עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חברים ממליצים
ויראלי
לפתוח לכם חשבון?
מאת עמרי חיים פורסם ב- 25.1.2010 בשעה 16:53
בשיחה עם חבר נטול חשבון פייסבוק, נתקלתי בהתנגדות אידאולוגית כלפי רשתות חברתיות. זו היתה יכולה להיות תשובה שלילית פשוטה, לולא בדרך כלל היתה מלווה בחיוך מכל שמי שאומר לי שאין לו חשבון פייסבוק. נראה כי התופעה של אי הצטרפות לרשתות החברתיות מהווה מקור לגאווה אצל קבוצה אשר סולדת מלהיות חלק מקבוצה אחרת, סולדת מבלי ניסיון אמיתי לחשוב על הסיבות לסירובה.

תמונה ע”י luc legay
בזבוז זמן
זמן נועד לעבור, מה שאנחנו עושים איתו כבר תלוי בנו. הביקורת כי פייסבוק מבזבז זמן הינה מגוחכת. בואו נאשים את הרשתות החברתיות בכל הבעיות החברתיות בעולם, ונפתור את עצמנו מהאחריות. הרי כל מי שמשחק ב-FarmVille הידוע לשמצה, או משוטט ברחבי האינטרנט, היה כבר מפתח תרופה למחלה חשוכת מרפא בזמן הזה. ביקורת “ביזבוז הזמן” מתעלמת מההנאה שנגרמת לאנשים, הנאה שיכולה לנבוע מגידול ירקות וירטואליים או בבהייה חסרת מעצורים בטלוויזיה.
הרשתות החברתיות כבר הוכיחו את תפקידן בלדחוף סיעות פוליטיות חדשות, להיות בסיס תקשורתי למהפכות, לאפשר הכרויות מסוג אחר, ואפילו למצא בני משפחה אחרי שנים. ונכון, אפשר לבזבז בהם זמן, אבל אם כבר לבזבז זמן, אז במשהו שמעודד יצירת קשר אנושי, ולא ניתוק רצוף מהעולם, מהסובבים אתכם וממחשבותיכם שלכם על ידי בהיה ממושכת במסך.
נוסטלגיה
נהג המונית שלקח אותי מכאן לשם התלונן על כך שילדו משקיע זמן רב במחשב. הוא סיפר על כך שכשהוא עצמו היה ילד הוא היה משחק כדורגל בכבישים בהם היה עובר רכב פעם בשעה, אבל היום הילד נמצא רק מול המחשב. אומר זאת כאילו המחשב מייצג את השטן הגדול ופייסבוק את השטן הקטן. ללא שום מחשבה על האם זה עוזר להתפתחות הילד שלו או פוגע בו, בעיקר על כך שזה לא מה שהוא מכיר ועשה.
וכך, אנשים רבים מדברים על געגוע לימים שלפני עידן האינטרנט, ימים בהם ילדים היו רצים ומשחקים בכדור, קופצים לתוך ערימות חול או שלוליות ורואים יותר שמש. אכן יש בתיאורים האלה משהו יפה, אך הם לא יותר מנוסטלגיה אל ימים אחרים. נוסלטגיה מעבר לגעגועים והתרפקות על העבר, נעשית תוך אידיאליזציה שלו. מי שהיום מעביר את זמנו באינטרנט בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, לא נהנה פחות או יותר, אלא נהנה אחרת.
לפני כשבוע, עברתי עם אבא שלי על תמונות משנות השבעים. ארבעים שנה אחרי, היו שם כמה פרצופים שהוא לא זכר. אולי זה יהיה נוסטלגי פחות, אך כשאשב עם בני מול הפייסבוק, בלחיצת כפתור אוכל לדעת על חבריי בתמונות וגם אלו שלא, מה הם עושים בדיוק באותו היום.
קשר אנושי
בעשורים האחרונים התערערו להם מושגים רבים בלקסיקון האנושי. בזמנים בהם המרחקים, הפערים והחסמים נעלמו, זמנים בהם מושגים כמו קהילה, משפחה וחברים מתפרקים או מתעצבים מחדש, יש לצפות כי גם מושג החיבור האנושי יתפתח. ה”חברויות הוירטואליות”, אשר זוכות לביקורות כאילו הן אינן אמיתיות, הן תוסף חשוב לרשימת סוגי הקשרים האנושיים האפשרים, והן חלק מהגדרתו מחדש של החיבור בין אנשים.
