כמה קצר הזנב הארוך בישראל?
דברים מעניינים נכתבו ונאמרו (ברוכין, גיקים, קלינגר) על היעדרו של הזנב הארוך בישראל, על רקע פרשת סגירתו של webster.co.il. עם רובם אני נוטה להסכים.
חסרונו של הזנב הארוך מוצא ביטוי מובהק בהיעדר גירסאות מקומיות ל-Amazon, eBay ו-Netflix – המייצגים הכי בולטים של התופעה ברשת. הדוגמה האחרונה היא הכישלון הצפוי מראש של וואלה buy. זה המצב כשיש 3.9 מיליון גולשים ברשת. לא סביר להניח שהוא ישתנה גם כשיהיו 5.9 מיליון.
האמת היא שהמתווכים המקומיים מיותרים. הישראלים מתרגלים ויתרגלו לצרוך ישירות מאתרים בחו”ל – כך ב-eBay, ב-YouTube ואחרים. אך בעוד מוצרים מסחריים וסרטוני וידאו בעברית ישתלבו בקלות בזנב הארוך העולמי, טקסטים בשפת הקודש לא יוכלו לפרוץ את מחסום השפה.
בארץ בה המרווח בין מרכז לשוליים כמעט לא קיים, כל התכנים הראויים נשאבים למרכז ואין חיים בשוליים. כותבים בחו”ל כמו דן גילמור ואום מאליק יכולים לפרוש ממקום עבודתם הממסדי ולהתחיל להתפרנס מהבלוגים שלהם. בישראל מהלך דומה יהיה התאבדותי.
המסקנה של קלינגר אולי נכונה אבל עצובה בעיני – כדי להשתלב בעולם גלובלי ישראלים יצטרכו לכתוב באנגלית ולוותר על הבדלנות.
בזמנו חשבתי לנהל בלוג מקביל באנגלית, כפי שכמה בלוגרים ישראלים עושים. זה לא עמד במבחן מעשי. השעות הפנויות שלי לכתיבה בבלוג מועטות גם כך, ואיך אחלק את הזמן בין כתיבה בעברית לאנגלית. כדי להפעיל בלוג מצליח באנגלית ולהתבלט צריך להקדיש לו מספיק זמן, ומה הטעם להשקיע בלוג שכמעט לא מתעדכן או נקרא? נימוק חשוב נוסף: אני אוהב לכתוב בעברית – כאן המגרש הביתי שלי. כתיבה באנגלית לא תוכל למחוק את סימני הזרות. כנראה שאשאר כלוא בגטו בינתיים.
ובהקשר זה, רעיון מטורף שחלף במוחי – לשלם לחברת מתרגמים עבור תרגום “חורים ברשת” מעברית לסינית. הרי מספיק ש-30,000 סינים יאהבו את מה שאני כותב (מה זה 30,000 סינים בשבילם?), ואוכל להתפרנס מה-Adsense. בטח יש עוד כמה שחשבו על הרעיון המבריק הזה. קצת נאיבי לחשוב שהסינים מחכים לי. >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
01.12.2006 בשעה 1:15
אני מסכים עם עניין העדר המרווח בין מרכז ושוליים, שהוא מאפיין מרכזי של התרבות הישראלית בהרבה תחומים.
אבל נראה לי שיש גם הרבה מקרים שתכנים ראויים נשארים בשוליים, או שהמרכז בולע אותם ועושה להם אינקורפורציה.
אולי לא סתם אחד התחומים שאנחנו מאוד מתבלטים בהם בייצוא תרבותי הוא מוזיקה קלאסית – תחום שאינו תלוי שפה.
אבל איך היה אומר דודו גבע? עדין אופטימי.
למה לחשוב על גטו, גל? זה הבית התרבותי שלנו, לא? לפעמים אני חושב מה היה קורה אם הקולקטיב , שהתחיל להישלח בעידן שלא היו בו בלוגים עדין, ושהתחרות ברשת היתה בקנה מידה אחר, היה מתחיל כניוזלטר באנגלית והופך לבלוג בתקופה הנכונה. יכול להיות שהחמצתי הזדמנות נדירה. אולי הייתי היום אלפא בלוגר ומתפרנס מגוגל אדסנס. (-;
מצד שני, אם לא הייתה לי את האובססיה הזאת של לפעול בעברית,כנראה הייתי בנאדם אחר.
(לילה טוב מלונדון)
01.12.2006 בשעה 7:57
[...] אני מתחבא בזנב הארוך אבל אף אחד לא יודע על זה. מאת millim בנושאים: כללי [...]
01.12.2006 בשעה 10:40
גטו – במשמעות קצת אירונית. אבל אי אפשר להתעלם מזה שהרשת הישראלית מנותקת משרשרת אספקת המידע. אף כתבה, קטע לבלוג וכו’ לא יעלו ב-Digg אלא אם יתורגמו, ובלוגרים עצמאיים, טובים ככל שיהיו, לא יוכלו להתפרנס מכתיבתם בעתיד הנראה לעין.
01.12.2006 בשעה 10:53
אתה לא הראשון שחושב על תרגום לאנגלית, אחרת באמת נמשיך להסתובב בנישה שלנו. לגבי הזנב הקצר, מספיק להציץ ברשימת הגולשים שלך ואחר כך ברשימות אחרות כדי לראות שוב ושוב את אותם שמות. ובסופו של יום המייל של וואלה מקפיץ את הכניסות, ושוקס את NRG וישרא את נענע. אז מי צריך בכלל כותבים?
