של מי הציוצים האלה בכלל?
מאת: רומי מיקולינסקי, שגיא בן-צדף 
| 25.11.2009 בשעה 15:30
לפני כמה שבועות (מתנצלים: הוא לא קרא את העיתון מעולם; היא מזמן זנחה אותו לאנחות) התחיל המגזין טיים-אאוט לפרסם בין דפיו ציוצים של אנשים שונים בנושא מסוים. מיותר לציין, שאיש במערכת טיים-אאוט לא טרח לבקש את אישורם של המצייצים לפרסם את הגיגיהם או את כינויהם עלי נייר.
קהילת הטוויטר המקומית קיבלה את היוזמה ברגשות מעורבים. היו כאלה שהוחמאו, שהרי (כמעט) כל מצייץ מחכה בקוצר רוח ל-15 דקות של תהילה. אחרים הופתעו. ויש אפילו כאלו שזה עצבן אותם. למשל, הוא.
זה לא שהוא באמת ציפה לקבל תמורה על פרסום ציוצו בעיתון, אך הוא הופתע מהחוצפה. הוא, צייצן כבד ובעל שני בלוגים (לפחות), חשב שזכויות היוצרים שלו נפגעו. חשב וחשב, כתב והתייעץ, שאל את ההיא וקיבל תשובות חלקיות, חלקיות מדי.
פוסטים – כן, ציוצים – לא
יאמרו המסנגרים, והם כבר התבטאו בעניין במהלך הסערה-זוטא שפרצה בעקבות ציוציו של ההוא, שציוצים הם עניין ציבורי. כל אחד יכול לכתוב, כל אחד יכול לקרוא, כל אחד יכול להשתמש (לרטווט, למשל). הם הרי מתפרסמים ב"אתר" של טוויטר, והרי זה כאילו עלית על שרפרף בהייד פארק, נשאת נאום ואז ביקשת למנוע את השימוש בו.
CC Wallyg
מצד שני, אומרים המקטרגים, ואנחנו ביניהם, גם פוסטים בבלוג הם כאלה. כל אחד יכול לכתוב, כל אחד יכול לקרוא, כל אחד יכול להשתמש (לצטט, אפילו להעתיק). גם בלוגים מתפרסמים באתר זה או אחר (ישראבלוג, רשימות). אם מחר יחליט עיתון מסוים להביא במלואו פוסט של כותב זה או אחר, בלא לשאול לרשותו או להציע לו תגמול, גם אז יאמרו המסנגרים כי הכל תקין?
נראה כי ההבדל (ציוץ בטוויטר-לא, פוסט בבלוג-כן) נובע מהיחס לציוצים בטוויטר בכלל, טכנולוגיה חדשה יחסית שעדיין לא התאקלמה בבית ספרנו. מי שאינו מבין בטוויטר (ולא רק הוא) נוטה לחשוב שמדובר בשירות שמאפשר לאנשים "לדווח מה הם עושים" ותו לא. על אף שטוויטר עצמו מציג את עצמו פעמים רבות כשכזה (מה שמוכיח שיוצריו מוכשרים אך לגמרי לא מבינים את המפלצת אותה יצרו, כפי שמוכיח פיאסקו הריטוויט), טוויטר הפך מזמן לפלטפורמה בה נעזרים אנשים כדי להפיץ את דעותיהם ואף את יצירותיהם.
על מקוריות, בקצרה
כן, יצירות. וכי יש דרישת מינימום תווים בכדי שרשימה כלשהי תיחשב ליצירה? ארנסט המינגווי טען בזמנו כי הסיפור הטוב ביותר שכתב היה בן שש מילים ("למכירה: נעלי תינוקות. מעולם לא ננעלו"). גם הסופר אאוגוסטו מונטרוסו חתום על סיפור קצרצר ("כשהוא קם בבוקר הדינוזאור עוד היה שם"). שתי דוגמאות אלו מוכיחות שגם מילים ספורות יכולות לעורר את הדמיון, להפעיל את הרגש ולהזיז כמה גלגלים בתוך הראש. שירת הייקו גם היא יכולה לשרת כדוגמא לאיכותם של תכנים באורך מינימלי. כתובות גרפיטי נחשבות פעמים רבות ליצירה, ספרותית או לא, אבל בעלת ערך.
