ופתאום, התרסקות

לפעמים האל שבתוך המכונה מעמיד אותך במבחן, קורע את התפאורה מהמטריקס ומשאיר אותך בלב הכלום. מי לא חווה את הארעיות של הדיגיטליות? מסמך שעבדתם עליו חודשים ונעלם בנבכי המחשב, מידע חשוב שהתפוגג בין העננים הווירטואליים, אלבום תמונות מקוון שנמחק בשלמותו. זה לא משנה כמה יספרו לנו שהטכנולוגיה בטוחה ואמינה, יש משהו זמני ועכשווי במרחב הדיגיטלי. לראייה, קישורים נרקבים, תמונות שבורות ותכנים שפורסמו אך לפני כמה חודשים וכבר אינם נגישים ודחיקת העדכון הקודם על ידי העדכון הבא.

לא מדובר רק בהעלמות של מידע אלא גם בגניבה, דליפה, פריצה וטשטוש נמשך של הגבול בין הפרטי לציבורי. אנחנו משתמשים במחשבים שיוצרו במזרח אסיה וגולשים ברשת על גבי תשתיות של חברות אמריקניות, נשענים על שירותים של תאגידים וסומכים עליהם שיגבו עבורנו את המידע. אנו מאמינים שכל המערכות האלה יפעלו יחד בהרמוניה ויספקו לנו שירות זמין 24 שעות מיממה. לא רק אובדן מידע מטריד אותנו אלא גם חוסר זמינות של שירותים על בסיס רגעי. כל גלגל שיניים שמסתובב ולא מביא לתוצאה הרצויה, כל דף לבן שמצביע על חוסר זמינות של שירות – כולם סיבות לכאורה לעצבנות גוברת.

למרות זאת, אנחנו ממשיכים להאמין במכונה. האמונה הזו מאפשרת את קיומו של מרחב מחייה ועסקים עצום בהיקפו שלא היה קיים עד לפני 15 שנים. מפתיע כמה רבים מסכימים להיות תלויים במרחב השברירי הזה, מבלי לשאול שאלות, מבלי לתהות על עניין הבעלות המידע ומי ערב להם שכל זה לא ייעלם מחר אל תוך חור שחור.

חור שחור כזה בלע אמש את מסד הנתונים של חורים ברשת. רגע אחד הוא היה שם וברגע העוקב הכל נעלם – הפוסטים, התגובות, הכל. יותר משלוש שנים של עבודה. איננה.

התגובה הראשונה במקרים כאלה היא הכחשה ורפרוש נוירוטי. אתה לא מאמין שזה קורה לך. אתה נתלה בשביב תקווה של cache שעדיין מציג את המציאות הרצויה לך, אך דפיקות הלב גוברות ככל שמתברר שזו תקוות שווא ומכל הדפים נשקפת אותה מציאות עגומה. השלב הבא יהיה להתכחש ולהאמין שכל זה יסתדר איכשהו. לאחר מכן מתגנבת ההכרה במציאות החדשה ומחשבה על תיקון המצב. קור הרוח שלכם עומד למבחן והוא יעמוד בו אם דאגתם לגיבוי או חלופה בעוד מועד, השלב הזה יהיה קשה אך בסופו תעמדו שוב על הרגליים. אם לא, זה הזמן לשקוע במרה שחורה או להתחיל מההתחלה אם יש לכם כח לכך.

כאשר התבררה התמונה לאשורה החלנו בשחזור הדאטבייס מהגיבוי. בסיום התהליך חזרו רוב הפוסטים לבלוג והמחיר היה סמלי יחסית – כל התגובות מאתמול נמחקו (סליחה מהמגיבים) ונאלצנו לשחזר חלק מהפוסטים. הסיבה לתקלה אינה ברורה וכל סברה אפשרית, החל מווירוס שהופץ מאחד המחשבים המורשים לעדכן את הבלוג ועד להתקף בלתי שפיות של וורדפרס. זה גם פחות רלוונטי עכשיו, לאחר שהכל שוחזר, אך מקרים כאלה מלמדים ענווה והכרה במציאות כאוטית, בה אנו תלויים מאוד בדבר שקיומו תלוי בהרבה דברים אחרים. זו הכרה בשליטה מוגבלת שיש לנו בתהליך ובחמקמקות של הקיום במרחב הזה. מסקנה נוספת היא לגבות, לגבות, לגבות ולדאוג לחלופות. תמיד.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: אובדן מידע, בלוגים, גיבוי, חורים ברשת, מסדי נתונים