חוק הפוטושופ כמשל
חוקרים שיעקבו אחר ניסיונות החקיקה בתחום הטכנולוגיה בישראל בעשור הראשון של שנות ה-00 יגלו שורה של כשלונות מפוארים, שילוב של בערות מצד אחד וניסיונות לחסום, להגביל ולפקח מנגד. ההצעה שמוציאה את השימוש בפוטושופ אל מחוץ לחוק של חברת הכנסת רחל אדטו (קדימה) וח"כ דני דנון, יו"ר הוועדה לזכויות הילד שייכת לקבוצה הראשונה יותר מאשר לשנייה.
בעוד בצרפת הוגשה הצעת חוק המחייבת לצרף לכל תמונה כיתוב המבהיר כי עובדה דיגיטלית, על פי הצעת החוק הישראלית של אדטו ודנון לא יוכלו סוכנויות הדוגמניות להעסיק דוגמנים ודוגמניות בתת משקל ואלה לא יוכלו לככב בפרסומות בישראל. ההצעה גם קובעת כי משרדי הפרסום לא יוכלו להשתמש בתוכנות מחשב כלשהן, ובהן תוכנת פוטושופ הפופולרית, כדי להצר היקפים של דוגמנים לצורך פעילות מסחרית כלשהי. הצעת החוק מתבססת על הגדרות משרד הבריאות, לפיהן תת משקל מוגדר באמצעות מדד מסת הגוף (BMI).
אני חוזר שוב:
הצעת החוק אוסרת על שימוש בפוטושופ
אולי כדאי להוסיף להצעת החוק גם עונש מאסר וכך בתי הסוהר יתמלאו בעבריינים דיגיטליים במקום בראשי הפשע. לאחר שהעניין הזה הובהר, אפשר להמשיך. לדברי דנון, "הצעת חוק זו באה להגן על בריאות הילדים על ידי סינון המסרים הפוגעניים של תעשיית הדוגמנות".
שליטים ברברים היו יורים ביוני דואר שבישרו להן בשורות רעות. האם לנצח נעדיף לנתץ את המראה מאשר להתבונן לחברה בפנים ולראות אמת לא נעימה שיצרנו בו ידינו? לאילו רמות של אבסורד ניתן להגיע באיסורים על טכנולוגיות? הנה עוד כמה הצעות עליהן חשבתי ואני בטוח שתוכלו לתרום עוד.
- איסור על פוליטיקאים להשתמש בתוכנת Word. יש אנשים שכותבים דברים ממש מזיקים באמצעותה. גם הצעות חוק.
- איסור על רשתות טלוויזיה לשדר תוכניות ריאליטי. הן מציגות תמונה מופרכת של החיים תחת הכותרת ריאליטי.
חוץ מזה, אם תאסרו על פוטושופ תתרמו לצמיחה של תעשיית הניתוחים הפלסטיים, שהיא המקבילה האוף ליינית לפוטושופ. אבל בהם לא נוגעים, נכון? נתצו את הארטיפקט וראו איך הבעיה נעלמת? לא ממש.
ולא שאין בעיה. פיליפה המילטון אנורקסית ממש במודעות של "ראלף לורן". זה נורא. אך לא פוטושופ אשמה בכך ואיסור על שימוש בה לא יפתור את הבעיה. גרמו לפרסומאים האלה להבין שלא כדאי להם להמשיך למכור דימויי גוף מלאכותיים, דרך חינוך, השקעה לטווח ארוך ועידוד קולות אחרים. אבל זה כבר מסובך ודורש שינוי תודעה.
זה לא שפוטושופ הוא מוצר תמים. יובל דרור מביא בספרו “הפוליטיקה של הטכנולוגיה” דוגמאות למוצרים טכנולוגיים שעושים עבודה פוליטית. פוטושופ היא סוכנת לא סמויה בכלל בתעשיית הדימויים.היא טכנולוגיה מאפשרת ומקצינה. אך התשובה לה אינה יכולה להיות איסור העיבוד הדיגיטלי – הוא כבר מוטמע בתרבות עמוק מכפי שנוכל לתאר.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
21.12.2009 בשעה 9:25
לפי מה שידוע לי האיסור הוא לא על עצם השימוש בפוטושופ – האיסור הוא אך ורק על מניפולציות בפוטושופ שגורמות לנשים להראות אנורקטיות. לכן ההשוואה לאיסור על שימוש בוורד “שמא יבוא לידי…” היא לא במקום.