זלזול בקשרים האנושיים, שונים ככל שיהיו מהקשרים המבוססי היכרות פיזית, שקול לזלזול בשליחת דואר אלקטרוני ורצון לתקשר באמצעות יוני דואר בלבד. אינני מאמין כי הרשתות החברתיות, כפי שהן היום, מייצגות את התקשורת האנושית בעתיד, אך אין ספק שהן צעד בדרך. להיות מחוברים וחשופים לקבוצה גדולה, לחלוק מידע, מסרים ורגשות – לשם אנחנו הולכים. גבולות של עיר, ארץ ושפה נעלמים, זן חדש של תקשורת נוצר.
אלו שדואגים לחום האנושי, לכוחו של חיבוק, לכוחו של מראה פנים וכוחה של שיחה בגלי קול באותו החדר, אוכל להרגיע אתכם: כל עוד ילדים מחובקים על ידי הוריהם בחודשים הראשונים באוויר העולם, תמיד נשאף גם כבוגרים לראות, לשמוע ולגעת. אין התקשורת החברתית באה להחליף את עולם התקשורת האנושי הקיים, אך היא בהחלט מסוגלת לשנות את גבולות היכולת האנושית ולספק לנו קשרים חברתיים נוספים ואחרים.
סיכום
תחת תירוצים אלו ואחרים, דבקים אנשים רבים בהחלטתם לא להיות חלק מרשת חברתית זו או אחרת. בטוחים בצדקתם וביכולתם להתגבר על הקללה של תקשורת ההמונים החדשה הם מתעלמים מרצונם הבסיסי לקשר עם אנשים אחרים. מתעלמים מכך שהייחודיות שלנו כבני אדם היא היכולת לתקשר עם שכמותינו או עם אלו השונים מאיתנו, הרי בסופו של דבר גם כלבים וחתולים יכולים לשרוע למול הטלויזיה ולבהות בה, וגם הם יכולים לרדוף אחד אחרי השני בחצר, אנחנו יכולים מעבר, הרבה מעבר.
>



עשו סקס: השיר החדש של האשך הבודד (וידאו)
מלחמת הכלבלבים: הפרסומות הנשכניות של פולקסווגן לסופרבול (וידאו)
שעון המניפה מראה את השעה בתלת מימד (וידאו)





נו באמת
היה לי חשבון בפייסבוק
ניסו ליצור איתי קשר אנשים שמעולם לא רציתי להיות איתם בקשר
בעיקבות תמונות שהעלאתי ידעו עלי פרטים אנשים שלא רציתי שידעו
אחרי כמעט חצי שנה שלא נכנסתי לאתר פשוט כי לא היה לי מה לעשות שם (ולשלוח נידנודים או לשחק באיזה משחק מטופש לא נחשב אצלי להעביר זמן בכיף) סגרתי את החשבון
ואני מאוד אוהבת תיקשורת אינטרנטית עם אנשים. מסנג’ר, מיילים, פורומים, בלוגים… הכל טוב בעיני ומהנה ויוצר קשרים ופותח אותי לתחומים חדשים.
פייסבוק לא עשה לי את זה – זה לא אומר שאני חתול שרובץ ובוהה באויר, רק שהחלטתי שאין לי מה לעשות שם (זמני יקר לי מדי, יש לי הרבה דברים אחרים לעשות בזמן הזה)
אני מכיר הרבה (הרבה) יותר אנשים בלי פייסבוק (גם וירטואלית – בלוגים, אינטרנט וכד’) מאשר אנשים עם פייסבוק. למעשה, פייסבוק היא רשת חברתית שמגבילה אותך רק לחברים שיש להם פייסבוק בעוד שהרשת החברתית שלי גדולה יותר וכוללת גם כאלה שיש להם פייסבוק אבל גם כאלה שלא.
מעניין אותי אם היו בודקים לפי קבוצות גיל (נגיד לפי עשורים) ולפי מיקום (נגיד לפי יבשות), אם מוצאים בכלל האוכלוסיה הנבדקת אם יש רוב לבעלי הפייסבוק או לנטולים.
היה לי פעם פייסבוק אבל מחקתי אותו כעבור מס’ שבועות כהבנתי שהוא מיותר עבורי. יש לי כרגע חשבון טוויטר אבל בו אני בעיקר עוקב (בעיקר אחרי תגיות מסויימות ופחות אחרי אנשים מסויימים) ופחות מפרסם בו.
כנראה שאין פה עניין של מי שיש לו פייסבוק או לא אלא יותר עניין של מי שיש לו חברים עם פייסבוק או לא. זה כאילו שיהיה לי מכשיר טלפון או מכשיר פקס אבל אני אהיה בין הבודדים מבין ה”רשת החברתית” שלי שיש להם מכשיר כזה. אז מה הטעם? (שלא לדבר על להיות חברים של “איסתא” או של “במבה”).
