פייסבוק היא בית כלא ידידותי

לרשתות חברתיות אסור לעולם להרשות לעצמן להיות זרז של פעילות אנטי חברתית, כך טען עומר ון קלוטן בפוסט "מגמה: אנטי חברתיות ברשתות חברתיות". הוא שיבח בהקשר הזה את פייסבוק על כך שבתבונתה היא פועלת במרץ ליצירתו של מיני קוסמוס מלא חיוביות עבור החברים בה. כפתור ה-Like (או העדרו המכוון של ה-Dislike) והפצה רבתי של כל פעילות חברתיות חיובית – הם חלק מהשיטה של פייסבוק להפיכת העולם שלה למקום נחמד יותר לשהות בו.

אני מסכימה עם רוב דבריו של עומר. מקום ששם דגש על חיזוקים חיוביים הוא נעים למשתמשים ומושך להישאר. זו נקודת המפגש בין ההיגיון העסקי של פייסבוק לבין מערכת ההנעה הפסיכולוגית שהיא מפעילה. עד לא מזמן הייתי מצטרפת למחמיאים ומוסיפה שכך נראית הצלחה שקטה. אלא שעם הזמן התברר לי שלא כך הם פני הדברים או לפחות לא בעת האחרונה.

אולי זה שיפוט מחמיר מדי, אך לי נראה שבעקבות שינויי הממשק האחרונים, פייסבוק הגבירה את האכיפה של התנהגות חברתית-חיובית במרחביה והיא מגדירה גבולות ברורים וחדשים למושג אנטי חברתיות.

בדף הבית שלי זה נראה כך:

you have’nt talked on FB with dana lately – send her a message or write on her wall

ההצעות האלה מופיעות לעיתים גם בלשון ציווי.

Reconnect with dana, write on her wall

ולפעמים זה אפילו קצת מרגש:

Dana has only 8 friends – suggest friends to her and help make facebook be better for her

אם לא אבין שאיני יודעת חברות מהי אלא אם אקיים אינטראקציה חיובית באופן רציף עם כל חבר וחברה ברשימת החברים שלי בפייסבוק, אם כל זה לא יגרום לי להפנים שעלי להקפיד על הפצת תגובות חיוביות לקהילה כדי שלא אוקע מתוכה, אפשר לנסות מכיוון אחר.

הלייב פיד שלי מעדכן אותי מי הפך להיות חבר של מי, אילו חברים הפכו מעריצים של מי, ולפעמים אני אפילו יכולה לראות למי וכיצד מגיבים חבריי לחבריהם – לרוב ברכות ואיחולים על עדכון סטטוס חדש, דברי כיבושין מנומסים, לבביות במקרה הטוב וצביעות בהגדרתה המילונית במקרה הרע.

עדכוני הלייב פיד מאפשרים לי גם להתוודע לאילו תכנים מגיבים חבריי, למי מחבריהם וכיצד ובכך מעניקים שיעור חשוב בסוציולוגיה של טעם. פייסבוק מפעילה שני מנגנוני הנעה פרו- חברתית, ה-suggestions שמשדר חדשות לבקרים את כללי ונורמות ההתנהגות המצופים במרחב נתון זה, ואילו השני והמשוכלל יותר הוא הלייב פיד, שכן הוא עושה שימוש באחת מהדרכים שכל פסיכולוג חברתי יגדיר כאפקטיבית ביותר, דהיינו למידה חברתית בדרך של תצפית. בניגוד למנגנון הראשון ששם דגש על מה מקובל, עדכוני הלייב פיד שמים דגש על האיך, על כיצד התנהגות נורמטיבית מתקיימת בפועל.

אלה צעדים ראויים לציון מצד פייסבוק להקל על חבריה בלימוד השפה החברתית שלה והפנמתה, אלא שהטקטיקות המתוארות גורמות לי בשקיפותן ובאופיין להרגיש לפעמים שאני בסוג של צבא ולתקופה הזו אני לא מכירה אחד שרוצה לחזור.

אני לא מסכימה עם הגדרת פייסבוק לחברות: לא רק מי שאני כותבת לו משהו על ה-Wall שלו ראוי לכינוי חבר, מה גם שאינטראקציה מהסוג הזה חורגת מהמציאותי, מהטבעי, אלא אם אתה חי בעולם מושגים של בני 14 בו למונח חברות יש כנראה משמעות אחרת, שונה מזו שאני מחזיקה בה.

עומר צודק בהנחה שלו כי אסור לרשת חברתית להיות זרז של פעילות אנטי-חברתית, אני טוענת שפייסבוק לקחו את ההמלצה שלו צעד אחד רחוק מדי, לפחות עבור הקהל הבוגר יותר, לפחות עבורי.

עולם הנדמה לי של פייסבוק כולא אותנו בחזיון של תדמיות לבביות ואינטראקציה שכולה טוב. לעתים רחוקות תראו התכסחות אמיתית בין שני חברי פייסבוק. אני לא מעודדת אלימות מילולית חלילה, אך דעות ועמדות מנוגדות או עימותים הם חלק משגרת חיינו, במיוחד בישראל, מה גם שלא כולם חייבים לאהוב את כולם. ובכל זאת הטבע האנושי הזה לא בא לידי ביטוי. האם זה בגלל שפייסבוק הופך אותנו לאנשים טובים יותר? לא בהכרח. נכון יותר לומר שהוא מעודד אותנו להסתיר את הצד הזה שבתוכנו. זה נהדר אם אתם מעדיפים את המציאות שלכם רווית מחוות ריקות ושקרית או הארדקור, כמו שצריך לטעום אותה. במקרה האחרון פייסבוק ירגיש לכם קצת כמו בזבוז זמן או משחק חברתי מזויף, מהסוג שהאינטרנט היה אמור לגאול אותנו מפניו.

[ad#alljobs] >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: Facebook, פייסבוק, רשתות חברתיות