אין בחוק הזה בעצם שום התנגדות לטכנולוגיה כשלעצמה אלא רק לתוצאה הספציפית שלה במקרים מסוימים. אם למשל החוק אוסר להציג בפרסומות אדם שצורך סמים, אז מן הסתם גם אם הוא לא באמת עושה זאת הפרסומת תהייה אסורה על פי החוק. לכן למה להבדיל בין הרואין לבין הרואין שיק?
בכל מקרה לדעתי דברים מהסוג הזה לא אמורים להיות אסורים על פי החוק, אנשים אמורים להבין בעצמם שמדובר בדימוי מעוות ולא ריאליסטי של הגוף הנשי. הבעיה היא שכידוע כיום זאת לא המציאות ולכן מדובר בבעיה שיש צורך להתמודד איתה באופן כלשהו.
21.12.2009 בשעה 10:11
אלי, זו היתה מחשבתי הראשונה, אבל אז למה להטפל לטכנולוגיה בכלל? למה להזכיר את האמצעים? מה זה חשוב?
אסור להציג מצג שוא בפרסומות. אמת בפרסום קוראים לזה. אסור להציג סיגריות כמועילות לבריאות כי הן לא. אסור להציג מוצר משמין כמוצר דיאטטי ואסור להבטיח א’ כשברור שזהו שקר.
מצד שני יש מניפולציות ידועות שעליהן מבוסס הפרסום. פרסומת לדיאודורנט מציגה אותו כמושך נשים. ההבטחה כמעט מפורשת אבל כמובן שמשפטית הם מכוסים.
ברגע שהחוק הזה יעבור הוא כבר לא יהיה רלוונטי. את ג’וליה רוברטס הרכיבו על גוף של מישהי אחרת כשהיא שיחקה את טינקרבל בסרט “הוק”. זה נחשב?
מה על טכנולוגיות כמו אלו שבסרטי התלת-מימד העכשוויים? אם אני יוצר דמות, אפשר להגביל אותי לגבי מידת המותניים שלה? מידת החזה? אורך האף?
מכירת דימוי מעוות היא מכה. הדרכים לעשות זאת הן מגוונות והן התחילו עוד כשקוקה-קולה נמכרה כתרופה. לרדוף אחרי הטכנולוגיה – בדרך כלל לא עוזר לזמן רב.
21.12.2009 בשעה 10:33
אבל כל הנקודה היא, כפי שכבר אמרתי, שאין כאן בעצם שום הטפלות לפוטושופ, אלא החוק בכלל מתמקד בשימוש בדוגמניות אנורקטיות:
“על פי הצעת החוק הישראלית של אדטו ודנון לא יוכלו סוכנויות הדוגמניות להעסיק דוגמנים ודוגמניות בתת משקל ואלה לא יוכלו לככב בפרסומות בישראל. במקביל, ההצעה קובעת כי משרדי הפרסום לא יוכלו להשתמש בתוכנות מחשב כלשהן, ובהן תוכנת פוטושופ הפופולרית, כדי להצר היקפים של דוגמנים לצורך פעילות מסחרית כלשהי”.
שים לב שהצעת החוק בכלל לא מתמקדת בשימוש בפוטושופ, אלא בעיקר נוגעת לשימוש בדוגמניות (טוב נו, וגם בדוגמנים…) שסובלות מתת משקל. האיסור על שימוש בפוטושופ הוא משני להצעה הזאת, ונועד כדי למנוע מניפולציה של החוק, כלומר שבמקום להעסיק דוגמניות אנורקטיות יהפכו אותן במטה קסם לאנורקטיות בעזרת פלאי הטכנולוגיה.
לכן למשל אני לא רואה כאן שום סכנת “מדרון חלקלק” (אני חושב שסכנת המדרון החלקלק קיימת בעיקר בשימוש המוגזם בטיעון האד-אבסורדום “המדרון החלקלק” שיכול למעשה להתיר כל חוק קיים). יש הבחנה מאוד ברורה בין שימוש בפוטושופ שהחוק רוצה לאסור ובין שימוש רגיל שהחוק לא נוגע לו בכלל.
21.12.2009 בשעה 10:42
אלי, איסור על שימוש בתוכנה לצורך של השפעה על דימויים הוא מופרך מייסודו היום, שלא לדבר על פגיעה בחופש העיסוק של אותם דוגמנים ודוגמניות ומשרדי הפרסום. מדוע לעצור בדוגמניות? למה לא לאסור על כל תמונה “מטופלת”, בין השאר של נופים קסומים שאינם קיימים ואנשים מאושרים עם חיוכי פלסטיק. האם אתה חושב באמת שכך הבעיה תיפתר? אני לא חושב שההשוואה לוורד מופרכת משום שגם התוכנה הזו משמשת ליצירת דימויים מטרידים לעתים. מדוע בכלל להתייחס לטכנולוגיה? זו הטעות הבסיסית של חוקים מופרכים רבים.
