![[000216]_Panorama_(2)](http://www.holesinthenet.co.il/wp-content/uploads/2012/02/000216_Panorama_2_thumb1-161x106.jpg "[000216]_Panorama_(2)")
עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
![[000216]_Panorama_(2)](http://www.holesinthenet.co.il/wp-content/uploads/2012/02/000216_Panorama_2_thumb1.jpg "[000216]_Panorama_(2)")
גיא וינר בורא כוכבי לכת זעירים (תמונות)
אל תקראו לאפשר כניסה חינם לחרמון בפייסבוק כי יבוא שוטר
Tweet Land: משחק מציאות חברתי
שיט שתל אביבים אומרים (וידאו)חברים ממליצים
ויראלי
מה עדיף: פנטהאוז בשכירות או צריף דל משלך?
מאת גל מור פורסם ב- 28.4.2008 בשעה 1:31
ירדן לוינסקי כותב על תבוסתם של האתרים האישיים לטובת שכונות העוני החדשות של הרשתות החברתיות והגנבים שגובים דמי ניהול על גבי התכנים האישיים שלנו. (ראו גם “כל רשת חברתית תהפוך לבסוף לנדל”ן תאגידי“).
הדברים מעניינים מאוד ומוצדקים בחלקם, אך אני מזהה בהם סתירה פנימית שנדמה לי שגם ירדן גילה וניסה לתקן בתגובה. מצד אחד, ירדן כותב שכל אחד חייב אתר אישי. מצד שני, בעידן הזה האתר האישי הולכת ומאבד מהרלוונטיות שלו לטובת פלטפורמות ווב. אם תרכז את כל פעילותך אך ורק בשטח אחסון בשרת של GoDaddy תחת דומיין ששכרת לשנתיים זה לא יהיה יותר אישי מאחסון התמונות בפליקר, האזנה למוזיקה בלאסט.אף אם, העלאת סרטונים ליוטיוב, שמירת אתרים בדלישס, עיון בכתבות חדשות בגוגל רידר, אינטראקציה עם החברים בפייסבוק ועדכונים בטוויטר, כאשר את כל הפידים האלה אפשר להציג, נניח, בבלוג בבלוגר. זאת ועוד, רוב השירותים האלה מעצימים את הפעילות האינטרנטית שלנו ומאפשרים לרובנו לעשות דברים שהיו מעל ומעבר ליכולותנו כמשתמשים בודדים.
שירותי LifeStream כמו FriendFeed רק מספקים שכבת-על לכל אלה. למעשה, שירותים כאלה די מקבילים ל-newsfeed של פייסבוק. עם הזמן אולי יתברר שרובם מיותרים ומציפים אותנו בעומס של מידע שרובו לא רלוונטי לנו. בכל אופן, הם לא מנהלים לנו את החיים, אנשים לא מייצרים תכנים חדשים באמצעותם ואפשר לקחת את ה-lifestream הזה ולהטמיע אותו בקלות בבלוג או בכל אתר אחר באמצעות התמיכה ברסס.
אני כן מסכים עם הסייפא של הדברים – DataPortability, Open ID ו-API פתוח באמת צפויים לחולל מהפכה צרכנית אמיתית כאשר הם יספקו למשתמשים שליטה מלאה על המידע שלהם. כשתיפתח מעבר לרחוב מסעדה חדשה, יוכלו לארוז את החברים, התכנים, וכל האינטראקציה החברתית ולעבור אליה – מה שלא ממש אפשרי בפייסבוק היום. משם נעבור לכל מי שיפתה אותנו יותר, אך בשורה התחתונה – האתר האישי הוא כל מקום בו נבקר ונתקע בו דגל, בין אם בגוגל Earth או בפורטל החדשות של קמצ’טקה. המידע שלנו יתנייד איתנו.
מאת: גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אף פעם לא הקמתי אתר אישי, אבל בלוג כן, ואני גם בפייסבוק ובקפה. רשימות משמש לכתיבה, האחרים לאינטרקציה חברתית. אני עוד זוכרת איך לפני כמה שנים אתר אישי ואפילו בלוג נראו לי נרקיסיסטים ומשעממים. החברתיות שינתה הכל. פעם אחת שיחקתי קצת בוורדפרס, לפני שעברתו אותו והיה לי מסובך, בכל מקרה, דומיין ועניינים זה עסק לאנשים שאינם טכנופובים, ומי בדיוק יבוא לאתר שלי שלא מופיע באמצעי הדחיפה של רשימות והקפה?
the Internet is my social network, Etc.
