עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
צפו בצוואה הרוחנית של פרופסור מיכאל הרסגור ששוחררה באפליקציה (וידאו)
לא כך נלחמים בפיראטיות: זיר"ה מצאה שעיר לעזאזל
מצחיק: 20 תמונות אילוסטרציה היסטריות במיוחד
חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)חברים ממליצים
ויראלי
במקום בו שורפים קינדלים
מאת גל מור פורסם ב- 6.1.2010 בשעה 13:52
ברומן הדיסטופי המופתי “פרנהייט 451” מאת ריי ברדברי קריאת ספרים נאסרת בחוק ויחידת “כבאים” מיוחדת מאתרת ספרים מוסתרים ושורפת אותם. בניגוד לסברה המקובלת, “פרנהייט 451” אינו ביקורת נגד צנזורה של המדינה אלא מחאה על האופן בו הטלוויזיה פוגעת בקריאה והופכת קוראי ספרים מאנשים עירניים וחושבים לזומבים שיושבים מול המסך. על פי הביקורת, בעוד ספרים הם כלים שמסייעים לרעיונות להתפשט, הטלוויזיה מעודדת עצלות מחשבתית וניוון.
לא חבל על המקום? CC-by-NC striatic
“פרנהייט 451” פורסם ב-1953, בראשית המלחמה הקרה, כאשר היה חשש אמיתי שרעיונות עלולים להישרף על ידי כל מי שאוחז בגפרור גדול מספיק. גם היום רבים מבקשים לצנזר רעיונות – ממשלות, חברות מסחריות ויחידים. אך למרבה השמחה, מקדם השכפול של הרשת מקשה מאוד על חיסול רעיונות. לא זאת בלבד: הניסיון לצנזר רעיונות פועל לא אחת כבומרנג ומאיץ את שכפולם.
קיים אינטרס גדול מאוד להמרת ספרים לפורמט דיגיטלי – לא רק לגוגל או להוצאות הספרים אלא גם לקוראים. הספרים בספריה הביתית שלי מעלים אבק. לעתים קרובות אני מנסה למצוא ציטוט מסוים או רעיון שקראתי. לפעמים אני לא בטוח באיזה ספר מופיע הציטוט וגם במקרים שכן, האיתור הוא מלאכה מייגעת. בספר דיגיטלי כל מה שאצטרך לעשות זה לחפש מילות מפתח ואף רעיון כללי (תלוי באיכות התיוג או האלגוריתם המנתח) ולמצוא את הציטוט תוך שבריר שנייה.
תהליך הרכישה של ספר די מסורבל: אתם נדרשים להגיע לחנות הספרים או להזמין את הספר באינטרנט ולחכות בסבלנות להגעתו. למעשה, חלק גדול מהתשלום הוא עבור האריזה וההפצה בהם אין צורך אמיתי. האינטרנט הוא המדיום הראשון שניתק את הקשר בין המסר למדיום. אם רק יוסרו המגבלות המיותרות, תוכלו להדפיס ספר במדפסת ביתית, להעתיק ל-iPhone, ל-Kindle, לשתף עם חברים, לקרוא במחשב הנייד, לגזור טקסטים ולהדביקם. ומה לגבי אפשרות לעבור מספר לספר בקליק אחד? גמישות כזו מעולם לא הייתה אפשרית בעבר. אם הייתה לי אפשרות להכניס את כל הספריה שלי למכשיר אחד, הייתי עושה זאת בשמחה, חוסך מקום בבית והופך את הספרים לזמינים יותר עבורי.
ליאת סמואל לא רוצה קינדל. בבלוג של “שלמור אבנון עמיחי” היא כותבת שאין לה ניסיון עם המכשיר אך היא מתנגדת לו בשל חוסר היכולת לעלעל, להריח ולפגוש כמה פרפרי עש מבוהלים שהסתתרו בין דפי הספר. ומה לגבי אוזני החמור? איך אפשר בלעדיהם?
לפעמים אנחנו מתאהבים בתופעות הלוואי של המדיום במקום בתוכן. ריח הדפוס, יפי העטיפה, רעש מעבר הדפים. כל מי שגדל במאה ה-20 לא יכול להתנתק מהחוויה הזו וגם אין צורך להתכחש לה. זה לא שונה מרעש המחט המונחת על פטיפונים ברגעי השקט בין קטע מוזיקלי אחד למשנהו. אך כמו שהפטיפון פינה את מקומו לדיסק ומאוחר יותר למוזיקה בפורמט דיגיטלי, כך הספר המודפס לא ייעלם אך יהפוך נדיר מאוד בעתיד משום שרוב קוראי הספרים לא ירצו בו עוד. זה יקרה לאט אבל בטוח, כאשר מחירי הקוראים יהיו נמוכים מספיק וחווית הקריאה טובה מספיק.