21.12.2009 בשעה 11:09
גל, דבר ראשון כמו שאמרתי אני לא אוהב במיוחד את טיעון המדרון החלקלק משום שהוא בעצמו מדרון חלקלק. תן לי כל חוק שקיים כיום ואני אתיר לך אותו בעזרת הטיעון שאם ניקח את החוק ונקצין אותו נגיע למצבים אבסורדיים. לכן צריך לדעתי תמיד לדון קודם כל בכל מקרה לגופו, ורק אחר כך אולי לדון בהשלכות האפשריות שלו.
שנית, כמו שכבר אמרתי האופן שבו החוק מוצג בפוסט הוא מטעה, משום שהחוק נוגע בעיקרו לשאלת הלגיטימיות של השימוש בדוגמניות אנורקטיות. האיסור על השימוש בפוטושופ הוא משני ונועד למנוע מניפולציה של החוק וניסיון לעקוף אותו בדרך מלוכלכת.
לכן ממה נמשך, אם אנחנו מקבלים את ההיגיון מאחורי האיסור על שימוש בדוגמניות אנורקטיות אנחנו צריכים לקבל גם האיסור על שימוש במניפולציות דומות בעזרת פוטושופ. אם אנחנו לא מקבלים את ההיגיון מאחורי האיסור בשימוש בדוגמניות אנורקטיות, ממילא השימוש בפוטושופ הוא בכלל לא העניין המרכזי כאן.
הטענה שלי היא שיש בפוסט ניסיון להציג את המצב כמעין מלחמת בני אור בבני חושך. כלומר להציג את הצעת החוק כמגמה טכנופובית שמנסה לעצור את ההתקדמות הטכנולוגית ולאסור על שימוש בטכנולוגיות שהפכו כבר להיות חלק מהשגרה היומיומית שלנו, כמו למשל פוטושופ או בדוגמה שלך וורד.
אבל לדעתי זה ממש לא נכון. אני לא רואה כאן שום התנגדות לשימוש הרגיל בפוטושופ אלא אך ורק למקרה מאוד מאוד קיצוני. בא לא נשכח הפרעות אכילה אצל נשים בהחלט קיימות היום במידה מאוד מדאיגה, וזאת ללא ספק תופעה שאופיינית בעיקר לתרבות המערב (כפי שכבר הוכח בלא מעט מחקרים), ולכן קשה להיתמם ולטעון שאין קשר בין דימוי הגוף הנשי בפרסומות ובסרטים ובין התופעה הזאת. יש בהחלט קשר, והשאלה היא איך להתמודד עם התופעה. אני בעצמי אמרתי שאני לא בטוח אם הדרך הנכונה היא דווקא על ידי הנסיון לאסור את השימוש המסוים הזה בפוטושופ, אבל אני בהחלט יכול להבין את ההיגיון מאחוריו ואני בהחלט שלא רואה בכך שום מגמה טכנופובית מסוכנת שאנחנו צריכים להיות מודאגים ממנה.
אני גם ממש לא מקבל את הטענה שהחוק הזה פוגע במישהו. במי הוא בדיוק פוגע? אין כאן איסור על פרסום, על שימוש בדוגמניות בפרסומות או אפילו על שימוש נורמלי בפוטושופ. החוק הזה לא יפגע בעולם האופנה, לא יפגע בפרסומאים ולא יפגע בדוגמניות. היחידים שאולי יפגעו מהחוק הזה הן הדוגמניות שמרעיבות את עצמן למוות שלא באשמתן ולא יוכלו כעת לדגמן. אבל אולי דווקא בכך שהחוק יאסור עליהן מלכתחילה לעשות זאת לא רק שהחוק הזה לא יזיק להן הוא אולי אפילו יציל את חייהן.
21.12.2009 בשעה 11:10
[...] מור חושב אחרת- חוק הפוטושופ כמשל שתפו [...]
