פוסט שותף: הטלוויזיה שלא תראו בטלוויזיה
מאת: אילאיל גינות
| 18.12.2009 בשעה 14:18
מה משותף לג’וס ווידון, פלישיה דיי, רייצ’ל היפ-פלורז, רוד מונטיג’ו, אמיר בלומנפלד וג’ייק הורוביץ? כלומר, חוץ מכך שרובכם לא שמעו מעולם על רובם, להוציא אולי את ווידון? כל אלה הצליחו השנה למשוך אליהם מיליוני צופים, בעזרת תכנים מושקעים למדי, וכל זאת מבלי לכוון לאל המוזהב – קופסת הטלוויזיה שלכם. ולמרות שאינם מוכרים יחסית, אלה בדיוק האנשים שהולכים לשנות את המפה ואת חוקי המשחק בכל הנוגע לתכנים טלוויזיונים ברשת – הם ועוד רבים אחרים כמוהם, השוקדים על ייצור תכנים איכותיים המיועדים לצריכה וצפייה ברשת.
את ווידון חלקכם בוודאי זוכרים כמי שהביא לנו את באפי קוטלת הערפדים, Dollhouse, ו-Firefly. לאחר מכשולים רבים, ביטול מספר סדרות בטלוויזיה (האחרונה בהן Dollhouse, ז"ל), ועוד שלל צרות, מצא ווידון עדנה דווקא באינטרנט, שם הזניק את הפנומן האינטרנטי Dr. Horrible’s Sing-Along Blog,
בכיכובו של ניל פטריק האריס. הרעיון החל להתגלגל על רקע שביתת התסריטאים של 2008, אז רצו ווידון ושותפיו ליצור סדרה זולה להפקה ולהוכיח שאפשר להסתדר גם ללא השלד המסורתי של תעשיית הבידור.הפקת הפרוייקט כולו עלתה לווידון כ-200 אלף דולר, סכום פעוט לכל הדעות בתעשיית הבידור, ובאמצעות הפצה נרחבת ברשת, דרך Hulu, iTunes ושירות ה-On Demand של אמאזון.
פלישיה דיי, לעומתו, חתומה כיוצרת ושחקנית על שלוש עונות של סדרה אינטרנטית משובחת בשם The Guild, אם כי הצופים של ד"ר הוריבל בוודאי זוכרים אותה גם משם, בתפקיד פני החביבה. The Guild מגוללת את סיפורה של גילדה אינטרנטית השאובה מעולמם של משחקי אונליין דוגמת וורלד אוף וורקראפט ומשחקי MMORPG אחרים. הסדרה זכתה לפופולריות עצומה ברשת מאז הושקה ביו-טיוב, והמשיכה לקטוף פרסים גם מגופי מדיה מיינסטרימיים בעליל, בזמן שהיא מצליחה למשוך למעלה מ-10 מיליון צפיות ומקבעת את מעמדה של דיי – רק בת 29 – כאחת היוצרות המרתקות ביותר בתחומה.
כמו כן, נראה כי עסקת הפצה עליה חתמה עם מיקרוסופט וחסות מחברת Sprint בהחלט לא
מזיקות להמשך יצירה פורה. כמובן, כל זה לא סותר את ההשקעה והעבודה הקשה של דיי על הבייבי שלה – היא עדיין כותבת את כל התסריטים לתכנית בעצמה, והיא זו שמנהלת את מערך ההפצה ויחסי הציבור לסדרה. את חלק מעלויות הפקת העונה הראשונה, אגב, מימנה דיי בעזרת עדת המעריצים שלה, אותם עודדה לתרום מכיסם באמצעות PayPal.
את שמו של רוד מונטיג’ו בוודאי תשכחו בתום פוסט זה – אך זהו האיש האחראי על הקוריוז המצויר, Happy Tree Friends, סדרת אנימציה אלימה ומשעשעת, שהפכה לקאלט. לאחר בכורה אינטרנטית בשנת 2000, התחילה הסדרה לצבור תאוצה ומשכה כ-15 מיליון צפיות בחודש. לאחר שהוציאו יוצרי הסדרה כמה תקליטורי DVD שרשמו מכירות מרשימות, נשאבה הסדרה חזרה לספינת האם הטלוויזיונית, כאשר הרשתות G4 ו-MTV החלו לשדר פרקים באורך של חצי שעה. בחודש אוקטובר האחרון הצליחה לרשום הסדרה למעלה מ-19 מיליון צפיות, והיד עוד נטויה.