CC saul.davis
אגב, לאחרונה – לאור הצלחתם המסחרית של סיפורים קצרצרים המופצים בסלולר ביפן, כמו במדינות נוספות בעולם בהן יש תרבות קריאה ותרבות סלולרית מפותחות, מנסים כמה מטובי סופרינו להרוויח (!!!) מסיפורים קצרצרים עם מגבלת תווים דומה לטוויטר. האם מישהו רוצה להתווכח עם המוציא לאור "קצרצר", שמחשיב עצמו כהוצאת ספרים מסוג חדש, שתכניו אינם יצירות?
טענה נוספת שהושמעה בהקשר של הציוצים היא ש"אי אפשר להרוויח מטוויטים", ולכן אין כאן פגיעה ממשית במצייצים. גם כאן לא ברור לנו ההבדל בין תוכן שנכתב בבלוג, שנחשב לכזה שאפשר להרוויח ממנו (ועובדה שנושא הפרו-בלוגרים מעניין רבים וטובים), לבין תוכן שנכתב כציוץ. נניח ויבחר מצייץ זה או אחר לפתוח אתר, שם יציג את ציוציו לצד פרסומות כאלה ואחרות – האם יש הבדל אמיתי ביכולתו להתפרנס מכך לעומת אתר דומה המכיל פוסטים?
בהקשר זה כדאי להזכיר את המצייץ המוכשר ג’סטין האלפרם, המוכר יותר בכינויו בטוויטר @shitmydadsays, שזכה לחתום על עסקאות, להוציא ספר ולהפיק סדרה עבור CBS על בסיס ציוציו. מעניין מה היה קורה אם טיים-אאוט היה מביא את ציוציו של אותו האלפרם, בלי לבקש את רשותו, או חמור מכך את רשות אלו שרכשו את הזכויות עליהם.
אז מה דעתכם? זה בסדר להעתיק ציוצים? בפוסט הבא: הזווית המשפטית
היא והוא הם רומי מיקולינסקי, כותבת וחוקרת באקדמיה ומחוצה לה, משחקת בטוויטר בפרט ובמדיה חברתית בכלל למחייתה (ולהנאתה) בעברית ובאנגלית (ראו בלוג 1 ו- 2) ושגיא בן-צדף, שמחזיק בשלל בלוגים (בין היתר, בעברית ובאנגלית), מצייץ בטוויטר ולפרנסתו חוקר טכנולוגיות בחברת רדויז’ן. הם נפגשו בטוויטר, ויכתבו כאן בעיקר על טוויטר מפעם לפעם.
היא והוא הם רומי מיקולינסקי, כותבת וחוקרת באקדמיה ומחוצה לה, משחקת בטוויטר בפרט ובמדיה חברתית בכלל למחייתה (ולהנאתה) בעברית ובאנגלית (ראו בלוג 1 ו- 2) ושגיא בן-צדף, שמחזיק בשלל בלוגים (בין היתר, בעברית ובאנגלית), מצייץ בטוויטר ולפרנסתו חוקר טכנולוגיות בחברת רדויז'ן. הם נפגשו בטוויטר, ויכתבו כאן בעיקר על טוויטר מפעם לפעם
25.11.2009 בשעה 16:15
אני, אישית, משתמש ברשיון CC-BY בבלוג שלי, ומבחינתי גם בטוויטר – אין לי בעיה שישתמשו בתכנים כל עוד הקרדיט נשמר. אבל אין ספק שלא כל אחד מרגיש כמוני.
עוד נקודה מעניינת: חוקי זכויות היוצרים, למיטב ידיעתי, מתייחסים באופן שונה לציטוט קטע מתוך יצירה לעומת הבאת היצירה במלואה. באותו צורה, אני בטוח שלרוב האנשים שמפריע להם השימוש בבלוג שלהם באופן גורף לא היו מרימים גבה אם היו מצטטים פסקה כדי להעביר נקודה. הבעיה עם טוויטר היא שקשה להביא מובאה מתוך הטקסט, כשהטקסט כולו הוא פסקה במקרה הטוב.