21.12.2009 בשעה 11:36
אלי, לא התייחסתי למדרון חלקלק או למלחמה של בני אור בבני חושך. זו טרמינולוגיה דתית שאני לא משתמש בה. אני טוען שההצעה מופרכת וטיפשית משום שהיא מטילה את האחריות על הטכנולוגיה במקום לטפל בשורש הבעיה. מטבע הדברים היא לא תפתור את האנורקסיה ולא תעלים את הדוגמניות הרזות אלא תחולל פתרונות מתוחכמים יותר שיעקפו את החוק בקלות. למשל, דוגמניות וירטואליות שהן יצירי מחשב. מה יאמר המחוקק במקרה הזה? האמן לי, אם הייתי חושב שהחוק יציל חיים של בחורה אחת הייתי תומך בו. יש לנו מספיק ניסיון עם חקיקה טכנולוגית כדי להבין שהיא לא יעילה ולעתים גורמת לתוצאות הפוכות. מקווה שהייתי ברור יותר.
21.12.2009 בשעה 12:21
אבל גל, זאת בדיוק הנקודה שלי שהחוק לא מטיל את עיקר האחריות על הטכנולוגיה, פוטושופ במקרה הנידון, אלא הוא נוגע בעיקרו לשימוש בדוגמניות אנורקטיות בשר ודם (בעיקר דם, פחות בשר). האיסור על שימוש בפוטושופ הוא עניין נלווה שמטרתו למנוע את עקיפת החוק בדרכים יצירתיות.
אם אנחנו מקבלים את הגישה שאומרת שיש לאסור פרסומות שמציגות תכנים מסוימים בגלל השפעה שלילית אפשרית שלהם (צריכת סמים, עידוד אלימות, הצגת קטינים בהקשרים מיניים וכדומה), מדוע שנאפשר את הצגת אותם תכנים כאשר הם לא מוצגים “באמת” אלא באמצעות פוטושופ?
לגבי הטיעון שלך על שימוש בדוגמניות אנורקטיות וירטואליות – האם לדעתך מותר להציג בפרסומות דוגמנית וירטואלית קטינה בהקשר מיני בוטה, או שיש לאסור זאת בדיוק כמו שיש לאסור שימוש דומה בדוגמנית קטינה אמיתית?
21.12.2009 בשעה 13:59
אם יורשה לי להוסיף נקודת מבט נשית…
אני תומכת בהצעת החוק- אולי היא לא מושלמת ונראית מאיימת במבט ראשון. אבל בדיוק בגלל זה מדובר בהצעת חוק שאמורה לעבור עוד דיונים והצבעות עד שתקבל, אם בכלל, צורה של חוק.
קודם כל, אני שמחה מאוד שסוף סוף מתחילים להיאבק בתופעה החולנית הזאת של פרסום שקרי שנועד לשכנע אותנו הנשים שככה אנחנו אמורות להיראות
אני אישה שיודעת להפעיל שיקול דעת ולהחליט מתי תמונה שאני רואה אינה מייצגת את המציאות ומתי אני בוחרת להתעלם מהמציאות שמוצגת לי כי היא לא מתאימה לערכים שלי, אבל גם אני (וגם וחברות שלי) חוטאת לפעמים בתהייה מה אם הייתי נראית ככה…
אז מה אמורה לעשות נערה צעירה, חסרת בטחון עצמי שמופגזת מדי יום ובכל מדיה אפשרית בתמונות השקריות האלה?
מה שמטריד אותך גל זה פגיעה בחופש העיסוק של דוגמניות בתת משקל??? הן תמיד יכולות לאכול איזה פרוסת לחם והעבודה תחזור לזרום לכיוונן… ומשרדי הפרסום… על “התמימים” האלה אתה מעוניין להגן? נראה לי שהם מסוגלים להגן על עצמם די יפה
הלוואי והנושא יעלה לדיון ציבורי ואנשים יפקחו את העיניים ויסרבו לתת עבודה בפרסום לדוגמניות בנות 15 מורעבות
21.12.2009 בשעה 15:50
מסכים לגמרי על האיוולת שבניתוץ הארטיפקט, כמו שקראת לזה. טענת המדרון החלקלק רלוונטית מאוד כשנזכרים שזאת אותה הנהגה שניסתה לצנזר את האינטרנט רק לא מזמן. בכלל, גישת הבולדוזר המטמטמטת הזאת שרואה באיסור גורף פיתרון לכל דילמה חינוכית מטרידה אותי מאוד, שלא לומר מטריפה אותי.
גם קלינגר כתב דברים נכוחים באותו עניין:
http://2jk.org/praxis/?p=2504
…
אבל התחלתי לכתוב את התגובה בעיקר כדי להודות לך על כך שמכל המקומות ברשת שבהם הזוועה של ראלף לורן מופיעה, בחרת ללנקק לבלוג שלי. אני והפייג’ראנק שלי מודים לך.
