אז מה תעשו אם האינטרנט ימות? התשובות שלכם

בפוסט האחרון שאלתי מה אתם תעשו ביום בו האינטרנט ימות? איך תיראה חווית הוובלס שלכם ומה הכי יצער אתכם לאבד? כמה משעממים יהיו החיים שלכם אז, אפילו יותר מהיום? איך תעבירו למאות אנשים אחרים סרטון טיפשי על סנאי? הנה התשובות שלכם.

תגובות בבלוג

“באמת שאלה לעניין, לי אישית יהיה מאוד קשה לחזור לתהליך הארוך יותר בכדי לקבל את מלוא המידע שאני צריך, ומעבר לזה יהיה לי הרבה יותר קשה לבטא את עצמי”.

אלחי

“איך הייתי מתמודד עם העובדה שפתאום כל האנשים שאני מכיר רק באופן ווירטואלי היו נעלמים להם בלי שום דרך לשחזר את הקשר בינינו (לא תמיד אני יודע שם מלא, פרטים אישיים וכו’ שלהם). אבל אני מניח שאם קשר וירטואלי מתקיים רק באופן כזה בלי שום מפגש אמיתי, אז אולי זה בעצם מעולם לא היה נועד להיות קשר “אמיתי”…“אני חושב שאני בעיקר אצטער על כך שהדוקטורט שאני כותב (על האינטרנט) ירד לטמיון. חוץ מזה נראה לי שאני אשרוד”

אלי

“באופן אישי, אני לא רואה איך אפשר לחיות אחרי היום שהאינטרנט ימות.
טלויזיה אני רואה באינטרנט, מדברת בסקייפ ובגוגל talk, עובדת מהאינטרנט, מתחברת לעבודה באינטרנט, מוזיקה שומעת באינטרנט, משלמת חשבונות באינטרנט, מזמינה כרטיסים באינטרנט, שולחת דואר באינטרנט, נרשמת להרצאות באינטרנט, מזמינה אוכל מהאינטרנט, רואה חדשות באינטרנט, מחדשת את הרישיון באינטרנט, משתפת באינטרנט… הכל באינטרנט! מאוד מקווה שלא יהיה היום בו האינטרנט י מות.”

יעל

“מה רע בלשבת מתחת לעץ הקוקוס בקאריביים, ללגום קוקטייל מקומי ולקרוא איזה ספר?
יש חיים מחוץ לאינטרנט (אבל איתו היאוש יותר נוח”).

אבי לן

“לפעמים אני רוצה “שימות” בעיקר כשאני בחופש. כי כל החיים הוירטואלים שלי ממשיכים לפעום גם כשאני בחופש. סוג של פיזיולוגיה חצויה. יהיה אחרת, בטח מושג הזמן, אבל התפיסות המחשבות…ישרדו כך אני מקווה. טוב שאת הפעולות האחרות החצי אוטומטיות האינטרנט לא עושה כמו לכבס, לקרר…”

אורנה גבע

 

טוויטר

“ My love life would take a turn for the worse”

shaiinbal@

 

בלוגים

 

“בקושי החזקתי מעמד עד הצהרים. בצהרים הרגשתי שאני חייב לצאת החוצה, לתקשר קצת עם העולם החיצון. אבל מסתבר שגם העולם החיצון היה עדיין בהלם, וכולם מסביבי נראו בערך כמוני – הלומי חוסר אינטרנט, משוללי תקשורת, אבודים בעולם.

בערב שאלתי את אשתי מה הייתי בדיוק עושה לפני שהיה האינטרנט. היא מלמלה משהו על טלוויזיה וחיבוקים, אבל זה נשמע לי נורא אייטיז. הבטתי בלפטופ שזרוק בסלון, ריקני ומנותק, וחשבתי שנורא בא לי לספר על היום הנורא שהיה לי לכל החברים שלי, והחברים של החברים וסתם אנשים שעוקבים אחריי כי משעמם להם בחיים. אבל אין אינטרנט, ובלי אינטרנט זה די קשה”

שגיא בן צדף בפוסט שכתב במסגרת התרגיל

פייסבוק

 

רויטל דניאלי פירסמה בפרופיל שלה את התמונה הזו שאני לא יכול לפרסם בשל העדר זכויות יוצרים.

“חוזרת לספרים הישנים”

ריקי כהן

“גם ספרים אבל גם חרפון אמיתי אם לוקחים לי את הג’ימייל שלי, את אתר מפה, את הבנק באון ליין. ..מה עשינו קודם?”

סיגל אמסלם

“האנשים. התחושה של האנשים שאחראים על כל זה. זאת תחושה שהיה לי גם לפני עשר שנים, עוד לפני הרשתות החברתיות, והקהילות ואפילו הפורומים. התחושה שאתה מקבל בכל אתר שאתה נכנס אליו, שהכל רוחש אנשים שעבדו עליו, ונמצאים שם, מאחוריו.
והמוזיקה, כמובן”

נורית גזית

“יהיו קריזים. בטוח שיהיו. לכן כדי לפצות על החסך הצפוי,
אני יוזמת הקמה מיידית של רשת מכוני גמילה עם תאי סימולציה וחלוקה מבוקרת של כמוסות ביו-איי.סי.קיו, וכמו כן מגייסת את ד"ר אשר עידן בתור מומחה להסתגלות עצמונית. טיפולי הגמילה יוכנסו כמובן לסל הבריאות, כי מדובר בציבור ענק”.

אריאלה

>

תגיות: אופליין