אנשי הגרשיים, אנשי הדממה

העריצות הטכנולוגית תמיד מכה בחריגים. מחשבים, בהיותם מכשירים די טיפשים, אוהבים דפוסים ומתקשים להתמודד עם יוצאים מן הכלל. אחת לכמה שבועות אפשר לקרוא במדורי ה”מוזר ומעניין” בעיתונות על תושב בא בימים של כפר נידח באיטליה וצרפת (תמיד הם מתגוררים במקומות האלה, משום מה), שהמחשב החליט שהוא מת. ומשלב הזה מבחינת המדינה נגמר הסיפור שלו וזהו זה. אין מה לעשות.

כתבה משעשעת של AP מגוללת את קורות האנשים שאיתרע מזלם וגרש השתרבב לשמם. בישראל זה נדיר (אלא אם כן קוראים לכם ז’ורז’ מק’שוורץ) אך בארצות דוברות אנגלית ושפות אירופיות שמות עם גרשיים נפוצים למדי. האנשים האלה מתקשים להצביע, לקבוע תור לרופא השיניים, לשכור מכונית, להזמין טיסה ואף להירשם לאוניברסיטה. חלקם נאלצים להשמיט את הגרש משמם כדי לחיות חיים נורמליים, פשוט מפני שמערכות המחשבים לא מסוגלות להתמודד איתם.

בבחירות למפלגה הדמוקרטית במישגן בשנת 2004, אלפי הצבעות של או’קונור, אל חוסיין, וואן קמפ ואחרים כלל לא נספרו. בפריימריז השנה המצב השתפר בהרבה, על פי הכתבה. הסיבה היא כמובן תכנות רשלני שלא מסוגל לקבל “תווים חריגים” כמו גרש, רווח, מקף ואחרים.

אנחנו נוטים לקבל את ההסבר כי “מחשבים לא טועים, אנשים טועים” וזה נכון. אבל על אילו אנשים מדובר כאן? מפתחים ומאפיינים של מערכות. לעתים לא מדובר בכלל בטעות כי אם בעצלות וחוסר כדאיות. החריגים, בין אם הם 2-3 או אף 10 אחוזים מהאוכלוסיה, הם מיעוט שכדי לרצותו עליהם לעבוד שעות עבודה נוספות ולייקר את עלות הפרויקט. אפשר לראות את זה גם בדוגמאות נוספות כמו התאמת אתרים לבעלי מוגבלות או אפילו הפתרון העקום של העברית הוויזואלית שהייתה מקובלת בשנות ה-90′.

העוצמה הפוליטית מוסטת בעשורים האחרונים אל עבר האנשים שמפתחים את הטכנולוגיה. איש לא בחר בהם ולרוב הם אינם צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד מלבד המעסיק שלהם. ובכל זאת יש להם השפעה עצומה על חיי היום יום. כמעט בלי לשים לב, אנחנו מקבלים אוטומטית את ההנחה כי לחריגים האלה יש בעיה במקום לומר שהבעיה היא של המחשבים או של כולנו כחברה. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: טכנואבסורד, טכנופוביה