חורים ברשת

» 8 תגובות ל “האם קרבה פיזית בין בני אדם תהפוך מיותרת?”

1. 
   נמרוד
   05.01.2010 בשעה 23:13
   

   אס אמ אס חוסך זמן? חוץ מסיטואציות מאוד מסויימות, בהן אתה לא ממש מצפה לתגובה (“תביא בבקשה חלב בדרך חזרה מהעבודה”) אס אמ אס הוא בזבוז זמן מוחלט, לא ממש משהו שאפשר לנהל איתו שיחה של ממש. לאימייל יש תפקיד אחר לחלוטין, שלא דומה לתקשורת של שיחת טלפון.

   שיחות וידאו לא תפסו בעיקר כיוון שתוספת המידע שהם מוסיפים לשיחה לא משתווה למגבלות שהמדיום כופה עליך – מהצורך להיראות יצוגי, דרך חשיפת מקומך, חוסר היכולת לעשות עוד דברים בזמן השיחה וכו’. שיחת וידאו היא משהו שצריך להיות מוכנים אליה מראש – ולכן היא מתאימה בעיקר לסביבת העסקית.

2. 
   יולי ח
   06.01.2010 בשעה 8:30
   

   בובר בעידן התקשורת האפקטיבית

   ריבוי אמצעי התקשורת, המחליפים שיחה פנים אל פנים, גורם לי לחשוב על מרטין בובר, וההבחנה הבסיסית שלו בין שני הסוגים של הזיקות הקיימות בין אדם לאדם – קשר האני-אתה, שבו יש חיבור משמעותי בין בני אדם, וקשר הלז – שהוא יחסים פונקציונליים ותו לא. נדמה לי שהאבחנה הזו יכולה להעמיק את הדיון על האדם המנסה לבחור לעצמו דרך תקשורת בעולם החדש.
   לכאורה, אמצעי התקשורת הכתובים הלא-סינכרוניים – הסמס והמייל, והבלוג – הם תקשורת אידיאלית למצבי לז, כלומר למצבים פונקציונליים. אתה משגר אותיות בזמן ושוכח, ואתה מתקשר עם האחר/ת רק דרך מסר מילולי מידעי (“תקנה חלב”, “שלח לי את הדו”ח האחרון”), בלי לערבב רגשות או זיקות עמוקות יותר. לכאורה – כי למעשה השימוש של הסמס בסיטואציות של חיזור מעלה שאלות לגבי הקביעה הזו. אפשר כמובן להסתפק בלהגיד שגם החיזור, והאהבה, של עידן הסמס הם “חיזור פונקציונלי” ו”אהבה מלוזלזת”, אבל זה קצת משעמם.
   מנגד ישנם אמצעי התקשורת האינטראקטיביים – הצ’ט והוידאו קונפרנס והסקייפ, שלכאורה מתאימים יותר ליחסי אני-אתה – כי הם מספקים הזדמנות לתקשר עם אדם קרוב ממרחק, לראות את תווי פניו ולשמוע את נימות קולו, כמעט לחוש אותו קרוב. ולאור זאת הוידאו קונפרנס המקצועית נראית כמו חריגה מהקוד – כי מה זה משנה, באמת, איך נראה באותו רגע הקולגה שלך מהסניף בברלין, ולמה לעזאזל צריך ללבוש עניבה לכבוד השיחה איתו.
   אז כדי לתמצת הרהור ארוך – דווקא עולם התקשורת החדש היה יכול לאפשר לנו הצרכנים לבחור את אמצעי התקשורת הדרוש לנו לפי האבחנה הבובריאנית הבסיסית על מהות הקשר: אמצעים לא סינכרוניים טקסטואליים למצבי עבודה ושיחות עם פקידים, וצ’ט וידאו לשיחות עם אהובים. רק שזה לא קורה – מה שמוכיח אולי שעצם צמד המילים “תקשורת אפקטיבית” הוא אוקסימורון. אנשים לא רוצים תקשורת אפקטיבית. הם רוצים תקשורת.

