Comments on: פוסט שותף: 9 כללים לזיהוי תוכן מצ’וקמק באתר שלכם

By: N0

N0 — Fri, 08 Jan 2010 19:37:49 +0000

אני חייב לציין שלמרות שהרבה מעצבים אוהבים שימוש בפונטים קטנים,
משומה פונט 12pt/16px נחשב עיניהם ברברי. ואכן במרבית האתרים הפונטים קטנים עד כדי כך שצריך לרכון קרוב מאוד מול מסך המחשב בשביל לקרוא אותם בלי לאמץ יותר מידי את העיניים (כולל האתר הזה).

אישית אני לא ממש אוהב את זה ולכן ברוב המקרים אני מגדיל את הדף, אבל אין שום סיכוי שאתר שאני יכול לשלוט על העיצוב בו יתן לי גופן שהוא קטן יותר מ 12pt אלא אם אני רוצה שאנשים לא יקראו את התוכן.

By: siiie

siiie — Fri, 08 Jan 2010 13:39:31 +0000

“שאביע דעתי..”
אולי:
שהביע דעתי.

By: אסף

אסף — Thu, 07 Jan 2010 22:31:47 +0000

אפשר לראות בפוסט הזה השלמה לטקטס המיתולוגי של רוביק רוזנטל: ‘כללי הכתיבה הנאה’. רוביק פירסם אותו לראשונה ב-NRG מעריב, וגרסאות שלו מופיעות ונעלמות במרחבי הרשת בעברית עד היום (חבל שהוויקיפדים המחמירים החליטו לא להמשיך לארח את הקטע אצלם).
http://www.keter-books.co.il/p-335

והמלצה נוספת, על בלוג המילים של עינת:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=einat3

By: שלומית הברון

שלומית הברון — Thu, 07 Jan 2010 11:24:18 +0000

בענייני גודל הגופן, יש כיום אסקולה של כתיבת מידע מצומצם בגופן גדול יחסית:14pt מודגש ואחר כך בהקלקה, כניסה לתוכן מקיף יותר הכתוב בגופן רגיל, 10-11pt.

המגמות משתנות, אבל עד כה לא ראיתי המון שינוי בגודל הגופן.

By: מורד שטרן

מורד שטרן — Thu, 07 Jan 2010 11:05:54 +0000

היי שלומית,

אחלה מאמר – תגובה קצרה: העיניין היא גודל הכתב הוא נכון מאד, די מרגיז לראות כתב גדול באמצע שום מקום,

אבל

הסופר סטיבן קינג ידוע כמי שכותב את סיפוריו ומשנה את גודל הפונט להדגשת סיטואציות או מילים. אצלו זה עובד לא רע.

By: עידן

עידן — Tue, 05 Jan 2010 23:08:20 +0000

באיזה שכבות גיל המחקר הזה נעשה?

ולגבי סעיף 4, אם תשימי לב המגמה בעולם התוכן העולמי לעבור לפונטים גדולים יותר מ12, לכיוון ה14, 16 (אני לא מדבר על אתר טייקונים מיושנים). לדעתי זה מהסיבה הפשוטה שהמסכים שלנו כיום גדולים יותר ואין סיבה להשאיר את הפונט כל כך קטן ולאמץ איתו את העיניים.

החלמה מהירה!

By: רואה שחורות

רואה שחורות — Tue, 05 Jan 2010 22:29:30 +0000

כן, גם בעניין הגופן יש הבדל קריטי בין הדפוס ובין מסך המחשב בעל הרזולוציה הנמוכה עד כאב. בלוקים של טקסט מחייבים גופן סריף – זה כך בכל ספר, בכל עיתון, בכל שפה. אבל הגופנים האלה נראים רע על מסך מחשב, ואנחנו תקועים עם אריאל בינתיים.

By: יחזקאל

יחזקאל — Tue, 05 Jan 2010 22:06:25 +0000

(מאוחר זה יחסי.)

עם כל הכבוד למחקר, אני יודע מה אני מעדיף ומה אני קורא יותר בנוחות. כנראה שיש פה עוד שניים שמסכימים. אז כנראה שנצטרך להסכים שלא להסכים על זה. (על אריאל שיבוא רואה שחורות להתווכח.)

By: שלומית הברון

שלומית הברון — Tue, 05 Jan 2010 19:45:08 +0000

סליחה על התגובה המאוחרת, מחלה הפילה אותי למיטה ולא פתחתי מחשב עד עכשיו. הסיבה לאי יישור לשני צדדים היא רמת הקריאות. מחקרים מראים שהקריאה מצג איטית ב-25% מהקריאה מדף. מחקרים נוספים מראים כי יישור הטקסט לשני צדדים וקריאתו מצד מאלצת את המוח ללמוד בכל שורה מרווח חדש בין שורות ובניגוד לדפוס שהדבר אינו מפריע, בקריאה מצד היישור לשני צדדים מאט את הקריאה בעוד 20%. לכן בכתיבת חומר שיוצג על צד, מומלף ליישר לצד אחד בלבד.

By: דובי

דובי — Tue, 05 Jan 2010 18:29:46 +0000

אני מסכים עם שני קודמי. הבעיה היא לא יישור של השורות לשני הצדדים, אלא אורך השורות. שורות שנמשכות על פני כל המסך, או אפילו רובו, הן בלתי קריאות. טקסט צריך להיות בטורים של כשליש מסך, ולא יותר מחצי.

By: עידן

עידן — Tue, 05 Jan 2010 18:26:29 +0000

גם אני לא הבנתי את ההגיון מאחורי אי יישור לשני הצדדים… =\

By: יחזקאל

יחזקאל — Tue, 05 Jan 2010 16:09:19 +0000

למה לא ליישר לשני הצדדים? פליאה היא ממני. עוד לא פגשתי מישהו שטוען שקל יותר לקרוא שורות שנשברות.