כולכם צודקים. גדי צודק באומרו שהאינטרנט היא הרשת החברתית האמיתית, ולא אתר רשתות חברתיות זה או אחר. אפשר וצריך להיות בכל מקום שאתה רוצה להיות, להעלות תמונות בפליקר, להשתמש בפייסבוק וקפה דמרקר ולשלוח מסרים בטויטר. אבל מצד שני אם אנחנו מבינים שבכל מקום כזה אנחנו בעצם בונים מוניטין, לא כדאי שנתחיל בכל מקום לבנות מוניטין מחדש, וצריך מקום שהוא “הבית שלך” שהוא המרכז של הזהות שלך.
המקום הזה יכול להיות כל מקום שתקבעו לעצמכם: בלוג, עמוד בטויטר או בפייסבוק או סתם כתובת OpenID, אבל הוא צריך להיות כזה שמייצג את כל הדברים שהם אתם: התמונות, הטקסטים, הזהויות, ההודעות. ואם הוא אתם – הוא צריך להיות גם שלכם ושתוכלו בעצמכם להחליט איפה הוא.
אגב, מי שלא מודע לעניין המוניטין והזהויות ולכך שהם נבנים שכבה על שכבה ואתר על אתר בעצם נמצא בעמדה נחותה.
ירדן, אני לא רוצה. יש לי למשל הודעות בפורום הורים, שאני ממש לא רוצה לחשוף לעיני כל. פה ושם דברים אחרים, כמו תמונות של הילדים. לא רוצה שכבות, רוצה שליטה.
מוניטין טוב מבוסס על ניהול מוניטין. היום הכלים לכך מוגבלים
אותו מוניטין הוא בסה”כ סוג של מיתוג. אותו אתר הבית הוא אמצעי להציג את מה שאנחנו מעונינים שהקוראים יקשרו איתנו (אם נמתח את המטאפורה של ירדן זה חלון הראווה שלנו). לא ממש חייבים לשים שם את כל מה שאנחנו עושים ברשת כמו הודעות הפורום של ריקי אבל סביר להניח שמי שירצה לדעת עלינו משהו יתחיל משם. כמו שאמר ירדן עדיף שזה יהיה בשליטתך כי שתוכל לקחת אותו איתך שהשכונה תתחיל להתקלקל.
מה שנכון הוא שאם הברנד שלך מספיק חזק אז זה פחות חשוב. כולם ידעו מי זה גדי שמשון גם אם יפתח עוד עשרות בלוגים וגם יבואו לאתר של ריקי כהן בלי מנגנוני הדחיפה של רשימות והקפה.
פינג: The Daily Dolly 28/04/2008 at The Daily Dolly
אם יותר לי, היית מעוניינת לחלוק על חלק מהאמירות בפוסט עצמו ובתגובות:
ראשית, בסופו של יום, האתר היחיד שיכול לתת לי את מה שאני רוצה, בלי הכתבות של בעלי פלטפורמה כזו או אחרת, הוא אתר פרטי משלי. רק באתר פרטי, בדומיין קנוי, יכול אדם להתבטא באמת, בין אם זה ביטוי בצורת כתיבה ובין אם זה ביטוי בצורת לינקים חיצוניים כאלו או אחרים וכיו”ב.
שנית וספציפית לתגובתו של מר שמשון: יש משהו יומרני ביותר באמירה ש”האינטרנט היא הרשת החברתית שלי”, האינטרנט הוא דבר (או מושג) גדול ואמורפי מדי בשביל לטעון שהוא משמש את הגולש באופן ספציפי ופונקציונלי כמו שמשמשות אותו פלטפורמות שונות בתוכה, כמו למשל רשת חברתית.
לסיכום דברי: אם אדם כל שהוא אינו יכול להפוך את אתרו הפרטי למעוזו האינטרנטי, נשאר לו רק להשתמש בפלטפורמה הטובה ביותר שעומדת לרשותו ואלו כזכור, מתחלפות חדשות לבקרים.
אפרת, יותר לך הכל כמובן, אך ההנחות שלך מבוססות על אשליה. גם אתר פרטי אינו פרטי באמת – הוא שטח אחסון בשרתים של חברה, שיכולה מיוזמתה או בעקבות פנייה להסיר את אתרך ולעשות בו כרצונה. והיו דברים מעולם. חוץ מזה, גם בעלי אתרים פרטיים מתבססים על שירותים גדולים לאחסון תמונות, וידאו, מצגות וכו’, עד כי אי אפשר להתייחס יותר לאתר פרטי אחד ויחיד.
פינג: חורים ברשת » Archive » האם הבלוגים גוססים?