עמרי משפטי הסיכום שלך מתנשאים ומעליבים.
אין לי חשבון פייסבוק כי יש איתה שלל בעיות. אני לא צריכה תירוצים. הבעיות ידועות וברורות ונמצאות על השולחן. נוח לך לחיות איתן? יופי לך. לי לא מתאים להיכנע להן כרגע. אולי בעתיד כשממש לא תהיה לי בחירה.
הייתי חברה ברשת לאסט.פמ (כשהיתה חינמית), אני בטוויטר ויש לי בלוג, ועדיין פייסבוק, מה לעשות, לא מתאים לי. ולא רק לי. מכירה אנשים מאוד מקוונים, מאוד פעילים ומוכרים (ברשת ומחוצה לה), שלא נמצאים בפייסבוק.
גם הם וגם אני יודעים באיזה עולם אנו חיים ומבינים היטב מה המשמעות, לטוב ולרע, של להיות או לא להיות חבר בפייסבוק.
בכל מקרה רמת החברתיות והתקשורת שלנו כבני אדם, והמרחק בינינו לבין חתולים וכלבים הבוהים בטלויזיה לא תימדד על ידך.
אמילי ושגיא.
בתור אנשים בעלי פעילות חברתית באינטרנט, אינכם נמנים אם הקבוצה אשר איננה מסתדרת עם העולם הוירטואלי. בחרתי את פייסבוק כדוגמה, הואיל והוא מכיל בתוכו מנגון תקשורת למסרים מיידים, תיבת דואר ועוד, אך ניסיתי להתייחס לעולם התקשורת הוירטואלי כולו, כאשר פייסבוק הוא רק אתר מייצג.
אני חושב שתסכימו אותי כי אנשים אשר התנסו ולא נהנו, כמוכם, אינם שקולים לאלו אשר מסרבים בכל תוקף לעשות זאת. אני חושב שהסירוב, ואפילו חוסר הרצון להיות חלק מתופעה חברתית נרחבת מעידים על פחד כלשהו ולא על שיקול עינייני.
אמילי, אמירתך לגבי פרטיות היא אכן מורכבת, ויש כאן נושא נרחב שאולי נעסוק בו בפעם אחרת. לגבי פייסבוק, את אומרת שלא נכנסת לאתר כמעט, ולכן אינני בטוח אם נתת לאתר את ההזדמנות האמיתית, אך כאמור לעיל בניגוד להרבה אחרים, נתת לזה הזדמנות.
שגיא, לשאלתך בעולם יש 1.7 מיליארד משתמשי אינטרנט, כאשר למעלה משליש חברים ברשת חברתית זו או אחרת, ויותר מחמישית בפייסבוק ספציפית.
פני, אני מתנצל אם לקחת את העוקצנות שלי כעלבון.
בכל זאת, אשמח לדעת מהן הבעיות אשר ידועות, ברורות ונמצאות על השולחן. האם באמת את לא מסוגלת, בעודך מחזיקה באתר משלך, ומפיצה את דעותיך בטוויטר להתמודד עם עולם הפייסבוק?
בנוסף, כפי שהבהרתי לחברים לעיל, בתור מישהי בעלת זהות אינטרנטית ואשר מחזיקה בקשר עם הרבה אנשים בעולם הוירטואלי, לבטח לא תתעטפי בתירוצים לעיל.
בכל מקרה, אל תקחי את עוקצנותי כמעבר לכזו שנועדה לעודד תגובה מחסרי יישות וירטואלית, ומכאלה שבוחרים ללגלג לעולם הזה ללא שהתנסו בו, וללא הבנה כי הוא מרחיב אתיכולות התקשורת האנושית.
עמרי
העיסוק בפייסבוק כבמדיה חברתית מפספס לדעתי את העיקר והוא נחבא אל הכלים בשל צעירותו של האתר. מי שמתחזק “היטב” את הפייסבוק שלו יקבל בעתיד את יומן חייו ערוך דיגיטלית ומוכן לקריאה לנוחותו ולנוחיותם של שאריו. יגידו רבים שאינם מעוניינים ביומן מעין זה אבל כל אדם באשר הוא קשור לזכרונותיו והפייסבוק מארגן אותם בעבורו היטב. וזה בעיניי הרבה יותר חשוב מהחברים או מהקבוצות שאתה משתייך אליהם בפייסבוק.
עודד – דווקא מהבחינה הזו פייסבוק מאוד לוקה בחסר. היא כל כולה מכוונת לזמן אמת וקשה עד בלתי אפשרי לחטט בפיד אחורה מאוד. הדבר היחיד שנוח לעיין בו בדיעבד הן התמונות. עוד סיבה בגינה אני רואה בפייסבוק בעיקר אלבום תמונות חברתי נחמד.
