הטוקבקים ימותו
הטוקבקים ימותו במתכונתם הנוכחית. זו רק שאלה של זמן. זה לא יקרה בגלל הטהרנים, העילגים, המשמיצים, האחים הגדולים והקטנים. כולנו נגרום לכך. כן, כולנו נהרוג את הטוקבקים אם לא נרצה למות משעמום.
יגיע יום ובו רבים לא יתעניינו יותר בדעות אנונימיות של אנשים שזהותם ואישיותם כרצף מתועד ברשת לא ידועות לנו. לפעמים נדמה שתכנים ראויים לעמוד בפני עצמם והם שרירים וקיימים גם מחוץ להקשר של האדם שהגה אותם. אך מלבד ערכים אנציקלופדיים ותחזית מזג האוויר ובתכנים שהם יותר דעתניים – האם זה בכלל נכון? אין דעה שהיא מנותקת מאדם ומהקשר ואלה משולבים יחד.
איבדתי עניין בטוקבקים לפני חודשים רבים. לא כאן – בבלוג הזה אני קורא כל טוקבק אך כאן זה שונה, מאחר ואני מכיר את רוב המגיבים, אם לא פנים מול פנים אז באישיותם הפייסבוקית או הטוויטרית ואם לא באתרים אלה הרי שהם צברו לעצמם מוניטין כמגיבים בבלוג הזה. מעטים הם אינקוגניטו אך התכנים שלהם נוטים להיות איכותיים. באתרי תוכן גדולים הסיפור הוא שונה. תגובות הן תוכן לא מסונן המוגש במאות. איך אפשר לדעת מה ראוי לקריאה? קשה להתייחס לדבריו של אדם עם מסיכה, נטול מוניטין, הנוטים לעתים להיות בעלי אינטרס.
דרך אחת היא באמצעות דירוג התכנים על ידי הקוראים או על פי פופולריות, אך מאחר ותגובות הן תוכן הרלוונטי לרוב בזמן אמת, ניתן להיעזר בו רק בחלוף כמה שעות ויותר. דרך שנייה היא באמצעות מוניטין הנצבר על ידי הגולשים. כלומר, זיהוי חלקי (משתמש רשום אך לא מזוהה בשמו האמיתי) או מלא.
מדוע פייסבוק הוא אתר כה דביק עם זמני שהייה גבוהים במיוחד? בזכות הזהות. אנשים מעדיפים לקרוא תכנים ועדכונים המוגשים להם על ידי אנשים שהם מכירים. זה לא טרנד של אתר בודד שיחלוף מן העולם אלא שינוי פרידגמה. רבים מאיתנו נעזרים כבר היום בסוכני אמון שיגישו לנו תכנים מותאמים אישית על גבי אגרגטורים. אלה טוויטר ופייסבוק, שהשתווה לאחרונה בשיעור הגולשים הפעילים לגוגל ויאהו.
רבים ממשיכים לקרוא טוקבקים גם היום, כפי שרבים ממשיכים לשמור על פרופיל מאוד נמוך ברשתות חברתיות או שאינם נמצאים שם בכלל. השאלה היא מהי המגמה. בינתיים, האינטרנט המזוהה או המדיה החברתית והבלוגים נמצאים בגידול מואץ. יש אנשים שיאמרו לעצמם שכל זה לא מעניין אותם במיוחד והם ימשיכו בהרגלי הגלישה הקיימים שלהם. זה בסדר גמור, אך כיצד ינהגו רוב הגולשים בעתיד? מי שהתרגל לאינטרנט חברתי יתקשה לחזור לאחור.
James, I think your cover’s blown
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
02.12.2009 בשעה 18:26
תענוןג של פוסט
02.12.2009 בשעה 18:36
אני מסכים, ומזהה את התהליך הזה כבר שנתיים.
2007 – שנת המהפך באינטרנט, האלמוניות, נשמת אפה וכתרה של הרשת, מנושלת מגדולתה.