25.11.2009 בשעה 16:29
אני חושב שמי שמתרגש ומתקומם מזה שציטטו ציוץ בודד שלו בטיימאאוט מנסה להגדיר מחדש את הביטוי קטנוניות. קודם כל כל העניין של זכויות יוצרים כאן הוא די מופרך וגם נכתב על זה כבר לא מעט בעבר, למשל פה:
http://canyoucopyrightatweet.com/
מעבר לצד המשפטי של העניין, קשה להגיד שכל משפט שטותי שאנחנו פולטים מהמקלדת שלנו בטוויטר (ו99.9999999% מהזמן זה הרי מה שכולנו עושים בטוויטר) הוא “יצירת אומנות ייחודית שמוגנת בזכויות יוצרים”. נו, באמת…
מבחינתי להגיד שיש זכויות יוצרים לציוצים בטוויטר קרוב להיות חזון אחרית הימים בכל מה שנוגע לסוגיית זכויות היוצרים ברשת, כלומר לאופן שבו ההגזמה עם ההגנה על זכויות יוצרים יכולה להוביל לאבסורדים שאין כמוהם.
חשוב גם לזכור את ההקשר הכללי של התופעה שאנחנו מדברים עליה. הרי בסה”כ מה שעושים בטיים אאוט (אם הבנתי נכון, אני לא ממש קורא את העיתון) זה לצטט ציוץ כאן וציוץ שם. אין כאן העתקה גורפת של תכנים של מישהו, אלא בסה”כ ציטוטים ספורדיים. שום דבר שיכול באמת לפגוע במישהו מבחינה כלכלית. והדוגמאות שנתנו כאן בפוסט על יצירות אומנות אוונגדריות ופורצות דרך בטוויטר הן כל כך יוצאות דופן שממש לא ניתן ללמוד מהן על טוויטר בתור תופעה כללית ברשת.
אם נערוך את האנלוגיה (המופרכת לטעמי, אבל לא משנה) בין ציוצים בטוויטר לבין כתיבת פוסטים בבלוג – אז ברור לכולנו שאף אחד לא יפגע מכך שיצטטו קטע מסוים מפוסט שהוא כתב בבלוג שלו. רק אם באופן שיטתי יעתיקו כל פוסט שלו ויפרסמו את זה בבלוג מתחרה או בעיתון כלשהו אז מדובר בהעתקה בוטה ובפעולה שיש בה כדי לפגוע באותו אדם.
אבל להשוות את זה למה שטיים אאוט עושים, כלומר לזה שהם בסה”כ מצטטים כל פעם ציטוט יחיד מעניין של מישהו – נראה לי לגמרי לא במקום.
(אגב לי אישית לא מפריע גם אם יצטטו פוסטים שלמים שלי, אין לי בעיה עם זכויות יוצרים ואני חושב שכל עוד נותנים קרדיט לאדם שממנו מעתיקים אז אין בזה שום דבר פסול מבחינה מוסרית)
ועוד משהו, עם כל ההנאה הפרוורטית שיש לי מהשימוש בטוויטר, די נמאס לי לשמוע על כך שמדובר כביכול בהמצאה האנושית הגדולה ביותר בהיסטוריה, כל ההשוואות האבסורדיות שאני שומע כל יום בין טוויטר להמינגווי ולשירי האיקו – או כל הדרשות הדתיות שאני שומע כמעט כל שבוע על “איך טוויטר ישנה באופן רדיקלי את צורת השיח שמתקיים באינטרנט” – תכל’ס על מי אנחנו עובדים?
