטים ומחכים ל”שידור” של הפרק ברחבי העולם.
זה אמנם לא שידור חי במובן הטהור, אך זה לא רחוק משם.
זה מזכיר דיון שהיה לי עם מישהו על תכני premium באינטרנט – יש קהל לא מצומצם שיהיה מוכן לשלם כדי לראות את אותם תכנים ב”חי”, כלומר הכי מוקדם שאפשר, ולא לחכות שזה יגיע לערוץ כלשהו או ל-VOD לשידור בחינם אך באיחור.
02.08.2008 בשעה 1:25
[...] קישור לפוסט: הטלוויזיה החיה מתה [...]
02.08.2008 בשעה 7:53
יש גם הרבה אנשים שצופים בפרסומות למרות שכח הקניה שלהם לא מספיק אפילו ל-VOD.
02.08.2008 בשעה 14:25
שמונה. השעון של רוממה היה מאופס על שמונה.
02.08.2008 בשעה 18:11
פיהוק.
הסיבה העיקרית שיש עדיין את הקונספט המוזר הזה של “לוח שידורים” ו”טלויזיה חיה” (שהיא לא תלוית זמן כמו שידורים חיים( היא אינרציה.
כמו שצויין באחד הפינבקים למעלה, אין לי טלויזיה. הסיבה מאוד פשוטה: לא הצלחתי אף פעם לגרום ללוח השידורים להיות חשוב מספיק בעיני בשביל לסדר את שעות הצפייה שלי סביבו, ומכיוון שהתכנים שרציתי לצרוך לא היו אף פעם זמינים בשעות בהן רציתי לצרוך אותם, פחות או יותר הפסקתי לצפות בטלויזיה.
כשעברתי דירה, לא טרחתי לקנות מקלט חדש, כי גם ככה כבר לא צפיתי בו (ועכשיו, אחרי שהתרגלתי לצרוך תכנים ברזולוציה נורמלית, כשיוצא לי להתקל בטלויזיה עם תכנים שאינם hi-def ההרגשה נורא מוזרה- כמו להתקל בסרט שחור לבן(.
02.08.2008 בשעה 18:15
ולגבי מצב צבירה זומבי מול טלויזיה: זיפזופ ב-joost די נותן את החוויה, כולל התכנים המעפנים…
ואפשר לחשוב בהחלט על streams אישיים כמו מה ש-last.fm נותן, או סתם דיפדוף אקראי במדיה וצפיה לפי החשק כמו מדריך ה-hi def videocasts בתוכנת itunes.
02.01.2010 בשעה 15:05
[...] קישור לפוסט: הטלוויזיה החיה מתה [...]