22.12.2009 בשעה 0:27
אי אפשר להעמיד לדין את הגולם, יש מי שעומד מאחורי הטכנולוגיה וליתר דיוק מי שעומד מאחורי השימוש המניפולטיבי בה. חוק שמגביל את חופש העיסוק של סוכנויות פרסום הוא אכן דרקוני ומאידך, חשוב לזכור שכיצרניות תרבות יש להן גם אחריות חברתית. אף בעל משרד לא היה רוצה לראות כיצד בתו היקרה נשאבת לתוך סאגת השמדה עצמית מסוג אנורקסיה נרבוזה.
לא רק שחברי הכנסת אדטו ודנון הולכים צעד אחד רחוק מדי, הם גם עושים את זה באיחור אלגנטי בן שבע שנים אחרי אנגליה וצרפת.
אחד המקרים שהאיצו את הצעת החוק הנ”ל באנגליה היתה התביעה שהגישה השחקנית קייט ווינסלט נגד המגזין הבריטי GQ על הארכת והצרת רגליה ‘יתר על המידה’. מאז עברו הרבה מים בנהר והשחקנית שקידמה אג’נדה נשית שמנמונת (בעבר אלו היו מילים נרדפות) הפנימה לחלוטין את ערכי היופי הפלסטי ההוליוודי.
הרעיון להצמיד לכל תמונה מרוטשת אזהרה בסגנון ‘זהירות – לא מדובר במציאות’ הוא בסה”כ לא רע, השאלה היא כמה הוא אפקטיבי.
סוכנויות הפרסום הן רק זרוע אחת של תעשיית הבידור, אי אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפיהן בלבד, מדובר באחריות כוללת.
לטעמי, רק האמיצים והאמיצות במיוחד, כמו קייט ווינסלט בשעתה, יכולים לעורר שינוי חברתי בעצם היותם דוגמא חיה, נושמת ואלטרנטיבית למקובל.מה צריכה להיות מעורבותה של מערכת החוק זו כבר שאלה (סבוכה) אחרת
בהקשר הזה
22.12.2009 בשעה 1:26
תגןבה שהיא פוסט, תמר(:
מרמיט, אין בעד מה.
22.12.2009 בשעה 9:25
אני חולקת מאד על דברי גל מור. הצעת החקיקה אינה נמשל ואינה משל- דימויים של נשים וילדות מצומצמות, מורעבות ומרוטשות מהווים סכנה של ממש לביטחונן של נשים. ידוע הוא כי דימויים נפוצים אלה מעודדים אלימות מינית כלפי ילדות, נערות ונשים, ומכאן שבמציאות עסקינן ולא במשלים וסיפורים. איני מודאגת במיוחד מחופש העיסוק והביטוי של מפרסמים שנוקטים בדימויים אלה, אני מודאגת הרבה יותר מהחופש לבזות נשים ומהתוצאות של כך. ראו את שכתבתי בנושא זה http://blog.comme-il-faut.com/?p=558
דורית
24.12.2009 בשעה 13:30
אני חושבת שאפשר היה לנסח הצעת חוק יותר הגיונית ולא לכלול שמות של תוכנות בפנים. כלומר – השימוש בפוטושופ אסור ובתוכנה אחרת עם שם אחר שעושה בדיוק אותו הדבר, מותר?
אבל עקרונית? אם סוף סוף יכריחו פה את משרדי הפרסום וסוכנויות הדוגמניות לא למרוח לנו את שקר ה”פוטושופ” בפנים, אני מאמינה שזה עשוי להקל מאוד על ילדות ונערות שחיות בישראל וכל היום תוקעים להן מול העיניים תמונות מרוטשות של בר רפאלי בבגדים שמתאימים בגודלם לילדה בת 8.
24.12.2009 בשעה 13:39
אוקיי, אחרי מחשבה נוספת ובעקבות התגובות שמעלי אני חוזר בי מטענת המדרון החלקלק, ולו רק מתוך כך שהחוק הזה לא אמור להיות מיושם על האזרחים, אלא ברמת הספקים (משרדי פרסום, כלי תקשורת). באמת הגיע הזמן להעביר את הרעה החולה הזאת* מהעולם.
* לינק עצמי, ברשותכם:
http://mermit.mind-fucking.com/oppressed-by-the-figures-of-beauty/