האם הבלוגים גוססים?
עתידם המעורפל של הבלוגים, טוויטר וכל השאר, אם לגנוב שורה מדאגלס אדמס, מעסיק רבים, כאן ובמקומות אחרים. האם עידן הבלוגים נגמר? האם טוויטר יחליף את הבלוגים? האמנם אפשר לתאר מציאות בה כל שמץ של משמעות יתומצת ל-140 תווים, כולל רווחים? האם FriendFeed יהרוג את טוויטר?
המון שאלות וחציתי 140 תווים לפני שניסיתי לענות על תשובה אחת, מה שמוכיח, לפחות במבחן השכל הישר, שתמיד יהיה צורך לכתוב יותר ויימצא מי שיקרא. על אף שדייב ווינר הצליח לתמצת את הניו יורק טיימס ל”נהר” בטוויטר”, השירות הזה אינו אלא רכיב משלים נוסף בקצה שרשרת המידע.
טוויטר מפרק את החדשות לחלקים קטנים יותר עבור אנשים שזמנם מתקצר כל הזמן ומקטע את הקטוע. הוא ססמוגרף עדכני המשקף את מה שקורה עכשיו ומבשר על ה-SMSיזציה של האינטרנט, לא בגלל מגבלות טכנולוגיות אלא משום שהזמן הופך למשאב יקר יותר מרגע לרגע. אנשים מוכנים להשקיע בקריאה ובצפייה, אך אינם יכולים להרשות לעצמם גלישה בלתי מסוננת, ללא סוכנים אנושיים המתווכים ביניהם לבין המידע.
טוויטר חשוב מאוד, לא המותג עצמו, שעשוי להיעלם מחר, אלא האבולוציה בתקשורת האישית שעומדת מאחוריו ומאחורי דומיו. למעשה, טוויטר הוא יותר מיקרו-רשת חברתית מאשר מיקרו-בלוג, מושג עמו הוא מזוהה יותר ומשמש אמצעי תקשורת חיוני בין יחיד-לרבים או בין אדם לאנשים שמתעניינים בו – אם אישית או מקצועית.
זו דרך יעילה לקבל את המידע החשוב לכם מאנשים שעל דעתם אתם סומכים, והתפתחות זו נוגעת להרבה יותר מ-1.2 מיליון הגיקים המשתמשים בטוויטר – היא עשויה לקבוע כיצד תעוצב התקשורת בין כולנו בשנים הקרובות.
בחזרה לבלוגים. אלה לא ימותו אך סביר שישתנו מהותית בשנים הקרובות. כבר היום הבלוג אינו עונה על צרכים של משתמשים מתקדמים. הוא מספק פלטפורמה אחת, בעיקר לכתיבה, בשעה שפעילויות רבות שלנו מתבצעות בשירותים אחרים – בפייסבוק, פליקר, יוטיוב, טוויטר, Last.FM, StumbleUpon ועוד.
הבלוג או האתר האישי יצטרך להפוך להיות בסיס ל-Social Me, פיד אישי המרכז את כל הפעילויות שלנו ברשת, כפי שפייסבוק וטוויטר מנסים להיות. עוד חסרון של הבלוגים הוא העדר הקשר המובנה עם הקהל – בבלוג רוב הקוראים הם אנונימיים ובוודאי שלא מתקיים הקשר הוויראלי כותבים-עוקבים המובנה בארכיטקטורה של טוויטר.
אני לא כל כך מבין את ההתלהבות בנוגע ל-Friendfeed, אתר שדומה יותר לעלוקה טיפשה מאשר לאגרגטור חכם של עדכונים אישיים. לא מדובר רק בכך ש-FF משכפל אותם עדכונים ממקורות שונים ואינו מציע כלי סינון בסיסיים לחבריו, השירות פשוט אינו מספק ערך מוסף משמעותי ותורם לרעש הלבן.
אגרגציה טיפשה היא רק חלק מהבעיה. בצד השני של שרשרת המידע קיימת בעיית יעילות העדכון. כפי שכבר כתבתי כאן, דרוש כלי חכם, המתממשק לכל השירותים החברתיים הקיימים ומשמש מרכז תקשורת אישי לגרף החברתי. אם צילמתי תמונה בטלפון, אני רוצה לשתפה בקלות עם קבוצה מפולחת ברשימת המנויים שלי (נניח, קבוצת המשפחה). אם האחסון יתבצע דרך פליקר, PicasaWeb או שירות אחר – זה שקוף לחלוטין מבחינתי.