מה שנכתב בטוויטר זה לא המינגווי, לא שירי הייקו, לא כתבי נאבוקוב וגם לא מהווה דקונסטרוקציה חתרנית של השיח הוירטואלי – זהו מלל חסר משמעות ואמנם די כיפי, אבל לא יצירת אומנות ספרותית ולא משם תצא הבשורה. אנשים בטוויטר בדרך כלל זורקים לאוויר דאחקות ומשפטים שנונים – מוצלחים יותר ומוצלחים פחות – וסה”כ די משתעשעים באופן לא מזיק ברובו.
שימו דברים בפרופורציה.
25.11.2009 בשעה 17:11
סוגיה מעניינת – על סלוגנים של קופרייטרים במשרדי פירסום משלמים לא מעט ….
אני חושב שהכלל אצבע הוא נושא ה”רווח” והמסחריות – כל עוד גוף משתמש בציוץ שלא למטרה מסחרית תוך כדי קרדיט -זה בסדר.
השאלה הבעייתי היא מהי “מטרה מסחרית” או מהו “רווח” – לעיתים העיתינות משוואת ל”מילוי תוכן” זול בעידן המדייה החדשה.
מקסימום (כמו שצייצתי) הוא יכול לעשות מזה ספר http://www.tweetbookz.com/ – למכור אותו ולעשות מליוני – לספר עם הציוצים בטוח יהיו זכויות יוצרים (למרות שבנינו מי רוצה לספר על ציוצים…).
25.11.2009 בשעה 17:12
שיצטטו מה שמתחשק להם. כל הקונספט הזה של העתקת קטעים שלמים מהאינטרנט (כמו פוסטים וציוצים) כמדור קבוע בעיתון – הוא פשוט עלוב בעיניי. עלוב. עצלנים.
25.11.2009 בשעה 17:32
אמן סודי, מצטער אבל כבר גנבתי לך את הרעיון ממזמן. הנה משהו שצייצתי לפני שבועיים בערך:
http://twitter.com/El_i/status/5691323355
25.11.2009 בשעה 20:03
@אבנר, אני אגלה לך סוד (זה מופיע בחלק הבא) – אין לי שום בעיה עם הפרסום בטיים אאוט. ומבחינתי שישתמשו גם בתכנים מהבלוג שלי. פוסטים מהבלוג המקצועי שלי ברדויז’ן כבר הופיעו פעמים רבות באתרים אחרים. עם זאת, אני מרגיש שאפשר לבקש רשות.
לגבי חוקי זכויות היוצרים, אני מתייחס לזה בהרחבה בחלק השני של הפוסט.
@אלי, אף אחד לא מתרגש ואף אחד לא מתקומם, אבל יש פה דיון עקרוני. לגבי “העניין” של זכויות יוצרים, אני ממליץ לך לחכות לדיון בעניין בחלק הבא של הפוסט.
אני מסכים איתך (וגם כותב את זה שם) שמרבית הטוויטים חסרי משמעות. אלה גם לא מתפרסמים בטיים אאוט (או בשום מקום אחר). מצד שני, אלה שיש בהם משמעות יכולים אכן להיתפס כיצירה. חזון אחרית הימים? ייתכן. אבל לכל מהפכה יש תקדים.
לעניין ההקשר הכללי, מדובר בטור (ולא פרסום פה ושם) שמכיל ציוצים (ולא ציוץ כאן וציוץ שם) כאמצעי לייצר תוכן. יש כאן ועוד איך העתקה גורפת של תכנים. לפגוע במישהו מבחינה כלכלית? אני לא יודע. זה כבר נתון להחלטתי ולהחלטת שופטים.
אני *כן* חושב שטוויטר משנה את האופן בו אנחנו מנהלים דו-שיח באינטרנט (עוד יהיה פוסט גם על זה), ופרופורציה היא עניין יחסי שקשור לנורמות. תשנה את הנורמה, והפרופרציות ישתנו בהתאם.