01.12.2006 בשעה 12:09
אני חושבת שאני הרבה יותר נהנית מהבלוג שלי באנגלית. הוא יותר… מה המילה? משמעותי? וגם כשאני נועלת פוסטים ויכולים לראות אותם רק כמאה משתמשים ולא כל העולם ואשתו, עדיין יש למילים שלי יותר אימפקט והד מאשר מפוסטים שאני כותבת לכל עם ישראל בעברית.
01.12.2006 בשעה 12:57
את הבלוג באנגלית אני די מזניח, מה שיוצר תחושה של הפסד, כי בימי המלחמה שהשקעתי בו הוא די פרח, אבל אין לו כרגע תקווה. אם אני לא אחזיק אותו כמו הבלוג בעברית זה לא יהיה משהו.
אם אתה רוצה מתרגם טוב לסינית יש לי חבר שדובר שוטף; הוא לא יקר, אבל אם תרצה גם להתעסק בטוקבקים ובאמנות אחזקת הבלוג אתה תצטרך להשקיע יותר כסף…
01.12.2006 בשעה 13:21
יהונתן, אתה צודק. אבל יותר מהכסף, המשאב שחסר לי הוא זמן פנוי הדרוש לכל משימה שרוצים שתצליח.
01.12.2006 בשעה 18:46
במצב של היום, יותר חכם יהיה לכתוב (או לתרגם אל…) באנגלית או ביפנית שהן השפות המובילות ברשת, מאשר בסינית, אם כי – לפי מה שנראה – תוך חמש שנים זה ישתנה.
לי נראה שעניין הכמות בישראל הוא לא הבעיה אלא העובדה במיתוג של בלוגים בישראל ובהעדר הכלים להעצמת הבלוגים. לראייה, יש מדינות אחרות באירופה עם כמות משתמשים דומה לישראל שיש בהן בלוגרים עם מספר כניסות עצום ובלוגרים במשרה מלאה.
ולכן, אתה צודק. אני את הבחירה שלי עשיתי מזמן – אנגלית (כן, עם קצת סינית).
02.12.2006 בשעה 13:44
לפי הראייה שלי, בלוג בעברית לא יושב בגטו, אלא פשוט יושב בחלק המרוחק של הזנב הארוך של התוכן ברשת.
בכלל, אני חושבת שמה שקורה בארץ שייך לזנב הארוך הכללי של הרשת, ולא לזנב ארוך משלו. מקסימום יש בליטה קטנה במיקום של המיינסטרים הישראלי
02.12.2006 בשעה 14:14
וכמה קוראים אותך באנגלית, Fili, אם מותר לשאול?
02.12.2006 בשעה 20:21
גל – כנראה הרבה פחות ממה שקוראים את הבלוג שלך…
:$, (נו טוף, אני עדיין לא עורך של שום דבר) אבל בתור אחד שהנישה שלו היא סין מפרספטיקה ישראלית, יש לי את הקהל הקבוע שלי.
נכון להיום – כ100 RSSים וכ250 מבקרים ביום. חברי בבלוגספירה נהנים בממוצע מפי 3-4 ממני. הבלוגים הרציניים בבלוגספירה שלנו הם מן הסתם קצת יותר גדולים (10 עד 50 אלף כניסות ביום).
אם הייתי כותב בעברית אף אחד לא היה קורא בכלל (ע”ע בלוגים דומים בתפוז/ישרא).
03.12.2006 בשעה 2:18
שכנעת אותי. תרגמתי את הבלוג לאנגלית.
http://ailag.net/blog-english
04.12.2006 בשעה 3:52
ואפילו לא ניסיתי(:
04.12.2006 בשעה 4:38
זה בסדר..
גם אני לא (:
05.12.2006 בשעה 16:20
LOL גדול, גליה
06.12.2006 בשעה 19:49
[...] (א) שלהערכתי לא קיים כרגע, מעלה את הצורך בשירותי תיווך ואגרגציה חכמה שעל האתגרים שלהם דיברנו כבר. בימים האחרונים קורים בתחום הזה דברים מסקרנים מאוד, אם כי היחס בין כמות הקוראים וכמות השירותים האלו הוא בינתיים קומי. (ב) הוא המקום בו התעשייה מתחילה לשים לב לזנב הזה, והוא עוד יותר רחוק מאיתנו, לצערי. ויותר מזה – מלבד שאלת המסה הקריטית, זאת הנקודה בה אני לא בטוח עד כמה הדינמיקה והאורך (כי ם תלויים לא רק בכמות קוראים, אלא גם בכמות מיקרו-יצרני-תוכן) יאפשרו את מערכות יחסי הגומלין המוכרות מחו“ל. בנקודה הזאת אני עם גל. [...]
06.12.2006 בשעה 21:20
איך שברתי לעצמי את הטראקבק… http://www.marketingbabylon.co.il/2006/12/06/long-tail-israel/
03.11.2007 בשעה 18:33
[...] יותר לדיון הזה? בתגובה לאורי ברוכין, יהונתן קלינגר וגל מור. אם עוד לא קראתם – הזנב הארוך של כריס [...]