סמואל מתייחסת לתופעות הלוואי ולא לתכנים, לחוויית הקריאה ולא לקריאה. אי אפשר להתעלם מתרומת אלה לקסם של הקריאה ומותר להתרפק עליהן. יחד עם זאת, קשה להאמין שתופעות הלוואי האלה ישאירו את הספר המודפס בחיים – לא בקרב דור ה-Y וצפונה. בעולם של קינדלים, שריפת ספר היא אקט חסר משמעות כי אם לא מדפיסים ספרים, אי אפשר לשרוף אותם. ספרים דיגיטליים יהיו נגישים עבור יותר אנשים בכל זמן, מקום והקשר. אני בטוח שבעוד 20 שנים, כאשר תופיע טכנולוגיית קריאה הולוגרפית וחדשנית, נקרא פוסטים בנוסח “אל תגעו בקינדל שלי”. מותר להתאבל על הספר, לא כדאי להיאחז בו יותר מדי. אז תפסיקו להדפיס ספרים. זה טוב יותר לנו ולסביבה.
>
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900
מאת: גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
כבר נכתב פעם (לא זוכר על ידי מי) על ההתנגדות שבוודאי נשמעה כאשר הספרים הראשונים החלו להופיע ולדחוק את המגילות – על ריח העור המעובד שאין כמותו, על חווית הגלגול העמוקה, שדפדוף שטחי לא יכול להשתוות אליה, וכו’ וכו’.
בסופו של דבר, התוכן הוא החשוב (ויעידו על כך ספרי האודיו, שצוברים פופולריות בארה”ב).
במקום תשובה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1394949
נכון שקשה יותר לשרוף ספרים בפורמט אלקטרוני, והרבה יותר קל להעתיק אותם. אבל זה עובד לשני הכיוונים – הרבה יותר קל למחות (או לצנזר) ספרים אלקטרוניים. הרבה יותר קל למצוא אותם בשביל לעשות זאת – לא צריך לבוא אליך הביתה בשביל לבדוק אם יש לך אותם. הטכנולוגיה לא עושה משהו יותר נכון, השימוש עושה, ובאותה המידה שספרים אלקטרוניים משחררים אותך, הם גם נותנים המון כח למי שרוצה להגביל אותך.
לדוגמא, ראה את פיאסקו הקינדל ועותקי 1984 – http://www.nytimes.com/2009/07/18/technology/companies/18amazon.html
(גילוי נאות: אני בעלים של Sony Reader כשנתיים ויותר וקראתי ספרים רבים בעזרתו. ספרים אלקטרוניים הם העתיד – אבל הוא לא חייב להיות ורוד כמו שציירת)
היי dawoun. אני לא חושב שתיארתי עתיד ורוד אלא צפיתי את מה שעומד לקרות גם לדעתך. היתרונות של ספרים אלקטרוניים יעלו בקרוב על אלה של ספרים מודפסים לדעתי, אך אין זה אומר שהם נטולי חסרונות.
יש הבדל נוסף בין ספר לדיסקים או מדיות אחרות. ספר פיזי לא דורש אמצעי נוסף על מנת לקרוא אותו. בחירה של אלבום מוזיקה בחנות היא מעט מסורבלת, בעיקר אם אתה רוצה לדגום את האלבום (זוכרים את התור לעמדות ההשמעה באוזן השלישית?). לעומת זאת, ספר אפשר להרים בחנות, לעלעל בו מעט, לקנות ולהתחיל לקרוא מיד – אפילו אם ה”קורא” שלך נשאר בבית, או שהוא אצלך אבל לא מחובר כרגע לאינטרנט על מנת להוריד את הספר. זה נשמע כמו הבדל מינורי, אבל האימפולסיבית ונוחות הקניה יכולה עדיין להחזיק את שוק הספרים חי.