עמרי – להגיד ש”בזבוז הזמן” הוא משהו שאפשר להתמודד איתו הוא נחמד בתאוריה אבל נופל במבחן המציאות. רוב האנשים שמחזיקים טלויזיה בבית מוצאים את עצמם, מפעם לפעם, משחיתים זמן יקר בצפיה בתוכניות חסרות ערך לחלוטין. החלטה להוציא את הטלויזיה בבית היא הגיונית למי שמגיע למסקנה שהזמן שהטלויזיה גוזלת ממנו שווה פחות מהערך שהיא נותנת. אפשר לכאורה להשאיר את המכשיר ולצפות רק בתכנים “בעלי ערך” – אבל רוב האנשים נכשלים במבחן הזה. המקרה של פייסבוק דומה – גם מי שמפיק מהמדיה הזאת ערך רב מוצא את עצמו מפעם לפעם מבזבז עליה זמן יקר, ועבור מי שהערך המוסף לא מספיק, עדיף פשוט להימנע.
גם אני משתייך לדור ששיחק כדורגל בחצר וקפץ לשלוליות ולחול.
זו נוסטלגיה קצת מזוייפת:
מה למדנו מהעיסוקים ההם, פרט לעובדה שמי שחזק יותר פיזית גם מקובל יותר?
ברשתות החברתיות דהיום אני שומר על קשר עם כמעט כל מי שעבר בחיי, יוצר קשרים חדשים ולומד בלי סוף.
אפילו ב FarmVille המושמץ משחק השיתוף החברתי תפקיד חשוב.
נכון – לרוב אין תכנים עמוקים ברשתות החברתיות, אך את אלה אני מוצא בבלוגים שאני קורא וכותב.
דוד, נשמע שאתה נעלב מהנמנעים ומגן על רעיון שלא צריך את העזרה שלנו. תן לאנשים לעבוד בקצב שלהם. יש המון סיבות למה לא להיות חלק מהרשת החברתית הגדולה בעולם. כמו חתונות וילדים – זה מגניב וטבעי אבל כל אחד והקצב שלו.
אל תאג, אתה נשמע מודאג ועכשיו גם אני מודאג…
עמרי – כתיבה מצוינת כרגיל. ועוד כרגיל, ישנן נקודות שאני לא מסכים איתן. ספציפית, ישנם מקומות בארץ בהם מעודדים את הילדים לצאת החוצה ולשחק כדורגל בדשא. כן ירבו. מעבר לנושא חינוך הילדים אני די מסכים עם כל דבריך.
תגידו, לא שיתפנו מספיק מידע פרטי עם גוגל שאנחנו צריכים עכשיו גם לשתף עם צוקר?
לא שאני קנאי מטורף לפרטיות שלי אבל עם כל הכבוד… יש כמה פרטים מעטים שאני מעוניין לשמור לעצמי מטעמי נוחות, הלא כך?
ועכשיו אומר את האמת ורק את האמת, אם פייסבוק היה פחות בזבזני בזמן בדומה למקושרים סביר להניח שכבר מזמן הייתי קופץ לבקר אבל בחיאת רבאק, חווה וירטואלית? הזמן שלי שווה קצת יותר מזה… מאותה סיבה גם אין לי טלוויזיה… צריך לתת למוח לנוח לפעמים ובזה אין ויכוח אבל אם המחשב מספק לך צרכים שלא מכריחים אותנו “לבזבז” זמן אז מה הקטע?
חוצמזה שאם יש חברים שאני ממש רוצה לשמור אתם על קשר אני אשמח להוציא מכיסי את מספר הפרוטות שנדרשות כדי לשוחח אתם בטלפון ואני חושב שאצל רבים ממנויי פייסבוק הכסף הוא לא השיקול
אחלה פוסט – אולי אתה יכול לעזור לגברת הזו
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1057,209,44531,.aspx
דיויד
http://chronicle.com/article/Faux-Friendship/49308/
אין לי פייסבוק ומעולם לא היה לי מכיוון שאינני חשה צורך בו.
לתקשר עם החברים יש לי מסנג’ר ,פלאפון,מייל וכדי להכיר אנשים חדשים אני פשוט יוצאת מהבית (פאבים,אוניברסיטה,עבודה)
רוב האנשים שאני מכירה פשוט מכורים לדבר הזה ,ברמה של כמה שעות ביום במצטבר,וזה חבל.(כמובן שכל אחד אחראי על הזמן שלו,אבל עובדתית רובם נשאבים לשם)
לאן נעלם החופש להיות לא זמין?