לגעת ברשת: הלאה העכבר
כשאתם עובדים על מסמך ורוצים לעבור ליישום פתוח אחר, כיצד תבצעו את המעבר? רוב המשתמשים מבכרים את העכבר למשימה הזו במקום ALT-TAB או קיצור מקלדת אחר. האבסורד הוא שמבין אמצעי הקלט, העכבר הוא הפחות ידידותי.
כך זה מתבצע: הזזת היד אל עבר העכבר-הזזת סמן העכבר על המסך למקום הנכון, הקלקה. לכך תוסיפו לעתים גרירה ושחרור.
העכבר הוא בפירוש אמצעי קלט מורכב. אנשים מבוגרים מתקשים להתמודד עמו במיוחד. הוא הופך ידידותי עם הזמן לכולנו לאחר זמן לימוד אך אי אפשר לטעון שזו טכנולוגיה מוצלחת. נסו לספור את מספר הפספוסים שלכם עם העכבר: הקלקה על קובץ לא נכון, שחרור הקלקה מרובה במקום קליק אחד בלבד וכו’ ותגלו שהוא די גבוה. ועדיין לא התייחסתי לבעיות הבריאות להן אחראי המכשיר השטני.
מאז הייתה בתי תינוקת היא מצפה שמסכי מחשב יגיבו כאשר לוחצים עליהם. זו ציפיה מובנת מאליה בהתחשב בכך שמסכים של צעצועי ילדים לעתים מגיבים למגע. ולא רק הם: גם כספומטים, מכשירים לרכישת כרטיסי קולנוע ושורה ארוכה של מחשבים תעשייתיים בחיינו תומכים במגע. אך זו לא הסיבה לרצון של ילדים שמסכים יגיבו להם. הסיבה היא שמגע הוא תחושה טבעית וטבעי שנרצה ליישם אותה לגבי מחשבים.
אנחנו רואים אותם, שומעים אותם, למה לא לגעת בהם? ילדים לא יודעים שטכנולוגיית המסכים (לרוב) לא תומכת במדע ולכן הם משקפים בפעולתם את הנטייה האנושית הטבעית. אם נוסיף לכך את העובדה שהרזולוציה של הצגים השתפרה מאוד בשנים האחרונות וכן כח העיבוד של המחשבים ועל כן מה שאנו רואים על גבי הצג נראה לנו מוחשי יותר ויותר. ומה טבעי מרצון להושיט יד ולגעת?
אין צורך לחכות לנטבוק החדש של אפל, ב-Macbook או להתייחס לעובדה ש-Windows 7 תומכת במגע כדי להבין שטכנולוגיית המגע (Multi-touch) תדחק הצדה את העכבר בשנים הבאות. בכך שאנחנו מסלקים הצדה אביזר קלט מתווך, אנחנו מקצרים דרך ונוגעים ישירות במקום בו אנחנו רואים.
המגע עם המחשב יוצר עולם חוויה חדש. כדאי לזכור שטכנולוגיית המגע לא רגישה רק לאצבעות הידיים. אפשר לנשוף באמצעותה, ללטף, לנגוח בה (ברכות), וכאשר משקשקים קורים לפעמים דברים מעניינים. זו טכנולוגיה “שמרגישה” אותנו ומתנהגת בהתאם ובשלב הבא היא תשא מאפיינים “עצביים יותר”. צפו לשפע אפליקציות המנתחות את שפת הגוף שלנו, מזהות בעיות בריאותיות ועוד.
ממשק טוב הוא זה שמוביל את המשתמש בדרך הקצרה והאינטואיטיבית ביותר עבורו. את מה שעשה פעם העכבר אנחנו עושים עכשיו במו ידינו בצורה טבעית יותר עבורנו.
חמש שניות. זה פרק הזמן שנדרש לבתי כדי ללמוד את מסך המגע של iPhone. נגיעה באצבע ללחיצה, אצבע לימין כדי להזיז את התצוגה שמאלה ואצבע לימין עבור הזזה שמאלה וכך גם לגבי מעלה ומטה, נגיעה כפולה כדי להגדיל. בשלב הבא נראה מסכים שמשנים את המרקם שלהם בהתאם למגע (רטט קיים כבר היום במכונות משחקים ואביזרי מין דיגיטליים) ובכך אנחנו מעמיקים אחיזה בטכנולוגיה באופן ראשוני יותר, מתמזגים איתה.
לומר שזה לא כיף גדול? נשקר אם נאמר לא. לומר שזה לא מפחיד? גם במקרה הזה נשקר אם נכחיש.