בכל מקרה, מה שאני באמת מתגעגע אליו (בתור מישהו שעדיין קונה ספרים ואפילו דיסקים – אבל בעיקר דרך הרשת) הוא חוויית הקניה בחנות. אני מרגיש את זה בעיקר בהעלמות ספריות הוידאו – המלצה של מוכר טוב בספריית וידאו הייתה מביאה אותי לעיתים קרובות לסרט שלא הייתי חושב לצפות בו. אפשר לקבל את אותו הפידבק גם ממליצים אוטומטיים/אנושיים ברשת, אבל ההמלצה החמה, פנים אל פנים, ממישהו עם ניסיון שלמדת להעריך את טעמו היא תמיד יותר אפקטיבית.
על זה דיבר שיזף רפאלי ביום השימושיות האחרון (http://www.usable.co.il/archives/2168).
אגב, למגזין The Sun יש תשובה משעשעת לטענות האלה (http://wp.me/pHO1f-Y).
הדיון הוא נחמד, תיאורטי ונטול כל חשיבות. זה אנושי לבכות את גורלו של הספר, אך הוא נחתם. מישהו זוכר שהיו כאלה שקוננו פעם על היעלמותם של מצלמות הפילם?
דיסטופי, לא דיסאוטופי
ליאת, את חצופה:-)
UXtasy, כל לינק שאתה נותן מוביל לדף “לא ניתן למצוא סיפורים כאלה”
יותם, תודה על התיקון.
למה קינדל, למה? הרי אין קינדל בישראל אבל מדברים עליו כל כך הרבה!?
יש קורא ספרים אלקטרוניים בישראל בשם eSlick של חברת Foxit הידועה לכולנו.
ניתן לרכוש אותו ב- http://www.ebookshop.co.il
או ברשת הספרים של אקדמון.
קודם כל תודה גל שקראת את הפוסט שלי ושראית לנכון לכתוב עליו. חלק מהכוונה הייתה לעורר דיון והמטרה בהחלט הושגה.
אני כתבתי בלהט הרגע. העלמות הספרים מעוררת בי רגשות מעורבים. האינסטינקט הראשוני היה – לא נוגעת בקינדל!!
אבל כמובן, כמו שרענן כתב – “זה אנושי לבכות את גורלו של הספר, אך הוא נחתם”.
אם ספרות אלקטרונית תגרום ליותר אנשים לקרוא את התוכן – באמת שדיינו.
אני שמחה שזכיתי לגדול בתקופת הספרים הכרוכים ולהנות מ”תופעות הלוואי של המדיום”. אני באמת מרגישה שזו זכות גדולה. תמיד יהיו לי הספרים הנוסטלגים שלי שאשמור אפילו אם יעלו אבק ויתפוררו.
אני מאלחת לעצמי ולכולם שילדנו יקראו. פשוט יקראו. לא משנה איך, בין אם זה ספר עם עש או עם וירוס. רק שיקראו.
כמו שאני רואה את זה ישנם 3 חסמים עיקריים בשביל שהספר הדיגטלי יחליף את המודפס :
1.אנרגיה – כל עוד יש צורך לחבר את המכשיר לחשמל אפילו אחת לחודש ,אנחנו עדיין נהיה חייבים להיות תלויים בספר (כמובן שזו בעיה פתירה אבל כמו שזה נראה עכשיו בטווח זמן רחוק הרבה יותר )
2.כסף -אנחנו מכירים היום את הבעיה עם זכויות היוצרים כבר במוסיקה ,אך למוסיקאים עדיין יש אפשרות לייצר רווחים מהופעות (ואם אני לא טועה רוב תעשיית המוסיקה מתפרנסת בעיקר מהחלק הזה) בעוד שאם לסופרים תיקח את היכולת להרויח מהספר אתה בבעיה רצינית הרבה יותר
3.אולי הבעיה הכי חמורה – איך נקרא בשבת ??? (-:
שיט!!! זה מסביר כל כך הרבה דברים…
בוורדפרס יש אופציה לקבל shortlink לפוסטים שכתבת. כשאני רוצה לקשר לפוסט שכתבתי, אני משתמש בה. גם ניסיתי להקליק על הלינק, ווידאתי שזה עובד. אבל רק אחרי התגובה שלך הבנתי שזה עובד רק בשבילי כי אני בLog-in בוורדפרס.
בכל מקרה, הפוסט שהתכוונתי אליו הפעם הוא http://bit.ly/6nCOvJ.
תודה!!
אני מתגעגע לתקופה שאפשר היה (בחו”ל, כמובן) לגלגל ג’ויינט על עטיפה של תקליט. סי די יכול מקסימום להיות תחתית לבירה, ודיסק און קי יכול רק לעזור לאנשים שצורכים אופיום בצורה שהשתיקה יפה לה.