אמור לי מי חבריך

פרויקט Gaydar נשמע כמו מושג הלקוח מהעולם האי של גיבורי Lost אך מדובר למעשה במחקר שערכו לאחרונה חוקרים ב-MIT ובו הם גילו שדי בבדיקת רשימת החברים של אדם כדי לשער בדיוק רב אם הוא הומוסקסואל או לא על פי ניתוח סטטיסטי בלבד. כלומר, פייסבוק יעשה לכם אאוטינג, גם אם לא התכוונתם לכך. השתתפות במדיה חברתית הופכת כל חבר לשקוף יותר לכולם, כולל כולם.

כדי לאזן מעט את הרושם שאולי נוצר בעקבות הפוסט הקודם, “פייסבוק בגדה בחבריה”, כדאי להבהיר שהדרך בה בחרה החברה ללכת, של גרף חברתי עם API ופתיחת הפרופילים האישיים של החברים לרשת היא הכרחית מבחינתה אם היא חפצה לשרוד ברשת של מחר. פייסבוק לא תוכל לשרוד כגן נעול. אך האופן בו בחרה לבצע את המדיניות הזו הוא עקום ונוגע בחוסר יושרה.

הצד השני של המטבע הוא שפייסבוק אולי עשתה טובה גדולה לכמה חברים. משתמשים רבים (אם כי לא הרוב) בפייסבוק שינו את הגדרות הפרטיות שלהם: הגדירו למי מותרת הצפייה לפרופיל האישי המלא וסיננו אלבומי תמונות. יום אחד מחליטה פייסבוק שכל ההגדרות האלה אינן רלוונטיות וחושפת את הפרופילים האישיים לעיני העולם עירום ועריה. מה אמרה פייסבוק לחברים האלה? שהפרטיות שלהם אינה רלוונטית, בדומה לאימרה המפורסמת מ-99’ של סקוט מקינלי, לשעבר מנכ”ל סאן מיקרוסיסטימס, “יש לכם אפס פרטיות, תתגברו”. הרי הפרטיות באינטרנט הייתה אשליה מהיום הראשון. האנונימיות מעולם לא הייתה מלאה ומי שרצה ידע. אך אשליית הפרטיות נשמרה היטב.

האימרה ההיא של מקינלי הייתה רגע נדיר של כנות מצד חברות טכנולוגיה, שאינן ששות לדבר בגלוי על הצדדים היותר שנויים במחלוקת במציאות החדשה שהן מסייעות ליצור. פרטיות היא אחד הנושאים ששבים ועולים בכותרות החדשות הטכנולוגיות ותמיד בהקשר של אובדנה, נסיגתה, ויתור עליה. מרגע שזמינה טכנולוגיה משדרת אישית יעילה וזמינה כל כך, ייטו אנשים להשתמש בה יותר ביחס ישר ליעילותה. אנו משתפים היום יותר תמונות, קולות ורגעים מהחיים מאשר עשינו בשנה שעברה. לא המידע הזה המשתלב במידע של חברים הוא אוצר שיווקי בלום כחלק מגרף חברתי דיגיטלי.

פייסבוק אמרה לחבריה להתפכח מאשליית הפרטיות. מי שירצה בפרטיותו ייאלץ להפוך ללודיט חדש: להתנתק מהאינטרנט לחלוטין או להיות נוכח-נפקד, משתמש חד-סטרי ואנונימי ללא שום נוכחות ברשתות חברתיות או במה אחרת. גם הלודיטים האלה “ירושתו” ברשתות החברתיות של החברים המחוברים שלהם, שוב כנוכחים-נפקדים והבידוד שלהם ילך ויגדל.

תשכחו מהפרטיות, היא מתה. הוויכוח המהותי והאקטואלי יותר הוא בנושא הבעלות על המידע. רוב התכנים בפייסבוק שייכים למעשה לחברי האתר ולא לחברה, שעושה בהם כרצונה ולא מספקת להם גישה פתוחה ואמיתית לתכנים שיצרו באמצעות הפלטפורמה. מדוע לפייסבוק יש אינטרס לספק לחברים שליטה רבה יותר? משום שחברים מרוצים יוצרים רשת טובה יותר.

הנה דוגמה לא רעה. הסוכנות לפרויקטים מחקריים מתקדמים DARPA, זו שיצרה את אביו של האינטרנט לפני 40 שנים, ביקשה באחרונה לבדוק כמה מהר ניתן לפתור בעיות בסדר גודל לאומי באמצעות רשתות חברתיות. התשובה שהתקבלה הייתה שמונה שעות, 56 דקות. DARPA הציבה 10 בלוני מזג אוויר במקומות ציבוריים ברחבי ארה”ב.

4,000 קבוצות השתתפו באתגר. הקבוצה שאיתרה ראשונה את נקודות הציון של הבלונים זכתה ב-40 אלף דולרים. הזוכים בנו מודל של פירמידה לאיסוף מידע באמצעות רשתות חברתיות. לאדם הראשון שהבחין בבלון הובטחו 2,000 דולרים בעוד לאנשים שהבחינו במידע של האדם והפנו אותו לקבוצה הזוכה הובטחו סכומים נמוכים יותר על פי מיקומם בשרשרת המידע. הזוכים אמרו כי החלטת הצוות לפזר את ההון הייתה חיונית להצלחה משום שהיא העניקה לאנשים תמריץ לשתף את המידע שברשותם.

העניין העיקרי אינו הכס, הדוגמה של Darpa ממחישה שרשתות חברתיות יהיו זירה אנושית מעניינת לשיתוף מידע ורעיונות והנעה לפעולה בשנים הקרובות ולפיכך גם אטרקטיביות במיוחד למשווקים, פוליטיקאים וחוקרים. ומאחר ועוד ועוד מידע אישי וחברתי מופץ ברשת וכולו מידע מובנה הניתן לעיבוד, צצים אלגוריתמים המנתחים את הגרף החברתי הזה ונותנים בו סימנים. הפוטנציאל השלילי והחיובי באים לידי ביטוי בפרויקט Gaydar ובפרויקט של Darpa.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Gaydar, פייסבוק, רשתות חברתיות, רשתות חברתיות