הלאה. צפיתי בקליפ מהאלבום החדש של Deus? אני רוצה לשתף אותו רק עם רשימת המנויים לפיד המוזיקה שלי. כתבתי פוסט על בלוגים? אני רוצה לשתף אותו עם פיד קוראי הטכנולוגיה שלי בלבד. וכל זה אמור להתבצע באמצעות כלי אחד – פשוט ונוח לשימוש. האם זו בקשה מוגזמת?
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
26.05.2008 בשעה 7:18
בימינו להגיד על שירות שהוא רשת חברתית לא מוסיף הרבה, כי יכולות חברתיות הן commodity כפי ש-Google Friend Connect מוכיח. השוס של טוויטר הוא שזו פלטפורמת תקשורת חדשה שלא היתה קיימת קודם. יעני, רצו לבנות מערכת פיבלוש תוכן, יצאה להם רשת תקשורת. לגבי FriendFeed אני מסכים לחלוטין: זה אגרגטור טיפש ומתעלק ותו לא.
26.05.2008 בשעה 7:24
פרנדפיד עשו צעד בכיוון הזה, עם החדרים שלהם. זה עדיין מסורבל מדי, טיפש מדי, מעט מדי, אבל זה התחלה.
אם לנסח את זה בצורה סלוגנית יותר: אנחנו לא צריכים את הפיד של החברים, אלא פיד מהחברים.
26.05.2008 בשעה 7:27
נ.ב. אני חושב שלגוגל רידר יש צ’אנס טוב יותר להיות במקום הזה קודם.
26.05.2008 בשעה 8:09
אתה מאוד צודק בעניין גוגל רידר.
26.05.2008 בשעה 9:29
אני לא חושב שהבלוגים גוססים אלא שהם מתקרבים למיצוי התועלת שלהם בפאזה הנוכחית, כמרכז הזהות האינטרנטי האישי. כבר עכשיו אנחנו רואים פלטפורמות בלוגים שמבינות את זה והופכות את הבלוגים למרכז פעילות אינטרנטי שיבצע אגרגציה אוטומטית על כל הפעילויות שלך ברשת, בתוספת מנגנוני סינון (למי מראים מה בדיוק). אגב, זה לא בעיה טכנית משמעותית, אלא עניין של גישה למידע הרלוונטי. בצורה זו באמת לא יהיה צורך בביצוע כל הפעולות במקום אחד, אבל כל הפעילויות של Self אחד ירוכזו בנקודה שבה יהיה אפשר להתייחס ל Self על כל הבטיו, קשריו ופעולותיו.
הבעיה כמובן, היא למרות שברמות מסויימות אנו מודעים לצורך בגיבוש זהות ברורה לצרכי ניהול מוניטין, ברמות אחרות אנו פועלים באופנים שחותרים תחת אותה מטרה בדיוק, ולכן ריכוז הפעולות במקום אחד יכול להיות בעייתי עבורנו.
26.05.2008 בשעה 10:33
לפני חודש הרמתי כבדיחה אתר שמוקדש ל- 140 תווים בול
http://140.co.il
זה לכבוד נמרוד
שי
26.05.2008 בשעה 10:55
נתקלת כבר ב feedeachother ? עושה רושם כפתרון חכם לבעיית סינון המידע, אולי אפילו יותר מגוגל רידר.
הכתובת היא: http://www.feedeachother.com , ולא, אין לי מניות שם…
26.05.2008 בשעה 12:16
נראה לי שהבלוג ימות והבלוגינג יחייה. הרעיון הזה שאנשים משדרים את עצמם ואת חייהם במגוון מדיה לא יגווע בקרוב אבל הבלוג כפורמט ובייחוד פורמט כתיבה, אכן בערוב ימיו. בלוגים עיתונאיים טובים הופכים לעיתונים בארה”ב, ואפילו הילדות שלנו כאן נוןטשות את הבלוגים לטובת אתרי עיצוב ואופציות אחרות. זה היה ז’אנר מגשר, מקפצה זמנית שנתנה פלטפורמת פרסום אישית כדי שאנשים ייראו מה הם רוצים לעשות עם עצמם, לדעתי. אני, למשל, דרך בלוג, גיליתי שהקטע האמיתי שלי זה וידיאו. מצד שני, אדם עדיין צריך ממשק אישי כנקודת מפגש לכל חלקי זהותו והתשדורות שלו. נקודת התחלה, פורטל אישי.