@אמןסודי, מסכים איתך לגבי הכל. חכה לחלק השני. (ואגב, חשבתי על הרעיון הזה לפני שנה בערך. נו, מילא…)
@אילת, רומי תסכים איתך מאוד. גם אני. חכי לחלק הבא…
25.11.2009 בשעה 20:41
שגיא,
במידה וזה לא הובן, כשדיברתי בתגובה שלי על מי שמתרגש ומתקומם מהעניין לא דיברתי עליכם, דיברתי על אותם אנשים שטוענים שהציוצים שלהם “נגנבו” מהם, כמו שכתוב במפורש בפוסט.
לפי איך שתארתם את זה נראה לי שהם בהחלט לקחו את זה קשה מאוד, ממש כאילו הם היו גילום בן ימינו של נבוקוב שנחרד לגלות שמישהו העתיק ממנו את לוליטה (למרות שטוענים שנבוקוב עצמו העתיק את לוליטה מסופר אחר, אבל אני סוטה מהעניין).
לגבי ציוץ פה וציוץ שם – אם הבנתי נכון יש כל שבוע ציטוט של “מבחר הציוצים” של השבוע האחרון. זאת אומרת שאם נשווה זאת לבלוגים, לא מדובר על מקרה שבו בכל שבוע אני מעתיק פוסט שלם *מאותו בלוג* ומעלה אותו לעיתון, אלא ציטוטים נבחרים מבלוגים שונים מרחבי הבלוגוספירה התל אביבית.
לכן בפועל לדעתי אין כאן שום פגיעה באדם מסוים שכל התכנים שלו מועתקים למרחב אחר. אלא כל פעם יש ציטוט נבחר מדבריו של מישהו. משהו שאני לא יכול לראות אותו כפגיעה בזכויות יוצרים, או בכלל כפגיעה כלשהי בקניין הרוחני של אותו אדם.
מעבר לכך שהשוואה בין ציוץ לבין פוסט היא לא במקום, כי ציוץ הוא מקטע קצר ולא יצירה בפני עצמה (ככה לפחות אני רואה את זה) ולכן אני לא מקבל את ההשוואה הזאת לפוסט. אבל כאמור גם אם כן, לא מדובר על העתקה שיטתית מאותו בלוגר/מצייץ אלא מקסימום כל שבוע יש ציטוט של פוסט מבלוג אחר.
מעבר לכך שלדעתי אותם אנשים צריכים להיות מוחמאים מכל הסיפור הזה ולא להתרגש כל כך ממנו. באופן שבו זה תואר כאן בפוסט אנשים לקחו את זה די קשה, ואותי זה די מצחיק (“מי גנב לי את הציוץ?! מי העתיק לי את הציוץ?!”)
26.11.2009 בשעה 22:15
[...] המופרכות שלכם בין טוויטר לשירי האייקו או לכתיבה של המינגווי. אתם יכולים לנסות ולהוכיח לי שאפשר לכתוב יצירות אומנות [...]
27.11.2009 בשעה 13:39
[...] מור כתב השבוע על הפגיעה בזכויות היוצרים של המצייצים בטוויטר, אשר מגזין טיים-אאוט הישראלי החליט לפרסם ביו דפיו את [...]
28.11.2009 בשעה 15:37
צודק @שגיאבי אני אכן מסכימה עם האמן ועם אילת, ובאמת כדאי לכם לחכות לחלק הבא בו אנו מרחיבים את הדיון על זכויות יוצרים אופליין ואונליין. לא רק שהמדיום הוא המסר – אלא שההקשר הוא העיקר וכשהוא חסר נוצרת תמונה חלקית שמעוותת את התכנים.
אפרופו עיוותים – אמר אנדרה ברטון כבר מזמן שיופי צריך להיות עוויתי או לא להתקיים כלל. Beauty will be convulsive or not at all. צפוף מידי להכנס למשמעויות בטוקבק אבל @אלי עניתי לך בפוסט שלך לגבי “מופרכות” ההשוואה להאיקו ולסיפורים קצרים. אני מבינה למה טוויטר מעורר עוינות – אבל באמת חושבת שמדובר בבמה מסוג חדש (שהולם את הטווח המתקצר של הריכוז שלנו) לביטוי שיכול להתאים גם לאמנות מסוג “ישן”, מינימליסטי, טקסטואלי. בהמשך לדבריו של ברטון – לדעתי קל יותר לזעזע אותנו כשמדובר במשהו קצרצר, עוויתי. מה דעתך?
