תרגיל מחשבתי: מה תעשו ביום בו האינטרנט ימות?

בעקבות הפוסט האחרון חשבתי על כך שאנשים בגילי שייכים לדור האחרון שידע את יוסף, מציאות אופליינית נטולת רשת, עולם בו הטלוויזיה היא המולך, הרדיו מפלט ועיתונים, מגזיני כרומו, דיסקים וספרים הם החברים הטובים ביותר. עולם של בטלת אחר הצהריים על ספה או על ספסל בשכונה, בו התקשורת ההמונית האישית ביותר היא הטלפון. עולם בו מחכים בוקר אחר בוקר למכתב שיגיע ואם יתמזל מזלנו אולי הטלפון יצלצל.

זה לא היה עולם רע, אך גם לא מעורר געגוע. הווב נתן המון ולקח קצת לעצמו וכבר סיכמנו שעבור כל טכנולוגיה חדשה שאנחנו מאמצים, חייבים לשלם מחיר מסוים. האם ראוי לשלם את המחיר הזה? לדעתי, אלף פעמים כן, ובכל אופן, העולם ההוא כבר לא קיים אלא אם כן תצטרפו לכת האיימיש או תהפכו ללודיטים חדשים.

ברשותכם נערוך תרגיל מחשבתי מסוים. אני מתנדב להתחיל. אתם מתעוררים מחר בבוקר ואין יותר אינטרנט. לא בלפטופים, לא בנייחים, לא באייפון, לא על אף אחד מהמסכים במשרדי רני רהב, אין גם בבתי קפה ולא במשרדי ממשלה, אין בטלוויזיה ולא בטלפון. הזרם חדל, הקישוריות נעלמה מהחיים אך אתם מנסים להמשיך בשגרת יומכם הרגילה. איך תתמודדו וכיצד תתאבלו על כל מה שאיבדתם? הנה החלק שלי.

                                                                            CC

                                                                            -by-NC laimagendelmundo. משהו עומד לקרות

בשבילי אינטרנט נטול בבקשה

חשבתי כבר להתקשר לצעוק על הספקית אינטרנט שלי, 000, כי שוב האינטרנט נגמר. אפילו ריסטרטי את הראוטר בטרם חיננית המוקדנית תאשים את הרשת הביתית שלי בבעיה ולפני שהספקתי לענות תעביר אותי להאזין למחרוזת ג’ינגלים בנוסח “זה זכות לתת שירות יה יה” בהמתנה מענה במיוחד למענה של הוט. אבל גם ב-000 לא היו אנשי בשורות, אפילו יותר מהרגיל. “אפילו בפתח תקווה אין אינטרנט. הזרזיף שנשאר משמש למטרות שמוגדרות ביטחון לאומי: חשבון המייל של שרה נתניהו ועיצוב מחדש של אתר הביטוח הלאומי”.

יושב. מסתכל על ערימת הספרים על השידה. לא, הקריאה תידחה. מה חדש בעולם? כדאי לקפוץ למכולת ולקנות עיתון. דווקא כתבות מעניינות, מקוריות, מתפרסמות היום בעיתון. נראה שהעדר האינטרנט עשה טוב לעיתונים. עכשיו הם בעולם מוכר וחמים יותר, בו אתה משלם למישהו עבור חתיכת נייר. קראתי כתבה מרתקת על הסנאי טוויגי, אך אבוי, אני לא יכול לצפות בווידאו או ללחוץ על לינקים. נו, מילא, אולי ישדרו את זה במהדורת הערב בטלוויזיה. זאת אם תופעת הסנאי טוויגי הייתה בכלל מובאת לידיעתנו בעולם נטול רשת. עכשיו נותר לי רק לשתף את הכתבה עם 500 חברים. אתקשר לכל אחד מהם בטלפון. אם אתחיל עכשיו, אולי אסיים עד הלילה.

אז מה אתם תעשו ביום בו האינטרנט ימות? איך תיראה חווית הוובלס שלכם ומה הכי יצער אתכם לאבד? כמה משעממים יהיו החיים שלכם אז, אפילו יותר מהיום? איך תעבירו למאות אנשים אחרים סרטון טיפשי על סנאי? שתפו אותנו כאן בתגובות ואפשר גם בדף הפייסבוק של חורימבה או מהפרופיל האישי שלכם בפייסבוק עם אזכור (Mention) ל-Holesnet@, אם אתם כבר עוקבים אחרי הדף שלנו. אפשר גם לשלוח משפט בטוויטר עם ההאשתג #noweb. לא חייבים לכתוב – אפשר גם לשתף תמונה או סרטון. אם יהיה מספיק מעניין, נשפוך את המיטב בפוסט המשך.

>

תגיות: אופליין, אינטרנט, חיבוריות, קישוריות