Facebook killed the talkback star
02.12.2009 בשעה 19:02
אני חושב שעבור הרבה אנשים, הטוקבקים באתרים הגדולים הם מעין גילטי פלז’ר. בדיוק כמו חודדה – אתהודע שזה זבל, אתה שונא אותם, אבל כולם מכורים לזה. הזוהמה הפכה להיות העניין עצמו, ההנאה שנשאבת מזה היא הנאה כמעט סדיסטית, צהובה לגמרי. טוקבקים מעניינים? פחחח. תביאו דם (שאין במדיה החברתית האובר-נחמדה). אפשר לקרוא לזה ה-WWF של האינטרנט.
וזו כמובן התוצאה.
אני כבר הרבה זמן מבטיח לעצמי לכתוב אקסטנשן לפיירפוקס שמוחק את כל הטוקבקים אוטומטית מכל האתרים הישראלי, אבל מתעצל.
02.12.2009 בשעה 19:11
גל, למרות שאני מסכים איתך לגבי (חוסר) הערך של טוקבקים מבחינת התכנים שלהם, אני עדיין לא חושב שהם עומדים למות, לא מתישהו בקרוב בכל אופן. צריך לזכור שלטוקבקים יש ערך רב עבור הטוקבקיסטים עצמם, סוג של פורקן להמונים אם תרצה, וכתוצאה מכך יש לאתרי התכנים אינטרס גדול מאוד להעניק את התחושה הזאת לקוראים שלהם.
זה לא ממש משנה לYNET אם אני ואתה קוראים את הטוקבקים שלהם או מתייחסים אליהם ברצינות, מה שחשוב להם זה שהרבה גולשים נכנסים לאתר שלהם כדי לכתוב את דברי החכמה/נאצה שלהם ועל ידי כך לקבל את התחושה המדומינת שהם “השמיעו את קולם”. כל עוד טוקבקים מייצרים טראפיק, אתרי התוכן ימשיכו לתמוך בזה. בפועל אגב אחד הדברים שבאמת עזרו לYNET לצמוח הוא החשיבות שהם הקדישו לנושא הזה של טוקבקים, ואם אני לא טועה הם היו בין הראשונים בארץ שממש השקיעו בזה.
אבל מה שכן ישתנה ככל הנראה הוא מותה של האנונימיות ברשת, ובעצם זה משהו שאתה בעצמך מציין בפוסט (למשל לגבי שימוש בפייסבוק קונקט). לכן לא בדיוק הבנתי אם אתה מדבר על מות הטוקבקים כתופעה, או על מות הטוקבקים האנונימיים.
המגמה כיום אכן מצביעה על גסיסה של האנונימיות ברשת. בין אם זה טוב ובין אם זה רע, בפועל הנורמה היום היא שאנחנו נוטים להתייחס יותר ברצינות לתגובות של אנשים שמזדהים מאשר לתגובות של אנשים ששומרים על האנונימיות שלהם. וזאת בניגוד למצב ברשת עד לפני כמה שנים כשזה עוד היה לגיטימי לגמרי לשמור על אנונימיות.
למרות שהנטיה הזאת לא לגמרי מוצדקת, כי הרי מה שחשוב תמיד הוא תוכן הדברים ולא מי שאומר אותם, בכל זאת יש בזה הגיון מסוים. כשאנשים מזדהים הם נוטים לקחת אחריות על מה שהם אומרים, לעמוד מאחורי הדברים שלהם, לחשוב פעמיים לפני שהם פותחים את הפה.
לכן אם המגמה של מות האנונימיות ברשת אכן תמשיך, יש סיכוי שהטוקבקים אולי לא ימותו, אבל לפחות יהיו הרבה יותר נסבלים וישמרו על דרגה מסוימת של תרבות שיח שכיום די נעדרת מהם.
אגב, אישית אני לא מסוגל לכנות תגובות בבלוגים בשם “טוקבקים”. אני שומר את המילה הזאת בעיקר לטמקא, וואלה! ואנרג’י
02.12.2009 בשעה 20:08
אתה צודק בניתוח היפה הזה.
אבל אין כמו להתבדר בהומור אמיתי אחרי כתבה, עם הטוקבקיסטים.
