מיקרוסופט לא יכולה על פי החוק להעניש אף אחד. בשביל זה יש מדינה.
פרצת קונסולה? מיקרוסופט זכאית לנסות לאמת את זהות המשתמשים שמתחברים אליה ותו לא.
אם הם מתעקשים, הם גם זכאים לאסוף ראיות ולהגיש נגדך תלונה בבית משפט כדי שתענש בידי המדינה. הם לא רשאים לשבש את הקונסולה שלך, גם אם פעם היא היתה שלהם. זה עד כדי כך פשוט.

על פי ההגיון שלך, כל מי שקנה קונסולה שעכשיו השתבשה יכול להרשות לעצמו להכנס לחשבון הבנק של מיקרוסופט ולקחת בחזרה את הכסף שהוא שילם. הרי גם הם ביצעו משהו בלתי חוקי, לא? כדי שאף אחד (כולל מיקרוסופט) לא יקח את החוק לידיים, המציאו כל מיני דברים מוזרים כמו בתי משפט. מיקרוסופט דווקא יודעים לעשות בהם שימוש רב.

אגב, עוד דוגמה אבסורדית: גלשת ב WIFI של חנות מחשבים שלא היה מוגן בסיסמה ולכן השתילו לך וירוס במחשב שהרס אותו טוטאלית (על ידי חימום המעבד עד כדי שריפה, אם תתעקש). עכשיו בבקשה נסה להצדיק את המעשה של חנות המחשבים, גם אם קנית את המחשב ממנה.

בכל אופן, זה לא שחסרות הגבלות מטומטמות אחרות על השימוש באייפוד/אייפון, והתכוונתי לכל הגישה הכללית שלהם.
למשל ההגבלה על מספר העותקים של כל קובץ (ככה שבעצם שמי קונה שיר באופן חוקי סובל יותר ממי שמעתיק שירים באופן פירטי), חוסר היכולת לבצע גיבוי פשוט מהאייפוד למחשב שלך ועוד.

אפל היא דוגמה קלסית לחברה שמעוניינת לשלוט חזק מאוד במוצרים שלה ולא לתת למשתמש חופש שימוש מלא. ממש כאילו שהיא עושה טובה ללקוחות שלה בכך שהיא מאפשרת להם להשתמש במכשירים שהיא מייצרת.

היום היא מנסה לעשות בדיוק את אותו הדבר.”

למיטב ידיעתי אפל לא עשתה שום דבר דומה לזה. הדבר היחידי שאפל עשתה עד היום זה לשבור פריצות בעזרת עדכוני תוכנה אותם יש לצרכן יש את האפשרות *לא להתקין*.

יש סיבה למה בלוגי האייפון השונים תמיד אומרים *לא להוריד* את עדכוני האייטיונז והאייפון עד שיהיה ברור מה המשמעות שלהם עבור הפריצות השונות.

צריך להבין מה זה *פריצה* בהקשר של האייפון – ובראש ובראשונה זו פריצת אבטחה במערכת ההפעלה של המכשיר. אם אפל לא תתקן אותה היא מתרשלת בעבודה שלה – זה לא צעד ענישה.

ואפל לא מבצעת עידכוני תוכנה לאייפון ללא ידיעת המשתמש, למיטב ידיעתי.

אתה כותב:

“אבל הוויכוח הוא לא על הענישה הספציפית, אלא על זכותה של מיקרוסופט לסנקציה כלשהי.. אני חושב שהזכות הזו קיימת, גם אם זה מנוגד לאינטרס הפרטי שלי כמשתמש”.

במחשבה שלישית, זו לא השאלה. למעשה התשובה לשאלה היא חד משמעית – מבחינה משפטית אין למיקרוסופט שום זכות מוקנית על פי דין להטיל סנקציות, קלות או חמורות.

אלא מה, בכוחה של מיקרוספט כתאגיד חזק ושולט להטיל סנקציות כאשר החוסן הכלכלי מאפשר לה לקחת את הסיכון שתתבע בגין המעשים. לכן לשיטתי, תפקידנו כיוזרים, עורכי דין, אנשים בעלי מודעות לזכויות אדם, להעלות את התופעה על סדר היום הציבורי ולהצביע על הסכנות האפשריות שטמונות בהסכמה בשתיקה להתנהגות לא חוקית שכזו.

