על מלכי הכיתה של פייסבוק

הטור החדש שלי ב-ynet תוהה אם אנחנו מתנהגים בפייסבוק באופן דומה לדרכנו בעולם האוף ליין. מחקר של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת Tufts גילה, כצפוי, אנשים שמצאו חן בשיחה פנים אל מול פנים זכו לאהדה גם באינטרנט.

פיטר שטיינר צייר לפני כ-12 שנים את הקריקטורה המופתית “באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב” – On the Internet, nobody knows you’re a dog, בה נראים שני כלבים כאשר אחד מהם יושב מול מחשב ומסביר לחברו את עובדת החיים הבסיסית הזו. היה זה אינטרנט אחר, האינטראקציות ברוב המקרים היו אנונימיות. הגולשים היו חסרי פנים, שקופים. שטיינר אמר בכך שהפיזיות שלנו, כל מכלול ההבעות, המראה, הייחוס, הגיל והמיגדר אינם רלוונטיים במפשים און ליין.

רשתות חברתיות שינו את כללי המשחק באינטרנט בכך שהפכו את המשתמשים למזוהים. ולא רק בגלל שאנחנו מתפקדים שם בזהותינו האמיתית, אלא גם בגלל עיקרון הרצף של הפעילות המקוונת (זמן הוא פונקציה של עומק היכרות).

לא ניתן לזייף אישיות או לרכוש תכונות חברתיות שמעולם לא ניחנת בהן בעולם הווירטואלי -  אפשר לשפר  יכולות חברתיות, אפשר גם לתת ביטוי ליכולות יותר חבויות שלנו בעולם הפיזי, אך אי אפשר להיות מה שאינך. המשתמשים הפופולריים בפייסבוק לרוב נהנים מפופולריות גם בעולם האמיתי. האם הפן השלילי הוא שהרשתות החברתיות מחזירות את החסמים הישנים של גזע-דת-מין-דעות קדומות?

עם זאת, בניגוד לעולם האמיתי, קל יותר לצבור פופולריות ולקיים אינטראקציה או “קשרים בעצימות נמוכה” עם כמות רבה של אנשים בפייסבוק ביחס לעולם האמיתי. כתוצאה מכך, גם אנשים שאינם חיות חברתיות יכולים לצבור מוניטין באתר.  כלומר, “הטירחה הכרוכה בלהיות נחמדים” היא שולית מאי פעם. אז אותם אנשים הם פופולריים באוף ליין ובאון ליין, אך הפופולרים באוף ליין הם פופולריים אף יותר בפייסבוק והלא פופולרים באוף ליין יכולים להיות קצת יותר פופולריים באון ליין.

לטור השלם.

>

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Facebook, פייסבוק, רשתות חברתיות