הפייסבוק של המוסד

כרוניקה של אירועים שקרו ואולי לא.

לקריירה בעולם הפרסום - תואר B.A. בפרסום ותקשורת שיווקית

הטלפון מטרטר באישון ליל. על הקו נשמעה צלילתו של ד’, דובר השב”כ. “אני לא דובר השב”כ”, הוא מתקן אותי בתקיפות, “השב”כ הוא ארגון חשאי. אין לו דוברים. אני לא-דובר השב”כ.

“רציתי לעדכן אותך שיש לנו בלוגים” אמר הלא-דובר, “כלומר, הם לא-שלנו. אנחנו לא-גוף תקשורת, אך אנחנו לא-מתנגדים לפרסומם. האמן לי, אילו הקירות במרתפי השרתים הצוננים בשב”כ היו יכולים לדבר, אילו סיפורים הם היו מספרים. אילו גיבויים ופירמוטים הם חוו, כמה התקנות, כמה שדרוגים…”.

“עם זאת”, הוא הוסיף וצער מורגש בקולו, “לא נוכל לחשוף בבלוגים האלה שום פעילות סודית או כל מידע אחר, אבל יש לנו טוקבקים, RSS ואפילו טרקבקים. הארגון שלנו מוביל בחדשנות טכנולוגית. באתר המוסד מוזמנים לאכול את האבק שלנו”.

עוד הוא הולך והטלפון שוב מצלצל.

“שלום גל, כאן נ’, איש האי-תקשורת של המוסד”.

“ג’”, תיקנתי אותו. אני אוהב לחוש שיוויון עם בן שיחי. “בדיוק דיברתי עם ד’ מהשב”כ.

“ד’. פחחחח”, הוא נחר בבוז. חבורה של לא יוצלחים. לא נשכח את הפשלות שלהם בירדן, בקפריסין ובאוסטרליה. אפילו לזייף תעודת זהות הם לא יודעים”.

“אבל אלה היו פשלות שלכם…”.

“דיסאינפורמציה, חביבי. אם תקפיד לא לומר אמת מספיק פעמים, יהיו מספיק אנשים שלא יאמינו לך. אתה הבנת את זה?”.

“לא”.

“לא חשוב. רציתי לחשוף בפניך את העובדה שכל המוסד הצטרף לפייסבוק. אנשינו המצוינים, א’, ב’, ג’, ד’, ה’, ו’, ז’ וכל שאר האותיות העבריות גם העלו תמונות לפליקר, פתחו בלוגים, שלחו טוויטרים ואפילו פירסמו קטעי וידאו ביוטיוב. אפילו פתחנו משרד לגיוס סוכנים המסווה לגלידריה בסקונד לייף. עשינו כל מה שאשר עידן אמר לנו לעשות. ובכל זאת, משהו לא עובד”.

“האם במקרה ההודעות נשלחות מצונזרות והדפים האישיים מחוקים ומוצללים”, ניסיתי.

“ברור. יש דברים שהשתיקה יפה להם”.

“הבעיה היא שיש לכם צורה ואין לכם תוכן”.

“בדיוק, סימן שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה. תודה שהחשכת את עיני”, הוא אמר וצלליתו נאורה לפתע, “מדינת ישראל והעם היהודי כולו מודים לך”. >

תגיות: Web 2.0