28.11.2009 בשעה 20:55
רומי,
אין לי ממש שמץ של עוינות או שנאה כלפי טוויטר, אני גם ככה פעיל שם יותר מדי וסה”כ נהנה מכל רגע. אני לא מבקר את השימוש בטוויטר ורואה בו בזבוז זמן או משהו דומה, אני רק טוען שזאת צורת השתטות חביבה ולא מזיקה ברובה. ממש כמו שיחת חולין חצי בגילופין על סיגריה ובירה שלישית באיזה בר שכונתי, אבל ממש לא בשורת ה”מיקרובלוגינג” שכל כך טחנו לנו את השכל עליו בשנה האחרונה.
הפוסט שלי לא מבטא ביקורת כלפי טוויטר או כלפי מי שמשתמש בו, אלא הוא יותר נסיון לבצע דהמיסטיפיקציה לטוויטר ולבשורה הנפלאה שהוא היה אמור לבשר. אני חושב שלא מעט אנשים מרגישים כמוני וחושבים שהגיע הזמן להרגע קצת עם כל ההתלהבות מסביב לטוויטר וההייפ המוגזם.
זה חביב, זה נחמד, זה כייפי, זה לפעמים אפילו מעלה חיוך על שפתינו, אבל מכאן ועד לראות בזה צורת תקשורת חדשה, מהפכה בקנה מידה אוניברסלי, יצירת אומנות שיש להגן עליה בזכויות יוצרים – הדרך עוד רחוקה.
ככה לפחות אני חושב.
28.11.2009 בשעה 22:07
[...] עוד פוסט שאהבתי השבוע: של מי הציוצים האלה בכלל. על זכויות יוצרים של [...]
28.11.2009 בשעה 22:25
אלי, קראתי את הפוסט המעניין שלך. אני חושב שאין סתירה בין הדברים – טוויטר יכול להיות חתרני, תל אביבי ומגניב ועדיין לבשר בשורה מסוימת. אפשר לחשוב שההמינגווי הבא יצא מפייסבוק. אלה לא כלי מדיה שנועדו להחליף ספרים ואינם במלחמה איתם לדעתי. בהקשר לטוויטר, הבשורה אינה בו אלא בסטרים, הנוכח גם בפייסבוק.
http://www.helemtarbut.co.il/index.php/archives/1044
29.11.2009 בשעה 9:04
[...] הצטרפו ל-RSS, לטוויטר או לדף הפייסבוק שלנו. אפשר גם במייל.בפוסט הקודם סיפרנו על מנהגו זה מכבר של המגזין טיים-אאוט לפרסם בין [...]
29.11.2009 בשעה 15:47
אני גם לא חושב, או טוען, שיש כאן מלחמה בין מדיה אחת למדיה אחרת (ובטח לא בין טוויטר לפייסבוק), אני רק טוען שצריך קצת להוריד את הציפיות וההייפ המוגזם סביב טוויטר. במשפט אחת הייתי אומר ש: טוויטר זה מאוד כיף, אבל לא צריך לקחת אותו יותר מדי ברצינות. ונראה לי שהיום כבר הרבה אנשים הפנימו את זה.
לגבי הריל טיים, זה באמת הדבר היחיד בטוויטר שאפשר להתייחס אליו ברצינות. אמנם אני חושב שכרגע זה עדיין יותר דומה לניסוי במעבדה מאשר למשהו שאפשר להתייחס אליו ברצינות (כנ”ל לגוגל ווייב ששם זה אפילו עוד יותר נורא ולא קומוניקטיבי מהנסיון הקצר שלי). אבל לגבי זה אין ספק שהרשת עומדת להשתנות בעתיד ולפנות לכיוון של הזרם.
אבל לגבי בשורת המיקרובלוגינג, אני חושב שהשמועות על מותו של המאקרובלוג היו מוגזמות מדי, הרבה יותר מדי.