עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חברים ממליצים
ויראלי
אנחנו יוצאים להפסקת פרסומות – אל תחזרו אלינו
מאת גל מור פורסם ב- 2.4.2008 בשעה 10:07
אבי קושניר, מנחה “גריז”, קרא במהלך תוכנית הגמר לצופים לנצל את זמן הפרסומות כדי לצפות באינטרנט בקטעים מאחרי הקלעים שלא שודרו. הפרסומאים השתוללו מזעם. הם סברו – בצדק – כי עידוד הצופים לנטוש את הטלוויזיה במהלך הפרסומות, הוא צעד שלא ייעשה מצד מי שעיקר הכנסתו הוא מפרסומות אלה.
יו”ר איגוד חברות הפרסום, יאיר גלר, פנה במכתב אל יוחנן צנגן, מנכ”ל רשת, וכינה את המהלך “הזוי”. “את התלונה הזאת קיבלתי מחברים באיגוד שתמהו האם רשת עוברת לעסקי תוכן במקום מכירת זמן אוויר. לא ידעתי מה להשיב”, כתב גלר, על פי דיווח ב”גלובס”. אילן טוביהו, המשנה למנכ”ל רשת, לא ראה בעיה בהתנהלות קושניר.
הקריאה של קושניר והגיבוי של “רשת” די מדהימים כי הם כורתים למעשה את הענף על גביו הם יושבים. אפשר להניח של”קשת” זה לא היה קורה. מצד שני, דווקא מתוך הנעבכיות הזו מבצבצת אמת וחדשנות. ב”רשת” מבינים למעשה שהברייקים של הפרסומות כבר לא רלוונטיים. ספקיות התכנים חייבות להבטיח רצף תוכני כדי לוודא שהצופה, שתשומת לבו קטנה וההסחות רבות, יישאר בעניין. הרצף הזה יכול להיות טלוויזיוני או ספירלי – מהטלוויזיה לאינטרנט, מהאינטרנט לטלוויזיה וחוזר חלילה. בתוך הרצף הזה יש מקום לפרסום – רלוונטי ולא פולשני, אינו קוטע את התכנים ונתון לבחירת הצופה. >
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900


צפו בצוואה הרוחנית של פרופסור מיכאל הרסגור ששוחררה באפליקציה (וידאו)
חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)





זה רק אני, או שבאופן כללי זה פשוט נמצע לי קטנוני להחריד ותו לא.
נמצע=נשמע…
אני מרגיש כאילו הצצת לפוסטים בטיוטה שלי
אתמול בדיוק התחלתי לכתוב את זה, ונתקעתי קצת.
אני חושב שמה שהכי הדהים אותי זה המשפט הבא: “את התלונה הזאת קיבלתי מחברים באיגוד שתמהו האם רשת עוברת לעסקי תוכן במקום מכירת זמן אוויר.”
ואני לתומי חשבתי שהטלויזיה נועדה לתוכן.
בכלל זה מצחיק לדבר על התוכנית הזאת שכולה היא פרסומת אחת גדולה למחזמר.
אני לא רואה טלויזיה כבר הרבה זמן לפיכך יתכן שזה השתנה בנתיים, אבל אחת הבעיות של ערוץ 2 תמיד הייתה הפסקת פרסומות ארוכה מדי. לא רק שאין סבלנות להתמיד בצפייה של איזה 5 או 10 דקות של פרסומות, זה גם בדיוק הזדמנות נהדרת ללכת להשתין או להכין כוס קפה.
ערוץ 18 למשל תמיד נהג לעשות הרבה יותר הפסקות לפרסומות אבל הן היו קצרות. לרוב נשארנו במהלכן מול המרקע, אפילו לא טרחנו להחליף ערוץ.
פחחח 5 עד 10 דקות פרסומות… הלוואי
יותר קרוב ל 15-30 דקות פרסומות+פרומואים
בגלל הקיטוע הזה הטלוויזיה איבדה אותי מזמן. אני מעדיפה לחסוך מעצמי את העינוי גם במחיר החמצת תוכניות טובות.
אבל בדיוק אותו הדבר קורא למשל בזמן הפסקת הפרסומות של ארץ נהדרת – מציעים לנו לצפות בקטעים באמצעות הסלולרי או האינטרנט, וזה מגיע לפני הפרסומת המסחרית.
קורא=קורה, כמובן.
זה באמת מדהים. זה ממש לא קטונוני – כי זה מראה על משהו מאוד עמוק בנק’ הזמן הזו שהיא צומת קריטית בחיי הטלוויזיה ושילובה בעולם האינטרנט. זה כמעט כמו פליטת פה פרוידיאנית שמסגירה איזושהי אמת פנימית. הייתי מפרש את הסאבטקסט כך: “אנחנו יודעים שהפרסומות זה נדנוד מתמשך, ואנחנו יודעים שהעתיד נמצא באינטרנט – אז אנחנו מנסים לתפוס את כל העולמות. האם נצליח ? העתיד יאמר. בינתיים אם ירקנו לבאר שאנחנו שותים ממנה, הופס. אהה, זאת הבאר ? אהה אוקי – טוב רגע – אנחנו טלוויזיה ? אינטרנט ? מה קורה כאן ?. יש לכם איזה מודל פרסומי מענין בשבילנו ?”
פינג: חורים ברשת » Archive » אם בקשת נפלה שלהבת