עקבו אחרי חורימבה

Twitter RSS חורים גם באייפון

עדכונים במייל

פוסטים אחרונים מהבלוג

חברים ממליצים

ויראלי

default icon

התאבדות 2.0: המכונה שתנתק אתכם ממדיה חברתית

אהבתם את הפוסט?

לא נמאס לפעמים שכולם, אבל כולם, יודעים מה אתם עושים בכל שנייה נתונה ולהתעדכן בנעשה עם אחרים? ומילא זה, אין לאן לברוח. עדכנת סטטוס בפייסבוק? צייצת בטוויטר? כולם יודעים מה אותה עושה. לא עדכנת? תחושת קבס מעיקה מתחילה לעלות בעמקי הגרון. מה יהיה עלי עכשיו? איך ידעו מה שלומי? איך אתקשר עם החברים שלי?

אנחנו יוצאים, ובצדק, נגד המאגר הביומטרי, אבל מוכרים את עצמנו מראש לעולם בו מיליוני "אחים גדולים" יודעים איפה אנחנו ומה עשינו. ולא,זה לא באמת בשליטתנו. אנחנו לא באמת יכולים להחליט מי רואה מה. הכל פתוח, הכל פרוץ.

suicide

               מי יעז ללחוץ על הכפתור?

בואו נכיר באמת. רבים מאיתנו מכורים, אנחנו מרגישים לבד בלי כמה כלים אשר לפני שלוש שנים בכלל לא הכרנו. במקרים הקיצוניים, אנחנו מסוגלים להיעלם לחברינו בשר ודם, על-מנת לתחזק שוב ושוב את מערכות היחסים הווירטואליות. השעתוק הפך לאמיתי, וולטר בנימין מתהפך בקברו. כתבנו כאן בעבר על הצורך במצב טיסה. אך התנתקות זמנית לעתים לא מספיקה.

מזדהים? אולי תרצו להציץ ב"מכונת ההתאבדות הווב 2.0ית". מה היא עושה? בדיוק כפי שמשתמע, מוחקת אתכם לחלוטין מכל נוכחות ברשת החברתית. וכן, זה פועל גם רטרואקטיבית. לא רק שאתם מפסיקים להיות נוכחים, אתם מעולם לא הייתם. השירות החדש קיים בסך הכל חודש, אבל כבר הספיק לסייע ל-1,000 מקרי מוות וירטואלים, מחרב בדרכו 80,500 חברויות בפייסבוק וכ-276,000 ציוצים. ולא מדובר רק בשני אתרים אלה, גם מייספייס, לינקדאין, הכל הולך. ומה נשאר? כלום. פרופיל ריק. וזה כל כך פופולרי, שכרגע תצטרכו להמתין על-מנת לקבור את חיי הרשת שטיפחתם.

הפופולריות העצומה של השירות נובעת מכך שהוא מקצר תהליכים בצורה יעילה להפליא. כאשר מנסים לסגור חשבון רשת באופן ידני, מדובר בתהליך ארוך ומתסכל, בסופו דבר לא נמחק, רק לא נראה לציבור. שימוש במכונה יגן על פרטיותכם במאה אחוזים: הכל נעלם, לגמרי.

יעיל? בטוח. מדויק ונכון? זה כבר משהו אחר. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא תומכת בהתאבדות, לא בעולם האמיתי ולא בכלל. אבל גם כאשר מישהו בוחר לשים סוף לחייו, עדיין נשארים בידינו זיכרונות: תמונות, חברויות, געגועים. מכונת ההתאבדות של הרשת לוקחת את כל זה. מה נשאר? כלום, כאילו מעולם לא הייתם. בהשוואה, כאילו כלל לא נולדנו. ואולי זה מסביר הכל. מכורים לרשת ככל שנהיה, מדובר בסך הכל במשחק. אלה לא החיים האמיתיים. תודה לאל.

האם אחד מקוראינו יעז ללחוץ על הכפתור? אם כן, שתפו אותנו.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות:


מאת: נועה רז

נועה רז היא מנהלת פיתוח המשאבים של ארגון הנוער הגאה

  1. רעיון מעולה, אני מקווה שהרבה יבחרו בחיים ויתנתקו סוף סוף מהמגיפה הזו.

    לצערי בזמן שהחלטתי להיפטר מכל האתרים שהייתי רשום בהם לא היה שירות כזה, אז נאלצתי לעשות זאת בדרך המסורבלת אך הבטוחה.

    תאמינו או לא נהניתי כל רגע ואני לא מסתכל אחורה לרגע בצער (מה גם שפרקי היד שלי פחות דואבים עכשיו)

  2. אני נקטתי בצעד מחוכם ומראש בחרתי שלא להתחבר לרשתות האלה מפאת הכבוד שאני נותן לזמן שלי
    מודה ומתוודה שאני אכן חבר ברשת הישראלית מקושרים אבל בינינו… על מה כבר יש שם לבזבז זמן? אפילו החברים שלי כבר לא שם, זה בעיקר בית קברות של פרופילים…

  3. צריך להיות מחובר, אבל להכנס ולהתעדכן פעם בשבועיים… לפעמים פעם בחודש גם מספיק :-)

Performance Optimization WordPress Plugins by W3 EDGE
Google Analytics Alternative