חפש גילופין
02.12.2009 בשעה 22:58
אף פעם לא קראתי טאקבק באתרי החדשות של YNET או וואלה, מצד שני שחיפשתי איזה מוצר או תכנה קראתי את התגובות המעטות שהיו בתחתית הדף. כמובן שברגע שהתגובות הם חלק מהקהילה ואתה יכל לקבל את המגיבים כבעלי סמכות מקצועית יותר קל לך לקבל את הדברים שהם אומרים אבל זה כבר הופך להיות פורום שהוא כשלעצמו תופעה חברתית.
מה אני מנסה להגיד, העניין ימצא בכל מקום שבו קיימת הקהילה. הפלטפורמה הטכנולוגית לביצוע היא רק הדרך למימוש שלה.
02.12.2009 בשעה 23:10
בדיוק כמון שאלי אמר, אני מבדיל בין תגובות בלוגים לטוקבקים באתרים הגדולים. הבעיה היא שכמעט כולם מרוויחים מהעניין הזה. בעלי האתרים מרויחים את העובדה שאנשים נשארים יותר זמן כדי לקרוא את הררי המלל המיותר ומדי פעם אפילו למצוא דברי טעם או בדיחה טובה (אני מודה, גם אני קורא טוקבקים). הכותבים האותנטים מרוויחים איזה פורקן ותחושת אשליה של אנונימיות. ואין מה לדבר על משרדי יחסי הציבור שמרוויחים מקום למכור בו את התגובות בשקל שהם מוכרים לחברות ופוליטיקאים. ואין מה לעשות כנראה שספירלת השתיקה עובדת גם כאן וחלק מהאנשים הנורמלים באמת חושבים שזה משקף איזושהיא דיעה אם הם רואים הרבה טוקבקים בנושא מסוים.
אם יותר לי,
כתבתי על כך כבר לפני שנתיים
(איך שהזמן רץ)
02.12.2009 בשעה 23:14
איזו עלגות, פעמיים בתגובה אחת התחלתי משפט בוו החיבור. כנראה שאני יכול להיות טוקבקיסט אמיתי.
02.12.2009 בשעה 23:35
בעניין הטוקבקים אני מסכים – בדגש על *מתכונתם הנוכחית*. ברגע שמספר הטוקבקים יפסיק להיות מדד למשהו, המתכונת הנוכחית תשתנה.
בעניין פייסבוק ורשתות חברתיות בכלל, אני אצטט את גדי שמשון: רשת חברתית זה לא רעיון חדש. כבר מזמן יש אחת כזו, קוראים לה “אינטרנט”.
03.12.2009 בשעה 8:57
אני חושב שאתה שוכח את קסמה הממכר של האנונימיות ואת החיבה שלנו לוולגריות. הטוקבק לא ימות אלא אם כן בעלי האתרים יהרגו אותו.
גם לנו כקהל , יש דברים שחשוב לנו לדעת מי אמר ויש דברים שממש לא משנה לנו העיקר שהם מבדרים אותנו , בדיוק כמו גרפיטי בשרותים …
03.12.2009 בשעה 10:02
ויינט לא היתה מצליחה ללא הטוקבקים; אני מאמין שויינט כותבת בעצמה את רוב הטוקבקים באתר שלה; טוויטר זה נחמד, אבל לא למעיין חודדה וויקי כנפו. אלה ימשיכו להכנס לויינט רק בשביל הטוקבקים.
03.12.2009 בשעה 10:20
אני מסכים איתך גל, ואפילו אוסיף עוד סיבות לטענה המרכזית שלך:
הטוקבקטים זוהו כבר מזמן כ”זירת שיחה” על ידי גופים מפרסמים.
נכון להיום, אחוז ניכר מן הטוקבקים האנונימיים הם טוקבקים בתשלום. אם זה האתר עצמו שמשלם ל”מגיבים” או חברות חיצוניות בעלות אג’נדה, זה לא משנה.
הגולשים האמיתיים מצידם כבר מודעים לתופעה ובזמן שברור להם שמצד אחד תגובותיהם מצונזרות וממויינות ומצד שני האתר מציף תגובות ממומנות – אמינות הזירה יורדת אפילו עוד יותר.