אגב, ספק גדול אם היא הופכת לחוקית גם אם ניתנה הסכמה מפורשת מצד הרוכש בהסכם. להסכם כזה אין כלל תוקף משפטי משום שלתאגיד אין סמכות חוקית להעניש והרוכש לא יכול להקנות לו סמכות שאין לו בחוק.

יום יבוא והחברה תטען בבית משפט להגנתה – ממה נפשכם? לא מאתמול אנו מענישים ורבים סבורים שזה מוצדק לחלוטין…

אם אני קונה ספר, אני לא מוכן שבתוך הספר תותקן מצלמה עם זיהוי תווי פנים שאם אשאיל את הספר לחבר, תמחק את כל הדפים.

השכרת לי משהו? יש לך זכות להפסיק לעשות איתי עסקים. מכרת לי משהו? הוא שלי. אין פה אמצע.

בלי בכלל להכנס לנושא הזה שכל המשחק של חתול ועכבר בעידן הדיגיטלי הוא פאתטי וחסר תוחלת (אני אפרוץ את הקונסולה שלך, אתה תחסום אותי, אני אפתח מנגנון פריצה מתוחכם יותר שמונע ממך לזהות את הפריצה וחוזר חלילה). אני חושב שהמצב אפילו מורכב יותר.

מי קובע את הגבולות, מי קובע אילו הגבלות החברה יכולה להטיל על השימוש במוצר שלה ואיילו לא? מאין בכלל הזכות המוסרית/משפטית של החברה לקבוע עבורי את תנאי השימוש כשאני קונה את המוצר בכסף מלא ולא שוכר/חוכר/שואל אותו ממנה?

אני חושב שהנושא הזה יותר מדי רציני מאשר להתייחס אליו כאל עורכי דין (בלי כוונה לפגוע באף אחד כמובן…). השאלה מבחינתי היא פחות האם ההתנהגות הזאת היא משהו שאפשר להצדיק אותו על פי החוק או לא, אלא האם החוק הזה בכלל נכון מבחינה מוסרית ואנוישת.

הרי חוקים הם לא תורה מסיני, ניתן לשנות אותם והם הרבה פעמים נקבעים מתוך מגמות לא כשרות, למשל חוקים שנחקקו כדי להגן על האינטרסים הצרים של תאגידים גדולים ולא מתוך דאגה לאזרח הקטן. לכן מבחינתי השאלה היא פחות האם אפשר למצוא לאקט הזה ביסוס משפטי, אלא האם בכלל הביסוס המשפטי צודק והוגן.

אגב, בזמנו היה נסיון לאסור מבחינה משפטית את נגני ה MP3 בדיוק מהסיבה הזאת של נסיון לאסור פירטיות. אם החוק הזה היה מצליח לעבור אפל לעולם לא הייתה יכולה לפתח ולשווק את האייפוד שלה.

היום היא מנסה לעשות בדיוק את אותו הדבר.

(אבל אפל היא חברה מגניבה וצעירה עם אחל’ה פרסומות מצחיקות, אז מותר לה הכל)

האמירה שאתה אומר חותרת היסודות הבסיסיים של הקניין, ויותר מזה, היסודות של מי הוא השוטר במשטר נורמאלי. יותר מזה, מי הוא המעניש. אין פה עניין של מידה או סמכות- יש פה עניין שורשי יותר- תאגידים הבינו שבהפרות של קניין רוחני במאסות בעידן של רשתות שיתוף קבצים וניגשות מהירה למאסות של מידע- בתי המשפט הן לא המקום שייתן להן סעד יעיל, אז הן עושות דין לעצמן.

תחשוב על יישום של העקרונות שלך מול אינטל, IBM וNVIDIA, אין הרי שום הבדל ולו קלוש בין קונסולת XBOX למחשב PC רגיל. כלום, נאדה, גורנישט. זה PC וזה PC, יעלה לך על הדעת שIBM תכתיב לי מה מותר ומה אסור לי לעשות עם המחשב שלי? בוודאי שלא. אין לי שום יחסים מתמשכים לא עם זו ולא עם זו.

הדבר הכי מדהים הוא שאתה, כמו מגיבים אחרים, נהיו לי עורכי הדין של תאגידים שברור לגמרי שבאים להגן ולהעניש צרכנים על פגיעה בזכויות הקנייניות שלהם. מישהו שכח שאנחנו הצרכנים, והם הספקים.