חורים ברשת

המגמה המסתמנת בגרף של Google Trends לאתרים עלולה לבשר רעות לאנשי Obvious מסאותפארק, סן פרנסיסקו. ייתכן ש-Twitter חווה משבר זמני, כתוצאה מבעיות הזמינות הקשות של השירות. אולי זו הירידה שלפני העלייה המטאורית. אך יש גם אפשרות אחרת – טוויטר מיצה את פוטנציאל הגידול שלו בקרב תעשיית הווב והמעגלים הקשורים אליה. זה לא שירות שנועד להמונים.

הרבה עוסקים לאחרונה בשאלה אם FriendFeed יירש את טוויטר. לכאורה שני אלה שירותים שונים בתכלית. טוויטר משמש אותנו לעדכן את קבוצת המנויים שלנו במסרים קצרים, לינקים ואפילו תמונות. פרינדפיד מרכז עבורנו עדכונים של מנויים מכל הבלוגים, פליקר, יוטיוב, לאסט.אף אם, דלישס, פייסבוק ואחרים. אך כאשר פרנדפיד החל לאפשר למשתמשיו לשלוח עדכונים למנויים היישר מהשירות והציע אפשרות לנהל דיון על עדכונים אלה באתר, הוא התקרב לטוויטר. אם נפח משמעותי של המשתמשים והדיונים יעבור מטוויטר לפרנדפיד, לא יהיה עוד צורך בטוויטר. בינתיים זה לא קורה.

כפי שאפשר להבין מהגרף, יש פער עצום בין הבאז של פרנדפיד לנפח האמיתי של השירות. בסך הכל 30 אלף כניסות ייחודיות ביום, פחות או יותר. גם טוויטר עם 400 אלף גולשיו היומיים הוא טיפה בים לעומת 30 המיליונים שפוקדים את פייסבוק כל יום. כל יום!

אם פרנדפיד ידע להתמודד עם בעיית הרעש הלבן, שמעסיקה אותנו הרבה בחודשים האחרונים, אם הוא ידע להציף דיונים מעניינים ורלוונטיים המותאמים אישית לכל משתמש, אולי זמן התהילה שלו גם יגיע. אפשרות סבירה אחרת היא שטוויטר, פרנדפיד ודומיהם הם רק החלוצים שלפני המחנה, בשעה שאת פירות הבשורה שלהם יקטפו אחרים. הפיד הוא הלב של כל שירות חברתי, לכן בפני פרנדפיד עומדים מתחרים מאוד חזקים. עניין זה מומחש באמצעות יישום ה-iPhone של פייסבוק.

זה לא הכל. מעניין מאוד מה זוממת גוגל, למשל, שנתוני הגולשים שלה “אינם זמינים” בגוגל טרנדס. ה-Note in reader הופך את Greader לשירות חברתי, תוסיפו לכך את Friend Connect, Jaiku ועוד מטעמים לסיר ותקבלו תשתית חברתית החוצה את כל האינטרנט.

עוד מגמה (מדאיגה?) נוגעת לקיטוע ולריכוזיות של התכנים. לאחר שאגרגטורים כמו פרנדפיד, גוגל רידר ובמובן מסוים גם פייסבוק הוסיפו אפשרות להגיב לעדכונים, הם פוטרים את הגולשים מהצורך להיכנס לפליקר, לבלוגים ולכל האתרים בהם פורסמו התכנים במקור. זה רע לבעלי התכנים אך גם לגולשים – ייתכן שלפוסט מסוים יהיו תגובות בבלוג בו פורסם במקור וגם לעדכון של הפוסט בפרנדפיד – והתגובות האלה יתפרסמו בנפרד.

אם חוזרים לעניין התוכנית הגדולה של גוגל, ברור לחלוטין מי ייהנה בסוף מהריכוזיות הזו, המחלישה את הבלוגים העצמאיים ואתרי התוכן. בסופו של דבר כולנו נתרגל לקרוא תוכן שיסננו עבורנו. מי שישלוט במסננים ישלוט בכל.

נוסיף לסיר את ההיחלשות הנמשכת של הבלוגוספירה. כבר מכריזים על מותה של ה-A List, ג’ייסון קלקניס מצהיר על פרישה מכתיבת בלוג לטובת רשימת דיוור סגורה! (בן אדם, כמה ניינטיז מצדך) בצעד שהוא יותר דרמה קווין ויחצ”נות, אך מעיד להיכן נושבת הרוח. האלפא-בלוגרים נחלשים בגלל שהמידע עובר היום דרך נתיבים חלופיים, משוכללים יותר – רשתות חברתיות, טוויטר ןאחרים, אין צורך בשירות שלהם יותר.

הנה לכם תהליך אבוליציוני מרתק. אם בימים שקדמו לאינטרנט צריכת המדיה הייתה “טיפשה” (הדלקנו טלוויזיה וזפזפנו בין ערוצים או קנינו עיתון יומי ודפדפנו בו), בימי ה-Web 1.0 קיבלנו לידינו שליטה על צריכת המדיה שלנו ונהנינו ממבחר אמיתי, שלא כמו ה-narrow casting המזויף הטלוויזיוני כאשר המשתמשים הופכים משדרים בעצמם (Web 2.0). היקף התכנים חסר התקדים יצר בעיה של עומס מידע שכלי ה-Web 3.0 ינסו לפתור.

העניין הוא שזה לא יעבוד ללא תיווך. במילים אחרות, סביר להניח שיותר ויותר אנשים לא יקראו את cnn.com (אחד משני אתרי החדשות הפופולריים בעולם) באמצעות ביקור ישיר באתר אלא מפלטפורמה שתציג ותסנן להם את החדשות הנבחרות ממבחר אתרים בצירוף תגובות והמלצות של גולשים אחרים שהם סומכים על דעתם. CNN זה רק דוגמה, כן? בפלטפורמות האלה ישלטו גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט ואחרות. עד כמה הן יהיו פתוחות – בכך תלוי פחות או יותר עתיד חופש המידע. >