זירה לא אמינה היא זירה חסרת עניין, וככזאת נתחיל פשוט לסנן אותה בעיניים כמו שאנחנו מסננים באנרים ושאר תחלואות גלישה.
כפי שאמרת, הרבה יותר מעניין אותי לשים לינק לכתבה מ-YNET בפייסבוק שלי ולראות מה חושבים חברי ואנשים שאני מכיר, מאשר לקרוא 80 תגובות אנונימיות שאחוז גבוה מהן ממומן ואחוז אחר שלהן לא עבר את רף הצנזורה האג’נדרי של הכתבה.
הסייג היחיד שיש לי בנושא זה, היא אפשרות הפורקן הפסיכולוגי שמספקים הטוקבקים תחת מעטה האנונימיות, ואם משהו יחזיק אותם בחיים תקופה קצת יותר ארוכה זאת העבודה שאנשים אוהבים לעשות “פגע וברח” באינטרנט.
03.12.2009 בשעה 10:37
בזמנו חשבנו ליישם באתר שקוף (ז”ל) אזור טוקבקים המחולק לשני חלקים: הראשון, תגובות עם זיהוי חברתי – משתמש רשום, גוגל חבר חבר או פייסבוק חבר. השני, תגובות אנונימיות.
אפשר שתגובות מזוהות יהיו לפני תגובות אנונימיות או זה לצד זה.
יהיה מעניין לראות יישום כזה באתרים מרכזיים.
03.12.2009 בשעה 10:46
דביר, אבי ויניר, לפני כעשור חלק גדול מהגולשים נשבו בקסם הצ’אטים והפורומים האנונימיים. היום הקסם הזה נגוז. המדיום משתנה והיום אינטרנט מזוהה הוא הבון טון. מי האמין לפני כמה שנים שיותר משני מיליון ישראלים יופיעו בפייסבוק בזהות גלויה?
אלי, התייחסתי למות הטוקבקים האנונימיים. אני מאמין שכמות האנשים הקוראים טוקבקים אנונימיים תלך ותרד עם הזמן ועל כן הם יפסיקו להיות גורם משיכה עבור אתרים. אייל, אני מאמין שבשלב הראשון התגובות של גולשים מזוהים יהיו לפני התגובות האנונימיות ובשלב הבא – האנונימיות ייעלמו.
03.12.2009 בשעה 11:06
לא הטוקבקים ימותו. העיתונוזאור בגסיסה. לכן הטוקבקיסטים עברו לפייסבוק. כל הנתונים מראים שווי.נט וואללה בצלילה ופייסבוק בעלייה של 450 אחוז
03.12.2009 בשעה 11:16
לא יודע מה בקשר לעתיד הטוקבקים, אבל הטרולים ללא ספק חיים ובועטים.
03.12.2009 בשעה 12:12
מייקל, אתה צודק. “לכלוך” הטוקבקים על ידי גורמים אינטרסנטים עלול לפגוע משמעותית ברלוונטיות של הטוקבקים האנונימים, תהליך שכבר מתרחש. שלחתי לך הודעה בפייסבוק(:
04.12.2009 בשעה 17:35
משחר ה”הסטוריה” טוקבקיסטים שהזדהו בשמם(כמוני למשל-שפתי כהן-יגאל כהן), השפעתם היתה רבה יותר.
וכך זה ישאר.
ואין שום סיכוי בעולם שכולם ירצו לחשוף את זהותם.
באשר לטוקבקיסטים אנונימיים, הם היו אתנו מהתחלת הדרך והם ישארו איתנו וטוב שכך.
יש חשיבות רבה לאפשרות לאמר או להדליף דברים בלי להזדהות.
וזאת אני אומר כמי שמתעב את הטרולים האנונימיים שכוחם בהכפשות בלבד ואין צריך לאמר שאני מתעב את המחלה של ה”חירבון על המאוורר”(נער, או זקן, כגון “בצלאל”הידוע שמשתבטים ומשפריצים עשרות תגובות ללא תוכן או עם תוכן דבילי על פניו.
לסיכום.
הרשתות החברתיות עם כל חשיבותם לא יפגעו בטוקבקים,
אלה שתי תופעות שונות בתכלית שאין האחת יכולה לרשת את רעותה.