אודי, אתה גיק. אתה קונה דונגל של USB ובודק מה אמרו עליו בבלוג ההוא ובאתר ההשוואות הזה. רוב האנשים עורכים בחירות בחיים (מכונית, בבחירות לכנסת, עם מי לישון הלילה) משלל שיקולים שהמשותף להם הוא שלא עומדת מאחוריהם שום מחשבה בהירה, תהליך מתודי של ניתוח מידע והסקת מסקנות, וכל יתר הדברים שאתה רוצה להאמין בהם.

1. הרעיון בבסיסו הוא טוב, אבל חסרה בו תפירה של קונספט של טור. גם אם כל מיני סלבס יעבירו אותו מדן ועד אילת אז עדיין זה לא יהיה מעניין כי לקרוא על נסיעה זה לא דבר שמעביר חוויה. יש הרבה דרכים להעביר חוויה דרך האינטרנט ובלינק לא צריכים אותי כדי ללמד אותם.

2. נאמר והבלוג הזה ייצר 20 תוצאות בגוגל שיתפרשו ב-50 הראשונות תחת חיפוש שם הדגם עם נטייה לעשרים הראשונות. אז מה? זה מה שישכנע אנשים לקנות את הרכב? עם כל הכבוד, פג’ו השכיבו פה בוחטה לא קטנה וירצו החזר השקעה. נראה שלא נבדק פה תהליך הרכישה של רכב בישראל. ממה שאני חקרתי (פג’ו היא לקוחת אופליין של המשרד שלי), מקורות מידע באינטרנט הם עדיין לא ברי סמכא מספיק כדי להניע לרכישה, אלא WORD OF MOUTH שמתרחש באופליין בעיקר.

3. שגיא כתב שבעקבות הקמפיין פג’ו מכירה בבלוגרים. מה זה בלוגר, איך הוא שונה מאדם רגיל ובמה כרוכה ההכרה? האם בעידן שבו פג’ו מכירה בבלוגרים היא תאבזר את הרכבים שלה עם “אביזרי בלוגרים”? בואו לא נצא מפרופורציות.

4. הקמפיין הוא תדמיתי בעיקרו שאמור לייצר באזז ואותו הבאזז הוא אירוע כמו הטור. מהבאזז הזה אמורה להיווצר ציפייה לקראת ההשקה כמו שקיוו שיקרה עם הציפייה להשקת מאזדה 6 החדשה. צר לי ובאמת קיוויתי שזה יצליח כי ההצלחה של הקמפיין תעזור לשאר הקולגות, אבל לא נוצר באזז ובטח שלא ציפייה.

5. קצת על דנונה. הרעיון של “עצב את המוצר” ממש אבל ממש שחוק לרמת הגרגר, אבל עדיין הוא הצליח לגרור כמה מאות אלפי משתתפים. זה קרה בגלל שהאינטראקציה כאן הייתה קלה, שליחה של תמונה וטקסט קצר. מצד אחד זה טוב כי באמת יש מספר עצום של משתתפים, מצד שני הוא לא דרש יותר מדי התעסקות עם המוצר ויכול להיות שלא הועבר המסר למשתתף.
משרד הפרסום (Y&R) יציג את הנתונים הנ”ל וכלכלן דנונה יציג את ההערכה שלו לכמה השפיע הקמפיין על גרף ההכנסות.
בסופו של דבר גם אם כל אדם עשירי במדינה השתתף במבצע, אם החזר ההשקעה לא הניב את התוצאות הרצויות אז הקמפיין נכשל.