>















02.01.2010 בשעה 12:55
הבעיה העיקרית של מסכי המגע הנוכחיים היא שאתה מסתיר לעצמך את המסך. כשאתה עובד באמצעות עכבר יש רק חץ קטן על המסך שאולי מסתיר אות או שתיים אבל כשאתה עובד עם מסך מגע יש את כל היד שמסתירה חלק גדול מהמסך (בעיקר במסכי מכשירים ניידים) למרות שכל מה שבאמת נחוץ הוא גודל המגע במסך (כרית האצבע או פחות מזה). בגלל המגבלה הזו של מסכי מגע צריך כל הזמן להסיט את היד הצידה כדי לראות על מה להקיש (“במה לגעת”), אח”כ להקיש ולבסוף שוב להזיז את היד הצידה כדי לראות מה התקבל או כדי לראות היכן לגעת בהמשך. זה משהו שלא צריך לעשות עם עכבר (היד יכולה להיות מונחת כל הזמן על העכבר ולא להסתיר כלום בעוד שהיד למעשה “משתקפת” על המסך בצורה של חץ קטן באמצעותו אפשר לגעת או לגרור. זו הסיבה שהיום מנסים לבנות מסכי מגע בהם ניתן לגעת בגב המסך ושהמסך יציג את מיקום הנגיעה בקדמת המסך (בגודל של כרית אצבע או פחות – ולפעמים אפילו בחצי שקיפות) כך שתראה היכן אתה נוגע בלי להסתיר לעצמך ובלי הצורך להזיז את היד לאחר המגע כדי לראות מה קרה בעקבות הנגיעה או לאן להזיז את האצבע עכשיו.
02.01.2010 בשעה 18:14
על פי המאמר הזה : http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6WGS-4T67JFN-6&_user=10&_rdoc=1&_fmt=&_orig=search&_sort=d&_docanchor=&view=c&_searchStrId=1151941495&_rerunOrigin=google&_acct=C000050221&_version=1&_urlVersion=0&_userid=10&md5=7e8d7fae1980cf89ac168b904a2e06e9
משתמשים מעדיפים את העכבר הכי פחות כאשר העדפת מסך מגע ומקלדת היא תלוית משימה.מסך מגע מתאים לישומים של קליק אחד – למשל מסך הפעלה של כספומט או עמדת מחשב בקו ייצור.
מנסיוני שלי, משתמשים עוברים למקלדת כשהם צריכים להכניס נתונים. למרות קיומה של מקלדת וירטואלית על המסך.
02.01.2010 בשעה 19:05
[...] מור כתב השבוע על המעבר מעבודה עם העכבר כאמצעי קלט לעבודה עם מסכי מגע. מאז הייתה בתי תינוקת היא מצפה שמסכי מחשב יגיבו כאשר [...]
02.01.2010 בשעה 20:52
גל, אתה מעלה כאן הרבה סוגיות מעניינות שצריך להבחין ביניהן.
נכון, מניפולציה ישירה של אובייקטים היא אינטואיטיבית יותר מאשר העכבר. אבל הדבר הכי אינטואיטיבי הוא לעיתים מאוד רחוקות גם היעיל ביותר – כמה פעמים אנחנו מתחילים מטלה כלשהי בדרך מסוימת ורק אז מבינים שעדיף לעשות את זה בצורה שונה? ואני מדבר על כל סוג של מטלה – אם במחשב או ב”חיים האמיתיים”.
העכבר מאפשר לשלוט על הנעשה על המסך בהשקעת מאמץ פיזי מינימלית, ובמהירות גבוהה. בשביל להעביר את סמן העכבר לצד השני של המסך צריך להזיז את כף היד בלבד כמה סנטימרים הצידה, ובשביל לבצע את אותה פעולה במסך מגע צריך להרים את כל היד ולהזיז את כף היד למרחק של כמה עשרות סנטימטרים. ואל תשכח שהמסכים הולכים וגדלים. אני מזכיר את זה לא רק בגלל שהמרחקים בתוך המסך גדלים, אלא בעיקר בגלל שהמרחק בין המשתמש אל המסך הולך וגדל. כרגע אני יושב מול מסך “22 רחב, ואני לא מגיע אליו – אני צריך להשען קדימה בשביל לגעת בנקודה הקרובה ביותר שלו, שלא נדבר על הפינה הרחוקה שלו.