26.05.2008 בשעה 13:06
כרמל, הבלוג כבלוג אולי ימות, או שפשוט לא יהיה נושא הדיון. כמו שעיתונות, טלויזיה, רדיו לא נעלמו גם האתר האישי ימשיך לחיות – רק ישתנה עם הזמן:
מה שאנשים יזדקקו לו תמיד, זה מקום שמזוהה איתם: בין אם מדובר בבלוג, בעמוד בדלישס, בפרופיל ברשת חברתית או כל פלטפורמה אחרת – מקום שיהווה עבורם מוקד פעילות.
צריך לזכור, שעבור מרבית בני האדם – כולל Gen Y והדור שאחריהם – יותר קל לכתוב מאשר לעשות וידאו או אודיו. אני לא בטוח שזה ישתנה בשנים הקרובות. לכן פורמט הכתיבה לא יעלם. מצד שני צריך גם להכיר בעובדה שכתיבת בלוג היא השקעת זמן שמתאימה לחלק קטן מהאוכלוסיה, בדיוק כמו ששימוש בטויטר מתאים לחלק קטן מהאוכלוסיה, וצילום קטעי וידאו מתאים לחלק קטן עוד יותר. המאמצים המוקדמים נוטים לראות את המציאות דרך הפריזמה של החברים שלהם, ואלו לא מייצגים אפילו חלק קטן מהאוכלוסיה.
מה שיקרה בסוף, זה כמו שגל אמר: מקום שלך, שירכז את כל היצוגים שלך מכל הרשת, ושאתה מחליט מי חשוף ליצוגים השונים הללו. על פי האוריינטציה האישית שלך היצוג הדומיננטי יהיה זה שתבחר: תקסטואלי, תמונות, וידאו או פיסות טקסט כמו טויטר. אבל כל היצוגים יבואו לידי ביטוי.
26.05.2008 בשעה 14:30
צודק, צודקים. יאללה מי קונה ממני את קלטות Betamax
תמורת חברות באתרים לא אופנתיים: הוטמייל, IOL.co.il
26.05.2008 בשעה 20:01
[...] מור פותח דיון על עתיד הבלוגים, כשהוא מתייחס בין השאר לטוויטר והשינוי הקונספטואלי [...]
26.05.2008 בשעה 21:52
[...] קישור לפוסט:חורים ברשת » Archive » האם הבלוגים גוססים? [...]
27.05.2008 בשעה 20:16
אני פתחתי את הבלוג שלי לפני כשנה וחצי. אני יכול להעיד שבהחלט יש עייפות החומר. בשלושה ארבעה חודשים האחרונים אני מוצא פחות זמן ומוטיווציה לכתוב.
הערך המוסף העיקרי שאני קיבלתי מהבלוגיספרה הוא ההכרות עם אנשים שבשום דרך אחרת לא היה סיכוי שאפגוש.
מס’ רב של אנשים מתחומי עיסוק שונים משלי שהתחלתי לנהל איתם דיאלוג.
זה בעייני הערך המוסף האמיתי של כתיבת בלוג – לא רק העובדה שכתבת טקסט מענין או לא – אלא עצם הדיון בו בתגובות והכרות עם בלוגרים אחרים.
16.06.2008 בשעה 1:04
[...] מהם אני ניזון במטרה להפיק יותר מפחות. רבות נכתב על הצורך במסננים חכמים שיבררו עבורנו את המוץ מתבן המידע, אך חשוב במקביל לדבר [...]
11.04.2009 בשעה 9:40
[...] נקרא על ידי רבים שירות “מיקרו בלוגינג”. פעם שאלו אם טוויטר יהרוג את הבלוג והתשובה היתה לא, אבל לאחרונה מצאתי את עצמי מצייץ יותר [...]
02.01.2010 בשעה 15:08
[...] קישור לפוסט:האם הבלוגים גוססים? [...]