לגבי הריל טיים, זה באמת הדבר היחיד בטוויטר שאפשר להתייחס אליו ברצינות. אמנם אני חושב שכרגע זה עדיין יותר דומה לניסוי במעבדה מאשר למשהו שאפשר להתייחס אליו ברצינות (כנ”ל לגוגל ווייב ששם זה אפילו עוד יותר נורא ולא קומוניקטיבי מהנסיון הקצר שלי). אבל לגבי זה אין ספק שהרשת עומדת להשתנות בעתיד ולפנות לכיוון של הזרם.

אבל לגבי בשורת המיקרובלוגינג, אני חושב שהשמועות על מותו של המאקרובלוג היו מוגזמות מדי, הרבה יותר מדי.

הפוסט שלי לא מבטא ביקורת כלפי טוויטר או כלפי מי שמשתמש בו, אלא הוא יותר נסיון לבצע דהמיסטיפיקציה לטוויטר ולבשורה הנפלאה שהוא היה אמור לבשר. אני חושב שלא מעט אנשים מרגישים כמוני וחושבים שהגיע הזמן להרגע קצת עם כל ההתלהבות מסביב לטוויטר וההייפ המוגזם.

זה חביב, זה נחמד, זה כייפי, זה לפעמים אפילו מעלה חיוך על שפתינו, אבל מכאן ועד לראות בזה צורת תקשורת חדשה, מהפכה בקנה מידה אוניברסלי, יצירת אומנות שיש להגן עליה בזכויות יוצרים – הדרך עוד רחוקה.

ככה לפחות אני חושב.

אפרופו עיוותים – אמר אנדרה ברטון כבר מזמן שיופי צריך להיות עוויתי או לא להתקיים כלל. Beauty will be convulsive or not at all. צפוף מידי להכנס למשמעויות בטוקבק אבל @אלי עניתי לך בפוסט שלך לגבי “מופרכות” ההשוואה להאיקו ולסיפורים קצרים. אני מבינה למה טוויטר מעורר עוינות – אבל באמת חושבת שמדובר בבמה מסוג חדש (שהולם את הטווח המתקצר של הריכוז שלנו) לביטוי שיכול להתאים גם לאמנות מסוג “ישן”, מינימליסטי, טקסטואלי. בהמשך לדבריו של ברטון – לדעתי קל יותר לזעזע אותנו כשמדובר במשהו קצרצר, עוויתי. מה דעתך?

במידה וזה לא הובן, כשדיברתי בתגובה שלי על מי שמתרגש ומתקומם מהעניין לא דיברתי עליכם, דיברתי על אותם אנשים שטוענים שהציוצים שלהם “נגנבו” מהם, כמו שכתוב במפורש בפוסט.

לפי איך שתארתם את זה נראה לי שהם בהחלט לקחו את זה קשה מאוד, ממש כאילו הם היו גילום בן ימינו של נבוקוב שנחרד לגלות שמישהו העתיק ממנו את לוליטה (למרות שטוענים שנבוקוב עצמו העתיק את לוליטה מסופר אחר, אבל אני סוטה מהעניין).

לגבי ציוץ פה וציוץ שם – אם הבנתי נכון יש כל שבוע ציטוט של “מבחר הציוצים” של השבוע האחרון. זאת אומרת שאם נשווה זאת לבלוגים, לא מדובר על מקרה שבו בכל שבוע אני מעתיק פוסט שלם *מאותו בלוג* ומעלה אותו לעיתון, אלא ציטוטים נבחרים מבלוגים שונים מרחבי הבלוגוספירה התל אביבית.

לכן בפועל לדעתי אין כאן שום פגיעה באדם מסוים שכל התכנים שלו מועתקים למרחב אחר. אלא כל פעם יש ציטוט נבחר מדבריו של מישהו. משהו שאני לא יכול לראות אותו כפגיעה בזכויות יוצרים, או בכלל כפגיעה כלשהי בקניין הרוחני של אותו אדם.

מעבר לכך שהשוואה בין ציוץ לבין פוסט היא לא במקום, כי ציוץ הוא מקטע קצר ולא יצירה בפני עצמה (ככה לפחות אני רואה את זה) ולכן אני לא מקבל את ההשוואה הזאת לפוסט. אבל כאמור גם אם כן, לא מדובר על העתקה שיטתית מאותו בלוגר/מצייץ אלא מקסימום כל שבוע יש ציטוט של פוסט מבלוג אחר.

מעבר לכך שלדעתי אותם אנשים צריכים להיות מוחמאים מכל הסיפור הזה ולא להתרגש כל כך ממנו. באופן שבו זה תואר כאן בפוסט אנשים לקחו את זה די קשה, ואותי זה די מצחיק (“מי גנב לי את הציוץ?! מי העתיק לי את הציוץ?!”)