אני לא מסכים עם האמירה שממשק טוב הוא זה שמוביל את המשתמש בדרך הקצרה והאינטואיטיבית ביותר עבורו. האמירה היא כוללנית מדי. זה יכול להיות נכון באפליקציות מסוימות ובהקשרים מסוימים – למשל כשלא ניתן לבנות על עקומת למידה. אבל באפליקציות מקצועיות ו/או מורכבות, ממשק טוב צריך גם ללמד את המשתמש לבצע את העבודה ביעילות המירבית, כי על זה נמדדת איכותו ותרומתו לארגון בו עובד המשתמש.
02.01.2010 בשעה 20:47
UXtasy: "עדיף לעשות את זה בצורה שונה" – בהתאם לכלים שעומדים לרשותך. ואם יופיע כלי חדש שמייעל את העבודה שלך, הרי תשתמש בו. העכבר הוא גרוטאה היסטורית. האם חווית עבודה ממושכת עם מולטי טאץ? לדעתי הניסיון מאוד מסייע להמחיש את היתרון של המגע.
הנקודה שהעלית לגבי גודל המסכים היא נכונה, אם כי צריך לזכור שני דברים: מתפתח שוק גדול של נטבוקים, כך שהמחשבים הנייחים הם לאו דווקא השוק הראשוני של מסכי המגע. דבר נוסף: גם לבעיית גודל המסך יש פתרון בדמות מסך קטן יותר בגודל של פד עכבר שישמש רק לחישה. נכון שאתה מחליף עזר מתווך בעזר מתווך אחר, אך השימוש יהיה עדיין אינטואיטיבי יותר לדעתי.
ממשק טוב מוביל את המשתמש בדרך הקצרה והאינטואטיבית ביותר על מנת שיוכל לבצע את עבודתו ביעילות המרבית. אני לא רואה סתירה בין ההערה שלך לבין מה שכתבתי.
אבים, יש הבדל עצום בין נקודת מגע אחת לבין מולטי טאץ'. כמו ההבדל בין מבט אל העולם דרך חור מנעול לבין חוויה שלמה.
03.01.2010 בשעה 1:05
מסכי מגע הם תוספת נחמדה, אבל אני לא רואה אותם מחליפים את העכבר, בדיוק כמו שהעט (wacom בלשון העם) לא מחליף את העכבר בצורה רחבה.
קודם כל, יש את הבעייה של מעבר בין הקלדה להצבעה- עם עכבר היד לא צריכה לזוז הרבה (או כמעט בכלל, במקרה של משטח מגע בנטבוק). עם מסך מגע היד צריכה לנוע מרחק לא קטן הלוך ושוב.
שנית, יש את בעיית הרזולוציה- האצבע שלנו גדולה ומסורבלת יחסית למוצג על המסך, וכשמדובר על תצוגה מורכבת יותר מאשר זו של iphone, זה פשוט לא עובד כמו שצריך.
שלישית, כמו שציינו אחרים, יש את הבעייה של הסתרת התצוגה ע"י היד.
חלק מהבעיות הללו נפתרות בממשקי עט (כמו טאבלט פיסי). אבל כמה אנשים אתה רואה מסתובבים עם טאבלטים?
מצד שני, אני מאלו שמוצאים את הממשק של האייפון מעצבן לפעמים, שונאת לכתוב איתו טקסט (רגילה למקלדת בטלפון שבה אפשר להקליד בצורה חצי עיוורת), ומשתמשת באלט טאב בשביל לעבור בין יישומים במחשב.
03.01.2010 בשעה 7:22
superb article . Will definitely copy it to my blog.Thanks.
03.01.2010 בשעה 5:41
אני ממש לא מסכים. מולטי טאץ' זו תוספת נחמדה אבל זו עדיין חוויה של מגע שאינה נוחה ככל שהמסך גדול יותר ולא מתאימה לכל יישום. בנוסף, חלק גדול מהמשתמשים לא מתחברים לטכנולוגיה וזה לא מעניין אותם. עכבר/מקלדת עדיין עושים עבורם את העבודה. תוסיף את כל הוודו של מולטי טאץ' (התנועות לא טבעיות בהכרח) והכנסת להם מימד אי וודאות לחיים.
משתמשים לא אוהבים אי וודאות.
זה שמתפתח שוק של נטבוקים זה יופי, אבל מחשבים לא משמשים רק לגלישה באינטרנט. אצלנו למשל הם משמשים בקווי הייצור. או כמסופונים על מלגזות במחסן. נסה להפעיל מולטיטאץ' בנסיעה על מלגזה בתוך מחסן.
04.01.2010 בשעה 6:56
[...] מאוד מדויקת את פעולותיו. כמובן שיש כאלה שמסרבים לפרגן וכבר מספידים את הטכנולוגיה [...]