כאשר יותר ויותר אנשים בוחרים להתנתק ממודל הכבלים המסורתי ולהתחבר לאלטרנטיבות המצויות ברשת – חלקן טובות יותר וחלקן פחות – נוצר חלל מעניין ומפרה ליצירה עצמאית, מודלים חשים להפצה, ורחמנא לצלן, אף סיכוי לראות רווחים מחסויות, שילוב חכם של פרסום ומיתוג בתכנים עצמם, ועוד. בתי יצירה עצמאיים המתמחים ביצירת תכנים נישתיים מצליחים לייצר תוכן רלוונטי, איכותי ואף רווחי, ומאפשרים לכם הצופים לבחור את התכנים המתאימים ביותר לטעמכם, ללא התכתיב של ענקיות הטלוויזיה המסורתית.
בשנה הקרובה, כדאי לשים לב לחברות מדיה צנועות ובתי יצירה עצמאיים דוגמת Revision3, For Your Imagination ו-Next New Networks, המתמחה ביצירת סדרות אינטרנטיות המותאמות לקהלים מפולחים ונישות ספציפיות ביותר החל מאופנה ולייפסטייל ועד בישול, אנימציה וקולנוע עצמאי. בדומה לערוצי הנישה בכבלים של פעם, חברות אלה יוצרות מעין מיקרו-רשתות כבלים באינטרנט, ומצליחות להגיע לקהלי נישה הנאמנים לתכנים ולחזון שלהן. בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם משתעממים מול הקופסה, אתם מוזמנים להעיף את השלט לעזאזל, ולגלות עולם שלם של תוכן איכותי ולרב חינמי, הכל במרחק הקלקה.
פוסט זה מוגש על ידי חברת 5Min, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לכל הפוסטים של 5Min בחורים ברשת. לפרטים נוספים.
|
5min.com היא פלטפורמת הסינדיקציה המובילה ברשת לווידאו בתחומי הדרכה, ידע ולייפסטייל. 5min מציעה שורה של פתרונות חדשניים להפצה של סרטוני וידאו ברשת, שבליבם מנוע סמנטי בשם VideoSeed, המאפשר התאמה של תכני וידאו רלוונטיים לאתרים מבוססי טקסט ומהווה פתרון מקיף ליוצרי תוכן הזקוקים להפצה, אתרים המעוניינים לשלב תכני וידאו, ומפרסמים. 5min טיפחה ספריית תוכן עצומה המונה למעלה מ-100,000 סרטונים. כיום מפיצה 5min תכנים ליותר מ-300 אתרים ודרך רשת הפצה נרחבת זו מגיעה ללמעלה מ-250 מיליון צופים בחודש. |
>
















19.12.2009 בשעה 9:52
נוכחות “טלוויזיונית” נוספת באינטרנט ניתן למצוא בז’אנר אופרות הסבון: ראשית, יש מי שמעלה פרקים (מחולקים לתתי-פרקים בגלל מגבלות קיבולת) ל-you tube; יש מי שעורך את הפרקים מחדש כך שיגוללו רק סיפור של דמויות מסוימות או עלילה מסוימת; ולאחרונה – סבוניות רשת, שהאינטרנט משמש כפלטפורמת השידור היחידה שלהן. בולטת בהקשר זה “וניס” – סדרה שנולדה כרצון לספר סיפור אהבה לסבי ללא מגבלות השמרונות של ערוץ שידור טלוויזיוני. השחקניות הראשיות בו גילמו דמויות דומות בסדרה “האור המנחה” – הסדרה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית (72 שנה!) שירדה מהמסכים רק בספטמבר. מה שלא הצליחו להראות בסדרה בגלל המפיקה השמרנית, פרוקטר אנד גמבל, הן מראות בגדול ברשת. נתוני הצפייה מאתגרות את הסבוניות המסורתיות ומודל ההכנסות הביא ליכולת לממן עונה שניה רק מהתגמולים שהתקבלו במהלך שידורו של הפרק הראשון.
19.12.2009 בשעה 10:15
http://pinipini.com/
22.12.2009 בשעה 9:38
[...] יודע מה. אני לא מתיימר להבין בעסקים האלה. אילאיל גינות כתבה לא מזמן אצל חורימבה על כך שיוצרים כמו וידון מעבירים את [...]
01.02.2010 בשעה 10:31
[...] הגוסס לאיטו. השחקנית והיוצרת פלישיה דיי, שכבר זכתה לאזכור בבלוג זה, קטפה את פרס סדרת הווב הטובה ביותר על The Guild, במסגרת [...]