חורים ברשת

עובדי ידע נקלעים לא פעם למצוקה אמיתית כתוצאה מקושי גובר לעמוד בקצב. אם בעבר כל מי שנעדר מהעבודה למשך מספר ימים נתקף פניקה אל מול מאות הודעות דוא”ל ואלפי אייטמים מודגשים בגוגל רידר, היום די בהעדרות של כמה שעות כדי להרגיש לחלוטין לא בעניינים.

קריאה פסיבית של כל העדכונים האחרונים אינה מספיקה, כמובן. אם בעבר פוסט איכותי פעם ביומיים עשה את העבודה לכל מי שמעוניין לשמר ולשפר את המוניטין והנוכחות המקוונים שלו, הרי שהיום קצב עדכון שכזה נראה כמו נצח.

הדטרמיניזם של השירותים החדשים כופה על המשתמשים בהם להאיץ את קצב ייצור התכנים. מי שלא מגיב, מבלג, מטווטר, מפלקר, מפייסבק, מפרנדפיד, מדגג, מרסס, מדלשס ועוד כהנה פעלים בלתי אפשריים נתפש כאויב אומת הגיקים. לא מכבר האלפא-בלוגר רוברט סקובל איים לחשוף אלפא-בלוגרים שאינם פעילים די הצורך לטעמו על פי FriendFeed.

ריבוי ערוצי המידע והשירותים הוליד אגרגטורים חברתיים כמו lifestream.fm, Mybloglog, FriendFeed ו-Plaxo, שנרכשה השבוע על ידי Comcast. שירותים כאלה מבטיחים לאפשר לנו לעקוב אחר עדכונים מכל השירותים בהם מעדכנים האנשים שאנחנו עוקבים אחריהם. כך, אם הם פירסמו פוסט מעניין בבלוג, שיתפו ידיעה חשובה ברסס, העלו תמונות לפליקר, כתבו משהו בטוויטר או סימנו וידאו שאהבו ב-YouTube, כל העדכונים האלה יופיעו במקום אחד.

בפועל, כמו שעידן כותב, במקום להקל עלינו שירותים כאלה רק תורמים לרעש הלבן. אם אני עוקב אחרי שרה לייסי בטוויטר, אני רוצה לקבל עדכונים על כתבות חדשות או מידע מהתעשיה ולא מעניין אותי שהיא בדרך לשדה תעופה כזה או אחר. ואם אני עוקב אחרי סטיב רובל ב-FriendFeed, אני רוצה לקבל ממנו לינקים מעניינים על טכנולוגיה ולא על מסע הבחירות בארה”ב.

בעיה נוספת של מזרימי החיים למיניהם היא תרומתם להמשך הפרגמנטציה של השיח. למעשה, FriendFeed לא מרכז את כל העדכונים במקום אחד אלא מציג קישורים מנותקים מהקשר – אנחנו לא רואים את התגובות להם, את הרקע וכו’. נוסף על כך, FriendFeed תורם להמשך הקיטוע באמצעות הוספת מנגנון תגובות משלו. באופן שבו מי שבאמת רוצה להיות בעניינים חייב להיכנס גם ל-FriendFeed וגם לטוויטר, לפייסבוק, לבלוגים ועוד. בעיה נוספת היא שכפול המידע – חבר ב-FriendFeed מפנה ללינק מסוים, שמופיע לאחר מכן בפיד של חבר אחר, ושוב אצל חבר שלישי וחוזר חלילה.

בעיית הרעש הלבן הולידה למרבה האבסורד memetracker ל-FriendFeed. אבסורד מאחר ששירותים כמו FriendFeed היו אמורים מלכתחילה לוודא שנקבל עדכונים רלוונטיים מאנשים שעל דעתם אנחנו סומכים. מגוון שירותים נוספים מנסים לתקוף את בעיית הסינון מזוויות שונות. למשל, AideRSS מציע תוסף לפיירפוקס שמסנן את הפידים של גוגל רידר.

רוב המסננים האלה הם בסיסיים למדי ומבוססים על דירוג פופולריות – כלומר, כמה אנשים שאנחנו עוקבים אחריהם או בכלל שיתפו פריט מסוים בנושא מסוים במבחר שירותים חברתיים. אפשר לצפות שבעתיד ישתכללו הכלים האלה וילמדו גם אותנו כדי להציע לנו מידע שעשוי לעניין אותנו ולא רק על פי מה שפופולרי בקהילה. קשה להאמין שבעתיד הנראה לעין כלים כאלה יהיו מדויקים מספיק כדי לפתור את בעיית עומס המידע.

לסיום, פוסט חובה ב-RRW המסכם את ההתפתחויות האחרונות ומציע כמה תובנות מעניינות. >