3. 
   כפיר פרבדה
   06.01.2010 בשעה 11:16
   

   אכן מילים כדורבנות.
   אישית אני מוצא שועידות וידאו עם ציוד מקצועי עדיין חסרות משהו. אולי הצבעים הדהוים. משהו שם לא עובד. לא מספיק חם.
   כמו כן לדעתי הכלים הטקסטואלים מרגילים אותנו לעשות פרצי תקשורת קצרים במקום שיחות ארוכות. ככל שאני יותר בטוייטר וכו’, כך יש לי פחות סבלנות לשיחות ארוכות בטלפון לדוגמה.
   הכל משתנה שנפגשים פנים מול פנים. הריח, מגע העור, תנועות הגוף, משנים את הכל. הם יוצרים אוירה הרבה יותר עוצמתית מאשר טקסט ווידאו

4. 
   אמיר ד.
   06.01.2010 בשעה 12:33
   

   כשהמציאו את הטלפון היו כמה נביאי זעם שטענו שבגלל ההמצאה הזאת אנשים לא יצאו מהבית יותר ורק יתקשרו דרך הטלפון. בפועל, כמו עם כל אמצעי תקשורת זה הפך לאמצעי שהקל על אנשים לדוגמא לקבוע להיפגש לדרינק בפאב המקומי פנים מול פנים.

5. 
   גל מור
   06.01.2010 בשעה 12:45
   

   אין מחלוקת שתקשורת בווידאו היא עדיפה כאשר יש חשיבות לחוויה כמכלול – קשר עין ושפת גוף וכאשר אנחנו נדרשים להעביר הרבה יותר מחילופי מסרים קצרים. היתרון הזה בא לידי ביטוי בפגישות עסקים ובתקשורת בין אישית בעלת ערך רגשי. נדמה לי שהתאימות היא אחד מאבני הנגף כאן. כאשר אני שוהה בחו”ל הייתי שמח לדבר עם המשפחה באמצעות המכשיר במקום לחבר וובקאם לנייד אך חוסר תאימות בין המכשירים והרשתות מונעת את זה.

6. בלוגיק: נבחרי השבוע מהבלוגספירה הישראלית [08-01-10] | Newsgeek
   08.01.2010 בשעה 18:01
   

   [...] שגיא בן צדף כתב השבוע בבלוג חורים ברשת בעקבות ציוץ של דויד אוחיון "פעם חשבו ששיחות וידאו זה העתיד, העתיד הוכיח שאנשים יוותרו אפילו על שיחה רגילה אם אפשר לשלוח טקסט", אשר גרם לו לחשוב על הדרכים שבהן אנחנו מתקשרים עם אנשים, במיוחד כאלה שלא נמצאים בקרבה פיסית אלינו. על כך שנראה פתאום כמו בזבוז של זמן לנהל שיחת טלפון במקום שבו אימייל קצר יותר ממספק. האם במאה ה-21 ייתכן כי קרבה פיזית בין אנשים הופכת מיותרת? [...]

7. 
   אורלי בראון
   09.01.2010 בשעה 3:22
   

   בבלוג מאבד תמלילים בפוסט תחזית 2010 – התחרות, כתבתי בתגובה לפני שבוע
   “מספר המילים המדוברות ושעות זמן האוויר יילכו ויירדו וסביר להניח שעד 2015 כולם לא ייצאו מהבית כי יהיה אפשר לעשות הכל מחדר מאובזר אחד ויישאר רק לחכות למשיח”

   פוסט מצויין עם נושא מעניין ביותר. אני בהחלט חושבת שבסביבות מסויימות של חיינו הטכנולוגיה עשויה ליצור חיסכון בזמן ולהקל על חיינו.
   עם זאת אין לי ספק כי תקשורת בין אישית פיזית תמשיך להתקיים (בניגוד לתחזית הצינית שלי) מעל הכל מכיוון שזהו טבע האדם וחלק מהצרכים החברתיים הבסיסיים להם הוא זקוק.

8. 
   גלעד לייבוביץ
   17.05.2010 בשעה 21:55
   

   בהמשך לאמיר ולאורלי, נראה לי שהכל מתחבר יופי:
   בשלב מסוים כולנו נשתמש במיילים, סמסים ושאר יישומי ה-Collaboration, וזה יגרום לנו להיות יעילים יותר. המשמעות היא שקצר זמנים. ומה נעשה בזמן שהתפנה? נקבע להיפגש לדרינק פנים מול פנים.

הוסף תגובה